Google

מדינת ישראל – פרקליטות מחוז ת"א (פלילי) - ארתור גומני ,ויקטוריה בונדר ,מאיה בוליגה

פסקי דין על ארתור גומני | פסקי דין על ויקטוריה בונדר | פסקי דין על מאיה בוליגה |

9018/00 פ     16/12/2001




פ 9018/00 מדינת ישראל – פרקליטות מחוז ת"א (פלילי) נ' ארתור גומני ,ויקטוריה בונדר ,מאיה בוליגה




98
בתי המשפט
ת.פ. 9018/00
בית משפט השלום תל אביב-יפו
16/12/2001

כב' השופט גלעד נויטל
בפני
:
המאשימה
מדינת ישראל - פרקליטות מחוז ת"א (פלילי)

בעניין:

נ ג ד
1 . ארתור גומני

2 . ויקטוריה בונדר

3 . מאיה בוליגה
הנאשמים
עו"ד מאיר רובין

שלושתם ע"י
הכרעת דין

1. מחמת הספק, אני מזכה את נאשמת 2 מהעבירות המיוחסות לה בכתב האישום.
2. אני מזכה את נאשמת 3 מהעבירה המיוחסת לה בכתב האישום.
3. מחמת הספק, אני מזכה את נאשם 1 מהעבירה של קשירת קשר לביצוע פשע.
4. אני מרשיע את נאשם 1 ב - 2 עבירות של סחיטה באיומים, בעבירה של סחיטה בכוח ובעבירה של איומים [כל ההדגשות שבהכרעת הדין הן שלי - ג'נ'].

בכתב האישום המתוקן נטען (תמצית העיקר): אישום 1: אלכס קלינצ'יב (להלן-המתלונן) הציע לנאשמת 2 (להלן-הנאשמת) להצטרף כחברה במועדון "אלפא קלאב". הנאשמת הצטרפה ושילמה דמי רישום בסך 14,000 ₪. הנאשמת התחרטה על הצטרפותה למועדון ופנתה למתלונן בבקשה שישיב לה את דמי הרישום.המתלונן היפנה אותה למנהל המועדון. הנאשמת קשרה קשר עם נאשם 1 (להלן-הנאשם) לסחוט באיומים את המתלונן כדי להניעו להשיב לה את דמי הרישום. הנאשמת קבעה פגישה עם המתלונן בטענת כזב. כשהמתלונן הגיע ברכבו, נכנס הנאשם לרכבו, ואיים על המתלונן, מספר פעמים, שיחזיר לנאשמת את דמי הרישום, גם באמצעות סכין, ותפס בשערות ראשו של המתלונן. נאשמת 3, בת דודתה של אמה של הנאשמת,התקשרה למתלונן ואיימה עליו שיחזיר לנאשמת את כספה אחרת הוא "יטופל". אישום 2 (רק לנאשם): למחרת הארוע דלעיל ברכבו של המתלונן, התקשר הנאשם למתלונן, סחט אותו באיומים לגבי החזר הכסף לנאשמת, ואיים עליו גם לגבי התלונה שהמתלונן מסר במשטרה. בכתב האישום המתוקן,באישום 1, מיוחסות לנאשמים 1 ו - 2, עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, סחיטה בכוח וסחיטה באיומים, ולנאשמת 3 - עבירה של סחיטה באיומים; באישום 2: מיוחסות לנאשם עבירות של סחיטה באיומים ואיומים.

