פסקי דין על סמיר בקיראת | פסקי דין על יאסר פוואקה | פסקי דין על אריה חברה ישראלית לביטוח ואח' |

8674/05 א     21/12/2008




א 8674/05 סמיר בקיראת נ' יאסר פוואקה, אריה חברה ישראלית לביטוח בע"מ ואח'




בעניין:

1

בתי

-

המשפט




בית משפט השלום ירושלים
א
008674/05

לפני:
כב' השופט א' דראל

תאריך:
21/12/2008





בעניין
:
סמיר בקיראת



ע"י ב"כ עו"ד
פראס אבו אחמד
התובע




נגד





1. יאסר פוואקה

2. אריה חברה ישראלית לביטוח בע"מ
2. אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ



ע"י ב"כ עו"ד
ח' דוד חיות
הנתבעים







פסק דין

מבוא

1.
התובע, יליד 24.6.1984, נפגע בתאונה שאירעה ביום 28.8.2001. התאונה אירעה בעת שהתובע היה תלמיד בבית ספר במהלך חופשת הקיץ.
לפי הנטען בכתב התביעה בזמן עבודתו של התובע באתר בניה באבו טור, פרקה משאית משטחי בלוקים שהועמסו עליה באמצעות מנוף שהונע על ידי הכוח המיכני של המשאית. בזמן פריקת המשטחים פגעה זרוע המנוף ברגלו הימנית של התובע.

2.
הנתבע מס' 1 נהג במשאית בעת האירוע. הנתבעות מס' 2 ו- 3 (להלן: "הנתבעות") הן מבטחות המשאית.

3.
הנתבעות חלקו על חבותן וטענו כי אין מדובר בתאונת דרכים. בהמשך לכך נשמעו ראיות בשאלת החבות. בפתח ישיבת ההוכחות שנועדה לשמיעת הראיות על גובה הנזק הכירו הנתבעות בחבותן ולפיכך נותרה להכרעה שומת הפיצוי המגיע לתובע.

קביעת הנכות על ידי המוסד לביטוח לאומי

4.
לתובע נגרמה פגיעה בכף רגל ימין, שברי מעיכה ושבר פתוח באצבע השנייה של כף הרגל. הוא היה מאושפז למשך 7 ימים במהלכם נכרתה לו האצבע השנייה בכף הרגל הימנית. הוא שוחרר עם המלצה למנוחה.

5.
התובע נבדק על ידי ועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי. מלכתחילה נקבעה לו נכות בשיעור של 5% על ידי ועדה מדרג ראשון ועל ידי ועדה רפואית לערעורים וזאת בהתאם לסעיף העוסק בקטיעת אצבע בתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז – 1956. בעקבות ערעור שהוגש לבית הדין האזורי לעבודה נבדק התובע פעם נוספת ונקבעה לו נכות רפואית של 10%.
נכות זו נקבעה בהתאם לסעיף הכללי בתוספת לתקנות – סעיף 35 (1) ב'.

6.
מתוך דו"ח הועדה הרפואית האחרונה עולה כי ממצאי הבדיקה היו תקינים:

"מתהלך בתבנית תקינה, בנעלים ללא כל דופי וכן הולך יחף ללא סימני כאב. אין התייבלות יתר ואין מטטרפלגיה בכל עצמות מסרק כף רגל שמאל. מציין שינוי מסוים בתחושה פלנטרית מתחת עצם מסרק 2.
הצלקת לא רגישה, אינה מתוחה ואינה מפריעה להליכה או לתנועת יתר עצמות כף הרגל. תנועת יתר האצבעות
טובה. אין כל הגבלה בפרק
mtpj
1.
אין רגישות מעל בסיסי המטטרסליים ולאורך פרק ליס פרנק. תנועה מיד טרסאלית טובה ללא כאב".


7.
בפרק הסיכום והמסקנות מציינת הועדה כי עיינה בחוות דעת רפואית שנמסרה לה אך לא מצאה את הממצאים שהיו באותה חוות דעת. בהמשך נכתב כי:

"עם זאת לא ניתן לשלול לאור מנגנון הפגיעה והתייחסות לתלונותיו הסובייקטיביות כי קיימת הגבלה מעבר למתואר, על כן, קובעת הועדה נכות בשיעור של 10% לפי סעיף כללי הכולל את ההפרעה עקב הקטיעה, הצלקת, שינוי התחושה והתלונות באיזור מרכז כף הרגל."

