פסקי דין על דואדגר יורם | פסקי דין על פרג'ון משה | פסקי דין על משטרת ישראל ימ"ר ת"א

5282/02 בש     07/01/2003




בש 5282/02 דואדגר יורם, פרג'ון משה נ' משטרת ישראל ימ"ר ת"א




בעניין:
1



בתי המשפט

בית משפט השלום תל אביב-יפו
בש 005282/02


בפני
:
כב' השופטת דיסקין מרים
תאריך:
07/01/2003





בעניין:
1 . דואדגר יורם
2 . פרג'ון משה



ע"י ב"כ עו"ד
שרעבי

המבקשים


נ
ג
ד


משטרת ישראל ימ"ר ת"א


ע"י ב"כ
רפ"ק יורם עסיס

המשיבה

החלטה

בפני
י בקשת שני המשיבים למתן צו להשבת כספם בסכום כולל של 107,500 ש"ח, שנתפס ביום 14.10.02 לפנות בוקר, במהלך פשיטה שערכה המשטרה במועדון חברים בשם "בונוס" (להלן: "המועדון") ברחוב ישראל בק 9 בתל אביב, בו נערכים משחקי הימורים האסורים בחוק. במקום נמצאו בעת הפשיטה מספר אנשים, ביניהם מבקש 2, אשר על פי החשד שיוחס להם השתתפו במשחק אסור.

לגבי עובדות המסגרת בענייננו לא נעורה מחלוקת בין הצדדים. מוסכם על הכל, כי במועדון התנהלו עובר למועד הפשיטה משחקים אסורים, כמשמעותם בפרק ח' סימן י"ב לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין"). אין חולק, כי מבקש 1, שהינו האחראי על ניהול המועדון והמשחקים האסורים בו, לא היה נוכח במועדון בעת הפשיטה ואילו מבקש 2 נתפס במהלכו של משחק אסור. כמו כן, אין חולק, כי סכום כסף בסך 60,000 ₪, שמבקש 1 טוען לבעלות עליו, נתפס בתוך ארון נעול באחד מחדרי המועדון, והסכום הנוסף בסך 47,500 ₪ נתפס בתיקו האישי של מבקש 2. אין גם מחלוקת, כי מבקש 2 שיחק במשחק אסור במועדון כפי שהודה בהודעתו במשטרה.

גדר המחלוקת בין הצדדים נסבה בשאלות מעורבות של עובדה ומשפט. עיקרן בטענת ב"כ המבקשים כי נפלו פגמים בעריכת החיפוש הנובעים מהעדר צו חיפוש מטעם בית המשפט המתיר ביצועו ובנוסף העדר שני עדים כשרים במהלכו כנדרש עפ"י חוק. פגמים אלה, לשיטת ב"כ המבקשים, הינם ברי נפקות לגבי חוקיות תפיסת הכספים, נשוא דיוננו. הותרתם בידי המשיבה על מנת שבסיום ההליך המשפטי, היה ויינקט כנגד המשיבים על דרך של כתב אישום, פוגעת בזכות קניינם.

ב"כ המבקשים אינו שולל סמכות המשטרה להיכנס למקום ולבצע בו חיפוש גם ללא צו חיפוש. דא עקא, שלהשקפתו, סמכות זו קמה רק בהתקיים תנאים ונסיבות יוצאי דופן, המחייבים פעולה דחופה ומיידית. נסיבות כאלה אינם מתקיימות בענייננו, שכן החשד כי במועדון מתנהלים משחקים אסורים, התעורר זמן רב טרם ביצוע הפשיטה ולא היה בבחינת הפתעה למשיבה, זאת נוכח הפעלת המועדון תקופה ארוכה תוך התעלמות מופגנת של בעלי המועדון מצו סגירה מנהלי שהוצא נגדם ונגד המועדון. ללמדך, שאין עסקינן
במקרה דחוף שדרש תגובה מיידית, ולפיכך היה בידי המשטרה סיפק להצטייד בצו חיפוש טרם ביצוע הפשיטה. משנמנעה המשטרה מלנקוט בצעדים המוקדמים הנדרשים לביצוע חיפוש, ופעלה בניגוד להוראות סעיפים 23 ו – 24 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח משולב], התשכ"ט – 1969 (להלן: "פקודת מעצר וחיפוש"), הרי שחרגה מסמכותה, והתוצאה המתבקשת הינה כי החיפוש נגוע באי חוקיות, המשליכה גם על חוקיות תפיסת הכספים, שלא יוכלו לשמש ראייה במשפטם של המבקשים, היה ויתקיים. לפיכך, מן הדין שלא להותירם בידי המשיבה, אלא להשיבם למבקשים.