גירסת המתלונן (עת/2): תמיהות למישמע עדות המתלונן לא איפשרו לבסס מימצאים לחובת הנאשמים במידת הוודאות הנדרשת במשפט פלילי רק על סמך עדות המתלונן בסוגיות שבהן גירסת המתלונן היתה למעשה עדות יחידה, ולא היה לה חיזוק בראיות.
תמיהות למישמע גירסת המתלונן:
1. המתלונן העיד: הנאשם הצמיד לצווארו סכין גדולה עם ידית שחורה ואמר לו שאם הוא לא יחזיר את הכסף הוא ידקור אותו (בע' 40 לפר', ש' 17; בע' 41 לפר', ש' 21-25; בע' 49 לפר', ש' 2,6, 10-11). הנאשם צייר בביהמ"ש את הסכין "כמו שהיא באמת" והתרשים הוגש (נ/ 2; בע' 49 לפר',ש' 17-25). עוד טען המתלונן, שעקב הצמדת הסכין לצווארו, כאב לו, כמה זמן אחרי הארוע נשאר לו סימן בצוואר מהקצה של הסכין (בע' 50 לפר', ש' 1-2), וכשהוא היה במשטרה היה לו סימן אדום על הצוואר מהסכין (בעמ' 50 לפר', שו' 15-16).
ואולם:
1.1. התובעת אישרה, שבעדות של המתלונן במשטרה לא כתוב לא על הידית השחורה של הסכין ולא על הסימן בצוואר (בע' 50 לפר', ש' 21-22; וראה גם בעמ' 52 לפר', שו' 23-24).
1.2. ניתן לטעון שלא סביר שסכין כפי שצייר המתלונן בתרשים נ/ 2, היא סכין שהנאשם השתמש בה בארוע. לפי התרשים זו סכין ענקית שאף אפשר שקשה טכנית-פיזית שאדם יאחז בה ויצמידה לצוואר של אדם במשך 5-7 דקות, כטענת המתלונן (בע' 51 לפר', ש' 5).
1.3. סביר להניח, שסכין ענקית כזו (כפי שצייר המתלונן ב - נ/2), שהיא בעלת משקל ו"מסה",שלפי הנטען ע"י המתלונן השפיץ שלה הוצמד לצווארו (בעמ' 50 לפר', שו' 1), תשאיר לפחות סימן ברור למראה, ואף שריטה, על צווארו של המתלונן. כאמור, ולא היא.
על כן, וגם לאור התמיהות הנוספות שיפורטו להלן לגבי גירסת המתלונן, גם לא אוכל לקבוע מעבר לספק סביר, שהנאשם הצמיד לגרונו של המתלונן סכין, כנטען באישום.

2. המתלונן העיד: הוא הפסיק לעבוד בסופרמרקט כי לטענתו, כלשונו "אשה הכניסה לי בכיס המכנסיים בקבוק של קצף גילוח" (בעמ' 45 לפר', שו' 14-17).
עצם טענה של גירסה כזו, כלשעצמה, מעוררת תמיהה. שמא המתלונן מכסה על קלונו.

3. התובעת אישרה, שלפני ישיבת ביהמ"ש שהתקיימה ביום 31.5.01, היא קראה למתלונן (באישור ביהמ"ש) חלקים גדולים מתלונתו במשטרה לרענון זכרונו (בע' 53 לפר',ש' 17-19). והנה,לא רק שבחקירתו הנגדית המתלונן הכחיש שהתובעת קראה לו את עדותו במשטרה לקראת הדיון (בע' 43 לפר', ש' 17-18) אלא שגם בחקירה החוזרת לתביעה, ולמרות שאלות חוזרות ונשנות, המתלונן העיד בין השאר, שהתובעת שאלה לשלומו, אמרה לו שישאלו אותו על מה שקרה, שאלה אותו אם הוא זוכר איך זה היה, והוא שב והעיד, למרבה התמיהה,שהתובעת לא הקריאה לו לפני הדיון את תלונתו במשטרה (בע' 53 לפר',ש' 6-16).
למישמע המתלונן, נדמה היה שהוא העיד בהתאם למה שהוא חשב שטוב לו לומר (שהתובעת לא הקריאה לו את תלונתו במשטרה), ולא כפי שהדברים אכן התרחשו.

