פסקי דין על שירלי עיני קורדובה | פסקי דין על הראל קורדובה | פסקי דין על אברהם רובינשטיין ושות' חברה קבלנית בע"מ

51009/04 א     25/12/2008




א 51009/04 שירלי עיני קורדובה, הראל קורדובה נ' אברהם רובינשטיין ושות' חברה קבלנית בע"מ




בעניין:

1



בתי המשפט


בית משפט השלום תל אביב-יפו
א
051009/04


בפני
:
כב' השופט מרדכי בן חיים
תאריך:
25/12/2008



בעניין:
1 . שירלי עיני קורדובה

2 . הראל קורדובה


ע"י ב"כ עו"ד
ל. פלד
התובעים


נ
ג
ד


אברהם רובינשטיין ושות' חברה קבלנית בע"מ



ע"י ב"כ עו"ד
א. פרימו
הנתבעת

פסק דין
א. הרקע לתובענה
1.
עניינה של התובענה שבפני
בליקויי בניה שהתגלעו בדירת התובעים, ואשר בגינם הם עתרו לפיצוי כספי בסך 1,905,873 ₪ (לאחר תיקון כתב התביעה) ולביטול הסכם המכר שנחתם בינם לבין הנתבעת.

2.
התובעים רכשו מאת הנתבעת, חברה קבלנית לבנין, דירה במודיעין (להלן: "הדירה") לפי הסכם מכר מיום 21.10.98 (להלן: "ההסכם"). החזקה בדירה נמסרה לתובעים ביום 1.9.00.

3.
לגרסת התובעים, לאחר החורף הראשון התגלו בדירה תופעות רטיבות שגרמו לנזק רב לרכושם, וכן הסתמנו ליקויים אקוסטים. בעקבות פניות התובעים לנתבעת בוצעו על ידי האחרונה תיקונים שלא היה בהם כדי לרפא את הליקויים, ולאחר מספר ניסיונות תיקון כושלים מטעם הנתבעת הודיע ב"כ התובעים לנתבעת במכתבו מיום 25.9.03 על ביטול ההסכם לאור הפרתו היסודית שבאה לידי ביטוי בכך שהדירה לא ראויה למגורים בשל ליקויי הרטיבות החוזרים.

בעקבות ביטול ההסכם דרשו התובעים הן השבת מלוא תמורת הדירה, והן פיצוי בגין השקעות שביצעו בדירה וכן פיצויים בגין נזקים שנגרמו לרכושם ושיפוי בגין הוצאות הובלה בהם נשאו התובעים בשל בעיית הרטיבות, או לחלופין פיצוי בגין ירידת ערך הדירה. כמו כן, עותרים התובעים לפצותם בגין עוגמת נפש.

4.
בכתב הגנתה טענה הנתבעת כי היא פעלה ללא לאות בניסיון לתקן את הליקויים הנטענים, אך לשיטתה הוכשלה על ידי התובעים אשר סרבו לאפשר לה לבצע את הבדיקות הנדרשות לאיתור מוקדי הרטיבות בדירה. בכך הפרו התובעים את ההסכם הפרה יסודית, בנפרד ובמובחן טענה הנתבעת כי הודעת התובעים בדבר ביטול ההסכם ניתנה בחוסר תום לב ועל כן מהווה בפני
עצמה הפרה יסודית של ההסכם.


ב. ניסיונות התיקון על ידי הנתבעת ואחריתם
1.
בישיבת קדם משפט שהתקיימה ביום 13.9.05 בפני
כב' השופטת ניב, הודתה הנתבעת כי לא עלה בידה לתקן את הליקויים עד כה וביקשה לקבל הזדמנות נוספת לעשות כן. עמדה זו זכתה ליד מושטת מצידם של התובעים ולפיכך הוסכם כי המומחה לאיטום ולרטיבות מטעם הנתבעת, אינג' מרטון (להלן: "המומחה"), יקבע תוכנית עבודה לביצוע תיקונים בחוות דעת שיגיש, ואלו ימומנו על ידי הנתבעת, שהתחייבה לפעול גם לתיקון הליקויים האקוסטיים להם נטען.

