פסקי דין על ברנע אמיר | פסקי דין על כץ זהר | פסקי דין על כהן אמיר | פסקי דין על גמא בצקים |

10582/07 א     29/12/2008




א 10582/07 ברנע אמיר, כץ זהר נ' כהן אמיר, גמא בצקים בע"מ




בעניין:

1



בתי
-
המשפט


בית משפט השלום תל אביב-יפו
א
010582/07


לפני:
כבוד השופטת אושרי פרוסטֿֿפרנקל

תאריך:
29/12/2008




בעניין:
1 . ברנע אמיר

2 . כץ זהר




התובעים



-
נ
ג
ד
-


1 . כהן אמיר

2 . גמא בצקים בע"מ




הנתבעים

פסק דין
רקע


בפני
תביעה כספית אשר במקורה הוגשה על סך 666,520 ₪.
בהתאם ל

פסק דין
חלקי אשר ניתן על ידי כב' השופט יפרח ביום 20.5.07, נמחקו מכתב התביעה הסעדים לשכר עבודה המפורטים בסעיפים 40.1ד ו-ה ובסעיפים 40.2א ו-ב.

הסעד לו עותרים התובעים בתביעה דנן, הינו ביטול ההסכמים לרכישת מניות נתבעת 2 והשבת סכומי רכישת המניות, החזר הלוואה, פיצויים בגין עגמת נפש וסבל, בסך כולל של 458,000 ₪ לשני התובעים יחד.
תובע 1 הינו מהנדס תעשייה וניהול ותובע 2 הינו איש שיווק.
נתבע 1 (להלן: "הנתבע"), הינו מנהל ובעל מניות בנתבעת 2, (להלן: "הנתבעת / החברה"), שהינה חברה לייצור ושיווק פסטה קפואה למאכל.

תמצית טענות התביעה


1.
תובע 2 מכיר את הנתבע מאז ששימש כיועץ חיצוני של הנתבעים באמצעות חברת "עוגן הזהב"
ושררו ביניהם יחסי אמון.
הנתבע הציג בפני
התובעים מצג לפיו הנתבעת הינה חברה רווחית, בעלת מחזור שנתי של כ- 2.5 מיליון ₪ ושוויה נאמד בסך 700,000$. הנתבע גם סיפר לתובעים, כי החברה משלמת לנתבע ולאשתו ביחד סך חודשי של 15,000 ₪ וכי הינה ממוקמת במבנה תעשייתי גדול בקיסריה. בעת חתימת התובעים על ההסכם לרכישת מניות בנתבעת 2, הם הסתמכו על מצגים אלה שהציג להם הנתבע מבלי שהמציא להם כל אסמכתא לנתונים אלה.

בחודשים מאי - יוני 2006 סיפר הנתבע לתובע 2, כי הינו עומד לפתח את החברה ולהגדיל את מחזור המכירות ומתח הרווחים שלה בין היתר, על יד ייצור פסטה מצוננת, שיפור ההפצה והשיווק, חתימת הסכם התקשרות עם תנובה והתחברות עם חברת יוניליבר, כדי שתשווק את מוצרי הנתבעת בשוק המוסדי.
הנתבע אמר לתובע 2 כי לצורך מימוש השינויים הנ"ל, על הנתבעת לגייס סך 300,000 ₪ המיועדים לרכישת מכונה חדישה לייצור פסטה מצוננת ולעמידה בתקני
iso

ו-
hassaf
שהם תקני בקרת איכות, הנדרשים על ידי מוסדות וגופים כגון תנובה ויוניליבר כתנאי סף להתקשרות, (להלן: "התקנים"). לדברי הנתבע נדרשו גם שיפוצים במבנה הנתבעת.
הנתבע הוסיף כי סכום זה יספיק בנוסף לצרכים שפורטו לעיל, גם לתשלום משכורות למנהל שיווק נוסף ולמנהל מפעל ולהשגת השינויים הנדרשים לתקופה של כחצי שנה.

2.

תובע 2 הציע לצרף לנתבעת גם את תובע 1, שלו הכישורים לביצוע השינויים ונערכה הכרות בינו לבין הנתבע.
בפגישה בין הצדדים בחודש יוני 2006 הודיע הנתבע, כי שנת 2006 הינה טובה פחות מקודמותיה מבחינת המאזן, אך לטענתו לא היה בכך לפגוע בכדאיות הנתבעת שהינה רווחית ושוויה נותר כשהיה. הנתבע הציע תובעים לרכוש 20% ממניותיו בחברה וכן שתובע 1 ישמש מנהל המפעל ותובע 2 מנהל השיווק.

התובעים הסכימו להצעה והשקיעו את מיטב כספם בחברה לצורך פיתוחה, לאחר שהנתבע סיפר להם, כי ההסכם עם יוניליבר מצוי בשלבים מתקדמים לחתימה וייחתם ביום 1.10.06. הנתבע והתובעים סיכמו ביניהם, כי כל הכספים שיועברו על ידי התובעים לנתבעים, ישמשו רק לצרכי השקעה בנתבעת.

