פסקי דין על ליבנה אידלמן קרן | פסקי דין על ליבנה יובל | פסקי דין על אידלמן אברהם | פסקי דין על ליבנה ברק | פסקי דין על כונס הנכסים הרשמי - מחוז ת"א |

23613/07 בשא     01/12/2008




בשא 23613/07 ליבנה אידלמן קרן, ליבנה יובל, אידלמן אברהם נ' ליבנה ברק, כונס הנכסים הרשמי - מחוז ת"א




בעניין:
1


בתי

-

המשפט
בביתֿֿהמשפט המחוזי בתלֿֿאביב-יפו
בש"א
023613/07

פש"ר
001065/03

לפני:
כב' השופט איתן אורנשטיין







בעניין:

1 . ליבנה אידלמן קרן
2 . ליבנה יובל

3 . אידלמן אברהם



ע"י ב"כ
עו"ד ברמי יהודה

המבקשים


נ
ג
ד


1 . ליבנה ברק
2 . כונס הנכסים הרשמי - מחוז ת"א



ע"י ב"כ

1. עו"ד אליוביץ יהושע

2. עו"ד הירשנזון
המשיבים


החלטה


1.
מונחת לפני בקשה לעיון חוזר בהחלטתי מיום 28.11.07 בה ניתן למשיב 1 (להלן: "החייב"), צו הפטר (להלן: "הצו"), ובמסגרתה מתבקש בית המשפט לבטל את הצו. עוד מתבקש בית המשפט לקבוע כי המבקשים הגישו הוכחות חוב כנגד החייב, כי יש לדון בהן ולפתוח מחדש את הליכי פשיטת רגל ולחלופין, להאריך למבקשים את המועד להגשת הוכחות החוב.

2.
בקליפת האגוז אציין כי החייב הגיש בקשה למתן צו כינוס והכרזתו כפושט רגל וביום 19.1.03 ניתן צו לכינוס נכסיו. בבקשה הצהיר החייב על חובות בהיקף של כ- 1,8 מיליון ₪ ל-21 נושים. המבקשת 1 הינה גרושתו של החייב, המבקשת 2 הינה בתו של החייב ואילו המבקש 3 הינו אביה של המבקשת 1, הטוענים כי הם נושים של החייב.

3.
לכנ"ר הוגשו שתי הוכחות חוב בלבד. האחת של מר לוי ע"ס 32,991 ₪ והשניה של בנק לאומי למשכנתאות ע"ס 298,794 ₪ (להלן.: "הבנק למשכנתאות"). ביום 16.2.05, מינה בית המשפט (כב' השופט שילה), את עו"ד צנעני לתפקיד מנהל מיוחד שיבדוק את הוכחות החוב (להלן: "המנהל המיוחד"). המנהל המיוחד בדק את הוכחות החוב, אישר את הוכחת החוב של מר לוי ודחה את הוכחת החוב של הבנק למשכנתאות מחמת שהוגשה באיחור של מספר חודשים.
4.
הבנק הגיש ערעור על ההחלטה של המנהל המיוחד. הערעור נדון לפני כב' סגנית הנשיא, השופטת אלשיך (בש"א 8058/05). בהחלטה שניתנה ביום 20.1.06, דחה את בית המשפט את הערעור. בין יתר הנימוקים לדחיית הערעור היא קביעת בית המשפט לפיה המועדים אשר בסעיף 71ב' לפקודת פשיטת הרגל, התש"ם-1980 (להלן "הפקודה"), הם ענין מהותי ולא פרוצדורלי וכי על הנושים להגיש את הוכחות החוב במועד. בנסיבות המקרה, קבע בית המשפט כי המדובר באיחור של כ- 16 חודשים מתום המועד להגשת הוכחות החוב, שהינו איחור ניכר ואף לא ניתן כל טעם מיוחד להעתר לבקשה להארכת מועד.

5.
במסגרת הליכי הפש"ר, נדונו טענות של המבקשים כלפי החייב. בין היתר, אציין כי המבקשת הגישה בקשה לביטול צו הכינוס, וזאת כבר סמוך לאחר מתן צו הכינוס וכמפורט בבש"א 6935/03 מיום 24.3.03. חלק מהמחלוקות בין הצדדים אף נדונו לפני מותבים שונים במסגרת תיק פשיטת הרגל.

6.
אין חולק כי המבקשים לא הגישו "הוכחת חוב", חרף טענותיהם בדבר המגיע להם מהחייב, טענות שהועלו על ידם גם לפני גופים שונים ובכללם שר המשפטים ואחרים.