זיכוי נאשמת 2 (להלן-הנאשמת) מהעבירות המיוחסות לה:
הערכת מהימנות גירסתה של הנאשמת: מחד, הנאשמת מסרה במשטרה גירסאות סותרות, עד כדי כך שלא ניתן לקבוע שגירסתה היא הגירסה הנכונה: במשטרה: בעדותה הראשונה טענה הנאשמת, שהיא לא מכירה את הבחור שהיה ברכבו של המתלונן (ת/ 2, ש' 8-10, 32-34). והנה, בעדותה השניה, כן סיפרה הנאשמת על הנאשם, ושהיא ביקשה ממנו שידבר עם המתלונן לגבי הכסף שהיא רוצה בחזרה, וסיפרה על המפגש ברכב של המתלונן (ת/ 3, שו' 8-22, 41-42) אך טענה שהיא לא יודעת איפה הנאשם עובד (ת/3, שו' 33-39). והנה, בעדותה השלישית, סיפרה הנאשמת היכן הנאשם עובד ופרטים נוספים עליו (ת/ 4, שו' 8-12, 20-21). והנה, בעדותה בבית המשפט הנאשמת העידה: היא הכירה את הנאשם דרך אמא שלה כי הם עבדו יחד בבית מלון (בעוד שבהודעתה השניה במשטרה היא אמרה שהיא הכירה את הנאשם כלקוח בסופר-ת/3, שו' 10-12); הנאשם נהיה חבר טוב מאוד של משפחתם (בעוד שבהודעתה השניה במשטרה היא אמרה שהוא היה "סתם לקוח"-ת/ 3, ש' 12); אחרי הפגישה עם המתלונן ברכבו הנאשם חזר אליה הביתה ולא סיפר כלום (בעוד שבהודעתה השניה במשטרה היא אמרה שחצי שעה אחרי המפגש ברכב הנאשם התקשר אליה ואמר לה שהמתלונן הבטיח להביא כסף היום-ת/ 3,ש' 23-25) [ראה בעדות הנאשמת בביהמ"ש-בע' 68-72 לפר'). מאידך, בעדותה בביהמ"ש, הנאשמת לא ניסתה להשחיר את המתלונן (למרות שהוא זה ששכנע אותה לשלם למועדון סכום כסף שהיווה את כל כספה) בהעידה: המתלונן שיכנע אותה להצטרף למועדון, הוא לא הרביץ לה, לא איים עליה אלא שיכנע אותה, היא זו שעשתה טעות, המתלונן לא חייב לה את הכסף, והיא צריכה לדרוש את הכסף מהחברה (בעמ' 73 לפר', שו' 5-22). בדברים הללו יש משום חיזוק-מה לטענה, שגירסת הנאשמת - אשה פשוטה שעבדה בסופרמרקט - שבצר לה ביקשה את עזרת הנאשם להחזר כספה, איננה בהכרח בלתי מהימנה עד כי יש בהכרח לדחותה.

לא הוכח, לא כל שכן מעבר לספק סביר, שהנאשמת "קשרה קשר" כנטען:
1. לא הוכח, לא כל שכן שלא הוכח מעבר לספק סביר, וגם לא הובאו ראיות, לא בראיות ישירות וגם לא בראיות נסיבתיות (גם לא כמסקנה יחידה מהתרחשויות מאוחרות שארעו), שהנאשמת קשרה קשר עם הנאשם לסחוט את המתלונן. הראיות הנסיבתיות שהביאה התביעה אינן מוליכות למסקנה הגיונית אחת ויחידה בדבר קיומו של קשר כנטען. לא כל שכן שלא הוכח שקשירת הקשר הנטענת היתה ברצון משותף של הנאשמת, ובמכוון, לשם השגת המטרה האסורה, היינו, סחיטה בכוח ובאיומים של המתלונן [ראה בסוגיה: י' קדמי, על הדין בפלילים, תשנ"ד - 1994, חלק 1, בעמ' 129-134].

2. ההשערות וההנחות שבסיכומי התביעה לגבי אופן התנהגותה של הנאשמת (בע' 88-89 לפר'), אינן יכולות לבוא במקום ה"יש" הדרוש להרשעה בעבירה זו, שאיננו, ואין בהן כדי למלא את החלל הראייתי הקיים בנושא [השווה לראיות ה"ממשיות", בין הישירות ובין הנסיבתיות הנדרשות להוכחה, ומעבר לספק סביר, של העבירה של קשירת קשר לביצוע עבירה במקרים שונים, למשל: ע"פ 228/77 זקצר, פ"ד לב (1) 701, 719, א'-ד'; ע"פ 639/79 אפללו, פ"ד לד (3) 561, 576, ג'-ז'; ע"פ 330/85 דוד, פ"ד מ (2) 29, 32-33, 35; ע"פ 160/89 דג'אן, פ"ד מה (4) 793, 799-801; ע"פ 3338/99 פקוביץ, פ"ד נד (5) 667, 704-712].