ביום 11.7.06 נחתמו שני הסכמים זהים בין כל אחד מהתובעים והנתבע, במסגרתם התחייב כל אחד מהתובעים לרכוש מהנתבע 5% ממניות הנתבעת בתמורה לסך 35,000$. זאת, בהתאם למצג שהציג הנתבע ולפיו, שוויה של כל מניה הינו 7,000$ ושווי החברה הינו 700,000$. (להלן: "ההסכמים/ההסכם").
בהתאם להסכמים, סכומי רכישת המניות היו מיועדים לפיתוח הנתבעת, כולל רכישת מכונה, שיפוץ המבנה, יישום תקן "איזו" וההתקשרות עם החברות יוניליבר ותנובה. כן הוסכם, כי התובעים לא יידרשו להשקיע בחברה סכומים נוספים והתובעים שילמו לנתבע את הסכומים להם התחייבו בהסכמים.

3.

עם תחילת עבודת תובע 1 בחברה, הוא גילה כי משרד הבריאות הפסיק את הרישיון להפעלת מטבח הבישול ופינת שטיפת הירקות, עקב ליקויים שלא סודרו. כן גילה בעיות תזרימיות בהשקעת סכומים להסדרת הליקויים כגון: החלפה או תיקון קירות הגבס בפינת שטיפת הירקות ופינת הבישול. התגלה חסר בחומרי גלם כגון: תבלינים, ציוד עבודה ובטיחות, ככובעים חד פעמיים, נעלים תקינות וחוסר באריזות, חוסרים אשר נבעו מסירוב הנתבע להזרים כספים לנתבעת. בכך גרמו הנתבעים לפגיעה ביכולת הייצור ועקב העדר רישיון למטבח, נאסר על הנתבעת לייצר רטבים לפסטה.

עם תחילת עבודת תובע 2, הפסיקה אשת הנתבע בפתאומיות את עבודת השיווק, בניגוד להסכם, הנתבע סרב לספק סחורה ללקוחות מסוימים ונהג בחוסר מקצועיות ומיומנות. כל פניות התובעים לתיקון הליקויים לא נענו על ידי הנתבעים.

4.

בחודש ספטמבר 2006 הודיע הנתבע לתובעים, כי לנתבעת אין כסף כדי לקיים את הליך הייצור ויש צורך בהול ודחוף לסכום כסף בסך 250,000 ₪ למימון שוטף, שאם לא כן,
תקרוס הנתבעת. תובע 1 העביר לנתבעת ביום 25.9.06 "כעזרה ראשונה" סך 100,000 ₪ כהלוואה שהיה אמור לקבלה חזרה ב- 23 תשלומים צמודי ריבית של 10%, כמפורט בנוסח ההסכם בהערות בכתב של הנתבע .

בשלב זה הודיע הנתבע לתובעים, כי סכום זה אינו מספיק לבלימת התדרדרות הנתבעת וכי דרושים 150,000 ₪ נוספים. אז גם הסתבר לתובעים, כי מחזורי המכירות היו פחותים בהרבה מאלה שהוצגו על ידי הנתבעים.
התובעים החלו להבין כי הוטעו ו/או הולכו שולל על ידי הנתבעים והפסידו בתוך 3 חודשים 408,000 ₪.
בחודש אוקטובר הבהיר הנתבע לתובעים, כי החברה לא תמשיך בתפקודה ולא תוכל להשיב לתובע 1 את ההלוואה בסך 100,000 ₪.

5.

לטענת התובעים, הנתבעים הפרו עמם את ההסכם, הנתבע לא הזרים לנתבעת את תמורת המניות שהועברה אליו על ידי התובעים, ו/או העביר רק חלק קטן ממנו והכספים לא שימשו בפועל לפיתוח החברה.
הנתבעים הציגו בפני
התובעים מצגי שווא בדבר שווי הנתבעת, המחזור השנתי והתקשרויות צפויות, כדי לפתותם להשקיע בנתבעת והקטינו את חשיפת חובות הנתבעת.
הנתבעים אף לא גילו לתובעים, כי הנתבעת הייתה על סף קריסה וכי לא היה ביכולתה להשיג רישיונות להפעלתה, ולא גילו כי החברה איבדה את רישיון משרד הבריאות ואין באפשרותה להתפתח.
אם התובעים היו יודעים את מצבה האמיתי של הנתבעת כלל לא היו מתקשרים בהסכמים.
ההלוואה ניתנה מתוך עושק, הטעיה ו/או ניצול מצוקת תובע 1 אשר חשש שעם קריסת הנתבעת יאבד את השקעתו.
הנתבעים פעלו בתרמית, מצג כוזב והפרו את כל התחייבויותיהם כלפי התובעים.
לטענתם, הנתבע ערב להלוואה בסך 100,000 ₪ שהעביר תובע 1 לחברה.