8.
הועדה החליטה בנוסף להפעיל את תקנה 15 והגדילה את הנכות מ- 10% ל- 15% בנימוק שיקשה על התובע לשוב לעבודה. עוד יש לציין כי עמדות הועדות הקודמות שבחנו את מצב התובע היו דומות – היעדר ממצאים קליניים המצביעים על הפרעה תפקודית.

9.
באשר למשמעות התפקודית של הנכות טוען התובע כי זו שוללת ממנו לחלוטין את היכולת לעסוק בעבודות בתחום הבניין. לשיטת התובע יש לראות בנכות כתפקודית באופן מלא וכגורעת בכושר השתכרותו בשיעור של 20%. הנתבעים סבורים כי מדובר בנכות שניתנה אך ורק על סמך תלונות סובייקטיביות וכי קביעת המוסד לביטוח לאומי עומדת בסתירה לממצאים אלה ואינה נשענת על ממצאים אובייקטיביים.

10.
לשאלת השפעת הנכות על כושר השתכרותו של התובע אתייחס בהמשך הדברים ואולם אציין כבר עתה כי למקרא תיאור מצבו של התובע מדו"חות הועדות הרפואיות קשה להתרשם כי מדובר בפגיעה תפקודית משמעותית כפי שהתובע טוען לה ולרבות מטענותיו באשר לפגיעה התפקודית שנותרה לו אין גיבוי בתיעוד הרפואי, המשמש בסיס להכרעה.


הפסדי ההשתכרות

11.
התובע היה,
כאמור, תלמיד בעת המקרה. לפי האמור בתצהירו
המקצוע בו התעתד לעבוד לאחר סיום לימודיו
הוא פועל בניין – מקצוע המצריך מאמץ ושימוש מיוחד בכף הרגל.

12.
בתצהיר מסביר התובע כי בשל התאונה הוא אינו יכול לבצע את העבודות הפיזיות שאותן תכנן לבצע. הוא טוען כי אינו יכול לעבוד שעות עבודה רגילות או לקבל תשלום עבור שעות הפנאי. עוד הוא טוען כי אינו יכול להשתכר את השכר המלא שהיה יכול להשתכר אלמלא הפגיעה אותו הוא מעריך בסכום של
8,500 ₪ לחודש. לדברי התובע לא נותרה לו ברירה אלא להמשיך ולעבוד תמורת שכר נמוך בעבודות פשוטות.


13.
מתוך נתונים שצירף התובע לתצהירו עולה כי השכר ששולם לו עבור שלושה חודשי עבודה בשנת 2001 (יוני, יולי ואוגוסט) עמד על 7,295 ₪ (שהם כ- 2,500 ₪ לחודש). עוד עולה מתוך הראיות שהובאו כי התובע שב ללימודיו לאחר התאונה והשלים את הלימודים בכיתות יא' ו- יב'.

14.
לאחר תום לימודיו, ככל הנראה במהלך שנת 2005, החל התובע לעבוד כעובד ניקיון אצל קבלן בשם שמואל בן טובים ועבד עמו משך מספר חודשים. החל מיום 1.9.06 הוא עובד בחברה שבבעלות בנו של אותו קבלן, תומר, ומשתכר סכום של כ- 5,500 ₪. התובע המציא תלושי שכר בודדים ולא כלל בין התלושים שהגיש את התלושים העדכניים.

15.
בסיכומיו ביקש התובע כי ייפסק לו פיצוי עבור הפסד ההשתכרות בעתיד המבוסס על ההנחה ששיעור הגריעה שלו מכושר ההשתכרות עומד על 20% ועל בסיס שכר של 8,500 ₪. הנתבעים סבורים כי יש מקום לפסוק פיצוי על דרך של הערכה גלובאלית והם העריכו את הסכום הראוי בסכום של 50,000 ₪. עוד נתבקש על ידי התובע פיצוי עבור אבדן תנאים סוציאליים.

16.
בהביאי בחשבון את טענות הצדדים אני פוסק לתובע פיצוי עבור הגריעה מכושר השתכרותו בעתיד בסכום של 140,000 ₪ וזאת בשל הנימוקים הבאים:

א.
מתוך האמור בדו"ח הועדה הרפואית ועל אף קביעת הנכות הסופית שנעשתה על ידי הועדה הרפואית ספק בעיני אם יש מקום להכיר בנכות ככזו שמשקפת את הגריעה מכושר ההשתכרות של התובע. לתובע, כפי שעולה מהאמור בתיאור הבדיקה, אין מגבלה בהליכה, לא נמצאו הפרעות בשימוש בנעליים וגם העדרן של יבלות מצביע על תפקוד תקין של הרגל, כפי שקבעו הרופאים. על רקע זה קביעת הנכות שנעשתה אינה נקייה מספקות.

