פסקי דין על יחזקאל שטוסל | פסקי דין על דב שטייסל

4390/08 בשא     25/12/2008




בשא 4390/08 יחזקאל שטוסל נ' דב שטייסל




בעניין:


1



בבית המשפט המחוזי בירושלים
בש"א

4390/08

ע"א 2245/08
לפני
כבוד השופט צבי זילברטל



25/12/2008



בעניין:
יחזקאל שטוסל
ע"י עו"ד זאב פרבר




המבקש



- נ
ג
ד -



דב שטייסל
ע"י עו"ד בנימין שור




המשיב



החלטה

בקשה לביטול

פסק דין
שניתן ביום 8.9.08, בהעדר המבקש, בע"א 2245/08 (בהרכב השופטים: צ' זילברטל, י' ענבר ור' שטרנברג-אליעז).

1.
בבית משפט השלום בירושלים מתבררת תביעת המשיב נגד המבקש (ת"א 1039/07), בגדרה תבע המשיב את המבקש לשלם לו סך של 500,000 ש"ח, סכום המבטא חלק מחובו הכולל של המבקש למשיב. במהלך הדיון בתובענה, הודה המבקש בחוב בסך 41,000 דולר, אך טען כי חוב זה כלול בחוב המובטח באמצעות משכון נכסים, אשר ביחס אליו הוגשה ללשכת ההוצאה לפועל בקשה למימוש המשכון.

לנוכח הודאת המבקש, ניתן על ידי בית משפט השלום ביום 17.4.08

פסק דין
חלקי, לפיו, כיון שחלק זה של החוב אינו שנוי במחלוקת, ניתן ליתן

פסק דין
לגביו ולחייב את המבקש בתשלום הסכום האמור למשיב (על פי שער של 4 ש"ח לדולר).

ואולם, בית משפט השלום ראה לנכון להוסיף לפסק הדין החלקי את הדברים הבאים:

"עם זאת, ברור שהתובע אינו רשאי לאחוז במקל בשני קצותיו: במידה שהוא מבקש לממש את פסק הדין, יהיה עליו לוותר על הליך המימוש באמצעות המשכנתא".

בגין אמירה זו של בית משפט קמא, הגיש המשיב ערעור (ע"א 2245/08). עמדת המשיב בערעורו הייתה, כי לא אמורה להיות כל מניעה להמשיך בהליכי מימוש המשכון בהוצאה לפועל גם לאחר מתן פסק הדין החלקי, ובלבד שהמשיב אכן לא יגבה מהמבקש פעמיים. המשיב היפנה להוראת סעיף 23 לחוק המשכון, תשכ"ז-1967, לפיה אין בעובדה שהוא נוקט בהליך למימוש המשכון כדי לפגוע בזכותו לגבות את החוב גם באמצעות הגשת תובענה כספית.

2.
המבקש לא הגיש עיקרי טיעון בערעור וגם לא התייצב ביום שנקבע לשמיעת הערעור (8.9.08). במועד זה התייצב ב"כ המשיב והציג אישור מסירה של החלטת בית המשפט בדבר מועד הערעור ממנו עולה, כי החלטה זו נמסרה לעו"ד רודנקו ממשרדו של עו"ד ירון רבינוביץ', אשר ייצג את המבקש (המשיב בערעור) בבית משפט קמא. ב"כ המשיב (המערער בערעור) הוסיף, כי משרדו של עו"ד רבינוביץ' אומנם שוחרר על ידי בית משפט השלום מייצוג המבקש, אך בהחלטה על השחרור מהייצוג הובהר, כי השחרור מותנה בכך שעו"ד רודנקו יבהיר למבקש את משמעות השחרור מהייצוג, ובין היתר כי על המבקש לייצג את עצמו.

3.
בעקבות דברים אלה ניתן

פסק דין
בערעור בהעדרו של המבקש. בפסק הדין נקבע, כי המבקש הוזמן כדין באמצעות בא כוחו, וכי לנוכח אי התייצבותו ניתן לדון בערעור בהעדרו. עוד נמצא, כי דין הערעור להתקבל, שכן שגה בית משפט קמא כאשר חייב את המשיב "לוותר" על הליך מימוש המשכנתא כתנאי לזכותו לממש את פסק הדין החלקי. נפסק, כי המשיב רשאי לנקוט הן בהליך למימוש פסק הדין והן בהליך למימוש המשכנתא, ובלבד שלא ייפרע פעמיים. ערעור המשיב התקבל, איפוא, ובוטל התנאי הנ"ל שהיה כלול בפסק הדין החלקי. המבקש חוייב בהוצאות המשיב וכן בשכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ש"ח ומע"מ.

