פסקי דין על סופר נירית | פסקי דין על מן יפעת | פסקי דין על מן אמיר |

1397/07 תק     21/12/2008




תק 1397/07 סופר נירית נ' מן יפעת, מן אמיר




בעניין:
8



בתי המשפט

בית משפט לתביעות קטנות קרית גת
תק 001397/07

בפני
:
כבוד השופט אלון אינפלד
תאריך:

21/12/2008





בעניין

:
סופר נירית





התובעת



נ
ג
ד




1. מן יפעת
2. מן אמיר





הנתבעים
פסק דין
טענות הצדדים
1.
התובעת שכרה דירה מהנתבע 2 (להלן: הנתבע).
2.
החוזה המקורי בין הצדדים היה
לשנת שכירות. בתום השנה נותרה התובעת בדירה, על פי הסכמה בעל פה. בשלב מסוים עזבה את הדירה ונתגלעה מחלוקת בין הצדדים לגבי אופן החישוב של יתרת דמי שכירות ושאר חובותיה. התובעת שילמה בשיקים, אחד מהם ביטלה במועד מאוחר יותר, בטענות שיפורטו להלן, ונאלצה לשלם את תמורתו בהוצאה לפועל.
3.
כחלק מהניסיון של הנתבע לקבל את אשר הם סברו שמגיע להם מן התובעת, שלח הנתבע מכתב למעביד של התובעת, אשר שילם באופן עקיף את שכר הדירה, באמצעות התובעת. במכתב זה שטח הנתבע את טענותיהם כלפי התובעת בשפה קשה.
4.
תביעתה של התובעת היא להחזר הסכום שנגבה ממנה באמצעות אותו שיק, לטענתה שלא בצדק, תשלום הוצאות שונות שנגרמו לה עיקול חשבון הבנק בהוצאה לפועל, לרבות אובדן ימי עבודה, וכן פיצוי בגין הלשון הרע אשר הכיל המכתב למעבידים, אשר גרם לה, לדבריה, נזק של ממש.
5.
לגופו של עניין מספרת התובעת כי ההסכמה להישארותה במושכר היה עד נסיעתה לחו"ל בנובמבר. לאחר חזרתה, אספה את הדברים מן הדירה. אולם, הנתבעים טוענים כי לא פרטה מתי בדיוק מתכוונת לעזוב את הדירה, עד אמצע דצמבר. על פי החוזה, צריכה הייתה התובעת ליתן הודעה חודשיים מראש, ולפיכך סברו הנתבע ובנו נמרוד, שניהל עמה מו"מ כי עליה לשלם עד סוף ינואר. כן טענו הנתבע ונמרוד כלפי הנתבעת כי יש לה חובות שונים בגין הדירה.
6.
אין מחלוקת כי התובעת נתנה לבנו של הנתבע שני שיקים, האחד בסך של 1694₪, עבור דמי השכירות והשני בסך 741 ₪ בגין יתר ההוצאות. אולם, התובעת טוענת כי שיקים אלה ניתנו לאחר ויכוחים קשים, כאשר לא סברה כי היא באמת חייבת לשלם, וכי נתנה את השיקים תחת לחץ. בפועל השיג נתבע שוכר נוסף תוך זמן קצר, ולא הייתה הצדקה לכך שתשלם סכום גבוה כל כך.
7.
הנתבע, ובנו נמרוד, טענו לעומת זאת, כי השיקים ניתנו ללא כל לחץ. אכן היה ויכוח, כל צד הציג, באופן לגיטימי, את עמדתו לגבי היקף החוב. זאת, כאשר בנו של הנתבע דורש ממנה פיצוי בגין נזקים שנגרמו עקב רטיבות ומעשי הכלב של הנתבעת. לדבריו, אחיה של הנתבעת היה עמה בעת הסיכום, לא הייתה כל כפייה, ולא הייתה הצדקה לביטול השיק.

דיון

8.
התובעת מבססת את תביעתה, בעיקרו של דבר, על הטענות שטענה כלפי המשכירים לפני שמסרה את השיק לידיו של נמרוד, בנו של הנתבע. במסירת השיק, התובעת למעשה הודתה בגובה החוב, משכה שטר, והתחייבה על פיו. אכן, ניתן לטעון נגד הסכמה ואפילו נגד שטר, כי נעשה בתנאי כפייה שיש בהם כדי להביא לביטולו.
9.
אולם, כל שתיארה התובעת היה לחץ פנימי שלה, וויכוח, כאשר לא הייתה שלמה עם ההסכמה שלה. התובעת לא טענה שהייתה כפייה בכוח, לא טענה כי היו איומים אלא רק ויכוח "מלחיץ". אין מדובר בפגם מהותי, לא די בכך כדי להצדיק את ביטול ההסכמה, ויש לראות את הסכמתה לעניין סיכום תקופת השכירות, כחוזה לכל דבר ועניין ואת השטר כשטר כשר.

