פסקי דין על הראל יצחק | פסקי דין על אברהם אילן

27987/06 א     28/08/2007




א 27987/06 הראל יצחק נ' אברהם אילן




בעניין:

1



בתי המשפט


בית משפט השלום תל אביב-יפו
א
027987/06


בפני
:
כב' השופט קליין מנחם
תאריך:
28/08/2007




בעניין:
הראל יצחק





התובע

נ
ג
ד


אברהם אילן





הנתבע


פסק דין
רקע

1.
מונחת בפני
תביעה כספית בסך 10,413 ₪.
2.
מר יצחק הראל (להלן: "התובע") הינו אחד מבעלי הזכויות ברחוב בית הלל 16 בתל אביב (להלן: "הנכס"). מר אילן אברהם (להלן: "הנתבע") אף הוא אחד מבעלי הזכויות בנכס. במהלך השנים נתגלעו סכסוכים בין הצדדים לעניין הנכס ודרך חלוקתו. לבסוף הושגו מספר פשרות בין הצדדים. אולם, התובע טען
כי הנתבע לא עומד בהתחייבויותיו.

התובע
טען כי הנתבע לא שילם את חלקו בגין עבודות השיפוץ שנערכו בנכס למען חלוקתו. כמו כן, לא שילם הנתבע את חלקו בחשבונות החשמל ובהוצאות הבניין בכללותו. משכך, נאלץ התובע לשלם בעצמו עבור הוצאות אלו והינו זכאי להחזר הכספים מהנתבע.
הנתבע חייב איפוא את הסכומים שלהלן –
א.
הוצאות אחזקת הרכוש המשותף – 3,204 ₪.
ב.
חלוקת קומת הכניסה והתאמתה – 5,896 ₪.
ג.
חשמל – 1,313 ₪.

5.
סך הכל חייב הנתבע סך העומד על 10,413 ₪ עליהם יש להוסיף ריבית והצמדה.
6.
הנתבע טען בכתב הגנתו כי תביעתו של התובע אינה מתייחסת כלל לסכומים ותשלומים ששולמו על ידי הנתבע ומשכך הינו זכאי לקיזוזים. לדוגמא, הנתבע זיפת את גג הנכס בסך של 3,750 ₪ אשר התובע בעצמו לא השיב לו את חלקו. בנוסף, הנתבע תיקן לוח שיש שנפל בסך 4,000 ₪. כמו כן, הנתבע העביר לתובע עוד בשנת 2000 סך של 4,300 ₪ אשר אינם מצוינים בכתב התביעה. כמו כן, הנתבע נאלץ לוותר לשוכר על דמי שכירות של חודש בסך 700 $ ארה"ב עקב הליקויים שבוצעו בשיפוצים.
מעבר לסכומי הקיזוז, טען הנתבע כי אינו חייב לתיקונים ושיפוצים שנעשו ללא ידיעתו וללא הסכמתו. במהלך התביעה הקודמת בין הצדדים, טען הנתבע כי התובע בחר לפעול עוד מלפני שניתן

פסק דין
. התובע הקים קירות בצורה גרועה ומשכך נאלץ לבצע בנכס תיקוני חשמל וחיווט מחדש. מכיוון שפעולות אלו בוצעו ללא ידיעתו של הנתבע, מבלי שראה הצעות מחיר וכד',
הרי שאין הוא חייב לשלם בעבורם.
תביעה זו הוגשה בהליך של 'סדר דין מהיר' ומשכך פסק הדין יהיה מנומק בתמציתיות כפי שנקב בתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984.


דיון



הטוען טענה החשובה לעמדתו במשפט נושא בנטל השכנוע להוכחתה, כך תובע המבקש סעד, נושא בנטל
השכנוע
שנתקיימו כל העובדות המהוות
את עילת התובענה, קרי, עובדות אשר את התקיימותן מתנה הדין המהותי
על מנת לזכות בסעד המבוקש, (ראה ע"א 642/61 טפר נ' מרלה פ"ד 1000, 1005 – 1004 וכן ע"א 641/66 שפיר נ' קליבנסקי
פ"ד כ"א (2) 358, 364).
אכן בתיק זה, כבכל הליך תביעה שיגרתי, התובע הוא בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה" ולפיכך נטל ההוכחה להוכיח את טענותיו (מלבד בעניין הקיזוז כפי שיפורט בהמשך)
עליו הוא מוטל. נטל ההוכחה - הוא נטל הבאת הראיות, אשר במשפט אזרחי נקבע עפ"י "הטיית מאזן ההסתברות". בע"א 475/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ פ"ד מ (1) 589,598 נקבע:

"דרושה רק הרמת נטל ההוכחה עד למעלה מ 50% על פי מאזן ההסתברות, אלא שנחוץ להגיש ראיות בעלות משקל יתר על מנת להגיע באותם תיקים עד לשכנוע של 51% "