בהקשר לטענה האחרונה, ראיתי להקדים ולומר כי גם בהנחה שבהליך החיפוש והתפיסה נפלו פגמים, אין בעובדה זו, כשהיא לעצמה, כדי להשליך על כשרות הכספים לשמש כמוצג במסגרת משפטם של המבקשים היה ויועמדו לדין, הטעם לכך נעוץ בכך שכלל "הפרי המורעל" הנוהג בארה"ב, לא אומץ בשיטת המשפט בארץ. הכלל הנוהג אצלנו הוא שיש להבדיל בדרך בה הושגה ראייה בין עצם כשרותה ולכן כשרותה של ראיה תיבחן לגופה ולא על פי כללי תפיסתה, אלא אם יש באלה כדי להשפיע גם על תוכנה.
טענה נוספת של הסניגור מתייחסת לחוסר סמכותה של המשיבה לתפוס את הכספים, בין שהיה בידה צו חיפוש ובין שלא, מאחר ואינם בגדר "כלים וחפצים המשמשים לניהול משחקים אסורים" לרבות הפנייה להוראת סעיף 235 (א) לחוק העונשין, התשי"ז 1977, סמכות זו נקנית, אליבא ב"כ המבקשים, רק משהוכח כי הכספים ממלאים אחר דרישת סעיף 235 (א) סיפא לחוק העונשין, הקובע בזו הלשון:
"היה לשוטר יסוד סביר להניח כי כלים או מכשירים, כרטיסים או כל דבר אחר שימשו לארגונם או לעריכתם של משחק, הגרלה או הימור אסורים, רשאי הוא לתפסם, ורשאי הוא לתפוס כספים, או דבר אחר, שהיה לו יסוד סביר להניח שנתקבלו כתוצאה מארגון המשחק, הגרלה או ההימור האסורים או מעריכתם".
בהעדר ראיה כי מקור הכספים הינו תוצאה מארגון משחקי המזל, נשמט היסוד החוקי לתפיסתם.

רוצה לומר.
ככל שהדברים אמורים למשיב 1, הימצאות הכסף בארון נעול שעה שהוא עצמו נעדר מהמקום, שוללת מיני וביה, לדעת הסניגור, את ההנחה כי הכספים הללו נתקבלו מארגון משחק או עריכתו. הוא הדין לגבי הכספים שנתפסו ברשותו של משיב 2, שגם לגביהם אין כל ראיה כי נתקבלו מאותו מקור.

בהעדר בסיס לתפיסת הכספים כאמור ובשים לב לכך שלא הוגש כתב אישום נגד מי מהמבקשים, קם והיה, לדעת ב"כ המבקשים, הבסיס להשבתם לידיהם. לחילופין, וכדי לא לשים לאל את אפשרות המשיבה לעתור לחילוטם, הציע הסניגור, כי יוחזרו לבעליהם בכפוף למתן ערבויות מתאימות. כך שמחד, לא תיפגע זכותם הקניינית ובה בעת לא תישלל מהמשיבה האפשרות לבקש את חילוט הכספים, במידה ויוגש כתב אישום והם יורשעו בדין בסופו של הליך פלילי.

