פסקי דין על בנק המזרחי בע"מ | פסקי דין על משה סילמן | פסקי דין על שרה סילמן |

18893/05 א     22/03/2006




א 18893/05 בנק המזרחי בע"מ נ' משה סילמן, שרה סילמן




בעניין:

4



בתי המשפט


בית משפט השלום תל אביב-יפו
א
018893/05


בפני
:
כב' השופט ברנר חגי
תאריך:
22/03/2006




בעניין:
בנק המזרחי בע"מ

התובע;


נ
ג
ד



1. משה סילמן

2. שרה סילמן

הנתבעים;



החלטה

1.
התובע (להלן: "הבנק") הגיש תביעה בסדר דין מקוצר נגד הנתבע 1 (להלן: "הנתבע") בגין חוב בסך 405,108 ₪ שהצטבר בחשבונו של הנתבע, ונגד אמו של הנתבע, הנתבעת 2, בגין ערבותה לחובות הנתבע.

2.
הנתבעים ביקשו רשות להתגונן. הנתבעת 2 קיבלה רשות להתגונן ועל כן אין צורך לדון בבקשתה.

הנתבע טען כי הבנק דרש ממנו לפתוח תוכניות חסכון על מנת שיאות להעמיד לרשותו אשראי, ובכך התנה שרות בשרות. עוד טען הנתבע כי יש לקזז מסכום התביעה סך של 52,333 ₪ בגין חיובי יתר בריבית. בנוסף טען הנתבע כי יש לקזז סך של 30,000 ש"ח אותם קיבל הבנק מהמוסד לביטוח לאומי.

3.
הטענה בדבר התניית שרות בשרות הועלתה באופן סתמי ולקוני, ונעדרה כל פירוט כמתבקש ממי שמבקש רשות להגן. בע"א 688/89 הילולים (אריזה ושווק) נ' בנק המזרחי המאוחד פ"ד מה(3), 188 ,עמ' 199-200 נפסק כי:

"כלל גדול הוא כי נתבע המבקש רשות להתגונן חייב להכבד ולהיכנס לפרטי הענין שעליו מבוססת הגנתו. טענה סתמית "אינני חייב" אינה מספקת ואינה מזכה ברשות להגן... טענה סתמית "אינני חייב" אינה טענת עובדה שניתן להוכיחה בראיות אלא מסקנה משפטית וספק אם בכלל מקומה בתצהיר בלי שהונחו היסודות העובדתיים לביסוסה."

הנתבע ציין בתצהירו תוכניות חסכון שונות שנפרעו והופקדו לחשבונו בבנק, אך לא טרח כלל להראות מתי נפתחו תוכניות החסכון, מה היתה יתרת חובו לבנק באותה עת וחשוב מכל, הוא לא טרח כלל לכמת את הנזק שנגרם לו מחמת ההתנאה הנטענת על ידו.

על כן, גם אם הייתי מגיע למסקנה כי עסקינן בהתנייה אסורה של שירות בשירות, לא די בכך כדי להקנות לנתבע רשות להתגונן, שכן עדיין מוטל עליו להראות מהו הנזק
שנגרם לו בשל כך, אם אכן נגרם. ס' 15 לחוק הבנקאות (שירות ללקוח) תשמ"א- 1981 קובע כי נזק שנגרם עקב עבירה על הוראות החוק, דינו כדין נזק שמותר לתבוע בגינו פיצויים. משמע, הסנקציה האזרחית נגד בנק שהפר את איסור ההתנייה של שירות בשירות, קיימת רק מקום בו נגרם נזק ללקוח. כך למשל נקבע בע"א 6234/00 ש.א.פ. בע"מ
נ' בנק לאומי לישראל
פ"ד נז(6), 769 ,עמ' 781-782:

"הפרת האיסור מהווה עבירה, שהבנק וכן עובדיו עלולים להיענש עליה (סעיפים 10 ו-11 לחוק); ואם כתוצאה מאילוצו להיכנע להתניה האסורה נגרם ללקוח נזק, קמה לו עילה לתבוע את נזקו מן הבנק..." (הדגשה אינה במקור)


בהעדר פירוט וכימוי של הנזק הנטען על ידי הנתבע- אין מקום ליתן רשות להגן בענין זה.