תמצית טענות ההגנה


1.
הנתבע לא יצר כל מצג שווא לגבי הנתבעת, אלא נתן תיאור כללי של נתוניה. מתחילת המו"מ ועד לכריתת ההסכמים, במשך כחודשים, ניתנה לתובעים גישה חופשית לכל ספרי הנתבעת, נתוניה הכספיים, מסמכי הבנקים וכל בקשה אחרת שלהם.
הנתבע אכן מסר לתובעים כי שווי הנתבעת הינו 700,000$ וכי הוא ואשתו יחדיו מקבלים כל חודש סך של 15,000 ₪ ברוטו, והוא לא מנע מהם גישה לכל מסמך שהוא. הנתבעים הציגו את הנתונים האמיתיים של הנתבעת ולא הסתירו דבר מהתובעים.

התובעים התחייבו טרם חתימת ההסכם, להשקיע כספים בנתבעת על ידי רכישת 20% ממניותיה על בסיס הערכת שוויה ב- 700,000$. בפועל הם לא עמדו בהתחייבותם זו, רכשו רק 10% ממניותיה ולא השלימו את העסקה. התובעים ידעו כי לא היה די בהשקעתם הכספית בסך 70,000$, כדי להביא את הנתבעת לדרך המלך.
התובעים היו אמורים לקבל את השקעתם חזרה, אילו היו עובדים בפועל בנתבעת במשך 6 חודשים.
בניגוד למצג התובעים כי הינם אנשי מכירות, הם לא הגדילו את המכירות נהפוך הוא היקף המכירות קטן .

2.
אכן נוהל מו"מ עם החברות תנובה ויוניליבר והתובעים היו שותפים למו"מ בחלקו, אך הנתבעים מעולם לא הבטיחו ולא התחייבו כי המו"מ יבשיל לעסקה. התובעים ידעו, כי כדי להגיע לחתימת הסכם, היה צורך בהשקעה כספית נוספת לצורך עמידה בתנאים שונים ובדרישות אותן חברות, כאשר עלות השינויים הינה כ- 600,000 ₪ ולא ניתן לבצעם מיידית בכספי השקעתם.
בניגוד לטענות התובעים, מעולם לא הובטח להם דבר מעבר להסכם, כולל טענתם כי כספי השקעתם יספיקו למטרות הפיתוח. היה ברור לכולם, כי כדי לממן את דרישות התובעים, היה הכרח בהגדלת מחזור המכירות ללא פחות מ- 300,000 ₪ לחודש.
אשת הנתבע לא התחייבה לעבוד בנתבעת למרות שעשתה זאת, והתובעים הם שהבטיחו להגדיל את יכולת המכירות ולא עשו כן.
בנוסף, פרצה באותה עת מלחמת לבנון השנייה ופעילות הנתבעת הייתה בצפון הארץ, מה שתרם לירידת המכירות מבלי לזכות בפיצוי עקב מיקום המפעל בקיסריה.

3.

הסך של 100,000 ₪ הועבר על ידי תובע 1 כתשלום על חשבון המשך העסקה כפי שסוכם מלכתחילה בין הצדדים, ע"ח 10% נוספים שהוא היה אמור לרכוש ממניות הנתבעת, ואין מדובר בהלוואה. נספח ו' לתצהיר התובע הינו טיוטא אשר לא נחתמה ולא אושרה על ידי הנתבע. לא הייתה כל הסכמה לגבי מהות התשלום ולא לערבות אישית של הנתבע, גם אם הוא כתב הערות על המסמך. בפועל הנתבע לא חתם על המסמך.

כל הסכומים ששולמו על ידי התובעים, שימשו להוצאות הנתבעת, מטרותיה ופעולותיה וערך החברה, נקבע על ידי יועצת כלכלית אשר ליוותה את הנתבעת. יועצת זו הייתה אמינה על התובעים אשר הכירו אותה אישית.
התובעים ידעו את מצבה האמיתי של הנתבעת והיו אמורים לבצע הערכת שווי עצמית, אך לא עשו כן. הנתבעים עשו ככל יכולתם לפתח את הנתבעת.
הנתבע לא ערב אישית לכל תשלום ו/או העברת כספים על ידי התובעים והיה מוכן מאז ומתמיד וגם היום להשלים את העברת המניות בנתבעת לתובעים.

דיון


השאלה הצריכה הכרעה בתביעה דנן הינה, האם הנתבעים הציגו לתובעים מצג שווא בדבר מצב החברה וצרכיה הכספיים והאם הסך של 100,000 ₪ אשר העביר תובע 1 בנתבעת היה לצורך הלוואה, או כחלק מהשקעתו.

בהתאם ל

פסק דין
חלקי אשר ניתן על ידי כב' השופט יפרח, נמחקו מכתב התביעה הסעדים לשכר עבודה המפורטים בסעיפים 40.1 ו-ה ובסעיפים 40.2 ו-ב. ונותרה בעינה תביעתם לביטול ההסכמים והשבת הסכומים.