אדון בטענות הסניגור כסדרן.
ראשית, יש צדק מסוים בדברי הסניגור כי על המשטרה, בבצעה פשיטה על מקום הנחשד כזירת עבירה, להצטייד טרם הפשיטה בצו שופט המתיר ביצועה תוך תחימת גבולות החיפוש תנאיו והיקפו. דא עקא, בטיעוניו התעלם הסניגור מהוראת סעיף 25 לפקודת מעצר וחיפוש, שכותרתה "חיפוש שלא על פי צו חיפוש", הקובעת כדלקמן:
"שוטר רשאי, בלא צו חיפוש, להיכנס ולחפש בכל בית או מקום אם –
(1)
יש לשוטר יסוד להניח שמבצעים שם פשע, או שפשע בוצע שם זה מקרוב

".
במקרה שלפנינו, אין המדובר בפשיטה שמועד עריכתה נקבע מראש וקדמו לה פעולות משטרתיות, אלא בפשיטה שנעשתה בעקבות חשד כי במקום מתקיימת פעילות עבריינית וקם צורך לנקוט בפעולה מהירה ומיידית על מנת לשים קץ לפעילות זו ולמנוע המשכה.
אילו היו שונים פני הדברים וביצוע הפשיטה נועד אך ורק לשם אכיפת צו הסגירה כנגד המועדון ובעליו, היה יסוד לטענת הסניגור כי אין מדובר בפעולה הניתנת לביצוע בהיעדר צו חיפוש, וניתן היה לומר שהיא לוקה בחוסר חוקיות. דא עקא, שלא בגין הפרת צו הסגירה בוצע החיפוש, אלא בהתבסס על קיומו של חשד סביר הנסמך על מכלול הנסיבות והעובדות שנתגלו לשוטרים, קרי, שעת הלילה המאוחרת, מספרם הרב של הנוכחים, הימצאותם של אמצעים המשמשים למשחקי מזל וסכומי הכסף הגדולים שהיו במקום והחליפו ידיים. בנסיבות אלה, התערבות מיידית של השוטרים בנעשה היתה הכרחית באופן שנמנעה מהם האפשרות להקדים ולהצטייד בצו.
לאור כל שהובא עד כה, מסקנתי היא כי פעולת השוטרים הייתה כדין, ואין בעריכת חיפוש, שאין צו בצידו, כדי לשלול ממנה חוקיותה, לרבות חוקיות תפיסת המוצגים והצגתם כראיה במשפט פלילי, היה ויוגש כתב אישום.

באשר לטענה כי נוכחות בעל המקום הכרחית במהלך חיפוש הרי שגם דין טענה זו להידחות.
סעיף 28 לפקודת מעצר וחיפוש קובע בזו הלשון:
28. נוכחות התופש מותרת
"תופש הבית או המקום שמחפשים בו, או אדם מטעמו, יינתן לו להיות נוכח בחיפוש, ולפי דרישתו יימסר לו העתק של רשימת החפצים שנתפסו, חתום בידי העדים או בחותמתם".
כבר מכותרתו של הסעיף ניתן ללמוד, כי נוכחות בעל המועדון הינה בגדר רשות ואינה בבחינת חובה, שכן לא בכדי נקט המחוקק בביטוי "מותרת", והפיכתה לחובה, כשיטת ב"כ המבקשים, משנה לחלוטין תכליתה של הוראה זו. לא בכדי הקנה המחוקק למשטרה אפשרות לבצע חיפוש שלא בנוכחות בעל מקום, שהרי מטבע הדברים ומניסיון החיים, עשוי האחרון לנסות ולהקשות על מהלך החיפוש ולהערים קשיים על מבצעיו. על אף שמתיר המחוקק חיפוש במקום מגוריו, עסקו או בכליו של חשוד בביצוע עבירה, אין מקל הוא ראש בזכות הקניין המוקנית לו, ולפיכך הטיל על המשטרה חובה לנהוג בזהירות ברכושו ולא להופכו הפקר, כך בסיפת הסעיף, בו קבועה החובה למסור לידיו העתק רשימת החפצים שנלקחו מחצריו, לפי דרישתו.
אף אם אבחר בדרך הפרשנות, כפי שהציגה הסניגור, קרי, כי נוכחות בעל המקום חובה היא, הרי שהסעיף מציב לה חלופה בדמות נוכחותו של "אדם מטעמו". ביטוי זה כולל בחובו כל אדם אותו הכשיר בעל המקום להיות נציגו, שלוחו, עובד וכל אדם העשוי
לפעול לקידום האינטרסים שלו. אין ספק, כי מנהל המקום, ישי מגנזי, שנכח בעת החיפוש במועדון, עונה על הגדרה זו ויש לראותו כחליפו של בעל המקום. כך או כך, המסקנה היא כי עמדה המשטרה בדרישות הסעיף.