4.
ביום 12.10.08, הגיש המבקש בקשה לביטול פסק הדין שנתן בערעור. בבקשה נטען, כי המבקש לא ידע על עצם הגשת הערעור, לא קיבל את כתב הערעור ולא נמסרה לו הזמנה לדיון. לטענת המבקש, כל כתבי בי הדין נשלחו למשרדו של עו"ד רבינוביץ', אשר ייצגו בבית משפט השלום, אך לא בהליך הערעור. המבקש מציין, כי ביום 28.5.08, הגיש עורך דין רבינוביץ' לבית משפט השלום בקשה לשחררו מייצוג המבקש בשל קושי לשמור על קשר עם המבקש, וכי הוא לא קיבל מעו"ד רבינוביץ' מסמכים הנוגעים לערעור. לפיכך נטען, כי דין פסק הדין בערעור להתבטל מחובת הצדק.

באשר לסיכוייו בערעור, מציין המבקש, כי התביעה שהוגשה נגדו מתייחסת רק לאותו חלק מהחוב שאינו מובטח במשכון (שכן שווי הנכסים הממושכנים אינו מכסה את מלא החוב, לטענת המשיב) והודאתו בחוב של 41,000 דולר אינה נוגעת לחוב הנתבע, שכן סכום זה נמוך מערכם של הנכסים הממושכנים ועל כן אינו כלול בתביעה.

5.
כבר עתה יצויין, כי דין טענתו הנ"ל של המבקש להדחות. אכן, התביעה הוגשה בין היתר מכיוון שהמשיב טוען ששווי הנכסים הממושכנים נופל מסכום החוב הכולל, ולפיכך סכום התביעה נקבע על פי ההפרש המשוער שבין סכום החוב לבין ערך הנכסים הממושכנים. ואולם, המשיב הדגיש בתביעתו, כי תביעה זו מתייחסת לאותו החוב שבגינו מתנהלים הליכי ההוצאה לפועל למימוש המשכון. המשיב לא הגביל את תביעתו רק לסכום שמעבר לחלק החוב המובטח במשכון, כפי שטען המבקש, ולפיכך אין כל יסוד לטענת המבקש לפיה הוא הודה בחוב שאינו כלול בכתב התביעה. זאת ועוד, משהודה המבקש שהוא חייב למשיב סך 41,000 דולר, אין כל סיבה שלא ליתן לגבי סכום זה

פסק דין
, כאשר ברור שהמשיב לא יוכל להיפרע מהמבקש פעמיים.

מכל מקום, בודאי שלא היה מקום לכלול בפסק הדין הוראה, לפיה, אם יבקש המשיב לממש את פסק הדין, יהיה עליו לוותר כליל על הליך מימוש המשכון (המתייחס לנכסים ששווים, לטענת המשיב, כ-1,200,000 ש"ח). מדוע שלא יתאפשר למשיב לפעול לביצועו של פסק הדין החלקי, במקביל להליך מימוש המשכון, ככל שהוא ימצא דרך להוציא את פסק הדין לפועל. הנושה רשאי לנסות ולגבות את החוב במספר דרכים במקביל, הן על יסוד

פסק דין
והן על יסוד הליך של מימוש משכון, ואין להתנות מתן

פסק דין
בוויתור על דרך גבייה אחרת העומדת לזוכה.

בודאי שכך הם פני הדברים כאשר המשיב התחייב במפורש, כמפורט בהודעת הערעור, לדווח לראש ההוצאה לפועל על כל תקבול שיתקבל מכח פסק הדין, ולגרום לכך שתקבול זה יופחת מהחוב הרשום בתיק מימוש המשכנתא (סעיף 6 להודעת הערעור). במצב זה, המבקש אינו עומד מפני סיכון של כפל חיוב.
התוצאה היא, שניתן לקבוע, כי אילו המבקש היה מתייצב לדיון בערעור וטוען את טענתו הנ"ל, לא היה בכך כדי להביא לדחיית הערעור. מבחינה זו אין מקום לבטל את פסק הדין במסגרת שיקול דעתו של בית המשפט בהתחשב בסיכוייו של המבקש להביא לתוצאה שונה מהתוצאה שנקבעה בפסק הדין שאת ביטולו מבקשים.

6.
נותרה הטענה שדין פסק הדין להתבטל מחובת הצדק, טענה שדינה יהיה להתקבל (אם תימצא ראויה) ללא קשר לשאלת סיכוייו של המבקש בהליך הערעור. דין טענה זו להדחות.

כאמור, המבקש טוען כי כלל לא ידע על הליך הערעור, וכי לא זומן כדין לדיון בערעור, שכן הזימון נמסר לעו"ד רבינוביץ' שלא ייצגו בערכאת הערעור.