3. טענת הנאשמת, שלפיה הנאשם לא סיפר כלום לגבי שיחתו עם המתלונן בפגישה ברכבו של המתלונן (בעדות הנאשמת-בעמ' 72 לפר', ש' 4; בע' 77 לפר', ש' 21-28, ובעמ' 78 לפר', ש' 1) תמוהה, ואולם אין בכך די להסקת מסקנה לגבי קשירת קשר. בקשת הנאשמת מהמתלונן להיפגש עימו כדי שהיא תביא אשה להצטרפות למועדון (בעדות המתלונן-בע' 41 לפר', ש' 8 ו-16; בע' 48 לפר', ש' 24-28; בע' 52 לפר', ש' 25-27); הפגישה ברכבו של המתלונן וישיבתה לצידו; יציאתה מהאוטו ועלייתה לביתה לאחר הגעת הנאשם למפגש עם המתלונן (בעדות המתלונן-בעמ' 41 לפר', שו' 20; בעמ' 49 לפר', שו' 4), מכל אלה אין להסיק בהכרח שהן היו פעולות במסגרת קשר לסחוט את המתלונן. אפשר שכך פעלה הנאשמת במסגרת בקשתה מהנאשם שידבר עם המתלונן (שהוא האיש שהביא אותה למועדון), כדי שהיא תקבל ממנו בחזרה את הכסף הרב ששילמה - 14,000 ₪. בשבילה היה זה הכסף האחרון שחסכו היא ואמה (בע' 70 לפר', שו' 13; בעדות הנאשמת במשטרה -ת/ 3, בעמ' 1, שו' 16-17; וראה גם בעדותה של נאשמת 3 - בעמ' 80 לפר', שו' 22-24).

זימון הפגישה: הנאשמת העידה שהיא לא הצליחה להשיג את המתלונן, ורק לאחר שהיא השאירה לו הודעה שהיא רוצה להביא בן אדם למועדון, אז הוא התקשר אליה אחרי שעה וקבע עימה פגישה (בעמ' 71 לפר', ש' 4-7; בעמ' 73 לפר', ש' 23-27; בע' 75 לפר', ש' 23-27; בעדות הנאשם-בעמ' 61 לפר',שו' 25-27; בעמ' 62 לפר', שו' 15). ישיבת הנאשמת ברכב מקדימה:אפשר שהנאשמת ישבה ברכב מקדימה כי הנאשמת הקדימה להגיע לפני הנאשם (בעדות המתלונן -בע' 41 לפר',ש' 18-20; בעדות הנאשמת-בע' 76 לפר', ש' 2-3, 12-13, 17; בעדות הנאשם-בע' 63 לפר', ש' 13-14), וטבעי שהיא תשב ליד המתלונן שאיתו היא קבעה להיפגש ולהידבר (בעדות הנאשמת-בע' 77 לפר',ש' 6-8).השארת הנאשם והמתלונן לדבר ביחידות: לא בלתי סביר שאם הנאשם רצה לדבר עם המתלונן, שזה ייעשה ביחידות, ביניהם, לא כל שכן אם הנאשם מבקש מהנאשמת להשאירם לבד (בעדות הנאשם -בע' 59 לפר', ש' 20-21; בע' 63 לפר', ש' 26-27; בע' 64 לפר', ש' 2-3; בעמ' 68 לפר', שו' 13; בעדות הנאשמת-בע' 71 לפר', ש' 13-14, בע' 76 לפר', ש' 20-25; בעמ' 77 לפר', ש' 4-5). לפי ניסיון החיים ודרך התנהגות של בני אדם, נסיבות הפגישה עם המתלונן ברכבו, אפשר שהיו במסגרת הידברות נואשת לגבי החזרת הכסף לנאשמת, ולאו דוקא פרי של קשירת קשר