7.
החייב הגיש בקשה למתן הפטר, בש"א 10532/07. הבקשה נקבעה לדיון לפני במעמד הנושים והכנ"ר. הכנ"ר הגיש סמוך לפני הדיון תסקיר ובו המלצה להעתר לבקשה. בתסקיר צוין בין היתר, כי הבקשה לביטול ההליכים שהגישה המבקשת נדחתה.

8.
בדיון בבקשה ביום 28.11.07 אליו זומנו כל הנושים לא היתה התנגדות של הנושים לבקשה. לדיון התייצב המבקש אשר התנגד לו, כאשר המבקשת שלחה יום קודם לדיון מכתב התנגדות. לאחר שמיעת העמדות, עיון בתסקיר ויישום ההלכה הפסוקה, החלטתי להיעתר לבקשה למתן הפטר מהטעמים שבהחלטה. ציינתי בין היתר, כי אין מעמד למבקשים במסגרת ההליך, שכן אלה לא הגישו הוכחות חוב ואף לא בקשה להארכת מועד להגשת הוכחת חוב, חרף ידיעתם על ההליך.

9.
סמוך לאחר מתן ההחלטה, הוגשה הבקשה שלפני, לביטול צו ההפטר, חידוש הליכי פשיטת הרגל וצו כינוס הנכסים, הכרה בהוכחות החוב של המבקשים, ולחלופין להאריך את המועד להגשתן. לאחר שהוגשו תגובות ותשובות לתגובות, התקיים דיון במהלכו השמיעו ב"כ הצדדים את טענותיהם בענין. לאחר שנתתי דעתי לכלל הטענות, ובשים לב להלכה, הגעתי לכלל מסקנה שדין הבקשה להדחות.


10.
בראש ובראשונה סבורני שלא קמו הנסיבות לפיהן יש מקום שבית המשפט יבטל את החלטתו, שניתנה לגופו. למותר לציין שאיני יושב כערעור על החלטותיי, ואם סברו המבקשים שנפל בה פגם, היה עליהם להגיש עליה ערעור. במיוחד שעה שדחיתי את בקשתם להארכת מועד להגשת ערעור, עד להכרעה בבקשה.

אמנם, לפי סעיף 181 לפקודה, רשאי בית המשפט לחזור ולעיין בכל צו שניתן על ידו, ובמסגרת זו לשנותו או לבטלו; לטעמי, לא התקיימו במקרה זה "הטעמים המיוחדים" הדרושים לשינוי ההחלטה. כידוע, ההלכה הפסוקה מורה שככלל אין מקום להליך של עיון מחדש בהחלטה והדבר נעשה רק במשורה ומחמת שינוי נסיבות, ושעה שבידי בעל הדין היתה מניעה אובייקטיבית להעלות את הטענות נשוא בקשת העיון מחדש בהחלטה. לעניין זה אפנה לדברי בית המשפט העליון ברע"א 8205/98 מצלח נ' כלל חברה לביטוח בע"מ:
"אם לא חל שינוי נסיבות, רשאית הערכאה שנתנה את ההחלטה לשנותה, אך זאת במקרים נדירים, כאשר מתברר לבית המשפט כי נתן החלטה מוטעית, בייחוד כאשר מדובר בתיקון שאין בו כדי לפגוע בזכויות הדיונית והמהותיות של הצד שכנגד [ע"א 3604/02 אוקו נ' שמי, פ"ד נו
(4) 505 (2002); ע"א 3537/03

זאב בר בע"מ נ' מנהל מס ערך מוסף
(
[פורסם בנבו]
, 2.2.2005); בע"מ 8140/06
פלוני נ' פלונית
(לא פורסם, 1.1.2007)]."
ההלכה האמורה, כוחה יפה לדעתי גם על שינוי החלטה לפי פקודת פשיטת הרגל וסעיף 181 בכללותה, שכן הטעמים ביסודה ישימים כל אימת שבית המשפט נדרש לשנות החלטה, ומטעמי סופיות הדיון, יעילות הליכים משפטים ועוד.

לענייננו, את כל הנימוקים עליהם הצביעו המבקשים באשר לביטול ההחלטה, ניתן היה להעלות עוד בטרם הדיון בבקשה, ומכל מקום לא ניתן כל הסבר מדוע לא טרחו המבקשים לטעון זאת לפני הדיון כנדרש מהם.