10.
בהקשר זה יש לציין כי הטענה בדבר הכנת השיקים תחת לחץ לא מופיעה כלל בכתב התביעה. יודגש, התובעת אינה טוענת שיש טעות בחישוב, עליה לא נתנו הצדדים את דעתם. טענת התובעת היא כי המחלוקת הייתה ידועה, וזה הסיכום אליו הגיעו, אלא שהיא חושבת, בדיעבד, שהסיכום היה שגוי, לרעתה.
11.
מכאן נובע, שאין מקום להשיב לתובעת כל סכום מתוך הסכום ששילמה. כמו כן, אין מקום לפצות את התובעת בגין ההוצאות שנגרמו לה בהוצאה לפועל, שכן היא זו אשר גרמה להוצאות אלה, כאשר ביטלה את השיק שלא כדין.
12.
נותר לדון אך בטענה של המכתב למעבידים, שיש בה, לדעת התובעת, משום דיבה. עיינתי במכתב, המכתב מתאר את הסכסוך בין הצדדים, והתנהגות התובעת מתוארת אכן כ"בלתי הולמת ובלתי מכובדת" כמו כן נאמר כי "ניבלה את הפה" והתנהגה בצורה "גסה ואגרסיבית". אכן יש במכתב זה כדי לפגוע בשמה הטוב של התובעת. הנתבע טוען כי מטרת המכתב הייתה לנסות לגרום למעביד לגרום לתובעת לשלם את חובה, שכן המעביד, חברת אינטל, שילמה דמי שכירות עבור הנתבעת, למשך השנה הראשונה.
13.
הנתבעת לא טענה לגבי עובדות ספציפיות במכתב שנכתב שאינן נכונות. אלא טענה כי הוא כולל באופן כללי עובדות שאינן נכונות. כאמור, קבעתי כי המחלוקת בין הצדדים אודות החוב הייתה מחלוקת לגיטימית. כן קבעתי כי התובעת הסכימה לוותר, במידת מה, כאשר חתמה ומסרה את השיק. המעביד ממן חלק מדמי השכירות של התובעת.
14.
בנסיבות כאלה, כאשר המעביד הוא באופן עקיף צד לעניין, ניתן לומר שעל הפרסום, בעיקרו, חלה הגנת "תום הלב" מכיוון שמדובר בפעולה שנעשתה במסגרת הגנה על אינטרס אישי כשר מצד הנתבע, אשר רצה להביא לכך שהתובעת תשלם את חובה. זאת, לפי סעיף 15(3) לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה – 1965.
15.
יתרה מזו, בהעדר עדות ברורה של התובעת בעניין זה, אין מקום
לשלול גם את טענת ההגנה של "אמת בפרסום" לפי סעיף 14 לאותו חוק.
16.
יחד עם זאת, אני תוהה אם באמת היה צורך במכתב לציין את התנהגותה של התובעת, מעבר לציון עצם קיום החוב. אף אם לא ניתן לקבוע שאין בדבר אמת, יש מקום לספק אם אכן חרג הדבר מן הסביר בנסיבות העניין, ולא נועד לפגוע בתובעת מעבר לנדרש כדי לגרום לה לשלם את חובה. נוכח ספק זה, ואף על פי שאין מנוס מדחיית התביעה, אני סבור שיש מקום להימנע מפסיקת הוצאות לטובת הנתבע.
17.
הנתבעת 1 (להלן: הנתבעת) נתבעה כמי שאחזה בשיק והפעילה אותו. היא לא הייתה משכירת הדירה, ולא הייתה חתומה על המכתב. עם זאת, היא בת משפחה של הנתבע, והתובעת ראתה אותה כחלק מן המשפחה. מכל מקום, נוכח כל האמור לעיל, הדחייה נגדה בודאי צריכה להידחות.
18.
התוצאה היא שהתביעה נדחית. אין צו להוצאות ביחס לנתבע. התובעת תשלם את הוצאות הנתבעת בלבד, בסך 200 ₪. סכום זה ישולם תוך 30 יום, ולאחר מכן ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

המזכירות תעביר העתק מפסק הדין לצדדים.
ניתן לבקש רשות ערעור תוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין בבית המשפט המחוזי בבאר שבע.
ניתן היום בלשכתי, כ"ד בכסלו, תשס"ט (21 בדצמבר 2008), בהעדר הצדדים.


אלון אינפלד
, שופט
001397/07תק 340 לירז ביטון / אינפלד






תק בית משפט לתביעות קטנות 1397/07 סופר נירית נ' מן יפעת, מן אמיר (פורסם ב-ֽ 21/12/2008)