כנטען. בדבריה של אם הנאשמת (במזכר ת/ 7) אין די לקביעת מימצא, ואין בהם כדי למלא את החסר הראייתי בעניין הנאשמת: השאלות המהותיות נותרו פתוחות ללא מענה מוכח: האם הנאשמת קשרה קשר עם הנאשם כנטען? האם היא ידעה מה יתרחש בין הנאשם למתלונן במפגש ביניהם? על כן: מחמת הספק תזוכה הנאשמת מהעבירות שיוחסו לה; גם הנאשם יזוכה איפוא מהעבירה של קשירת קשר הנטענת.
זיכוי נאשמת 3 - לא הוכח מעבר לספק סביר שנאשמת 3 היא זו שעשתה את הנטען:
נאשמת 3 העידה שהיא התקשרה למתלונן ביום 5.11.99 כדי לדבר איתו איך אפשר להחזיר לנאשמת 2 את הכסף, ללא כל איומים מצידה, וזו היתה שיחתה היחידה עם המתלונן (ת/ 5, שו' 25-43; בעמ' 81 לפר', שו' 1-8, 21-26; בע' 82 לפר', שו' 17, 24, 28-29). המתלונן העיד בבית המשפט, ש"מאיה" התקשרה אליו פעם אחת (בעמ' 51 לפר', שו' 9).
ואולם:
נאשמת 3 הוחשדה במשטרה, שלפי טענת המתלונן היא התקשרה אליו פעם נוספת וזאת ביום המפגש בין הנאשם לבין המתלונן, ובאותה שיחה היא איימה עליו תוך שהיא מפנה אותו לאיומי הנאשם כלפיו באותו יום (ת/ 5, שו' 3-6, 44-47). נאשמת 3 הכחישה שהיא התקשרה למתלונן ביום 13.11.99, כנטען (בעמ' 81 לפר', שו' 21-26).
בביהמ"ש המתלונן העיד לגבי אותה שיחת טלפון שכאמור לפי הנטען על ידו במשטרה זו היתה שיחה נוספת מאותה "מאיה": בעדותו הראשית: ביום המפגש עם הנאשם במכונית, בשעה 22:00, התקשרה אליו "מאיה", ואמרה: "הבנת שלא צוחקים איתך, שזה ברצינות? שהוא לא צוחק הוא יעשה את מה שהוא אמר"? (בעמ' 42 לפר', ש' 3-4; בע' 43 לפר', ש' 7). בחקירה הנגדית הוסיף המתלונן, שאותה "מאיה" אמרה לו, שאם הוא לא יחזיר את הכסף, אז הוא יעשה את מה שהבטיח (בעמ' 51 לפר', שו' 14-15).
ואולם:
1. בחקירה הנגדית המתלונן העיד: את הקול של מאיה, נאשמת 3, הוא לא שמע אף פעם. לדעתו מי שדיברה איתו אמרה שהיא מאיה, או שהיא אמרה שהיא חברה של אמא של נאשמת 2, או שהיא הציגה עצמה כמאיה או שהיא לא הציגה את עצמה כמאיה. שם המשפחה של זו שהתקשרה אליו לא נאמר (בעמ' 51 לפר', שו' 11-23). גם בחקירה החוזרת המתלונן העיד ברוח דומה לאמור לעיל, וכן שהוא לא זוכר למה הוא אמר מאיה (בעמ' 52 לפר', שו' 16-18).
על כן: לא ניתן לקבוע, לא כל שכן מעבר לספק סביר, שאותה "מאיה",שלפי הנטען איימה על המתלונן בשיחת הטלפון בערב, בשיחת הטלפון הנוספת כנטען, היא נאשמת 3 דוקא.