2.
המומחה ביקר בדירה מספר פעמים והוציא תחת ידו מספר חוות דעת, כדלקמן:
2.1
בעקבות ביקוריו בדירה בימים 27.10.04 ו-20.9.05, הגיש המומחה את חוות דעתו הראשונה לפיה אותרו מספר מוקדי רטיבות, כשאחד מהם ממוקם במרפסת הגג של דירת השכנים שמעל דירת התובעים (להלן: "סגז").
2.2
ביום 14.8.06, הגיש המומחה הודעה בדבר תוצאות בדיקת הצפה שבוצעו בדירה באמצעות חברת 'איזוטופ' ושמתוצאותיהן הסיק כי ליקויי הרטיבות תוקנו. בדיון מיום 13.9.06, נקבע כי הליקויים יבחנו בשנית לאחר תקופת הגשמים הקרובה בחוות דעת נוספת שיגיש המומחה בעניין.
2.3
המומחה הגיש חוות דעת משלימה לאחר ביקור שביצע בדירה ביום 7.5.07 (להלן: "חוות דעת משלימה"), בה קבע כי שני מוקדי הרטיבות עליהם מצביעים התובעים הינם שוליים וכבר התייבשו. להערכתו, 95% מהנזילות בדירה תוקנו בהצלחה, ולפיכך המליץ על ביצוע בדיקות הצפה נוספות.
2.4
בהתאם להחלטת בית המשפט מיום 16.12.07, קיים המומחה ביקור נוסף בדירה ביום 18.2.08, והגיש חוות דעת שלישית במניין (להלן: "חוות דעת שלישית"), בה הוא חוזר על ממצאיו מבדיקתו הקודמת לפיה התיקונים שבוצעו בדירה עמדו במבחן התוצאה, שכן מלבד אותן שתי נקודות שזיהה בביקורו הקודם לא מצא אינדיקציה למוקדי רטיבות נוספים.
בחקירתו בפני
, השיב המומחה לשאלת בית המשפט לעניין הליקויים שנותרו לאחר התיקונים (פרוטוקול יום 16.12.07, עמ' 26 למטה):
"כשביקרתי בדירה ראיתי שיש כתם שבקושי זיהיתי אותו, קרוב לכניסה של חדר השינה בכיוון של הפטיו. עוד נקודה אחת ראיתי שהייתה בפינה של חדר ילדים ששם היה גם פגם בגבס ומתברר שזה מתחת למרזב שיורד לדירת סגז. כתבתי ניתוח ארוך איך ניתן לטפל בהם. הם שתי נקודות מתוך הרבה. בגלל השתיים האלה הם לא היו מגיעים לבית המשפט."

3.
יצויין כי במהלך ניסיונות התיקון שערכה נתקלה הנתבעת בחוסר שיתוף פעולה מצד סגז אשר סרבו לאפשר לנתבעת את ביצוע התיקונים דרך דירתם, בשל כך הוגשה כנגדם הודעת צד ג'. בעקבות הסכמה דיונית בין הצדדים, שקיבלה תוקף של החלטה ביום 14.3.06, הודיעה הנתבעת במהלך הדיון מיום 16.12.07, כי היא מבקשת לדחות את ההודעה ששיגרה לסגז .

4.
בהתאם להסדר דיוני שאושר בהחלטה מיום 15.7.07, הגישו התובעים חוות דעת מומחה מטעמם, מאת שמאית המקרקעין שושי שרביט שפירא (להלן: "חוות הדעת השמאית"), בה נקבע כי נגרמה לדירת התובעים ירידת ערך בגין ליקויי בניה שהוערכה בסך 365,000 ₪.

5.
בדיון שהתקיים ביום 16.12.07, הודיע בא כוח הנתבעת כי הוא מוותר על חקירת המהנדס מטעם התובעים כמו גם על חקירת התובעים עצמם.