1.

תובע 1 הצהיר כי הוצע לתובעים לרכוש עד 20% ממניות הנתבעת והנתבע הציע כאופציה להתקשרות בין הצדדים, דרך של הלוואת כספים לנתבעת על ידי תובע 2. עוד הציע הנתבע, כי כספי ההלוואות יובטחו באמצעות מבנה השייך לחברת ג.מ.א. נכסים שלדבריו לנתבעת הייתה שליטה בה.

תובע 1 טוען, כי התובעים דרשו מהנתבע פירוט הערכת שווי הנתבעת, ספירת מלאי, ציוד ודו"ח מחזור החברה. התובע הציג אמנם את שנת 2006 כשנה פחות טובה, אך עם מגמת עליה וסוכם כי כל כספי ההשקעה של התובעים יועברו להשקעה בנתבעת.
עוד לטענתו, עם תחילת עבודתו בנתבעת דרש את רישיון משרד הבריאות להשגת התקנים אך לא נענה, כלבו של התובע הסתובב במפעל ועשה את צרכיו בחצרי המפעל, התגלה חוסר בציוד וחומרי גלם ואי סדר בחדרי הקירור והסחורה חולקה ברכב ללא קירור. פניותיו אל הנתבעים בכל הנושאים לא נענו.

לטענתו, נושא ההלוואה בסך 100,000 ₪ אשר נתן לנתבעת וערבותו האישית של הנתבע, הוסדר בטיוטת ההסכם שהועברה בין הצדדים, אך הנתבע לא חתם על הסכם ההלוואה לאור הסתייגותו רק מגובה הריבית.
לדבריו, למלחמת לבנון השנייה לא הייתה כל השפעה על הנתבעת, אשר הייתה ממוקמת במרכז הארץ ומעיון במאזני הנתבעת עולה כי היו לה הפסדים בשנת 2005 בסך של כחצי מיליון ₪.

בחקירתו הנגדית השיב תובע 1, כי הינו מהנדס תעשייה וניהול בהשכלתו, ולמד הנדסת אלקטרוניקה, עסק בייצור והתמחה בייעוץ וניהול ללקוחות בנושא שיפור והגדלת קווי ייצור ותפוקות. יש לו ידע בסיסי בחשבונאות והוא יודע להסתכל על מאזני בוחן ונתונים כספיים.
לדבריו, הוא הודיע לנתבע עוד בתחילת ההתקשרות שיהיה לו צורך ביועץ חיצוני לבדיקת כדאיות העסקה, אך בפועל לא לקח יועץ כזה.

בהתאם לעדות תובע 1, עו"ד בן פורת אשר ניסח את ההסכמים, נשכר על ידי התובעים שמסרו לו את כל פרטי העסקה והוא זה שגיבש בהסכם את הסכמות הצדדים ולאור ההכרות בין הצדדים ויתרו התובעים על בדיקת שווי החברה. יתרה מכך, תובע 2 הכיר את גב' בן עמי - הכלכלנית אשר ערכה את שווי הנתבעת ואמר לתובע 1 "אם היא כתבה אנחנו מסודרים" (עמוד 9 שורה 15 לפרוטוקול).

2.
תובע 2 חזר על האמור בתצהירו של תובע 1 והוסיף, כי הינו הנדסאי מחשבים בהשכלתו ועבד במחלבות גד כיד ימינו של המנכ"ל בנושא שיווק ומכירות. לאחר מכן, עבד בסלטי שמיר ומאפיות אנג'ל כיועץ שיווקי לרשתות שיווק וכך הכיר את תחומי המזון בשוק הפרטי. למרות שלא היה מעולם עצמאי, לא מצא לנכון להתייעץ עם מומחים טרם השקעתו בנתבעת, והכיר באופן אישי את גב' בן עמי אשר הכינה את הערכת שווי הנתבעת, עוד מעבודתו במחלבות גד שם הועסקה ככלכלנית.

בהתאם לעדותו, הוא כלל לא התעניין בנתונים הכלכליים החשבונאים הכספיים של הנתבעת, ובצירוף המידע שקיבל מהנתבע החליט להשתלב בנתבעת. מי שבדק את כל הנתונים היה תובע 1 והוא אישית לא ביקש כל מסמך אלא התעסק עם אינפורמציה שיווקית ונושא מכירות.

תובע 2 העיד שטרם חתימתו על ההסכם ידע, כי יש חובה להגדיל את היקף המכירות של הנתבעת וכי לאור דרישות יוניליבר, נספח ב' לתצהירו והיה ברור כי באותו שלב הנתבעת לא עמדה בקריטריונים לדרישות המינימום של יוניליבר. (עמוד 20 שורות 4-12 לפרוטוקול).
יתרה מכך, תובע 2 העיד "אין שום דבר במצג שהוא הצהיר בהסכם שאינו נכון. הנתון הוא כנתון". (עמוד 21 שורה 12 לפרוטוקול).

