פסקי דין על אמנון קראוז | פסקי דין על עדנה קראוז | פסקי דין על בנק לאומי למשכנתאות בע"מ

4407/08 בשא     08/12/2008




בשא 4407/08 אמנון קראוז, עדנה קראוז נ' בנק לאומי למשכנתאות בע"מ




בעניין:

1



בתי המשפט


בית המשפט המחוזי בירושלים
בש"א 004407/08


לפני:
כב' השופט ר' כרמל


22/12/2008






1. אמנון קראוז

2. עדנה קראוז
בעניין:




המבקשים


נ
ג
ד



בנק לאומי למשכנתאות בע"מ



ע"י ב"כ עו"ד אהרון רשף
המשיב






החלטה


בקשה להארכת מועד להגשת ערעור
בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת ראש ההוצאה לפועל (כב' הרשם מרדכי כדורי) בתיק מס' 1-04-18203-03 מיום 17.9.08.



כללי
1.
המשיב נקט בהליכים נגד המבקשים בהוצאה לפועל למימוש משכון הרובץ על זכויותיהם בדירת מגורים. המבקשים העלו טענת "פרעתי", שנדחתה ביום 1.11.06, תוך שנקבע כי יש להגיש את הבקשה בצירוף חוות דעת עדכנית ליום הבקשה. על החלטה זו הגישו המבקשים בקשת רשות ערעור לבית משפט זה (בר"ע 9653/06). בקשה זו נדחתה ונקבע כי המבקשים רשאים להגיש בקשה חדשה בטענת "פרעתי" בצירוף חוות דעת מעודכנת ליום 30.9.07. המבקשים עשו כן והגישו בקשה חדשה ללשכת ההוצאה לפועל, אשר נדחתה ביום 17.9.08. ביום 22.10.08 הגישו המבקשים, לבית משפט זה, בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטה זו, הבקשה שבפני
.

טענות הצדדים
2.
המבקשים טוענים כי פסק הדין הומצא להם ביום 29.9.08, ולפיכך, המועד האחרון להגשת ערעור חל ביום 26.10.08. לטענתם, בשל תחולתם של חגי ישראל במהלך תקופה זו, עמדו לרשותם חמישה ימים שהינם פרק זמן קצר מדי שלא הספיק לשקילה זהירה ועניינית הנדרשת לשם הגשת הערעור, ואף לא איפשר להם להיפגש עם בא כוחם, שהיה נתון לעומס עבודה במשרדו באותה העת. עוד טוענים המבקשים כי הארכת המועד להגשת ערעור לא תיפגע במשיב באופן מיוחד.

3.
המשיב טוען כי המבקשים לא הצביעו על טעם מיוחד להארכת מועד הקבוע בחיקוק, ובכלל זה אין לקבל את הטענה כי לא עלה בידיהם להיפגש עם בא כוחם, אשר ייצגם באופן מלא ושוטף בהליך נשוא הערעור. עוד טוען המשיב כי סיכויי הערעור להתקבל הינם אפסיים. שתי הבקשות, שהגישו המבקשים ללשכת ההוצאה לפועל בטענת פרעתי, האחת, ללא חוות דעת חשבונאית, והשניה, בצירוף חוות דעת חשבונאית מעודכנת - נדחו בהחלטה מנומקת ומפורטת, שהסיכויים לשנותה בהליך הערעור קלושים.


דיון
4.

הוראת סעיף 19(ג) לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967, דנה בהחלטת ראש ההוצאה לפועל בטענת "פרעתי", וקובעת כי "
בדיון לפי סעיף זה ינהג ראש
הוצאה לפועל כאילו היה בית משפט הדן בבקשה בדרך המרצה, ולעניין ערעור דין החלטתו כדין