ובאשר לליקוי הנוסף, עליו הצביע הסניגור, הפוגע בחוקיות החיפוש, הוראת סעיף 26 לפקודת מעצר וחיפוש נותנת מענה לטענתו בדבר אי הקפדה על דרישת החוק לעריכת החיפוש בנוכחותם של שני עדים. סעיף זה, כסעיפים אחרים בפקודה, אמנם מקים חובה למשטרה לנוכחות העדים, אולם, מציב סייג לקיום החובה כאשר דחיפות החיפוש וביצועו אינם מאפשרים נוכחות עדים אלה. במקרה דנן, לא רק שכבר קבעתי כי בשל דחיפות האירוע נמנע מהשוטרים הצורך לעמוד בדקדוק רב בכל ההליכים הפורמליים הדרושים לו, כגון קבלת צו, נוכחות בעל המקום ועדים, אלא שלחיפוש היו עדים שאר הנוכחים במקום, שאינם שוטרים כדרישת הסעיף, ומהודעות המעוכבים לחקירה במשטרה עולה כי נכחו במקום מעבר לשני עדים.


באשר לטענה הנוגעת לסמכות המשטרה לתפוס חפצים או כספים המשמשים למשחקים אסורים, ראוי להידרש תחילה ללשונו של סעיף 32 (א) לפקודת מעצר וחיפוש :
"רשאי שוטר לתפוס חפץ, אם יש לו יסוד סביר להניח כי באותו חפץ נעברה, או עומדים לעבור, עבירה, או שהוא עשוי לשמש ראיה בהליך משפטי בשל עבירה, או שניתן כשכר בעד ביצוע עבירה או כאמצעי לביצועה".
מכאן, שדי היה לשוטרים, שנטלו חלק בפשיטה, להבחין במשחקים האסורים שנערכו בעת הפשיטה, במהלכם הועברו והוחלפו סכומי כסף שניתנו כזכייה במשחקים או כתשלום עבור ההשתתפות בהם, כדי לבסס סמכותם בתפיסת כספים אלה.

יתר על כן, ובכך עיקרו של דבר. מחומר החקירה שהוצג בפני
י, שעיקרו בעדויות שנגבו מחלק מהנוכחים במועדון, השתכנעתי במידה העולה על הנדרש לשלב בו אנו מצויים, כדי לקבוע שבמקום התנהל בית הימורים ונערכו בו משחקים אסורים, בפעילות רבת היקף לא רק בליל האירוע, אלא גם בכל יתר ימות השבוע. כמו כן שוכנעתי, כי הכספים שנתפסו במסגרתו של החיפוש הינם כספי הימורים בין ששימשו לארגונם או לעריכתם ובין שהתקבלו כתוצאה מארגון המשחקים.

