פסקי דין על אלמסי רחל | פסקי דין על אלמסי אודליה | פסקי דין על אלמסי עמוס ואח' | פסקי דין על כלל חברה לביטוח בע"מ

109856/00 א     07/02/2006




א 109856/00 אלמסי רחל, אלמסי אודליה, אלמסי עמוס ואח' נ' כלל חברה לביטוח בע"מ




בעניין:

1



בתי המשפט


בית משפט השלום תל אביב-יפו
א
109856/00


בפני
:
כב' השופט צבי כספי
תאריך:
07/03/2006





בעניין:


1 . אלמסי רחל


2 . אלמסי אודליה

3 . אלמסי עמוס

4 . אלמסי רות

5 . אלמסי משה

6 . אלמסי יהודה

7 . אלמסי יוסף




תובעים

נ
ג
ד


כלל חברה לביטוח בע"מ





נתבעת


החלטה

המנוח מר עמרם אלמסי ז"ל (להלן: "המנוח") נולד ביום 19.5.58 ונהרג בתאונת דרכים ביום 19.9.97 (להלן: "התאונה"). בעת פטירתו היה המנוח נשוי לתובעת מס' 1 (להלן: "התובעת") ואביהם של התובעים 2 עד 7 שכולם היו תלויים בו לפרנסתם. עובר לתאונה היה המנוח עובד של המפעל הידוע כ"התעשייה האווירית" (להלן: "המפעל") שם היה מועסק בתפקיד של מבנאי מטוסים (ולא "טכנאי" כפי הרשום בסיכומי הנתבעת כמפורט להלן) ואת עבודתו במפעל החל בשנת 1974.
הנתבעת היא המבטחת החבה בפיצויים של התובעים, כתלויים במנוח על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן: "חוק פלת"ד") בגין פטירת המנוח בתאונה.
אין חולק על העובדות המפורטות לעיל (סעיפים 1, 2 ו 7 לסיכומי התובעים וסעיף 1 לסיכומי טענות הנתבעת על סעיפי המשנה שבו).
מוסכם על הכל גם שאת הפיצויים לתלויים הנ"ל יש לפסוק בגין הפסדי התמיכה שהיו זוכים לה בחיי המנוח, לפי השיטה הידועה כ"שיטת הידות", ואין צורך לפרטה, וכי הבסיס לקביעת הפיצוי הוא השכר שהיה המנוח משתכר במפעל, או שיכול היה להשתכר בעתיד על פי הקידום שהיה צפוי לו ככל שהיה צפוי לקידום כאמור.
נקודת המוצא המשותפת לצדדים היא שבעת הפטירה היה שכרו של המנוח עומד על סך של-.12,000 ₪ לחודש (ברוטו) (סעיף 17 לסיכומי טענות התובעים, סעיף 2.2 לסיכומי טענות הנתבעת).
מסכום זה מבקשת הנתבעת לנכות, לצורך חישובי הפסדי התמיכה, שני סכומים; הסכום האחד, תשלומים בגין הוצאות רכב שלגישתה אינן חלק מהשכר ו "...כולן או מרביתן נחסכו עם פטירתו של המנוח" (סעיף 2.2. לסיכומי הנתבעת).
אין דעתי כדעת
הנתבעת; "הוצאות רכב" הן בדרך כלל רכיב שכר לכל דבר ועניין שתשלומו אינו תלוי בנסיעותיו של העובד, ומטרת הגדרתו