נתתי דעתי לעמדת ב"כ המבקשים הטוען, בין היתר, שהמשיבים לא חשפו לפני בית המשפט את מלוא המידע הדרוש בעת הדיון בבקשה להפטר, אך לטעמי אין בכך כדי לשנות את המסקנה. את העובדות המלאות יכלו המבקשים לפרוש לפני בית המשפט טרם הדיון, ובאופן שניתן היה לבררו לכל המאוחר במהלך הדיון, לא כל שכן, יכלו הנושים והחייב כמו גם הכנ"ר להתייחס לטענות האמורות מבעוד מועד, במיוחד שעה שמיוחסות להן טענות מסוג תרמית. העלאת הטענות בשלב כה מאוחר, אינה מקנה אפשרות של עיון מחדש, גם אם נכונות אלה.
זאת ועוד, קבלת הבקשה משמע פגיעה קשה בזכויות של החייב ושל הנושים האחרים אשר הסתמכו על ההחלטה ופעלו לאורה.

די בכך כדי לדחות את הבקשה.


מעבר לדרוש, קיימים טעמים נוספים בעטיים אין מקום אף לגופו להיעתר לבקשה:


11.
דעתי הייתה ונותרה כי המבקשים נעדרי מעמד להתנגד להפטר, ולא ראיתי מקום לשנות מדעה זו גם בעקבות שלל הנימוקים שהועלו על ידם בבקשתם ושהיה מקום לפרטם קודם לדיון. המבקשים לא הגישו הוכחת חוב כנדרש לפי סעיף 71 לפקודה. נושה שבחר שלא להגיש הוכחת חוב, אינו יכול להתנגד למתן הפטר, למעט במקרים חריגים, שאינם נמנים על המקרה שלפני. לענין זה אציין כי הוראת סעיף 71(ב) לפקודה אינה הוראה טכנית גרידא אלא הוראה מהותית, שכן החייב וכלל הנושים אמורים לדעת תוך פרק זמן מסוים, את מצבת החובות, הנשייה, מסת הנכסים לחלוקה וכדומה (ראה רע"א 6610/97 בנק הפועלים בע"מ נ' כונס הנכסים הרשמי ואח'; בש"א (חיפה) 3134/06 בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נ' עו"ד גדות אברהם ואח'). פריצת לוח הזמנים האמור תגרום לפגיעה באינטרסים ולציפיות של כל הנושים כמו גם החייב. אמנם קיימת מחלוקת פוסקים בבתי המשפט המחוזיים, בשאלה מתי להיעתר לבקשת נושה להארכת מועד להגשת הוכחת חוב. לעמדת חלק השופטים, לוח הזמנים שנקבע בפקודה הינו קשיח ויש להימנע ככלל מהארכת מועדים, שכן אחרת יופר האיזון שבין שמירת זכות הקניין של הנושה לבין רצון החייב ויתר הנושים לסיים את הליכי פשיטת הרגל (ראה ת.א. (ת"א) 644/03 ציון חברה
לביטוח בע"מ נ' כונס הנכסים הרשמי בתפקידו כנאמן על נכסי החייבים פרימר שרה ומנחם). לעומתה קיימת גישה מקלה והנותנת פרשנות מרחיבה "לטעמים המיוחדים", אשר בסעיף 71(ב) שמכוחם רשאי בית המשפט להאריך את התקופה להגשת תביעת חוב (ת.א. (חי') 249/04 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' כונס הנכסים הרשמי; בש"א (חי') 15090/05 עיריית נשר ובנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' כונס הנכסים הרשמי).


סבורני, גם לפי העמדה המקלה, שאין מקום במקרה שלפני להאריך את המועד, כמו גם לראות בהתנהגות המבקשים כמי שהגישו הוכחות חוב.


באותם המקרים בהם נעתר בית המשפט לבקשת הנושה להגשת הוכחת חוב באיחור, הדבר ניתן מחמת נסיבות שלא היו בשליטת הנושה, שבעטיים לא ידע ולא יכול היה לדעת על הליכי הכינוס וממילא לא היה ביכולתו להגיש הוכחת חוב. במקרים אלה מצא בית המשפט "טעם מיוחד", להיעתר לבקשה להארכת מועד. במיוחד נכון הדבר במקרים בהם החייב הסתיר מהנושה את עובדת הימצאותו בהליכי פשיטת רגל, ובכך מנע למעשה מהנושה הגשת הוכחת החוב.

מעיון בתיק שלפני עולה כי לא אלה הם פני הדברים. אין חולק כי המבקשים ידעו, גם ידעו, על הליך פשיטת הרגל, השתתפו באסיפת הנושים, הגישו בקשות לבית המשפט לפשיטת רגל ולא הוסתר מהם קיומו של ההליך. לכן, לא היתה בידם כל מניעה להגיש את הוכחות החוב.