ג. דיון וממצאים
1.
הסעד של ביטול ההסכם בשל הפרתו
1.1
המסגרת הנורמטיבית למתן הודעת ביטול הסכם בשל הפרתו קבועה בחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) התשל"א-1970 (להלן: "חוק התרופות"), ולפיו זכאי נפגע מהפרת חוזה לבטלו בתנאים הקבועים בחוק, הן ביחס להפרה יסודית והן ביחס להפרה שאיננה יסודית בסייגים מסויימים, כמפורט בסעיף 7 לחוק התרופות.
בסעיף 6 לחוק התרופות נקבע בזיקה לעניינו כי הפרה יסודית הינה הפרה שניתן להניח לגביה כי אדם סביר לא היה מתקשר בחוזה אילו ראה מראש את ההפרה ותוצאותיה.

1.2
במקרה דנן, טוענים התובעים כי הנתבעת הפרה את ההסכם הפרה יסודית בכך שסיפקה להם נכס פגום שאינו תואם את התחייבויותיה ואת הוראות הדין (סיכומי התובעים, סע' 67).

1.3
הנתבעת טענה כי טענה זו מתעלמת מן הממצאים שקבע המומחה ואשר משקפים מאמץ רציני וענייני של הנתבעת לאיין את הליקוי הנובע מתופעת הרטיבות, מאמץ אשר על פי ממצאי המומחה הניב בשלב זה הצלחה בשיעור של 95%.

1.4
אזכור ואזכיר כי, התובעים טענו לליקויים חמורים של רטיבות בדירתם שהתגלעו כבר במהלך החורף הראשון עם כניסתם אליה ועד להגשת התובענה דנן: ייתכן שליקויים אלו, היקפם וחומרתם עולים כדי פגם חמור בדירה עד כדי הפיכתה לבלתי ראויה למגורים, אלא שהתובעים ניאותו לאפשר לנתבעת לבצע תיקונים בדירה, ולא ניתן להתעלם מתוצאות תיקונים אלו והשפעתם באשר לקיומה של עילת ביטול.

1.5
בסעיף 67 לסיכום טענותיהם טענו התובעים כי הנתבעת הפרה את ההסכם באופן יסודי ומהותי וגילתה זלזול ואי אכפתיות במיצוי חובותיה וכי תופעת הרטיבות החוזרת על עצמה הינה בעלת השלכה ניכרת על איכות חייהם של התובעים על זכות קניינם ומידת הנאתם מן הדירה, וכי בנסיבות העניין "יש להביא את סבלם של התובעים לידי סוף, לא עוד".

1.6
הנתבעת מנגד טענה כי בעקבות התיקונים, הדירה ראויה כיום למגורים התובעים מתגוררים בה בפועל וכי לעובדה זו נובע משקל מכריע באשר לצידקת זכות הביטול (סעיפים 30-29 לסיכומי הנתבעת), מה גם שעל פי ממצאי המומחה, שני סימני הרטיבות שנותרו ניתנים לטיפול וכי לא מדובר בבדיקות ותיקונים חריגים (שם בסעיף 33 לסיכומי הנתבעת).

1.7
נראית לי עמדת הנתבעת על זו של התובעים ולהלן נימוקי:

1.7.1
לא ניתן להתעלם מן העובדה שכתוצאה מהסכמת התובעים לביצוע תיקונים בדירה על ידי הנתבעת נפתרה בעיית הרטיבות ברובה הגדול עובדה המוצאת ביטוי בחוות דעת המומחה ובעדותו בפני
.

1.7.2
בחינת הפסיקה אשר דנה בסוגיה זו מלמדת כי זכותו של הנפגע לבטל הסכם בנסיבות אלו מותנית בכך שההפרה מגיע לממדים חמורים עד כדי היות הדירה בלתי ראויה למגורים.

ב-ת"א 1166/01 מיכאל חייט נ. ציפחה בע"מ ואח' (מחוזי תל-אביב) עלתה על מדוכת הדיון הזכות לבטל הסכם בשל ליקויי רטיבות ונקבע כי אם יוכח שהליקוי שנותר הינו ליקוי הניתן לתיקון, אין לראות בו בבחינת פגם יסודי בדירה המצדיק את ביטול ההסכם.