בעניין זה טוען המשיב, כי הערעור הוגש ביום 14.5.08, בטרם ביקש עו"ד רבינוביץ' להשתחרר מייצוג המבקש (הבקשה הוגשה ביום 28.5.08), וכי עו"ד רבינוביץ' שוחרר מייצוג המבקש בבית משפט השלום רק ביום 21.8.08, לאחר שהחלטת בית המשפט שלערעור בדבר הגשת עיקרי טיעון ומועד הדיון בערעור נמסרה במשרדו (ההחלטה מיום 22.6.08 נמסרה למשרד עו"ד רבינוביץ' ביום 6.7.08).

יצויין, כי המבקש לא ציין בתצהירו האם יפוי הכח שמסר לעו"ד רבינוביץ' היה מוגבל להליך בבית משפט השלום, אם לאו, וגם לא צרף העתק של יפוי הכח האמור. המבקש אף לא טען באופן מפורש כי עו"ד רבינוביץ' לא היה מוסמך לייצגו בערעור, וטענתו היתה כי בפועל הוא לא יוצג על ידו. המבקש גם לא חלק על המועדים הנ"ל שפורטו ע"י המשיב.

במצב זה אין בידי לקבל את טענת המבקש לפיה עו"ד רבינוביץ' לא היה מוסמך לייצגו בהליך הערעור, שכן אין די בטענה בעלמא, כאשר לא היא אמור להיות כל קושי להציג את יפוי הכח ממנו ניתן יהיה ללמוד מה היה היקפו.

מעבר לכך, בעת שנמסרה במשרדו של עו"ד רבינוביץ' ההחלטה על הדיון בערעור ועל מועד הגשת עיקרי הטיעון, עדיין היה המבקש מיוצג על ידי עו"ד רבינוביץ', וגם אם עורך הדין לא ייצגו לעניין הערעור, אלא רק לעניין ההליך בבית משפט השלום, כי אז לפי תקנה 477 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984, משרדו של עו"ד רבינוביץ' משמש ככתובת למסירת כתבי בי דין עבור המבקש (ע"א 23/83 יוחימק נ' קדם פ"ד לח(4) 309).

זאת ועוד, נפסק, שגם לאחר שחרור עורך דין מייצוגו של הלקוח, הכתובת למסירת כתבי בי דין נשארת אצל עורך הדין מכח הוראת התקנה 480 לתקנות הנ"ל (ר"ע 6/86 ירון נ' גילבי פ"ד מ(1) 303, סעיף 6 לפסק הדין).

המשיב היה זכאי להניח, כי מסירת הערעור והחלטת בית המשפט במשרדו של עו"ד רבינוביץ' היא מסירה כדין, שכן אותה עת המבקש היה מיוצג על ידי עו"ד רבינוביץ', לפחות בבית משפט השלום, ודי בכך. המצג שיצר המבקש כלפי המשיב במסגרת ההתדיינות ביניהם בבית משפט השלום היה, שהוא מיוצג על ידי עו"ד רבינוביץ', וכל עוד לא נמסרה כתובת אחרת למסירת כתבי בי דין, רשאי היה המשיב להמציא מסמכים עבור המבקש לידי עו"ד רבינוביץ'.

אין לדרוש מבעל דין שיעקוב אחר מערכת היחסים בין יריבו לבין פרקליט היריב, וכל עוד לא נמסרת לאותו בעל דין, באופן מפורש וברור, כתובת אחרת למסירה, הוא זכאי לראות בכתובת הפרקליט מען למסירת מסמכים, במיוחד שבעת ביצוע המסירה הפרקליט עדיין לא שוחרר מהיצוג. חובתו של המבקש הייתה לשמור על קשר טוב ורצוף עם עו"ד רבינוביץ' ולברר אצלו האם התקבלו עבורו מסמכים, או לעדכן את פרקליטו בנוגע לדרכים ליצירת קשר עימו. המבקש לא יוכל להיבנות מכך שעו"ד רבינוביץ' התקשה ביצירת קשר עימו, שכן בידו היה למנוע היווצרות קושי זה.

7.
נמצא, שאין מקום לביטול פסק הדין מחובת הצדק. התוצאה היא שדין הבקשה לביטול פסק הדין להדחות.

הבקשה נדחית. המבקש ישא בהוצאות המשפט של המשיב, לרבות שכר טרחת עורך דין, בסכום כולל של 7,500 ש"ח להיום ובתוספת מע"מ.

המזכירות

תמציא העתק ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, כ"ח בכסלו תשס"ט (25 בדצמבר 2008), בהעדר הצדדים.

צבי זילברטל
, שופט








בשא בית משפט מחוזי 4390/08 יחזקאל שטוסל נ' דב שטייסל (פורסם ב-ֽ 25/12/2008)