תמונה זו מצטיירת ממכלול הראיות שנאספו בתיק החקירה, במרכזן עדותו של בעל המועדון המצטרף לעדויותיהם של לקוחות קבועים, הפוקדים את המקום על פי גרסתם לעתים תכופות. יש די בראיות, כפי שהוצגו בתיק החקירה כדי להצביע על היות הכספים בגדר "חפץ", אשר שימש לניהול משחקים אסורים, שבאמצעותם נרכשו ז'טונים אשר שימשו לעריכתם.
וביתר הרחבה.
ישי מגנזי (להלן: "מגנזי"), מנהל המועדון, מוסר באמרתו הודעה מפורטת המאמתת את אופי הפעילות שנערכה באותו מקום כפעילות אינטנסיבית של משחקי מזל. לדבריו, אותו ערב התנהלו במקום משחקים אסורים, והלקוחות הימרו על סכומי כסף סביב שני שולחנות הימורים, שמאחוריהם עמדו וניהלו את המשחקים ששה דילרים, חלקם ישראלים חלקם תיירים (שורות 10-12 לאמרה).
זו גם התמונה המתגבשת מהודעתו של דניאל ברבי (להלן: "ברבי"), שהשתתף באחד המשחקים במועדון בעת הפשיטה, ממנה אני למדה כי באותו ערב הוא שיחק פוקר והימר באמצעות ז'טונים, אותם קנה מאחד הדילרים בסכום כולל של 5,000 ₪. ברבי עוד הוסיף כי לא היה לבדו בפעילות ההימורים שהתבצעה במקום, והיו שותפים לה לקוחות רבים שהימרו בסכומים גבוהים במשחקי קלפים (שורות 29-35).
החלפת כספים זו די בה להקים יסוד סביר למסקנה, כי הם שמשו בידי הנוכחים והמשתמשים אמצעי לעריכת המשחקים, שהרי מבלעדיהם לא היה כל טעם בעריכתם. כל תכליתו של משחק מזל הינה בעשיית רווח כספי, בין על ידי המשחק ובין על ידי עורכו ומבלעדי כספים אלה, אין לו קיום. צדק עמיתי כב' השופט שמאי, שהגדיר את הכספים המשמשים למשחקי מזל "כנשמת אפה של מכונת ההימורים", נטלת אותם ולא נותר ממנה דבר.

לחיזוק אותו יסוד סביר הדרוש לשוטר לשם תפיסת חפצים באופן העונה על דרישת הוראת סעיף 235 (א) לחוק העונשין, מן הראוי להתייחס לתוכן העולה מאמרות המבקשים במשטרה, המעידות באופן חד משמעי על הקשר בין הכספים שנתפסו למשחקים האסורים, זאת לצד הודייתו של מבקש 1 בהחזקת המועדון וניהולו ובהמשך קיום המשחקים חרף צו הסגירה שהוצא נגדו.
באמרתו במשטרה מסר מבקש 1 לחוקריו, כי חלק מהכסף שנתפס נלקח מקופת הקזינו, ואילו חלקו האחר נתפס בפאוץ' שהיה ברשותו של מבקש 2, שעבד במועדון אותה עת (שורות 15-16).
מדברים אלו, אין לי אלא להסיק, כי הכספים שנתפסו בקופת הקזינו נתקבלו כתוצאה מעריכת אותם משחקים, שאחרת אם היו כספים השייכים לחשבונו הפרטי של מבקש 1 מדוע זה יניחם בקופת הקזינו, לצד כספים שנתקבלו במהלך אותו ערב מפעילות ההימורים.
לעניין פריצתו של מנעול הארון, בו נתפסה הקופה, אין נפקא מינה אם נתפסה בארון פתוח או נעול, זאת בשים לב להוראת סעיף 45 לפקודת מעצר וחיפוש הקובעת:
"אדם הגר בבית או במקום שמותר להיכנס אליו מכוח רשות לעצור או לחפש, או הממונה על בית או מקום כאמור, ירשה, לפי הדרישה, כניסה חופשית וייתן כל הקלה סבירה. נדרש וסירב להרשות כניסה כאמור, מי שזכאי להיכנס רשאי לבצע את הכניסה בכוח".
קרי, משנתגבש לשוטרים יסוד סביר להניח כי בארון הנעול נמצאים כספים שמקורם במשחקי האסורים, הרי שקנו סמכותם לתופסם בהיותם קשורים לביצועה של עבירה על מנת לשמש ראיה, הרי על בעל המקום ליתן להם, לפי דרישה, את הרשות לחפש גם בארון סגור במטרה לקהל על תהליך החיפוש.
מרגע שקנו השוטרים סמכות להיכנס למועדון, כפי שקבעתי לעיל, ולבצע בו חיפוש, סמכותם זו משתרעת על כל חפץ ואדם שיש יסוד סביר להניח כי הם קשורים לביצוע העבירה או עומדים לבצעה. שעה שהקשה בעל המקום או האחראי על הציוד בו על השוטרים לבצע מלאכתם, לא הקלו על החיפוש או סרבו לדרישה לפתוח הארון, הרי שקמה לשוטרים הסמכות להפעלת כוח לשם המשך החיפוש, שמן הראוי שיעשה במידה סבירה להשלמת המשימה.
נוכח העובדות שהוצגו בפני
י, אין אני רואה את פעולת פריצת מנעול הארון כפעולה שבצידה שימוש מופרז בכוח, באופן שאינו מתיישב עם חומרת האירוע. אדרבא, דווקא נעילתו של אותו ארון, בעוד על שולחנות המשחקים פזורים ומוטלים ז'טונים ושטרות כסף רבים, גלויים לעין כל, המעידים על פניהם על טיבם של המעשים המבוצעים במקום, יש בו כדי לעורר חשד ממשי לפליליות שדבקה בתכולת הארון, המחייב חיפוש ובדיקה מדוקדקים של תוכנו.