כך באה, בדרך כלל, על מנת למנוע הכללת תוספת השכר האמורה כרכיב בתשלומי הפנסיה של העובד [ ראה בג"צ 105/97 האוניברסיטה העברית בירושלים נ. בית הדין הארצי לעבודה בירושלים ואח'
, פד"י מב3 עמ' 556 (להלן: "בג"צ האוניברסיטה") וכן בג"צ 6080/94 ניסן גפני נ. בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, פד"י
נא4 עמ'
308 (להלן: "בג"צ גפני"), המאשר את בג"צ האוניברסיטה תוך אבחנתו העובדתית לאותו מקרה ].
לא הובאה כל ראיה מטעמה של הנתבעת לפיה היה על המנוח לעשות שימוש ברכבו, או לפחות שימוש כלשהו ברכב שיש בו כדי להפחית מההכנסה שנבעה לו מתשלום הוצאות הרכב וזאת כאשר עולה מתפקידו של המנוח שהוא לא היה אמור להיות "נע
ונד" בביצוע תפקידו.
אכן, ב"בג"צ גפני" נאמר כי הטוען שהוצאות הרכב הן בגדר של תוספת קבועה לשכר עליו הראיה, אולם הדברים נאמרו שם באשר לטענה לפיה יש להתייחס לתשלום הוצאות אלה כחלק מהשכר לעניין תשלומי הפנסיה, כפי האפשרות שנפתחה לטיעון כאמור ב"בג"צ האוניברסיטה".
לא כך בכל מקרה; קביעה שנקבעה לענייני פנסיה, אינה חלה במקרים אחרים; כך למשל נקבע על ידי כב' הרשמת בבית המשפט העליון, כי מקום שבעל דין רוצה להשתחרר ממתן ערובה להוצאות ערעור עקב מצבו הדחוק, עליו הראיה לשכנע את בית המשפט, בין היתר, לכך שתשלום שהתקבל אצלן בגדר של "הוצאות נסיעה" אינו מהווה שכר בידיו
[ ע"א 824/99 יהושע ברק ואח'
נ. שלמה ובר עו"ד בתפקידו כנאמן ואח'
"פדאור" (לא פורסם) 99(1) 281 ].
גישתי היא על כן שלצורכי קביעת שכרו של נפגע בתאונה, אין לנכות את אותו רכיב בשבר שהוא "הוצאות רכב" אלא אם הטוען לניכוי
כאמור יוכיח שאותן הוצאות אינן חלק מהשכר הקבוע או הקובע של הנפגע או שהוא קשור, חלקו או כולו, להוצאות ממשיות ואין בו הכנסה נוספת למקבל, בייחוד כך, כאשר תיאור תפקידו של המקבל, אינו מצביע, לכאורה, על כך שבמסגרתו עליו לנסוע ממקום למקום בשירותו של המעסיק.
תשלום נוסף שמבקשת הנתבעת לנכות מהשכר לעניין האמור הוא תשלום מקדמה על חשבון השכר העתידי, בסך של -.1,150 ₪, שכן הלוואה הניתנת על חשבון שכר, ותנוכה בעתיד, אינה חלק מהשכר.
גם את סכומי המקדמה איני רואה מקום לנכות; אין המדובר בהלוואה המוחזרת למעביד; עיון בתלושי השכר הנספחים לתצהיר התובעת מראה כי בכל חודש משולמת מקדמה, אך אין כנגדה ניכוי של המקדמה מהחודש הקודם; זאת ועוד, בכל חודש מוגדרת המקדמה כמקדמת שכר לאותו החודש שבגינו משולמת המשכורת ולא בגין החודש הבא (ראה במקביל הסדר זהה בתלושי השכר של העד מאיר בוזגלו, מוצג במ/9).