3.

לגרסת הנתבע, התובעים היו אמורים לערוך בדיקת כדאיות עסקית והייתה להם נגישות לכל מידע. הנתבע טוען כי הוא ביצע גילוי מלא ונאות והכיר את הנתבעת זמן רב, תובע 2 אף עבד בנתבעת חודשים מספר טרם ההתקשרויות והכיר אותה כ- 6 שנים.
המו"מ ערך חודשים רבים, וכל הצדדים האמינו כי יפיקו מהנתבעת יותר ממה שהיה עד להצטרפות התובעים. לאחר שקיבלו את כל המידע מהנתבעת, פנו לאנשי מקצוע לצורך בדיקתו, אך משיקולים כלכליים החליטו לוותר על בדיקתם.
לטענת הנתבע, התובעים ידעו כי השקעה של 70,000$ לא תפתור את בעיות הנתבעת, והנתבע הבהיר להם כי דרוש לכך סכום כפול.

לטענת הנתבע, התובעים השתתפו בפגישות עם החברות תנובה ויוניליבר וככלכלנים ואנשי שיווק, והיו אמורים לעשות את בדיקותיהם ושיקוליהם. התובעים שהו בעסק חודשים מספר טרם ההתקשרויות, עשו בדיקות כדאיות, ההסכמים נערכו על ידי עורך דין מטעמם והם התיימרו לרכוש 20% ממניות הנתבעת.

הנתבע טוען, כי כל התקשרויות התובעים היו עם הנתבעת ולא עמו, והוא לא התחייב באופן אישי כלפי התובעים והתובעים הפגישו בין הנתבע לכלכלנית אותה הכירו קודם לכן.
מטרת ההתקשרות עם התובעים הייתה לפתח את הנתבעת, להגדיל את מעגל הלקוחות והמוצרים אך בפועל התובעים לא תרמו למטרה זו כלל.

הנתבע טוען כי אמנם הציג בפני
התובעים כי מתנהל המו"מ עם חברות גדולות, אך לא נקב בתאריך חתימת ההסכמים עמן. יתרה מכך, התובעים היו מעורבים בחלק מהפגישות עם אותן חברות וידעו מהן התנאים, אשר העמידו אותן חברות כתנאי להתקשרות עם הנתבעת והצורך בהשקעות כספים כדי לעמוד בתנאים אלה.
התובעים ידעו את מצבה הכלכלי של הנתבעת ולכן הזרימו כסף לחשבונה, טרם שנחתמו עמם ההסכמים.

4.

לגרסת הנתבע, תובע 2 השקיע 100,000 ₪ נוספים על חשבון 10% מניות נוספים אותם היו התובעים אמורים לרכוש ונספח ו' לכתב התביעה אינו הסכם הלוואה, אלא טיוטא שלא נחתמה ולא אושרה על ידי הנתבע ובוודאי שלא הייתה הסכמה מצידו לערבות אישית. לגרסתו, כל כספי השקעת התובעים הוזרמו לחשבון הנתבעת, בצירוף סכומים גבוהים של הנתבע.
לטענת הנתבע, התובעים ידעו כי לא התקבל רישיון משרד הבריאות, לאור שינויים שהנתבעת נדרשה לבצע והתקבלה החלטה משותפת עם התובעים ולפיה, השינויים יבוצעו יחד עם השינויים שנדרשו על ידי יוניליבר.

בחקירתו הנגדית השיב הנתבע,
כי עד שנת 2005 הוא ואשתו ניהלו את הנתבעת, כאשר הוא היה מורשה חתימה והאחראי להפקדות הכספים ולתשלומים ושרה בן עמי שימשה כיועצת לנתבעת.

לגרסתו, סיכומי הפגישות מתאריכים 21.9.06 ו- 28.9.06 נערכו על ידי אשתו כיוון שהיו הרבה שיחות קודם לכן שלא הגיעו לסיכום דברים. נכון למועד דיון ההוכחות הוא יודע כי בשנת 2005 היו לנתבעת הפסדים ובזמן אמת לא ידע זאת, למעט העובדה שהיו בעיות תזרימיות אודותן יידע גם את התובעים. הסיבה לכך שהתובעים העבירו לו כספים טרם חתימת ההתקשרויות ביניהם, הייתה כיוון שידעו אודות בעיות אלה וכן שהייתה בעיה לשלם משכורות לעובדי הנתבעת.
לגרסת הנתבע, את סיכום הפגישה שנערכה בקיסריה כתב התובע והנתבע יידע אותו כי סיכום הדברים לא ניתן להבנה.

הנתבע העיד, כי הייתה לו כוונה להצליח בעסק ולכן אף מכר את ביתו והזרים את תמורתו לנתבעת וכך גם העביר
לחשבון הנתבעת את כל הכספים שנתנו התובעים, עובדה, אשר לגרסתו עולה מדפי הבנק המעודכנים.