למסקנה דומה הגעתי גם באשר לנסיבות תפיסת הכספים מתיק הפאוץ' שהיה ברשות מבקש 2, כפי התמונה עולה מחקירתו. באמרתו במשטרה מסר, כי מטרת הגעתו למועדון הייתה למשחק פוקר, בו הימר והפסיד במהלכו סכום כסף גבוה. כשפנה לפרוט סכום כסף נוסף מהדילר שעמד בסמוך לקופה ולהמשיך בהימוריו, פרצו השוטרים למקום, לקחו מידיו את הכספים שהיה ברשותו ודרשו ממנו להילוות עמם לתחנה לחקירה, שם ייחסו לו חשדות בנטילת חלק בצוות הניהול של המועדון במסגרת עבודתו במקום. מבקש 2 הכחיש האשמה שהוא משמש עובד במקום, הכחשה העומדת בסתירה לדבריהם של מגנזי ומבקש 1 שציינו בהודעותיהם כי שימש כקופאי המועדון והחל עבודתו תקופה קצרה טרם האירוע. לגבי הכספים שנתפסו ברשותו הייתה גרסתו, כי חלקם הינם רווחים שהפיק ממשחקי קלפים והימורים במועדון אחר, בו היה בשעה מוקדמת יותר באותו ערב, דא עקא, כשנשאל אם אחד מעובדי אותו מועדון יוכל לאשר עובדה זו השיב בשלילה כשהוא נאחז בתירוץ כי אין הוא מוכר באותו מועדון. תשובה זו אינה מתיישבת עם גרסתו, כי הוא נוהג להגיע למקום פעם בשבוע, בעיקר לשתות קפה בחברת אנשים נוספים. שהרי, מתבקשת השאלה, הייתכן כי אדם שהינו לקוח קבוע אינו מתוודע לעובדי המקום, בפרט במועדון הימורים המכנס בו, על דרך הכלל, חוג לקוחות מצומצם המוכר אחד לרעהו.
בנוסף, מגרסתו עלו תמיהות וסימני שאלה שהעידו על חוסר סבירותה הובילו למסקנה שהכספים שנתפסו ברשותו הינם כספי המהמרים שהופקדו בידיו במסגרת תפקידו כקופאי המועדון.
הראשונה קשורה להצהרתו כי במהלך הערב הפסיד כ 11,000 ₪ ונותרו בידיו עוד 4,000 ש"ח שהומרו לז'טונים וברגע שניגש לקופה להמירם לכסף מזומן פשטה המשטרה על המקום, עובדה זו מעוררת על פניה תמיהה. כיצד זה, אם כן, נותרו בתיקו עוד 47,500 ₪, אלא אם כן נמסרו לו תמורת ז'טונים. אין זה סביר והגיוני בעיניי כי אדם ישא בתיקו סכום כסף נכבד זה במזומן כדרך שגרה, מה גם שמבקש 2 לא הצליח לסתור את החזקה המופיעה בסעיף 233 (1) לחוק העונשין, לפיה רואים אדם הנמצא במקום בו מתנהלים משחקים אסורים אותה שעה כמי שהשתתף בהם, ולא נתן הסביר המניח את הדעת למעשיו שם.
נוספת על כך העובדה כי הפאוץ' בו נתפסו הכספים נלקח בפועל מידיה של אחת המלצריות שעבדה במקום, שישבה לצידו של מבקש 2. כשנדרש להסביר מדוע הניח את הפאוץ' בחיק המלצרית הסביר, כי אף שאינו מכיר את המלצרית העדיף להפקידו בידיה על פני האפשרות שיוחרם מידיו. נשאלת אם כן השאלה, היפקיד אדם סכום כסף כה גדול במזומן בידיה של בחורה, עובדת המקום שאין הוא מכירה כלל ויתן בה אמונו המלא, אלא אם המדובר במי שעובד באותו מקום ומסירת הכספים לידיה נעשתה במסגרת אותם קשרי עבודה ואמון.
מכל שפירטתי עד כה, שוכנעתי כי מבקש 2 שימש כעובד במועדון והיה מעורה בניהול המשחקים בו. סכום הכסף שנתפס ברשותו, לגביו לא נתן המבקש הסבר או הוכחה כי מדובר בכספו הפרטי, אין הוא אלא חלק מהכספים שנתקבלו מהימורי הלקוחות המועדון והשייכים, למעשה, לקופת המועדון.