פסק דין
של בית משפט שלום
". הוראת סעיף 80(ב) סיפא לחוק ההוצאה לפועל קובעת כי ערעור על החלטת ראש ההוצאה לפועל בטענת פרעתי לפי סעיף 19 לחוק, יהא
בזכות
. הוראת סעיף 120(ב) לתקנות ההוצאה לפועל, תש"ם-1979 קובעת כי הערעור יוגש
תוך 15 ימים
מיום מתן ההחלטה אם ניתנה בפני
המערער, או מיום שהומצאה לו, אם ניתנה שלא בפני
ו.
על-פי ההלכה, הוראת ס' 120(ב) לתקנות ההוצאה לפועל באה להקנות לבעל דין זכות ערעור מהותית ואין בה כדי לקבוע כיצד ובאיזה מועד יוגש הערעור. נקבע כי אופן הגשת הערעור והמועד להגשתו הינם עניינים שבסדרי דין, ותקנות סדר הדין האזרחי נסוגות בעניין זה מפני הוראות תקנות ההוצאה לפועל, שכן מסגרת הזמן המותווית בתקנה 120(ב) לתקנות ההוצאה לפועל מהווה דין מיוחד הגובר על תקנה 397 לתקנות סדר הדין האזרחי, המסייגת את תחולתה למקרים בהם אין הוראת חיקוק אחרת הקובעת מועד להגשת ערעור (ר': רע"א 3878/96
חב' בניני קסטנברג בע"מ נ' עיריית הרצליה
, פ"ד נ(2) 571 (1996); רע"א 5358/98
שוקר נ' שוקר
, תק-על 98(4) 335 (1998), וכן בספרו של ד' בר אופיר
הוצאה לפועל, הליכים והלכות (
מהדורה שישית), עמ' 211). לפיכך, המועד להגשת ערעור על החלטת ראש ההוצאה לפועל בטענת "פרעתי" הינו בתוך 15 יום מיום מתן ההחלטה, כקבוע בתק' 120(ב) לתקנות ההוצאה לפועל, בדרך של המרצה בצירוף תצהיר לאימות העובדות. בענייננו, החלטת ראש ההוצאה לפועל ניתנה ביום 17.9.08. המבקשים טוענים כי פסק הדין הומצא להם ביום 29.9.08. טענה זו לא נתמכה בראיות, ובכלל זה אף לא צורף לבקשה תצהיר תמיכת הנטען בה, אולם המשיב לא התנגד לה. לפיכך, בהנחה כי אכן פסק הדין הומצא למבקשים ביום 29.9.08, היום האחרון להגשת הערעור חל בתחילת פגרת חג הסוכות, ולפיכך המועד האחרון להגשתו חל בסיומה של פגרה זו, ביום 22.10.08, עת הוגשה הבקשה דנן. לפיכך, הבקשה הוגשה במועד.

5.
לעניין הארכת מועדים, קובעת תקנה 128(א) לתקנות ההוצאה לפועל כי "
מועד שבסדר דין בפני
בית-משפט, רשאי בית המשפט להאריכו, לפי הקבוע בתקנות סדר הדין
".

6.
מועד להגשתו של ערעור אזרחי קבוע בחיקוק, ועל כן חובה על המבקש
הארכת מועד לבסס בקשתו על "טעם מיוחד", זאת כאמור בהוראות תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד–1984. יודגש כי בנושא זה מקפידים עם בעל הדין הקפדה יתירה (ר': זוסמן,
סדרי הדין האזרחי

(מהדורה שביעית, 1995) עמ' 897). יתירה מזו, גם מקום שהמבקש אינו חייב להראות "טעם מיוחד", כדי לזכות בהארכת מועד, לא יאריך בית המשפט את המועד כדבר שבשיגרה, אלא אם הראה המבקש צידוק לכך (
שם
, ס' 682). טעמים מיוחדים, אף שאלה לא הוגדרו באופן שיטתי וכולל, ייבחנו לפי נסיבותיו של כל מקרה לגופו. בין היתר, ייבחנו משך האיחור,
"האם הבקשה הוגשה בתוך המועד להגשת ההליך, מהו הטעם שהציג המבקש להגשתו של ההליך באיחור, מידת ההסתמכות של בעל הדין שכנגד על האיחור, וכן סיכוייו הלכאוריים של ההליך לגביו מוגשת הבקשה להארכת מועד. ככל שסיכויי ההליך לגופו נחלשים או אף אפסיים, כך נחלשת ההצדקה מבחינת האינטרס של בעל הדין שכנגד ושל הציבור בכללותו למתן ארכה להגשתו" (
ר': בש"א 5636/06
נפתלי נשר נ. שלומי גפן,
כב' השופטת ד' בייניש (כתוארה אז) לא פורסם).