5.

הנתבע השיב, כי מעולם לא אמר לתובעים כי הסכום של 300,000 ₪ אשר הם יעבירו לנתבעת בגין רכישת המניות, יספיק לכל הפעולות שיש לבצע וסכום זה יכול היה לשמש רק לחלק מזערי של הפעולות שהיה בהן צורך.
לגרסתו, הנתבעת החלה בביצוע השינויים שנדרשו. התכנית הועברה למהנדס מזון וארך זמן עד שהוא תכנן והעביר זאת למשרד הבריאות כדי שיאשר את התכנית. לאחר מכן יש צורך לבנות ולהרוס בהתאם לאישור, וחלק מהבנייה שבוצעה לשיפוץ המבנה בוצעה על ידי הנתבע עצמו במטרה לחסוך בעלויות.

הנתבע, כמו התובעים, העיד כי ההסכמים נוסחו ונערכו על ידי עורך דין מטעם התובעים, הנתבע חתם על כל מסמך שנתבקש ולא סרב מעולם לחתום על מסמכים. הוא היה מוכן להעביר את המניות בכל עת ומוכן לעשות זאת גם היום.
לדבריו, הנתבעת יצרה פסטה בהתאם לרישיון ואת הרוטב יצרה רק לצורכי טעימות. לאור דרישה, החלה הנתבעת לייצר גם רוטב, לשם כך נדרש רישיון והנתבעת החלה בביצוע פעולות לקבלת רישיון.

הנתבע העיד כי הוא לא ביקש מהתובעים הלוואה והתובע העביר 100,000 ₪ נוספים בהתאם להסכמה שהייתה טרם חתימת ההסכם, ולפיה כל אחד מהתובעים ירכוש 20% מהמניות ובשלב ראשון ירכוש רק 10%.
לדבריו, התובע העביר את הסכום הנוסף, מכספי פיצויים שקיבל.
לגרסת הנתבע היה מדובר שהכסף יועבר לנתבעת כהשקעה והתובע הוא זה שבא עם רעיון חדש שהכסף ישמש כהלוואה. לכן, נספח יב'1 לתצהיר התובעים מדבר על סכום של 100,000 ₪ אשר תובע 1 הזרים לנתבעת באחת משתי דרכים, הלוואה או רכישת אופציות. מסמך זה נכתב לאחר שתובע 1 חזר בו מההסכמות שהיו טרם ההתקשרות לכמות המניות שירכוש ונושא ההלוואה היה בניגוד לדעת הנתבע.

6.
לטענת התובעים, הם התקשרו בהסכם עם הנתבע, לרכישת 10% ממניותיו בנתבעת לאור מצגי השווא שהציג בפני
הם לעניין מצב החברה, בתרמית, חוסר תום לב, אי גילוי נאות, הטעייה וטעות.
לגרסתם, בנוסף לתנאי ההסכם בכתב, הוסכם שהכספים אשר שילמו ישמשו גם לתשלום משכורותיהם כשכירים בחברה, כאשר הסכמי רכישת המניות והסכמי העסקתם היו שלובים זה בזה.
התובעים טוענים כי הם קיימו את כל התחייבויותיהם, אך הנתבעים הפרו את ההסכמים והם עותרים להכריז על בטלות ההסכם והשבת כספיהם.

ככלל, נחה דעתי מגרסת ההגנה ומהראיות והעדויות אשר הובאו בפני
עולה כי דין התביעה דנן להידחות.




7.

ההסכמים
בהסכמים נקבעו בין השאר סכומי רכישת מניות החברה על ידי כל אחד מהתובעים, ואין בהם ולו ברמז דבר על כך שכספים אלה היו מיועדים לרכישת ציוד ו/או להשקעה ספציפית.
התובעים לא ידעו להסביר מדוע הסכמה זו שלטענתם הושגה בין הצדדים, אינה מהווה חלק מההסכם, (עמוד 22 שורות 1-16 לפרוטוקול). עובדה זו תמוהה במיוחד לאור העובדה שעו"ד בן פורת מטעמם, הוא אשר ניסח וכתב את ההסכמים בהתאם לפרטים והסכמות הצדדים, כפי שהם מסרו לו, הם אלה שפנו אל עו"ד פורת אותו הכיר תובע 2 והתובע לא היה מיוצג על ידי עורך דין מטעמו.

התובעים לא הוכיחו כי היו הסכמות נוספות מעבר להסכמים הכתובים.

8.

המצגים הנטענים על ידי התובעים

התובעים הינם אנשים משכילים ומעורים בשיווק ומכירות. תובע 1
מהנדס תעשייה וניהול בהשכלתו אשר למד גם הנדסת אלקטרוניקה, עסק בייצור והתמחה בייעוץ וניהול לקוחות בנושא שיפור והגדלת קווי ייצור ותפוקות. יש לו ידע בסיסי בחשבונאות והוא יודע להסתכל על מאזני בוחן ונתונים כספיים.