ומה באשר לפן החוקתי והפגיעה הנטענת בזכות הקניין של המבקשים בעטיה של תפיסת הכספים.
אכן, הוראת סעיף 3 לחוק היסוד עוסקת בשמירה על הקניין, ומציבה את זכות הקניין כזכות על ביחס לזכויות אחרות. יחד עם זאת, אין מדובר בזכות מוחלטת שאין בצידה סייגים, וסעיף 8 לחוק היסוד, הוא פסקת ההגבלה, מתיר במקרה של ניגוד אינטרסים פגיעה בזכות זו ובלבד שתעמוד בתנאי הפסקה.
לאור כל שנאמר עד כה, חומר החקירה שצירפה המשיבה לתיק והאינטרס הציבורי המתנגש עם זכות המשיבים להשבת כספם, אין תפיסת הכסף והחזקתו בידי המשיבה מגיעים, כפי טענת הסניגוריה, כדי פגיעה בקניין במידה העולה על הנדרש וברי כי מניעת רווח שמקורו במעשים אסורים ובלתי חוקיים הינה לתכלית ראויה והכספים נתפסו במסגרת של חיפוש ולא ראיתי להשיבם לידי המבקשים וליתן להם ליהנות מפירות פעילותם העבריינית.

סוף דבר

התוצאה היא שהנני דוחה את הבקשה.

ניתנה היום ד' בשבט, תשס"ג (7 בינואר 2003) במעמד הצדדים.


מ.דיסקין, שופטת








בש בית משפט שלום 5282/02 דואדגר יורם, פרג'ון משה נ' משטרת ישראל ימ"ר ת"א (פורסם ב-ֽ 07/01/2003)