זאת ועוד, המבקשים ידעו במפורש כי הוגשו הוכחות חוב של נושים אחרים, ומצופה היה מהם שיזדרזו להגיש הוכחות חוב מטעמם. במיוחד נכון הדבר שעה שהחייב טען בתגובתו לבקשת המבקשת לביטול הליכי כינוס הנכסים, שאין למבקשת מעמד להגיש הבקשה, מחמת שלא הגישה הוכחת חוב. לעניין זה אפנה לטענת החייב בסעיף 18 לתגובה האמורה שהוגשה כאמור סמוך לצו הכינוס, ובחלוף שנים קודם לבקשה זו. גם אם בסעיף 18 האמור התייחס החייב להעדר מעמד של המבקשת בבקשה, מחמת אי הגשת הוכחת חוב בקשר למזונות, היה בכך כדי להצביע לפני המבקשים, על הצורך בהגשת הוכחת חוב באשר ליתר חובות החייב כלפיהם.

לא למותר לציין כי בדיונים בבית המשפט בנוכחות המבקשים ו/או בא כוחם, הודע מפורשות על ידי נציג הכנ"ר כי הוגשו רק שתי הוכחות חוב, של נושים אחרים, ותו לא וכי על בית המשפט ליתן דעתו לשתי הוכחות החוב האמורות. מכאן שהמבקשים היו מודעים היטב לכך שלא הגישו הוכחת חוב, בהבדל מנושים אחרים, ומשמעות אי הגשת הוכחות החוב מטעמם. אפנה לדיון מיום 16.2.05 לפני כב' השופט שילה, בו נאמר ע"י ב"כ הכנ"ר כי הוגשו רק שתי הוכחות חוב של מר לוי ושל הבנק למשכנתאות, דיון בו נכח ב"כ המבקשים. לכל המאוחר, היה על המבקשים להגיש איפוא את הבקשה להארכת מועד להוכחת חוב, סמוך לאחר דיון זה.

13.
יש להזכיר כי בית המשפט נדרש כבר בעניינו של החייב לערעור על החלטת המנהל המיוחד שלא להכיר בהוכחת החוב של הבנק למשכנתאות מחמת האיחור בהגשתה (בש"א 8058/05 הנזכרת לעיל). בית המשפט כאמור דחה את הערעור מהטעמים שבהחלטת כב' השופטת אלשיך מיום 10.1.06. המבקשים היו מודעים לאיחור בהגשת הוכחות החוב האמורה וכעולה מהדיון מיום 16.2.05 שורה 6-7. גם בכך טעם לדחיית בקשת החייבים.

שעה שבית המשפט דחה בקשה להארכת מועד להגשת הוכחת חוב של נושה שהגיש ערעור בתיק זה, בחלוף 16 חודשים מהמועד הקבוע לעשות כן, קל וחומר בענייננו של איחור במספר שנים מאז המועד שהיה על המבקשים להגיש את הוכחת החוב.

14.
בחנתי גם את טענת המבקשת כי לא נדונה בקשתה לביטול הליכי הכינוס ואין בידי לקבלה. בדיון לפני כב' השופט שילה ביום 14.7.04, בו נכחו ב"כ הצדדים, לרבות המבקשים, עלה מדבריהם כי יושבו ההדורים בין הצדדים. סופו של דבר, בתום הדיון, ניתנה על ידי בית המשפט החלטה לפיה, נסללה הדרך לפני החייב להגיש בקשת הפטר. לו סברה המבקשת, שיש מקום לדון ולהחליט בבקשתה לביטול הליכי הכינוס, ולמנוע את הגשת בקשת ההפטר, היה עליה להבהיר לבית המשפט כי יש מקום לעשות כן, ולמיצער היה עליה לפעול כאמור, סמוך לאחר ההחלטה. דא עקא, המבקשת לא פנתה לבית המשפט ולא ביקשה להסתייג מהחלטת בית המשפט כמו גם לבטלה. אמנם, בית המשפט לא נעתר לבקשה להפטר שהגיש החייב סמוך לאחר מכן, אך לא מנע ממנו להגיש בהמשך בקשה כאמור, וזו אכן הוגשה.

15.
אעיר כי לא ניתן להיעתר אף לבקשה החלופית המונחת לפני להאריך את המועד להגשת הוכחת חוב שכן זו אינה תואמת את הפרוצדורה הקבועה בדין לפיה היה על המבקשים להגיש את הבקשה תחילה לכונס הנכסים הרשמי ורק לאחר מכן ובכפוף להחלטתו, וככל שהיה דוחה את הבקשה היה מקום להגיש ערעור עליה לבית המשפט. מעבר לדרוש, סבורני כי הטעמים דלעיל שאין מקום לקבל את הסעד של ביטול הצו, ישימים גם לאי קבלת הבקשה החלופית להארכת מועד להגשת הוכחת חוב.