וכדברי בית המשפט באותה פרשה:
"מדובר בליקוי נקודתי שגם אם הוא עצמו חמור אין בו כדי להפוך את הדירה לבלתי ראויה למגורים"
(סוף פיסקה 5 לתדפיס פסק הדין שצורף כנספח ג' לסיכומי הנתבעת).

על יסוד עמדה זו קבע בית המשפט כי התובעים אינם רשאים לבטל את ההסכם.

ערעור שהוגש לבית המשפט העליון על פסק הדין נדחה (ע"א 10775/04 חייט נ. ציפחה).

שיקול דומה עמד לנגד בית המשפט גם ב-ת.א. (י-ם) 572/93 בתיה מאיר נ. חפציבה) שם נקבע:

"הוכח כפי שמפורט לעיל שלא מדובר בפגם נסתר כלשהוא אלא ברטיבות שהיא אמנם קשה למדי אך זו תוקנה פרט לפגם קל הניתן לתיקון והדירה ראויה למגורים"
(שם בפסקה 9 לפסק הדין שתדפיסו צורף כנספח ה' לסיכומי הנתבעת).

1.7.3
ב"כ התובעים ביקש לתמוך יתדותיו בפרשה שנדונה ב-ע"א 42/86 אבידוב נ. שיכון ופיתוח לישראל בע"מ(פ"ד מ"ג (2) 513).

אלא שאין הנדון בעניננו דומה לראיה - שכן, ביסוד הפסיקה בפרשת אבידוב הנ"ל עמד הממצא שנקבע בבית המשפט המחוזי ולפיו: "הדירה במצבה הנוכחי נמצאת במצב בלתי מתקבל על הדעת מבחינת סיכויי מגורים סבירים".

1.7.4
די באמור עד כאן כדי לקבוע כי בנסיבות העניין לא הוכחה הפרה יסודית המזכה את התובעים בביטול ההסכם: מעבר לדרוש אוסיף כי התובעים לא ניסו להתמודד כלל ועיקר כי הנפקות הנודעת לביטול ההסכם במישור התנעת חובת ההשבה החלה עליהם כמתבקש מסעיף 9 לחוק התרופות. אין מדובר בדברים של מה בכך שכן התובעים מתגוררים בדירה משך כ-10 שנים ומכאן, שמדובר בטובת הנאה שקיבלו על פי ההסכם והם חייבים בהשבתה.


יתר על כן, לא ניתן לחלוק על העובדה כי שווי הדירה במצבה הנוכחי אינו זהה בהכרח לשוויה ביום מסירת החזקה. מסתבר אפוא כי התובעים לא נתנו את דעתם בתביעתם הכספית לסוגיית חובת ההשבה ואף לא לחוסר המידתיות שבין תביעתם הכספית מזה והסכום המשוער של עלות התיקון הנקודתי מזה.

1.7.5
על כך יש להוסיף את העמדה העקבית הגורסת כי יש לבכר קיומו של חוזה על ביטולו (השוו: ע"א 207/06 הרשקו נ. וכטר פד"י ע"א
(2) 85.

1.7.6
על יסוד המקובץ עד כאן אני דוחה את טענת התובעים בדבר זכותם לבטל את ההסכם ולדרוש השבת התמורה.

2.
סעד הפיצוי
2.1
התובעים כללו בתביעתם עתירה לסעד חלופי של תשלום פיצויים במידה ועתירתם הראשונית לביטול ההסכם והשבת כספים בעקבותיו - תיחדה.

2.2
ראש הנזק העיקרי בתביעת הפיצויים עניינו ירידת הערך הניכרת שנגרמה לדירה ואשר הוערכה על ידי השמאית לסכום של 363,000 ₪.

2.3
משפסקתי כי בנסיבות העניין לא קמה בידי התובעים עילה לביטול ההסכם ולהשבת התמורה נפתחה הדרך לדיון בעתירה החלופית לתשלום פיצויים.