תובע 2 הינו הנדסאי מחשבים בהשכלתו, עבד במחלבות "גד" כיד ימינו של המנכ"ל בנושא שיווק ומכירות, בסלטי שמיר ומאפיות אנג'ל כיועץ שיווקי לרשתות שיווק והכיר את תחומי המזון בשוק הפרטי. תובע 2 הכיר באופן אישי את גב' בן עמי אשר ביצעה את הערכת שווי הנתבעת.

למרות עברם המקצועי המפואר של התובעים בשיווק בכלל ובתחום האוכל בפרט, תובע 2 לא מצא לנכון להתייעץ עם מומחים טרם השקעתו בנתבעת ותובע 1 וויתר על בדיקת כדאיות, למרות שפנה אל מומחים בתחום. זאת, לאור האמון שנתנו בגב' בן עמי, שהייתה מוכרת להם ואשר ערכה את דו"ח השווי של הנתבעת.

תובע 2 העיד כי בתקופת המו"מ וההתקשרות, הציוד והמכונות שהיו בידי הנתבעת הספיקו ללקוחות שהיו לה באותה עת. (עמוד 22 שורה 11-15 לפרוטוקול).
כאיש שיווק אשר יעץ לנתבעים טרם המו"מ שקדם להסכמים נשוא תביעה זו, היה על תובע 2 לדעת את מצבה האמיתי של הנתבעת.

כמשקיעים פוטנציאליים סבירים, המתכוונים להשקיע כסף ברכישת מניות חברה, היה על התובעים לבדוק היטב כדאיות ההשקעה. היה עליהם לבדוק את מצבה הכלכלי, חובותיה, מאזני הכספים, מסמכי החברה, אישור רו"ח וכו' לעניין שוויה של החברה, רווחיה וכו'.
לטענת התובעים הם לא עשו כן מבחירתם החופשית ואין להם להלין אלא על עצמם. יתרה מכך, תובע 2 העיד כי מלכתחילה הודיע לנתבע כי ייקח יועץ חיצוני לבדיקת כדאיות העסקה, אך בפועל לא פנה אל יועץ כזה. (עמוד 4 שורות 1-2 : 8-9 , עמוד 22 שורות 17- לפרוטוקול 19).

לשיטת התובעים, הם דרשו את מסמכי החברה לבדיקה ולא קיבלו אותם (עמוד 7-8 לפרוטוקול). משכך, היה עליהם להיזהר שבעתיים טרם היכנסם לעסקת רכישת מניות הנתבעת ולא ברור מדוע חתמו על ההסכם, טרם שבדקו את כדאיות העסקה.
התובעים "תרצו" את אי עריכת בדיקת הכדאיות בכך, (עדות תובע 1), שהיכרותם עם הנתבע, גרמה להם לוותר על בדיקת שווי החברה. (עמוד 8 שורות 27-29 לפרוטוקול). עוד השיב התובע, כי הן ההכרות עם הנתבעים והן החלטת התובעים לרכוש רק 5% מהמניות (כל אחד מהם), גרמה להם לוותר על בדיקת שווי החברה, (עמוד 8 לפרוטוקול) ותובע 2 אשר הכיר את הכלכלנית הגב' בן עמי שהכינה את מסמך שווי החברה, אמר שניתן לסמוך עליה. (עמוד 9 שורה 15 לפרוטוקול).

תובע 2 העיד כי לא ביקש כלל מסמכים מהנתבעים, אך ידע, טרם חתימת ההסכם כי קיים הכרח להגדיל את מכירות הנתבעת, דהיינו היה ידוע לתובעים מלכתחילה, וטרם חתימתם על ההסכם, כי היקף המכירות הקיים אינו מספיק וכדי שהנתבעת תמשיך להתנהל ולהתקיים יש הכרח להגדיל את היקף המכירות. ( עמוד 18-19 לפרוטוקול).

היה על התובעים לחשוש ולהיזהר שבעתיים, לאור טענתם המפורטת בסעיף 8 לכתב התביעה ולפיה, טרם ההתקשרות בחודש יוני 2006, הודיע להם הנתבע כי מאזן החברה לאותה שנה, יהיה טוב פחות מאשר בשנים קודמות.

על הנתבעים היה לבדוק גם את מצב ההתקשרות בין הנתבעת ליוניליבר ו/או עם גופים אחרים, כולל שלבי המשא ומתן והאם מדובר בשלבים מתקדמים להתקשרות (סעיף 9 לכתב התביעה). על פי עדות הנתבע, אשר לא נסתרה, בשלב זה כבר הועברו טיוטות ההסכם בין הצדדים.

בשלב נוסף של הזרמת הכספים היו התובעים אמורים לבצע בדיקה נוספת, לאור המפורט בסעיף 18 לכתב התביעה וטרם שהעבירו לנתבעת סכום של 100,000 ₪ נוספים, "כעזרה ראשונה" (סעיף 19 לכתב התביעה),
בפרט לאור הידיעה הברורה בדבר מצבה הכלכלי הגרוע, לפני הקריסה, של הנתבעת.