16.
מעיון במסמכים שלפני התרשמתי כי המבקשים ובמיוחד המבקש, יודעים לעמוד על זכויותיהם, ואין עסקינן בנושה שלא היה מודע לזכויותיו. לענין זה אציין כי המבקשים היו מיוצגים על ידי פרקליט לכל אורך ההליך, הגישו בקשות לבית המשפט, השתתפו באסיפת הנושים ושלחו פניות לגורמים שונים ועוד. עוד אוסיף כי המבקש אישר במהלך הדיון בבקשות ההפטר, כי ידע מספר חודשים לפני הדיון על תביעה של הבנק נגדו מכוח ערבות לחייב, כך שהיה ברור לו שעליו להגיש את הוכחת החוב וראה בהקשר זה את דבריו בעמ' 1 שורה 5 לפרוטוקול מיום 28.11.07.

17.
מקובלת עלי גם טענת ב"כ החייב והכנ"ר לפיה אין למעשה חוב סדור המגיע למבקשים מהחייב, עמדתם אינה חד משמעית, לא סדורה, אין כימות של החוב המגיע לטענתם ואף אין התייחסות עניינית לסכום כלשהו.

18.
נתתי דעתי לטענת ב"כ המבקשים כי יש לראות בהתנגדויות שהגישו המבקשים כמו גם במכתבים שלהם משום "הוכחת חוב" ואיני רואה עין בעין עם המבקשים. המחוקק קבע את האופן שבו על נושה להגיש הוכחת חוב, המדובר במסמך מהותי שעל נושה להקפיד בו ואינו יכול לסטות ממנו. לכל היותר, יכול נושה לצרף להוכחת החוב מכתב נספח עם הסברים כאלה ואחרים, ככל שהדבר דרוש על מנת להבהיר את הוכחת החוב אך אין הוא יכול שלא להגיש את הוכחת החוב במסמך הקבוע בדין, לכנ"ר. קבלת טענת המבקשים תגרום לאי סדר, שיבוש הליכים, חוסר עקביות ועוד.

19.
יש לדחות את הבקשה גם מחמת שקבלתה תפגע בציפיות של החייב, אשר זכה לקבלת הפטר, בהתאם להחלטה עליה לא הוגש ערעור, ותחתור תחת סיומם של הליכים. במיוחד נכון הדבר שעה שעסקינן בהליך שנמשך למעלה מחמש שנים והגיע העת לסיימו.

20.
אוסיף כי לא רק החייב עלול להיפגע מההחלטה, אלא גם הנושה שהוכחת החוב שלו הוכרה והוא זכאי לקבל לפי ההחלטה את נשייתו. אין ספק כי קבלת הבקשה משמע פגיעה קשה בנושה האמור, אותו היה על המבקשים לצרף כמשיב לבקשה וכמי שעלול להיפגע ממנה. לטעמי, די במחדל זה כשלעצמו לדחות את הבקשה. בא כוח המבקשים הטעים בדיון את הפגיעה באינטרס הציפיות של מרשיו שקיוו כי תדון בקשתם לביטול הליכי כינוס הנכסים ועוד, אך מול אלה ולא פחות חשוב עומד אינטרס הנושה הממתין לפירעון החוב המגיע לו, לא כל שכן נקט בהליך של הוכחת חוב, הגישו במועד והוא מצפה זה שנים כי חובו ישולם.

21.
ממכלול הטעמים האמורים, דין הבקשה להדחות. בשולי הדברים אזכיר כי המבקשים ביקשו בד בבד עם הגשת הבקשה, להאריך להם את המועד להגשת הערעור, אך הבקשה נדחתה על ידי בהחלטתי מיום 23.12.07.


לפנים משורת הדין, איני עושה צו להוצאות.

ניתנה היום, ד' בכסלו, תשס"ט (1 בדצמבר 2008), בהעדר הצדדים.


המזכירות תשלח את ההחלטה לב"כ הצדדים בדואר רשום.





איתן אורנשטיין
, שופט










בשא בית משפט מחוזי 23613/07 ליבנה אידלמן קרן, ליבנה יובל, אידלמן אברהם נ' ליבנה ברק, כונס הנכסים הרשמי - מחוז ת"א (פורסם ב-ֽ 01/12/2008)