ב.
לכך יש להוסיף כי הנכות שנקבעה היא נכות כוללת המתייחסת בין היתר לצלקות שנותרו בעקבות כריתת האצבע. המשמעות התפקודית של צלקות אלה מוטלת אף היא חלקית, גם בכלל קיימת.

ג.
זאת ועוד, התובע עובד היום מזה יותר משנתיים בעבודות נקיון הנלוות לבנייה ולשיפוצים ומשתכר שכר של כ- 5,500 ₪. לפי דברי התובע בחקירה הנגדית הוא עובד משך יותר מ- 8 שעות (עמ' 2). לא עלה מתוך הראיות שהובאו כי המגבלה בכף הרגל גורמת לגריעה כל שהיא מהשתכרותו למעט תלונות סובייקטיביות שהעלה. התובע נמנע מלהביא לעדות את מנהל העבודה, מוחמד, הגר בשכנות עם משפחתו ומסיע אותו מדי יום ואף נמנע מלהביא לעדות את המעסיק. העדרן של ראיות אלה שיכול היה להצביע על קיום מגבלה ועל משמעותה פועל לחובת התובע (ע"א 548/78
נועה שרון ואח'
נ' יוסף לוי
פ"ד לה(1), 736 ,עמ' 762-763, ע"א 55/89 קופל נהיגה עצמית בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, פ"ד מד (4) 595, 602).

ד.
אשר לבסיס השכר אין לדעתי מקום לבסס את החישוב על שכר של 8,500 ₪ - השכר בו נקב התובע כשכר המקובל לעובדי בניין.
בהינתן כי התובע נפגע בגיל צעיר יש מקום לחשב את הפסדיו על בסיס השכר הממוצע במשק.

ה.
תחשיב המבוסס על נכות בגובה של 10%, השכר הממוצע במשק – כ- 7,500 ₪, עד הגיע התובע לגיל 67 (מקדם – 290) 217,500 ₪. הסכום הנפסק משקף את מידת ההפסד שנגרם להערכתי תוך התחשבות גם בכך שאיני סבור כי שיעור הגריעה מכושר ההשתכרות עולה כדי הנכות הרפואית. עוד הבאתי בחשבון גם פיצוי מסוים עבור הפגיעה בתנאים הסוציאליים בשל הגריעה מכושר ההשתכרות.

17.
בהתחשב בכך שהתובע העיד כי היה אמור לשוב ללימודיו מייד לאחר המועד שבו אירעה התאונה, אין מקום לפסיקת הפסד השתכרות בתקופת אי הכושר. כך הדבר גם ביחס לתקופה שחלפה מאז התאונה. התובע לא הגיש תלושי שכר (למעט שלושה תלושים בודדים) המאפשרים לדעת האם נגרם לו הפסד לעבר.

18.
הנזק שנגרם לתובע בעבר הוא נזק מיוחד שעליו להוכיחו:

"על-כן, באותם המקרים, בהם - לאור טבעו ואופיו של הנזק - ניתן להביא נתונים מדויקים, על הנפגע-התובע לעשות כן, ומשנכשל בנטל זה, לא ייפסק לו פיצוי. לעומת זאת, באותם מקרים אשר בהם - לאור טבעו ואופיו של הנזק - קשה להוכיח בדייקנות ובוודאות את מידת הנזק ושיעור הפיצויים, אין בכך כדי להכשיל את תביעתו של הנפגע, ודי לו שיביא אותם נתונים, אשר ניתן באופן סביר להביאם, תוך מתן שיקול-דעת מתאים לבית המשפט לעריכת אומדן להשלמת החסר."
(ע"א 355/80
נתן אניסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ
פ"ד לה(2), 800 ,עמ' 811-812, ההדגשה שלי – א.ד.).

19.
לסיכום, בהיעדר ראיות, אין מקום לפיצוי עבור הפסדי העבר.

עזרה וסיעוד

20.
התובע טען בתצהירו ובסיכומיו כי יש לפסוק לו סכומים משמעותיים עבור העזרה שקיבל מהוריו במהלך תקופת אי הכושר וכן חודשים רבים לאחריה.
התובע מעריך את סכום ההפסד ברכיב זה בסך של 30,000 ₪. הנתבעים טענו כי מדובר בעזרת קרובי משפחה שניתנה ושאין לפסוק פיצוי עבורה.