בנוסף, ניתן לראות מתלושי השכר שצורפו לתצהיר התובעת ששכרו של התובע, ברוטו, עולה על הסך של -.12,000 ₪ והוא מגיע לכדי סכום של כ -.13,000 ₪, כולל המקדמה, כך שבכל מקרה חישוב לפי בסיס שכר בסך של -.12,000 ₪ אין בו פגיעה בנתבעת.
גם שאלת קידומו של התובע בשכרו, אינה למעשה שנויה עוד במחלוקת, הגם שמרבית העדים והמאמץ הראייתי משני הצדדים, הוקדשו לעניין בירורו של עניין זה.
מקובל על הכל שדרגתו ונתוני התקדמותו של התובע מפורטים במסמכים במ/1 ובמ/20 (סעיף 10 לסיכומי התובעת וסעיפים 2.1 ו 2.3.1 לסיכומי טענות הנתבעת; יצוין כי המסמך במ/1
המכונה שם על ידי הנתבעת כ"מסמך מנור", הוגש על ידי הנתבעת, לאחר מכן ניסתה זו להתנגד לשימוש בו כראיה ובסופו של דבר היא מבססת את סיכומיה, בין היתר, על מסמך זה וראה עמ' 2 לפרוטוקול הדיון ביום 29.1.04; להלן: "פרוטוקול ב'").
על פי אותם נתונים, שאין עליהם מחלוקת, היה המנוח בעת פטירתו בעל דרגה 41 בדרוג מנ"ט, והיה צפוי להתקדם לדרגה 42 בדרוג זה בחודש יוני 2000.
שכרו של התובע, ברוטו, לפי מסמך מנור, היה אמור להיות החל מחודש יוני 2000, סכום של -.15,620 ₪ ברוטו, ונתון זה מקובל על הנתבעת (סעיף 2.3.1 לסיכומיה; איני רואה מקום לניכויים היחסיים שנעשו שם על ידי הנתבעת משכר זה, הואיל ולא ראיתי שיש צורך לנכות מהשכר הבסיסי כאמור לעיל, וראה גם הערה שלהלן).
במאמר מוסגר, אם לקבל את מסמך מנור כלשונו, הרי שחישוב משכורתו של המנוח לעת פטירתו הוא גבוה יותר מהסכום של -.12,000 ₪ בשיעור ניכר.
הצדדים לא נתנו דעתם לעניין זה ועל כן לא "אתקן" את
החישוב אולם יש בכך כדי להצדיק באופן נוסף את העדר הניכויים מסכום זה, כפי שנקבע על ידי לעיל.
נראה שמקובל על הצדדים שאין מקום לחישובי הפסדי תמיכה על פי תוספת לשכר החל מיוני 2000, לפי קידום אפשרי כזה או אחר, שספק אם הוכח.
הנתבעת עורכת את חישוביה מיוני 2000 על פי בסיס הקידום של התובע לדרגה 42 כנ"ל ותו לא (סעיפים 2.3.2 ו 2.3.3 לסיכומי טענות הנתבעת) וגם התובעים אינם מתייחסים לקידום נוסף של המנוח מעבר לקידום שביוני 2000 (סעיפים 9, 10, 15
ו 17 לסיכומי טענות התובעים) אם כי את שיעור השכר החל מיוני 2000 הם מבקשים לבסס על עדות התובעת, לפיה היה השכר מגיע באותה עת לסכום של