סבורני שאין ממש בטענות התובעים כי הנתבע לא הציג להם את מצג החברה הנכון, אלא שהתובעים הם שהתרשלו בתפקידם, כרוכשים פוטנציאליים לאמוד נכון את כדאיות העסקה.

9.

מהעדויות אשר הובאו בפני
עולה, כי הנתבע האמין ביכולתה ועתידה של הנתבעת, גילה לתובעים את המצב לאשורו, כפי שהיה בעת המו"מ וכריתת ההסכמים. הנתבע אף הציג בפני
התובעים את עובדת הירידה בהכנסות בשנה שקדמה להסכמים, אך גם אמר להם שהוא מאמין ביכולתה של הנתבעת להתקדם ולהתפתח.
מעדות הנתבע, שהרשים באמינותו ובאמונתו בנתבעת, עולה, כי הוא האמין "באמת ובתמים" ביכולתה של הנתבעת ובפוטנציאל הטמון בה, האמין שהזרמת כספי התובעים, בתמורה לרכישת מניות, יגשימו את חלומו לפתח את הנתבעת, להתקשר עם חברות גדולות, והוא אף ניהל משא ומתן להתקשרות עם חברות כאלה. הנתבע שיתף את התובעים בכך ואף צירפם לחלק מהישיבות.

התובעים לא הוכיחו כי מי מהנתבעים נהג כלפיהם ברשלנות ו/או יצר בפני
הם מצג שווא ו/או נהג כלפיהם בתרמית ובחוסר תום לב.

10.

הלוואה או השקעה

תובע 2 העיד כי טיוטת הסכם ההלוואה הועברה לנתבע אשר הייתה לו הסתייגות מגובה הריבית. בפועל לא נחתם הסכם ההלוואה על ידי הנתבע. (עמוד 16 שורה 1 – 11 לפרוטוקול).

לטענת התובעים בסיכומיהם, לפיה המניות לא הועברו בפועל כיוון שהנתבע ביקש להתחמק מתשלום מס, אציין כי הנתבע העיד בפני
כי חתם על כל מסמך שנמסר לו לחתימה על ידי התובעים ו/או עו"ד פורת מטעמם ולא סרב מעולם לחתום על כל מסמך שהוא והינו מוכן גם היום לעשות כן. התובעים לא הוכיחו כי הנתבע נתבקש לחתום על מסמך מסוים ולא עשה כן. ולא העידו מטעמם לעניין זה את עו"ד פורת בשאלה, האם הנתבע התבקש והתחמק מלחתום על כל מסמך שהוא.

וכבר נקבע כי "אי הבאת עד רלוונטי מעוררת, מדרך הטבע, את החשד, כי יש דברים בגו וכי בעל הדין, שנמנע מהבאתו, חושש מעדותו מחשיפתו לחקירה שכנגד... ככלל,אי העדת עד רלוונטי "יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו...". (ע"א 641/87 קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים וציון בע"מ פד"י (1) 239 בע"מ 245. ת.א. (ראשון לציון) 4712/01 ב.ג. את א. נ' צ'רבוס ניהול, תק-של 2002 (2) 650, עמ' 655.

ההסכמים נוסחו ונערכו על ידי עו"ד מטעם התובעים, הנתבע לא היה מיוצג כלל ופעל כפי שנתבקש.

התובעים לא הוכיחו כי הסכום של 100,000 ₪ ניתן כהלוואה לנתבעת בערבות אישית של הנתבע והראייה שנספח ו' לכתב התביעה אינו חתום בידי הנתבע, הגם שהוא קיבל אותו לבדיקתו והערותיו. אין הסכמה חתומה לאמור במסמך זה ואין כל הסכמה לערבותו של נתבע
להלוואה כלשהי ו/או להשקעה של התובעים, כפי שלא ערב להשקעתם הראשונה.
התובעים לא הוכיחו כי הסך של 100,000 ₪ הועבר לחברה כהלוואה ולא הוכיחו כי הנתבע ערב אישית .

11.

סוף דבר

מהמפורט בפסק דיני זה עולה, כי התובעים לא הוכיחו ולו אחת מעילות התביעה ודין התביעה להידחות.

התובעים ביחד ולחוד ישלמו לנתבעים ביחד ולחוד הוצאות שכר טרחה בסך 50,000 ₪ בצירוף מע"מ.


ניתנה היום, ב' בטבת, תשס"ט (29 בדצמבר 2008), בהעדר הצדדים
.



אושרי פרוסט

-

פרנקל, שופטת








א בית משפט שלום 10582/07 ברנע אמיר, כץ זהר נ' כהן אמיר, גמא בצקים בע"מ (פורסם ב-ֽ 29/12/2008)