3.
ממצאי ומסקנות השמאית מטעם התובעים
3.1
התובעים מפנים לחוות הדעת השמאית מטעמם, לפיה לדירה נגרמה ירידת ערך שהוערכה ב-28% מערכה, ובסך 365,000 ₪.
הנתבעת דוחה טענה זו מכל וכל, ולשיטתה חוות הדעת השמאית איננה רלוונטית שכן היא מבוססת על חוות הדעת ההנדסית מטעם התובעים שנערכה ביום 14.2.05, אשר לכשעצמה איננה משקפת נכונה את מצבה הנוכחי של הדירה בעקבות התיקונים, כך שלא ניתן לבסס לפיה ממצא בדבר ירידת ערך הדירה.
על כך משיבים התובעים בסיכומי התשובה מטעמם כי מאחר והנתבעת ויתרה על זכותה להביא חוות דעת שמאית מטעמה, הרי שהיא מנועה מלטעון לטענות שבמומחיות, ומכל מקום טוענים כי חוות הדעת השמאית מטעמם הינה מבוססת ותקפה לאור העובדה שהליקויים החמורים ביותר הם אלו שנותרו בדירה.

3.2
בחקירתה בפני
, העידה השמאית כי חוות דעתה אכן מבוססת על חוות הדעת ההנדסית מטעם התובעים, מיום 14.2.05 (שם, עמ' 8 באמצע).
בתשובה לשאלת בא כוח הנתבעים אודות ידיעתה בדבר ביצוע תיקונים לאחר מועד חוות הדעת ההנדסית עליה התבססה, משיבה השמאית כי:
"ידוע לי שבוצעו תיקונים, אפשר לראות את זה"
(שם, עמ' 9)

בהמשך העידה השמאית כי לא ידעה אודות קיומה של חוות דעת המומחה שהינה עדכנית יותר (שם, שם).

3.3
לאור קביעות המומחה כפי שהובאו לעיל, לפיהן מרבית הליקויים בדירה תוקנו ונותרו בה שני סימני רטיבות בלבד, ברי כי חוות הדעת ההנדסית מטעם התובעים איננה משקפת נכונה את מצבה הנוכחי של הדירה. בהקשר זה, אינני מקבל את טענת התובעים לפיה ממילא הליקויים הנוכחיים הם הליקויים החמורים והקריטיים ביותר כבסיס להכשיר את ההסתמכות על חוות הדעת ההנדסית מטעמם, שכן הדברים לא עולים בקנה אחד עם קביעות המומחה בחוות דעתו המשלימה ובחוות דעתו השלישית, לפיהן הליקויים הנותרים הינם שוליים ומינוריים (חוות הדעת השלישית, סע' 1.3).


על דיותה ומשקלה של חוות דעת שנערכה בידי מומחה שמונה על ידי בית המשפט והמשקפת מאמץ מקצועי להתחקות אחר הליקויים ושורשיהם עמד בית המשפט ב-ע"א 2934/94 סולל בונה בע"מ נ. ארז (תק-על 96 (2) 481):
"משהתקבלה חוו"ד ניטרלית של מומחה שיש בה משום ניסיון רציני להתמודד עם הבעיות המקצועיות הרבות המובאות בפני
ו, יש לקבל אותה גם אם לא כל מה שנקבע הוא לטעמם ולרוחם של הצדדים וגם אם ניתן להצביע על טעויות או על אפשרות של קביעה אחרת"
.

3.4
לא זו אף זו, מחקירת השמאית (שם, עמ' 8) עולה כי מסקנותיה מבוססות בין השאר על שיקולים וגורמים שלא אומתו ברמה המקצועית.
כך למשל מעידה השמאית כי התייחסה בהערכתה לבעיית אקוסטיקה עליה העידו התובעים והסתמכה על חוות הדעת ההנדסית מטעמם בעניין, הגם שזו קובעת מפורשות כי לשם עמידה על מפגעי אקוסטיקה נדרשת חוות דעת של מהנדס אקוסטיקה (חוות הדעת ההנדסית מטעם התובעים, עמ' 4, סע' 2). משכך, דומה כי קביעות השמאית אינן מבוססות ולכל היותר מהוות הערכה תיאורטית שאיננה נתמכת בנתונים עובדתיים, ומשכך לדידי משקלה הראייתי הינו נמוך ביותר.