-.18,000 ₪ לחודש , דברים שאין להם בסיס מוצק (ראה עדותה של התובעת בעמ' 3 לפרוטוקול הדיון ביום 21.11.01; להלן: "פרוטוקול א'").
מכאן על כן שהבסיס לחישוב הפסדי התובעים כתלויים משכרו של המנוח הוא שיעור של -.12,000 ₪ לחודש מעת פטירת המנוח ועד ליום 1.6.2000 וסכום של
-.15,620 ₪ לחודש מאותו יום ואילך.
המדובר כמובן בסכומי ברוטו, מהם יש לנכות מס הכנסה בשיעור של 25% [ סעיף 4
(2) לחוק
פלת"ד; לא הובררה לי דרך החישוב של סכומי הנטו בסעיף 2.3.3 לסיכומי טענות הנתבעת ].
מקובל עלי שיש לנכות מסכום הפיצוי הנ"ל את ידת המנוח בהשתכרותה של התובעת [ ראה, לדוגמא, ע"א 3088/90 עזבון המנוח אלי דרביש ז"ל ואח'
נ. צור שמיר חברה לביטוח בע"מ, פדאור (לא פורסם) 00 (1) 488 ].
התובעת עבדה לפני פטירת המנוח בספרית, במשרה חלקית, שהכנסתה ממנה הייתה בסך של כ - -.800 ₪ לחודש בממוצע, לפי תלושי השכר נספחים ד' לתצהיר התובעת; בעבודה זו עבדה התובעת עד לחודש ספטמבר 1998; לאחר מכן, הפסיקה התובעת את עבודתה זו אך מאז חודש יולי 2001 היא עובדת כמזכירה
ומרוויחה סכום של -.2,100 ₪
לחודש
[ סעיף 8 לתצהיר
התובעת
ועדותה
בעמ'
6 לפרוטוקול א']; למעשה מדובר בסכומים גבוהים מעט יותר, כפי
המוצגים במ/7, אולם הנתבעת מאמצת נתון זה מתוך עדות התובעת, כפי המפורט בסעיף 5.3.1 לסיכומי טענות הנתבעת ולטעמי, אין לעניין זה משמעות, כפי שלהלן.
הכנסתה "החדשה" של התובעת אינה מובאת בחשבון לעניין ניכוי ידת המנוח מהכנסתה וזאת על פי ההלכה לפיה אין להשתכרותה זו ולא כלום עם קשר הנישואין של התובעת ועם מעמדה כאלמנה (ע"א 624/71 מדינת ישראל נ. טובה ושמואל פרידמן ואח'
, פד"י
כו1 עמ' 718; קציר, "פיצויים בשל נזק גוף" מה' 4 פיסקה 249
עמ' 809).
על כן, חישוב
ניכוי ידת המנוח ייעשה לפי הכנסה (משוערכת) של -.800 ₪ לחודש.
על פי הנתונים הנ"ל, מהראוי לערוך את החישוב המלא והחדש של שיעור הפסדי התלויים, בין היתר גם בהתחשב בזמן שחלף מעת הגשת הסיכומים או מעת שמיעת הראיות ועד עתה.
חישוב
הסכומים יעשה מתוך הנחה שגיל הפרישה של המנוח היה 67 וגיל הפרישה של התובעת יהיה גיל 64 כפי העולה מהוראות סעיפים 1, 3, 4 לחוק גיל פרישה, תשס"ד- 2004 ותוספת ב' לחוק, לפי נתוני גילם של המנוח והתובעת כמפורט בסעיפים 3 ו 4 לתצהיר התובעת.
חישוב
הפסדי התלויים, תובעים 2 עד 7 יעשה עד למועד הגיעם לגיל 18, שכן קביעת פיצוי בגין הפסדי תמיכה לאחר גיל זה יוצאת מתוך חזקה עובדתית על שירות בצה"ל ועל המשך תמיכת ההורים בעת השירות, בעוד שבמקרה זה, הוברר שלא אחד מהתובעים ישרת בצבא בהיותם בני העדה החרדית (עדות התובעת, סוף עמ' 7 לפרוטוקול א'; ראה פסה"ד ע"א 1503/94 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ. עזבון המנוח ברוך ברמן ז"ל ואח'
, פד"י נא3 עמ' 502; להלן: "פס"ד עזבון ברמן").