21.
מטעם התובע העיד בעניין זה אביו, אחמד בכיראת, ואולם מתוך עדות האב עלה כי הוא אינו יכול להצביע על קיום הפסד הכנסה מוכח אלא על כך שהקדיש זמן לטיפול בבנו ויתכן שהדבר הביא להפסד הכנסה. באשר לאמו של התובע הוברר כי זו אינה עובדת ואף שהטיפול בתובע במהלך תקופת אי הכושר דרש השקעת מאמץ וזמן אין מדובר בהוצאה בפועל עבור עזרה.

22.
בהביאי בחשבון כי תקופת הנכות הזמנית, כפי שנקבעה על ידי המוסד לביטוח לאומי, עומדת על כשלושה חודשים וכי הייתה תקופה נוספת שבה נזקק התובע לעזרה חלקית (אף אם נתמכת באישורי אי כושר ולא בנכות הזמנית שנקבעה במוסד לביטוח לאומי) אני מעמיד את הפיצוי ברכיב זה על סכום של 8,000 ₪. לא מצאתי כי יש מקום לפסיקת פיצוי עבור העתיד.


הוצאות רפואיות

23.
גם בעניין זה נקב התובע בתצהירו ובסיכומיו בסכומים שנטו להיות דמיוניים בהתחשב בנתוני התיק – 100,000 ₪ כאשר סכום זה מתייחס גם לצורך בפיצוי עבור הוצאות נסיעה. עיון בקבלות שצורפו מעלה כי לפחות אחת מהן נוגעת לחוות דעת שניתנה (ככל הנראה חוות הדעת שהוגשה למוסד לביטוח לאומי) אשר בינה לבין ההליך הנוכחי אין ולא כלום.

24.
עוד יש לציין כי אין כל אינדיקציה לכך שהנכות שנגרמה גורמת לקושי בהליכה המצדיק פיצוי עבור הוצאות נסיעה.

25.
בהתחשב בסכומי הקבלות שכן צורפו, בהוצאות שהיו לנסיעות ולטיפול אני פוסק לתובע סכום של 5,000 ₪. בקביעת הסכום הבאתי בחשבון כי לא עלה כל צורך עתידי בטיפול רפואי וכן כי מדובר בתאונת עבודה ולא הוברר כי כל טיפול שהתובע יזדקק לו לא יינתן על ידי המוסד לביטוח לאומי.


נזק לא ממוני

26.
התובע זכאי לפיצוי בהתאם לנכות הרפואית (10%) וכן עבור 7 ימי אשפוז. הסכום המתקבל בתוספת ריבית מיום התאונה הוא במעוגל 24,000 ₪. לא מצאתי לקבל את עמדת התובע לפיה יש לפסוק פיצוי גם עבור הנכות שהוספה לפי תקנה 15 או על 'אשפוז בית' כטענתו.


ניכויים

27.
מתוך הסכום הנפסק יש לנכות את הסכומים שנתקבלו מהמוסד לביטוח לאומי בהתאם לאישור שהגישו הנתבעים. הסכום המתקבל הוא 57,260 ₪
ויש לצרף לו הפרשי הצמדה וריבית ביחס לכל אחד ממרכיביו.

סיכום

28.
אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובע פיצוי לפי הפירוט שלהלן:

הפסד השתכרות -

140,000

₪
עזרה וסיעוד -

8,000

₪
הוצאות -

5,000

₪
נזק לא ממוני -

24,000

₪
סה"כ
177,000

₪
ניכויים

57,260

₪
סה"כ

119,740
₪


29.
לסכום הניכוי יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית ביחס לכל אחד ממרכיביו כמפורט לעיל.

30.
הנתבעים ישלמו לתובע שכר טרחת עורך דין בשיעור של 13% מהסכום המתקבל בתוספת מס ערך מוסף וכן את הוצאות המשפט. לא מצאתי לנכון, בהתחשב בנסיבות העניין ובטיבה של המחלוקת לעניין החבות כי יש מקום לחייב את הנתבעים בתשלום שכר טרחה נוסף בשל הדיון שהתקיים בשאלה זו.

ניתן היום כ"ד בכסלו, תשס"ט (21 בדצמבר 2008) בהיעדר הצדדים.
המזכירות תעביר את פסק הדין לבאי כוח הצדדים.




א' דראל
, שופט









א בית משפט שלום 8674/05 סמיר בקיראת נ' יאסר פוואקה, אריה חברה ישראלית לביטוח בע"מ ואח' (פורסם ב-ֽ 21/12/2008)