3.5
טענת התובעים לפיה הנתבעת מושתקת מלטעון כנגד חוות הדעת השמאית מקום בו בחרה שלא להביא חוות דעת מטעמה בעניין, דינה להדחות אף היא:
3.5.1
טענתה העיקרית של הנתבעת לפיה חוות הדעת השמאית איננה מבוססת על נתונים רלוונטיים, איננה בגדר טענה שבמומחיות המחייבת עיגון בחוות דעת נגדית שכן מדובר בטענה עובדתית ומוכחת לפיה מצב הדירה השתנה מאז עריכת חוות הדעת השמאית, נתונים שממילא עולים מתוך חוות דעת המומחה המצויות בתיק.

3.5.2
על כך אוסיף כי לא מצאתי בטענות התובעים מענה ענייני להתעלמותם מהצעת הנתבעת לתאם מועד לביצוע עבודות האקוסטיקה ולעניין זה אין לי אלא להפנות לנטען בסעיפים 75-73 לסיכומי הנתבעת, כמו כן, גם לעובדה שהתובעים הצניעו בסיכומיהם את הטענה בדבר ליקויי האקוסטיקה.

4.
פיצוי כספי בגין ירידת ערך
4.1
כאמור לעיל הצביע המומחה על קיומם של שני סימני רטיבות בדירה שטרם תוקנו ואשר יש בהם למצער ליקוי אסתטי ופוטנציאל לליקוי תפקודי.
כמו כן, אין להתעלם מן העובדה שעסקינן בדירה "שיצא עליה שם" של דירה לקויה.

4.2
הפסיקה הכירה בעילה לפסיקת פיצוי כספי בגין ירידת ערך שיורית של דירה מרובת ליקויים שתוקנו, ואשר מוכר הגון חייב בחובת הגילוי לגביהם כלפי רוכש פוטנציאלי. ההנחה היא שאותו רוכש יעדיף לרכוש דירה דומה שאין לה היסטוריה של ליקויים ותיקונים, ומכאן ההכרה בקיומו של אלמנט פסיכולוגי המשפיע על ערך הדירה בשוק כבסיס לפסיקת פיצוי בגין ירידת ערך הדירה בשוק.
(השוו: ע"א 4445/90 עמיגור נ' מאיוסט, תקדין-עליון כרך 94 (2) 1994 674, 681; ת.א. (י-ם) 884/91 בריברום מנחם נ' רמט בע"מ, דינים מחוזי, כרך כו(5), 434).
אטעים כי ב"כ התובעים נזקק לטעון זו במהלך ישיבת יום 9.3.08 באומרו:
"התובעים יוצאים בני ערובה הם לא יכולים למכור את הדירה הזאת אף אחד לא יקנה דירה כזאת. אין כוונה להסתיר דבר כזה"
(שם בעמ' 29).

4.3
בהתאם להלכה זו ועל יסוד ממצאי המומחה, אני מעריך על דרך של "שומת דיינים" כי שוויה של הדירה במצבה הנוכחי נופל בערכו בשיעור של 7% משוויה של הדירה ללא ליקויים - על פי חוות דעת השמאית הוערך שווי הדירה שוות ערך תקינה וחפה מליקויים לחודש אוגוסט 2007 לסכום של 1,300,000 ₪ (מיליון ושלוש מאות אלף ₪).

על יסוד נתונים אלו, אני פוסק לתובעים פיצוי בגין ירידת ערך הדירה בסכום של 91,000 ₪ בסכום זה הובאו לידי ביטוי הן ירידת הערך השיורית והן עלות צפויה של תיקון הליקויים שעדיין נותרו.

5.
פיצוי בגין נזקי רכוש
5.1
התובעים עותרים לחייב את הנתבעת לפצותם בגין נזקים שנגרמו להם עקב המגורים בדירה לקויה, לרבות פיצוי עבור נזק שנגרם לרכושם בשל הנזילות החוזרות ונשנות, וכן פיצוי בגין הוצאות המעבר לדירה, המסתכמים בסך 23,410 ₪.

