פסקי דין על ליפ איל | פסקי דין על חממי שולה | פסקי דין על בית קרן אור חברה רשומה בישראל ואח' | פסקי דין על ספיר יניב | פסקי דין על נתן שטרנפלד |

178174/02 א     06/01/2003




א 178174/02 ליפ איל, חממי שולה, בית קרן אור בע"מ חברה רשומה בישראל ואח' נ' ספיר יניב, נתן שטרנפלד




בעניין:

1



בתי המשפט


בית משפט השלום תל אביב-יפו
א
178174/02

בש"א 122459/02

בפני
:
כב' השופט דן מור
תאריך:
06/01/03




בעניין:
1 . ליפ איל

2 . חממי שולה
3 . בית קרן אור בע"מ חברה רשומה בישראל
4 . איבדא"ל בע"מ חברה רשומה בישראל
המבקשים

ע"י ב"כ עו"ד
י' זוהר



נ
ג
ד


1. ספיר יניב

2. נתן שטרנפלד
המשיבים

ע"י ב"כ עו"ד
א' לשיצ'ינסקי




החלטה

1.
בפני
בקשה למתן הרשות להתגונן כנגד תביעת המשיבים לסילוק יד המבקשים מהנכס הוא הבית בן שלושה קומות וחצר, ברח' מסילת ישרים 9, שכונת שפירא, ת"א,הידוע כחלקה 4 בגוש 6971 (להלן – הבית). הבית הושכר למבקשים 1 ו –2 בהתאם לשני חוזים נפרדים, שניהם מיום 25.10.92 (נספחים א' ו-ב' לכתב התביעה). שני החוזים זהים, כך שניתן ליחס את יחסי השכירות כבין המשיבים, כמשכירים ובין המבקשים 1 ו –2, כשוכרים, יחד ולחוד. עילת תביעת סילוק היד הינה סיומה של תקופת השכירות, כשהמבקשים מפרים את תנאי החוזה בהמנעם מהשבת החזקה בבית למשיבים. המשיבים אף הוסיפו לתביעתם תביעה כספית לפיצויים המגיעים להם מהפרה זו, על פי הפיצוי המוסכם בחוזה, כסכום כסף קצוב בגין כל יום של איחור בפינוי.


טענת המבקשים בבקשתם ובתצהירו של המבקש 1 הינה כי הבית הושכר לשימוש כבית אבות, כאשר ניהול בית האבות מתבצע על ידי החברה היא המבקשת 3, והדבר נעשה בידיעת והסכמת המשיבים. המבקשת 3 אף חתומה בשולי חוזי השכירות, כערבה כלפי המשכירים לכל התחיבויות השוכרים. לענין סיום תקופת השכירות, טוענים המבקשים כי בית האבות פעל בבית במשך כ – 10 שנים, והחברה היא ששילמה את דמי השכירות, והוסכם בעל-פה בין המבקשים ובין המשיב 1 כי תקופת השכירות תוארך מדי שנה בשנה ל – 10 שנים נוספות, אך מועד חתימת החוזה שבכתב נדחה, לאור מכרז לו ניגשה המבקשת 3, ובינתיים חזר בו המשיב 1 מהסכמתו, לאור דרישת שלטונות המס ממנו לתשלום מס הכנסה, ממנו השתמט כל השנים, בטענתו כאילו ההשכרה הינה למטרת מגורים שהכנסותיה פטורות ממס.

2.
בניגוד לטענת ב"כ המבקשים כי האמור בתצהיר המבקשים איננו אלא "הגנת בדים", נראה לי כי יש בסיס, לכאורה, בטענות ההגנה של המבקשים ומכאן זכאותם לקבלת הרשות להתגונן. תקופת השכירות על פי החוזים שהוצגו, הינה ל – 9 שנים, כשתקופת השכירות מוארכת שוב ושוב על פי האופציה שניתנה למבקשים. במצב זה, אם ניהל החברה המבקשת 3 את בית האבות במקום, ואף תשלומי דמי השכירות נעשו באמצעות החברה, קשה להאמין כי המבקשים לא ידעו על ניהול עסק בית האבות במקום.
ידיעה זו, שנים רבות, תתפרש כהסכמה. באם לא הציגו המשיבים למבקשים אישור על פטור מניכוי מס הכנסה, ולטענת המצהיר לא נמסר למבקשת 3 אישור שכזה, רשאית המבקשת 3, ולמעשה – קיימת עליה החובה החוקית לכך - לנכות 35% מס במקור, ולשלם למשיבים רק את יתרת דמי השכירות. בנסיבות אלו, אם הציגו המשיבים בדוחו"ת שהגישו לשלטונות מס ההכנסה כאילו הכנסתם הינה משכירות למגורים ולא לעסק, סביר להניח כי המשיבים ידרשו ביום מן הימים לשלם את המס המגיע מהם, בצירוף ריבית וקנסות בגין האיחור.