4.
הנתבע טוען כי הבנק קיבל סך של כ- 30,000 ₪ מהמוסד לביטוח לאומי "אשר לא ידוע באם נכלל ביתרות החובה הנטענות על ידו." סתם הנתבע ולא פירש מתי, על מה ולמה קיבל הבנק את הסכום הנ"ל, ומה היתה הסיבה לכך, והטענה נטענה באופן סתמי לחלוטין, ועל דרך ההשערה, קרי, הנתבע עצמו מודה כי אינו יודע האם הסכום הנ"ל הובא בחשבון במסגרת התביעה אם לאו. לא זו הדרך שבה יש להעלות טענת קיזוז. בע"א 579/85 משה אריאן ואח' נ' בנק לאומי לישראל בע"מ
פ"ד מ(2), 765 ,עמ' 767-768 נקבע:

"טענת הקיזוז חייבת לפרט את הסכום הנתבע במסגרתה ואף להציג במדוייק את מערכת הנתונים אשר עליהם היא מבוססת. כפי שנאמר בע"א 236/83 (לאור נ. בנק איגוד לישראל בע"מ - לא פורסם, בעקבות ע"א 544/81, מנחם קיהל בע"מ נ. סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ ... יש להעלות טענת קיזוז בצורה מפורטת וברורה כדרך שמנסחים כתב תביעה. דרישת קיזוז בעלמא ועל דרך הסתם, אין בה כדי ליצור תשתית מספקת עליה ניתן לבסס תביעת קיזוז המצדיקה דיון לגופה או הענקת רשות להתגונן."

ראה גם ע"א 16/89
"ורדים" חברה לגידול פרחים נ' החברה הישראלית
פ"ד מה(5), 729 ,עמ' 735-736:

"אפילו היה מקום לראות בטענה משום טענת קיזוז, הרי היה על המערערת להכבד ולפרט טענה זו כדרך שמנסחים כתב תביעה, היינו לפרט את הסכומים הנתבעים במסגרת הטענה ולהציג במדוייק את מערכת הנתונים אשר עליהם היא מבוססת..."

אשר על כן, אין מקום ליתן רשות להגן בטענת הקיזוז.

בשולי הדברים יצויין כי אין כל ראייה לפיה הנתבע ביקש מהבנק מסמכים או פרטים כלשהם הדרושים לו לשם הגנתו, וכי דרישתו סורבה. הטיעון הסתמי בגוף הבקשה לפיו הבנק מתבקש, לשון הווה, ליתן פרטים לגבי הסכום הנ"ל אינה יכולה להוות תחליף לדרישת גילוי מסמכים, שלא נעשתה.

5.
הנתבע טען כי לא נסתרה חוות דעתו של המומחה מטעמו לפיה הבנק גבה ממנו עמלות שונות שאינן אלא ריבית בשיעור הגבוה מהריבית המותרת והמוסכמת עם הנתבע. הסכום אותו יש לקזז לטענתו מחובו לבנק הינו 52,333 ₪. לענין זה הפנה המומחה להוראות חוק הריבית, תשי"ז- 1957, המגדירות ריבית באופן הבא:

"כל תמורה הניתנת בקשר עם מילווה ויש בה משום תוספת לקרן, לרבות דמי עמילות ודמי נכיון המשתלמים כאמור, בין שנקראים בשם ריבית ובין שנקראים בשם אחר; למעט כל סכום המתווסף לקרן עקב תנאי הצמדה לשער החליפין של המטבע הישראלי, למדד המחירים לצרכן או למדד אחר שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה."

המומחה לא נחקר על חוות דעתו.

הבנק טען כי קביעותיו של המומחה אינן נתמכות בראיות כלשהן.

עליי לציין כי חוות דעתו של המומחה אינה בהירה כל צורכה, אך לכאורה, היא מבוססת על טעמים משפטיים, אשר הבנק לא התמודד עימם בשלב זה, קרי, הטענה לפיה העמלות שגבה הבנק בחשבון אינן אלא ריבית מוסווית, העולה על הריבית המותרת.

אשר על כן, יש ליתן רשות להגן לגבי סכום של 52,333 ₪.

6.
סיכומו של דבר, ניתנת לנתבע רשות להגן לגבי סכום של 52,333 ₪. הבנק רשאי ליטול

פסק דין
בגין יתרת סכום התביעה, בניכוי סכומים שנגבו לאחר הגשת התביעה. בשים לב לתוצאה, הנתבע ישלם לבנק שכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק.

7.
הצדדים יחליפו תצהירי גילוי מסמכים תוך 30 יום. הבנק יגיש תצהירי עדות ראשית תוך 60 יום. הנתבעים יגישו תצהירי עדות ראשית תוך 30 יום לאחר מכן. ישיבת קדם משפט תתקיים ביום 19.9.2006 בשעה 11:45.

8.
המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.


ניתנה היום כ"ב באדר, תשס"ו (22 במרץ 2006) בהעדר


הצדדים הנ"ל.



__________________




חגי ברנר, שופט






א בית משפט שלום 18893/05 בנק המזרחי בע"מ נ' משה סילמן, שרה סילמן (פורסם ב-ֽ 22/03/2006)