5.2
התובעים מפנים לסעיף 97.2 לתצהיר התובעת המתאר את הנזק שנגרם לציוד בדירת התובעים, המוערך על ידם בסך 20,000 ₪, אך טענה זו לא נתמכת בשום ראיה או מסמך להוכחת אותו נזק או ההוצאות בגינו. על שום כך, דין טענה זו להדחות.

5.3
לעניין הוצאות המעבר לדירה, מאחר ונדחתה טענת התובעים בעניין ביטול ההסכם, דומה כי מתייתר הצורך לדון בה ודינה להדחות אף היא.

6.
פיצוי בגין נזק בלתי ממוני
6.1
מסיכומי הנתבעת עולה כי אין היא מכחישה את זכאות התובעים לפיצוי בגין נזק לא ממוני (שם, סע' 61), אך חולקת על גובה הפיצוי אותו דרשו התובעים בסך 150,000 ₪.

6.2
הנתבעת בחרה שלא לחקור את התובעים על תצהיריהם: אלו מבססים תמונה עגומה של ליקויי רטיבות המתמשכים על פני תקופה לא מבוטלת של זמן ולצידם עוגמת הנפש הכרוכה בליקוי מסוג זה בדירת מגורים, ופגיעה בפרטיות וברווחה הכרוכה מטבע הדברים בתיקונים חוזרים ונשנים שלו.

6.3
מצבה הבעייתי של הדירה אף משתקף בתשובות המומחה בחקירתו בפני
, משנשאל אודות היקף הליקויים וחומרתם (שם, עמ' 23):
"...הליקויים בהיקף בינוני, היה חדר יותר קשה. שאר החדרים לא היו זניחים ולא היו מהסוג שלא מגורים לאדם.
...
... היה חדר ילדים במוקד אחד... היה עוד שני חלונות מקבילים שהיו בעיות איתם. יש חדר שינה עם המקרה הקשה עם התמונות יותר קשות היו כתמים גדולים בתקרה. בסלון היה כתם שצריך להתאמץ לראותו אבל הוא היה. סופר על נקודת רטיבות ביציאה למרפסת המבטח ולפטיו. במטבח הייתה נקודה בפינה של המטבח, בקיר המשותף עם השכנים."

5.4
ליקויי רטיבות הוכרו בפסיקה כמקור לתחושת תסכול ועוגמת נפש ופגיעתם רעה בכל הנוגע לחיסור מן הזכות לרווחה ונוחות בדירה אותה רכשו התובעים במיטב כספים.
השוו: ע"א 611/89
דרוקר זכריה נ. נחמיאס
(פד"י מ"ו (2) 60).

5.5
בנתון לכך ולאחר ששיקללתי את כל הנסיבות הצריכות לעניין לרבות את מאמצי הנתבעת לתקן, הנני קובע לתובעים פיצוי בגין נזק לא ממוני בסך 30,000 ₪.

ד. סוף דבר
1.
אני מקבל את התביעה בחלקה בלבד, ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 126,000 ₪ כפי שיפורט להלן:
1.1
פיצוי בגין ירידת ערך
91,000
₪
1.2
פיצוי בגין נזק לא ממוני
30,000
₪
סך כל הפיצוי לתובעים מאת הנתבעת:
126,000 ₪

2.
הסכומים הנ"ל ישולמו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל.

3.
לאור התוצאה אליה הגעתי, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים הוצאות משפט בסך של 6,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 18,000 ₪ בתוספת מע"מ.

הודעה זכות הערעור.

המזכירות תמציא עותק מפסק הדין לבעלי הדין.

ניתנה היום, כ"ח בכסלו, תשס"ט (25 בדצמבר 2008) , בהעדר הצדדים.


מרדכי בןֿֿחיים, שופט








א בית משפט שלום 51009/04 שירלי עיני קורדובה, הראל קורדובה נ' אברהם רובינשטיין ושות' חברה קבלנית בע"מ (פורסם ב-ֽ 25/12/2008)