המבקשים תומכים בגירסתם לענין הסכמה להארכת תקופת השכירות למספר שנים נוספות, במספר עניינים. ראשית, הטענה על השקעה כספית במקום, דווקא לקראת סיום תקופת השכירות החוזית, וכראיה צורפה הקבלה על סך 2,900 ₪, ליום 10.4.01 וחשבונית על סך 32,195 ₪ עבור מוצרי בניה, מיום 30.9.01. שנית, פניית המבקשת 3 למכרז שפורסם על ידי משרד העבודה והרווחה. ושלישית – אישור מחלקת כיבוי אש עבור משרדי הממשלה, לגבי בית האבות בבית הנ"ל, על הסידורים התקינים לכיבוי אש במקום, וזאת לשנת 2002. המבקשים אף מצביעים על האיחור בהגשת התביעה, שהוגשה רק ביום 26.5.02, בעוד שסיומה של תקופת השכירות החוזית על פי החוזים שבכתב הינה עוד ביום 31.2.01.


בנסיבות אלה, וכאשר עמדת המשיבים הינה התעלמות מוחלטת מהשימוש בבנין כבית אבות כל שנים אלה, באמצעות המבקשת 3, הרי מן הדין ליתן למבקשים את הרשות להתגונן בניסיון להוכיח את ההסכמה להארכת חוזה השכירות, כך שאין כל מקום לצוות על סילוק ידם ואף הדרישה לחיובם בפיצויים, אינה במקומה.

3.
אולם מתן הרשות להתגונן, במקרה זה, תהיה כפופה לתנאים, כאמור בתקנה 210 לתסה"א. על פי האמור בתקנה, ניתן להתנות את מתן הרשות בתנאים שונים, ואין בפני
נו
כל "רשימה סגורה". נראה לי כי באם מבקשים השוכרים להמשיך ולהחזיק ולהשתמש בבנין, על אף שהחוזה שבכתב מלמד על סיום התקופה, ולטענתם הוסכם על הארכת תקופת השכירות, מן הדין כי ישלמו את דמי השכירות להם זכאים המבקשים באופן מלא ושוטף, עד להכרעה סופית במחלוקת שבין הצדדים. בכל מקרה אחר, זוכים המבקשים ביתרון של חזקה ללא תמורה, והפגיעה במשכירים קשה ומיותרת. על כן, הרשות להתגונן תהיה בתנאי של תשלום מלוא חוב דמי השכירות המגיעים למשיבים, בניכוי מס במקור על פי החוק (אלא אם יוצג אישור לפטור מניכוי מס במקור), לכל התקופה שמאז יום 1.1.02 ועד היום, בניכוי הסכומים ששולמו.
תשלום זה ישולם לידי המשיבים או בא כוחם. כמו כן הנני מורה על המשך תשלום דמי השכירות מדי חודש באופן שוטף. שיעור דמי השכירות, על פי תנאי זה, יהיה על פי התשלום שנעשה בעבור חודש דצמבר 01', בצירוף הפרשי הצמדה, כאמור בחוזה. התשלום בעד חוב העבר ישולם תוך 20 יום מהיום. הנני מורה לב"כ המבקשים להעביר לבית המשפט הודעה על התשלום, בצירוף חישוב הסכומים. לא יעמדו המבקשים בתנאים אלו, יהיה ב"כ המשיבים רשאי לפנות לבית המשפט ולבקש מתן החלטה לדחיית הבקשה לרשות להתגונן.

4.
בנוסף לכל האמור לעיל הנני מחליט כדלקמן:

א.
תצהיר המבקש 1 ישמש כתב הגנה.

ב.
ניתן בזאת צו גילוי מסמכים הדדי, תוך 60 יום מהיום.




ג.
הוצאות בקשה זו, בסך של 5,000 ₪, על פי התוצאות.

ד.
נדחה לקדם משפט ליום 18.5.03 שעה 10:00.



ניתנה היום ג' בשבט, תשס"ג (6 בינואר 2003) בלשכתי.
העתק ההחלטה ישלח לב"כ הצדדים.




דן מור
, שופט








א בית משפט שלום 178174/02 ליפ איל, חממי שולה, בית קרן אור בע"מ חברה רשומה בישראל ואח' נ' ספיר יניב, נתן שטרנפלד (פורסם ב-ֽ 06/01/2003)