הצדדים יגישו לבית המשפט חישוב מוסכם, או חוות דעת אקטוארית מוסכמת לעניין הפסדי התמיכה האמורים ובמידה ולא יעלה בידיהם להגיע להסכמה בעניין זה, יפנו אל בית המשפט בתוך 45 יום מעת מסירת החלטה זו לידיהם.
הנתבעת תשא בעלות החישוב האקטוארי.
עוד מבקשים התובעים פיצוי בגין שני ראשי נזק נוספים; האחד, "פיצוי בגין אכדן שירותי אב ובעל" אותו אני רואה במאוחד עם ראש נזק נוסף, "פיצוי בגין עזרה בבית" (סעיפים 18 ו 19 לסיכומי טענות התובעים).
מוסכם על הצדדים שהפיצוי בראשי נזק אלו הוא פיצוי גלובלי וצודקת הנתבעת בטענתה שלא הונח כל בסיס ראייתי ממשי לעניין ראשי נזק אלה (סעיף 4 לסיכומי טענות הנתבעת); מאידך, מסכימה הנתבעת שיש מקום בכ"ז לפצות את התובעים בגין ראש נזק זה ובסכום של -.75,000 ₪ וסכום זה אכן נראה בעיני כסכום הולם בנסיבות המקרה, כאשר, בצדק מציינת זאת הנתבעת, שכרו של המנוח המשמש בסיס לפיצוי בגין הפסדי התמיכה, כולל בחובו תשלום עבור שעות נוספות רבות בעבודתו, כך שסביר הוא שהעזרה שיכול היה המנוח להגיש בבית לא הייתה משמעותית.
אני מקבל איפוא את התביעה בראשי נזק אלו, תוך שערוך ותוספת מה של הסכום וקובע את שיעור הפיצוי ההולם
בראשי נזק אלו לכדי הסך של -.90,000 ₪, נכון למועד מתן החלטה זו.
הוא הדין לעניין הפסדי פנסיה נטענים (סעיף 20 לסיכומי טענות התובעים) וגם לעניין זה מבוקש (ומוסכם) שהסכום המגיע הוא גלובלי, וגם לעניין זה מקובלת עלי עמדת הנתבעת לעניין הסכום המגיע, אותו אני משערך, באופן כללי, למועד מתן החלטה זו לסך של -.55,000 ₪.
התובעים אינם זכאים לפיצוי בגין "כאב וסבל" במקביל לפיצויי התלויים ובנוסף להם ("פס"ד עזבון ברמן" הנ"ל) מחד, ומאידך כבר נקבע על ידי שהתביעה לא הוגשה כלל כתביעת עיזבון אלא כתביעת תלויים בלבד (ראה החלטתי מיום 23.2.2005 בתיק בשא 161965/04).
לא מצאתי מקום לפיצוי גם לעניין הקמת מצבה, כאשר התובעת אינה יכולה לומר אם קבלה החזר מהמוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") בגין הקמת המצבה וגם לעניין תשלום שכ"ט עו"ד לקבלת צו ירושה, אין בידיה קבלה, למרות שהמדובר במשרד עורכי הדין המייצגים את התובעים בהליך דכאן, וניתן היה להביא קבלה כאמור ללא קושי
(ואיני מניח שמשרד ב"כ
התובעים מקבל תשלומים ללא מתן חשבוניות וקבלות).
מסכומי הפיצוי שיתקבלו כתוצאה מהחישוב הנ"ל יש לנכות סכומים שונים שהתקבלו על ידי התובעים כפי שיפורט להלן.
ראשית, תגמולי המל"ל בגין קצבת שארים שמקבלת התובעת; אין התובעים חולקים על עצם הניכוי (להלן: "הקצבאות"; סעיף 22 לסיכומי טענות התובעים).
אין לתובעים בסיכומיהם כל עמדה באשר לסכומי הקצבאות והם מקבלים על כן את הסכומים כפי המפורט בסיכומי טענות הנתבעת (סעיף 5.1 לסיכומים) והראיות שהוגשו המפורטות שם.
שתי טענות לתובעים כנגד חישובי הניכוי, כפי העולה מתשובתם לסיכומי הנתבעת שהגשתם הותרה על ידי, ולא ראיתי צורך בהגשת סיכומי תגובה לתשובה
זו.
הטענה האחת היא שסכומי הקצבאות ששיש לנכותם מהפיצוי הכולל, לא יקבעו על פי חישוב אקטוארי משוערך, אלא יש להתחשב בסכום שאותו תובע המל"ל בפועל מהנתבעת, כפי המפורט במסמך שהוגש על ידי הנתבעת לבית המשפט והוא מכתב דרישת שיבוב של המל"ל מהנתבעת (להלן: "מכתב הדרישה").