בעיקרון, נטו בתי-המשפט להיענות לבקשה להארכת מועד שעה שהנסיבות, בעטיין חל האיחור, לא היו בשליטתו של בעל הדין - המבקש. כדוגמא, הוכרה מחלת בעל הדין כטעם המצדיק הארכת מועד. מנגד, בצידה האחר של משוואה זו, לא הוכרו טעמים הנעוצים
בבעל הדין עצמו כטעמים המצדיקים הארכת מועד (ר': בש"א 1038/85 בע"א 64/85

בנק צפון אמריקה בע"מ נ. עומר גלבוע חברה לבניין ועבודות עפר בע"מ (בפירוק
).
בלשון אחר, ככלל, נועדו "הטעמים המיוחדים" לסלול
דרכו של בעל הדין ולפתוח לו שערי בית המשפט, מקום בו סוכלה כוונתו להגיש ערעור, בשל אירועים שמחוץ לשליטתו הרגילה או בשל תקלות שלא יכול היה להיערך אליהן מראש (ר': ע"א 6842/00

ידידיה נ. קסט
, פ"ד נה(2) 904). ומנגד - אין בטעמים המיוחדים משום ראש גשר כדי לפרוץ דרך למי שבשקידה סבירה יכול היה לנקוט פעולה במועד מוקדם ולא עשה כן מתוך בחירתו שלו.

7.
בענייננו, המבקשים טוענים כי תקופת הערעור בת חמישה עשר הימים היתה קצרה מדי ולא הותירה שהות בידם להיערך להגשת הערעור, ובכלל זה להיפגש עם בא כוחם. טענות אלו נטענו בלאקוניות, בלא פירוט או הנמקה ומבלי שהוגש תצהיר לתמיכתן, כאמור לעיל. יתרה מזו, באשר לטענה בדבר עומס עבודה המוטל על בא כוחם של המבקשים, אין בטענה זו כדי להוות טעם מיוחד להארכת מועד הקבוע בחיקוק, שכן
עומס עבודה לא הוכר בפסיקה כטעם מיוחד המצדיק הארכת מועד להגשת ערעור, משום שאלו עניינים מן הסוג שבין בעל-דין לעורך-דינו (ר': בש"א 2901/99

דניאלי מיכאל

נ'

דניאלי אסתר
, לא פורסם; בש"א 8179/98

סטלה לוין

נ'

עו"ד

יעקב פרצוב
, לא פורסם; בש"א 5778/94

מדינת ישראל

נ'

ארגון סוכנים ובעלי תחנות דלק בישראל,

פ"ד מ"ח(4) 872; בש"א 5676/94

זאב צוקר

נ'

מגדל חברה לביטוח בע"מ,

לא פורסם).
בענייננו לא הוכח כי הגשת הערעור במועד סוכלה עקב אירועים שאינם בשליטתו הרגילה של בעל הדין או במקרה שבו התרחש אירוע שלא ניתן היה לצפייה ולהיערכות מראש, במיוחד בנסיבות בהן בא כוחם של המבקשים יצגם בהליך נשוא הערעור.
נראה כי האיחור היה בשליטתם המבקשים ונעוץ באופן התנהלותם, או מחדלם מלהתנהל. יחד עם זאת, לאור כך שהבקשה הוגשה בטרם חלף המועד להגשת הערעור, לא נוצרה אצל המשיב הסתמכות על סופיות פסק הדין. משכך, ניתן להאריך המועד עד ליום 5/11/08, מועד בו הומצאה הודעת הערעור לבית המשפט.

ניתנה היום י"א בכסלו, תשס"ט (8 בדצמבר 2008) בהעדר הצדדים
.

המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים.

ר' כרמל
, רשם
בית משפט מחוזי
ירושלים


קלדנית: רחל אמויאל






בשא בית משפט מחוזי 4407/08 אמנון קראוז, עדנה קראוז נ' בנק לאומי למשכנתאות בע"מ (פורסם ב-ֽ 08/12/2008)