2. בהתחשב בכך שנאשמת 3 (מאיה בוליגה
) אישרה שהיא התקשרה למתלונן ביום 5.11.99 והזדהתה בשמה, הרי ששבוע לאחר מכן, עובר לשיחת הטלפון הנוספת שהמתלונן קיבל לטענתו ביום 13.11.99, כבר היה ידוע לו השם "מאיה". מכאן שאין לתמוה כיצד התלבט המתלונן בביהמ"ש לגבי השם "מאיה" דוקא, בהקשר לשיחת הטלפון הנוספת הנטענת.

3. בנוסף, ובלי לגרוע מהאמור לעיל: לאור האמור לעיל לגבי תמיהות בגירסת המתלונן, לא אוכל לקבוע מימצא לחובת נאשמת 3 מעבר לספק סביר על סמך עדותו היחידה של המתלונן, לגבי תוכנה המאיים הנטען של שיחת הטלפון שלטענתו נערכה עם "מאיה".

הרשעת הנאשם בעבירות המיוחסות לו (למעט קשירת הקשר ולמעט השימוש בסכין):
אישום ראשון:
1. הנאשם לא חלק על מה שקרה במפגש בינו למתלונן במכונית, למעט ענין הסכין [בע' 93 לפר', ש' 15-19, 26-29; בע' 94 לפר', ש' 1-2; בע' 97 לפר', ש' 3-4; ראה גם: בתשובה לכתב האישום - בסע' 10 (ג); ראה לענין הסכין בדבריי לעיל - בעמ' 99 לפר', שו' 5-25].
2. הנאשם טען שיש להרשיעו רק בסחיטה באיומים, ולא בסחיטה בכוח כי היו איומים מצד הנאשם כלפי המתלונן, אך כוח לא הופעל (בעמ' 97 לפר', שו' 6-8).
ואולם, המתלונן העיד: הנאשם, בין השאר, תפס בשערות ראשו, משך את ראשו/שער ראשו לאחור, ואיים עליו (בע' 41 לפר', ש' 21-25; בע' 47 לפר', ש' 8; בע' 49 לפר', ש' 1; בע' 50 לפר', שו' 27). זהו שימוש בכוח. גירסת המתלונן חוזקה בדברים שאמר הנאשם עצמו: הנאשם אמר בהודעתו במשטרה ת/ 1, שהוא שם את ידו על שערו של המתלונן, החזיק את ידו על ראשו של המתלונן כדי שישמע אותו טוב (בעמ' 1, שו' 50-52), ובביהמ"ש הוא העיד שהוא נגע במתלונן מאחורה (בעמ' 59 לפר', שו' 28). ואולם, במהלך העימות ביניהם אמר הנאשם במפורש שהוא תפס את המתלונן בשערו והסביר לו את הסיטואציה (ת/ 6, בע' 1, ש' 25).הרי זה שימוש בכוח (השווה,ומקל וחומר, לפירוש המונח "כוח" בעבירת התקיפה-י' קדמי, על הדין בפלילים, תשנ"ה - 1995, חלק 2, בעמ' 829, ו - 831).
על כן: לפי הראיות ולאור האמור לעיל, הנאשם יורשע גם בעבירה של סחיטה בכוח.

3. מעבר לדרוש, מדברים נוספים שאמר הנאשם עצמו, ניכר בבירור הלך רוחו הכוחני, הסוחט והמאיים כלפי המתלונן, באומרו: במשטרה: הוא אמר למתלונן, שאם עד אותו יום בערב הוא לא יחזיר את כל הכסף לנאשמת, אז הוא ישבור לו את המוח (ת/ 1, בעמ' 1, שו' 36-37), והוסיף ואמר לו שהוא ייכנס בו (ת/ 1, בעמ' 1, שו' 60). בעימות: הוא אמר למתלונן שהוא ידבר איתו בצורה אחרת (ת/ 6, בע' 2, שו' 13), ושהוא יוציא מהמתלונן מוח (ת/ 6, בעמ' 2, שו' 22 - בביהמ"ש הנאשם הכחיש שאמר זאת וטען שהשוטר המציא זאת-בע' 64 לפר', שו' 21-23). בביהמ"ש: כשהוא אמר למתלונן שהוא "ייכנס בו", הוא התכוון לכך שהוא ידבר איתו קצת בכוח, לא מכות רצח אלא שהוא ייקח את ידו של המתלונן, והוא ירגיש שיש לנאשם קצת כוח (בעמ' 65 לפר', שו' 13-25).
על כן: באישום 1, יורשע הנאשם בעבירות של סחיטה באיומים וסחיטה בכוח.