אם כוונת התובעים לכך שיש מקום לניכוי חלקי בלבד של הקצבאות, מכך שעל פי מכתב הדרישה מסתפק המל"ל בשיעור של 55% מסכום הקצבאות המהוון, בהתאם להסכם שבינו לבין הנתבעת, כפי המפורש שם, הרי שטענה זו אינה נכונה ונוגדת את דין הניכוי, שכן הניכוי ייעשה לפי מה שקבלה התובעת בפועל, ותקבל בעתיד, ולא לפי הסכום שייתבע המל"ל מהנתבעת בפועל, אפילו אם לא תבע או לא יתבע כלל בעתיד או שיתבע המל"ל סכום מוגבל על פי הסכם או הסדר עם המבטחת הנתבעת (ע"א 3097/02 שביט מלמד ואח'
נ. קופת החולים של ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל, פד"י נח5 עמ' 511 בעמ' 523, 524; להלן: "פס"ד מלמד").
אם כוונת התובעים לכך שסכום השערוך לפי מכתב הדרישה נופל מסכום השערוך לפי חוות דעת האקטוארית של הנתבעת, הרי שככל שמדובר בחוות הדעת שהוגשה כמוצג במהלך הדיונים, ללא התנגדות של התובעים (מוצג במ/12; ראה עמ' 16 בפרוטוקול ב'), ההפרש נובע, ככל הנראה מהבדל בין מועדי השערוך השונים מעט לשני המסמכים ומדובר בהפרש מזערי בנתוני החישוב.
הנתבעת צרפה לסיכומיה חוות דעת אקטוארית מעודכנת, והתובעים מוחים על כך בסיכומי תשובתם; גם אם יש צדק מסוים בטענתם זו לעניין הצרוף המאוחר, הרי מכל מקום המטרה של הצרוף היתה להביא חשוב מעודכן ככל הניתן למועד מתן פסק הדין.
עתה, משהחלטתי כי יש מקום להגשת חוות דעת אקטוארית מוסכמת לעניין שיעור הפיצוי, יעשה כך גם לעניין שערוך סכומי הקצבאות, לאותו מועד, כמובן, לפי הסכום המלא של הקצבאות ולא לפי ההסכם שבין הנתבעת למל"ל.
האמור לעיל חל למעשה גם על ניכויי התגמולים שמקבלת התובעת מהמוסד הידוע כ"מבטחים".
גם לעניין זה אין טענה בפי התובעים אלא באשר לכך שיש לנכות רק את הסכומים ששולמו על ידי הנתבעת למבטחים במסגרת הסכם פשרה, שאותו מבקשים
הם לצרף לתיק כראיה.
מבלי צורך להידרש לשאלת מועד הגשת הסכם זה או הדרך בה נקטו התובעים בצרופו, אין למסמך זה כל רלוונטיות בהתחשב באמור ב"פס"ד מלמד" החל על פי הגיונו גם על תגמולי מבטחים, כמו על קצבאות המל"ל.
גם בנוגע לסכומי הניכוי ממבטחים תוגש חוות דעת אקטוארית מעודכנת למועד חישוב הפיצויים.
לא מצאתי שיש מקום לניכוי מהפיצויים של מענק פטירה שקבלו או יקבלו התובעים מהמפעל ולצורך כך איני רואה צורך להיכנס לדיון בשאלה האם המוטב האמיתי או אחד המוטבים למענק הוא אבי המנוח.
מקובל על הנתבעת שהמענק ואופיו באים לידי ביטוי במסמך, מוצג במ/6 (ראה סעיף 6 לסיכומי טענות הנתבעת, עדות רואה חשבון ורדי, עובד המפעל, בעמ' 17 בפרוטוקול ב' בחקירה הנגדית).
על פי העולה מהממסך הנ"ל מקורו של מענק הפטירה (רובו ככולו) הוא ב "קרן הדדית לביטוח" ואין כל טענה או ראיה אחרת.
באופיו זה, מהווה המענק סכום שהתקבל או יתקבל על ידי התובעים כתולדה של "חוזה ביטוח" שאינו ניתן לניכוי [ סעיפים 81(1) ו 86 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), תשכ"ח – 1968; ע"א 125/68 מחסני החמצן בע"מ נ. עזבון המנוח פנחס ברנשטיין ואח'
, פד"י כב2 עמ' 914 בעמ' 923; קציר, שם, פיסקה 342 בעמ' 1036, 1037 ובפיסקה 345 בעמ' 1041).
מכל האמור לעיל ניתן יהיה להשלים החלטה זו לכדי

פסק דין
על פי החלטה נוספת שתינתן לאחר הגשת חוות הדעת האקטואריות המוסכמות.
במסגרת מתן ההחלטה הנוספת, יינתנו הצווים המתאימים לעניין פסיקת הוצאות ושכ"ט עו"ד.
חוות הדעת הנ"ל תוגשנה בתוך 45 יום מעת מסירת החלטה זו לידי באי כח הצדדים.

ניתנה היום ט' בשבט, תשס"ו (7 בפברואר 2006) בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.


צ. כספי, שופט




109856/00א
120 לילי שוורץ






א בית משפט שלום 109856/00 אלמסי רחל, אלמסי אודליה, אלמסי עמוס ואח' נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 07/02/2006)