אישום שני: נטען: הנאשם התקשר למתלונן, וסחט אותו באיומים. לאחר שנודע לנאשם כי הנאשמת ואמה נחקרות במשטרה הנאשם שב והתקשר למתלונן, ואיים עליו.
1. המתלונן העיד: הנאשם התקשר אליו ושאל אם הכסף מוכן, שהוא צריך רק מזומן, ושאם הוא לא יביא את הכסף, אז הוא ייקח את האוטו של המתלונן ויעשה לו את מה שהבטיח. הנאשם התקשר פעם נוספת ואמר לו שהוא יתחרט על כך שפנה למשטרה (בע' 42 לפר', ש' 10-19; בע' 51 לפר', ש' 27-28; בע' 52 לפר', ש' 1; ראה גם את דברי המתלונן בדו"ח העימות - ת/ 6, בע' 2, שו' 4-9; ראה גם את הדברים שפורטו בזכדי"ם ת/ 8-ת/9).
2. עיקר גירסת המתלונן חוזקה בעיקר בדברים שעולים מגירסת הנאשם עצמו:
הנאשם אמר בהודעתו במשטרה: הוא התקשר למתלונן ושאל אותו אם הוא לא שכח שהיום הוא צריך לבוא עם הכסף. הוא דרש ממנו שיפקיד כערבון את רכבו. הוא אמר לו שאם הוא עכשיו לא ישלם אז שיתן מכתב התחייבות שיחזיר את הכסף יותר מאוחר, ושיפקיד את רכבו כערבון, שהרכב יעמוד בינתיים, ושהמתלונן חייב להביא כסף כי הרכב יעלה יותר מהסכום שהמתלונן חייב לנאשמת. בהמשך הוא התקשר למתלונן ואמר לו שהוא מצטער שהוא לא הבין את הבקשה שלו ואמר לו שהוא רוצה שכעבור שעתיים ישחררו את הנאשמת ואת אמה (ת/ 1, בעמ' 1, ש' 42-44, 62-66, ובע' 2, ש' 8-20; ראה גם את הדברים שפורטו בזכ"ד ת/ 8; ת/ 9; ראה גם: בדו"ח העימות במשטרה: ת/ 6,בע' 2,ש' 14-17). בעדותו בביהמ"ש:הוא שאל את המתלונן אם הוא מכין את הכסף, אמר לו שהיום הוא צריך להחזיר את הכסף, שייקח את האוטו שלו, ימכור אותו ויביא את הכסף ובינתיים שישאיר את האוטו ליד הבית של הנאשמת עד שיביא את הכסף [בע' 60 לפר', ש' 4-10, 27-28; בעמ' 66 לפר', שו' 25-26; ראה גם הדברים שפורטו בזכ"ד ת/9; וראה גם בתשובה לכתב האישום - אישום 2, בסע' 3].
בנוסף לאמירות הסוחטות והמאיימות הללו מצד הנאשם בשיחות הטלפון שלו למתלונן, הרי שהדברים שהנאשם עצמו אמר במשטרה ובביהמ"ש בהקשר למפגש עם המתלונן במכונית כפי שהובאו קודם לעיל, מלמדים גם הם על הלך רוחו הסוחט, הכוחני והמאיים של הנאשם כלפי המתלונן עובר לאותן שיחות טלפון דלעיל בהקשר לתביעתו מהמתלונן להחזיר לנאשמת את כספה.
3. הנאשם נשאל האם השוטר (עת/ 1, השוטר וולי אגם, שרשם את הזכ"דים ת/ 8 ו - ת/9 - בע' 13-17, 32 לפר'), ששמע איומים, האם הוא משקר, והנאשם השיב:"לא יודע" (בע' 67 לפר', שו' 6-7).
על כן: לפי הראיות שפורטו לעיל ודברי הנאשם עצמו, הוא שב ודרש מהמתלונן להביא כסף,הטיל עליו אימה, וסחט אותו באיום שייתן את רכבו כערבון ושיחתום כתב התחייבות עד שיביא כסף מזומן שלדבריו עליו להחזיר לנאשמת. כמו כן איים הנאשם על המתלונן. באישום שני, יורשע איפוא הנאשם בעבירות של סחיטה באיומים, ואיומים.

סוף דבר:
1. מחמת הספק, אני מזכה את נאשמת 2 מהעבירות המיוחסות לה בכתב האישום.
2. אני מזכה את נאשמת 3 מהעבירה המיוחסת לה בכתב האישום.
3. מחמת הספק, אני מזכה את נאשם 1 מהעבירה של קשירת קשר לביצוע פשע.
4. אני מרשיע את נאשם 1 ב - 2 עבירות של סחיטה באיומים לפי סע' 428 רישא לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן-החוק), בעבירה של סחיטה בכוח לפי סע' 427 (א) רישא לחוק, ובעבירה של איומים לפי סע' 192 לחוק.

עיקרי הכרעת הדין הוקראו במעמד ב"כ התביעה עו"ד____ובמעמד הנאשמים וסניגורם, והעתקים הימנה נמסרו להם, היום, 16.12.01.
_____________
גלעד נויטל
, שופט
מותר לפרסום מיום 16.12.01.








פ בית משפט שלום 9018/00 מדינת ישראל – פרקליטות מחוז ת"א (פלילי) נ' ארתור גומני ,ויקטוריה בונדר ,מאיה בוליגה (פורסם ב-ֽ 16/12/2001)














מידע

© 2024 Informer.co.il    אינפורמר       צור קשר       תקנון       חיפוש אנשים