התובע סומך את תביעתו על המסמכים הבאים: נספח א' לכתב התביעה שהוא הסכם הפשרה בין התובע לנתבע בסכסוך קודם. הסכם זה מפרט את חלוקת הנכס באופן בו נהיר לכל כי הנתבע מחזיק ב – 40% משטח הנכס באזורים השנויים במחלוקת בתביעה זו. נספח ד' לכתב התביעה המפרט את מאזן החיובים בין בעלי הנכס, כאשר בסופו כתוב כי הנתבע חייב לתובע 3,204 ₪. נספחים ו' – ז', העתקי חשבוניות ששולמו למען השיפוצים וכן החוב לחברת החשמל ששולם על ידי התובע.
נספחים אלו ברורים ונהירים. בעקבות הסכסוכים השונים שהחלו בין הניצים לאחר עסקת הקומבינציה על השטח, התקיים צורך ממשי לחלוקת הנכס באופן שאינו משתמע לשתי פנים. נספח א' דלעיל מפרט בצורה דווקנית מה גודל השטחים בבעלות כל צד. ומשכך גם מובהר מדוע על הנתבע לשלם בעבור התיקונים שבוצעו סך השווה ל-40%.
דא עקא, כי בסכסוך דנן קיימת צלע שלישית אשר לא נתבעה על ידי התובע ומהווה גורם מהותי לשם ההכרעה בתיק דנן. מסתבר, כי מתחילת הסכסוכים בין התובע לנתבע קיים אדם נוסף בשם "זילברמן" (להלן: "זילברמן"). פלוני זה גם בעל זכויות (או לפחות היה) בימים בהם הוחלט לחלק שטחים מסויימים בנכס באופן מדוייק. השטח המדובר, מתייחס לשטח הנמצא מאחורי מספר חנויות בנכס. לא זו אף זו – כאשר בית המשפט חילק את השטח הנדון, הרי שהוא חולק כדלקמן – 17.1 מ"ר לתובע, 15.2 לזילברמן ו- 16.7 מ"ר לנתבע (ראה נספח ה' לכתב התביעה). למעשה אין כל חפיפה בין השטח של הנתבע לשטח של התובע, אולם, לשיטתו של התובע הרי שבכל זאת היה על הנתבע להשתתף בבניית המחיצות הנדרשות בין החלקים.
במהלך חקירתו של התובע בפני
בתאריך ה – 24/05/07 התברר כי למעט קיר אחד אשר נבנה סביב חדר החשמל והגנרטור של הבניין כולו ושתמיד ייחשב כשטח משותף, התובע לא פעל ולא בנה כל מחיצה למען הנתבע. התובע אמר זאת בעצמו, ר' עמ' 11 ש' 10:

"ש. מה בנית בשביל אילן.

ת. לא בניתי כלום. רק את המחיצות של חדר גנרטור".

15.
עלות קיר זה
עומד על 1,170 ₪. משכך, חלקו של הנתבע בעלות קיר זה הינה 468 ₪ בלבד. לשיטתי, התובע לא הוכיח כי עלות מלוא בניית הקירות נועדה בחלקה גם לטובת הנתבע. נהפוך הוא, התובע סתר טענה זו בעדותו ומשכך, אין מקום לחייב את הנתבע בסך של 5,896 ₪.

שאר רכיבי התביעה מקובלים עלי. קרי, התובע אכן שילם את החשמל שנוצל על ידי הנתבע מתוך האזורים הציבוריים של הנכס ויש לחייב את הנתבע בחלקו הראוי. כמו כן, קיימות הוצאות נוספות כפי שפורט במכתב שהוצא על ידי חברת האחזקה של הבניין עליו העידה בפני
הגב' נבות. למרות שעדותה לא הייתה מדוייקת מבחינה ספרתית, הרי שלאחר מספר שנים לא היה מצופה ממנה כי תזכור במדוייק מהי חבותו של הנתבע ומה הסכום שהתובע שילם במקומו.
מאידך גיסא, הנתבע העלה מספר טענות לקיזוז אשר לדעתי יש לקבל בחלקן. כאשר טענת ההגנה היא מסוג "הודאה והדחה"
נטל הראיה והשכנוע רובץ על כתפיי הנתבע. ראה, למשל, ע"א (חיפה) 4224/99
משה אסאו נ' בנק דיסקונט לישראל, תק-מח 2000(2), 1576, 1579.
הנתבע שילם מכיסו על תיקון שיש שנפל בחלק המשותף בסך 4,000 ₪. בנוסף, תיקן הנתבע על חשבונו את דלת השירותים המשותפים לבניין וזאת בעלות של 900 ₪. לעניין תיקון השיש צירף הנתבע חשבונית (נספח ז') לכתב ההגנה. כל שאמר התובע (ולא כתשובה לשאלה) לעניין זה היה:
"יש לי ניסיון עם אילן אברהם. בשביל שני שיישים הוא מביא חשבונית"

19.
גם אם דעתו של התובע אינה תואמת למציאות שהוצגה בפני
י, אין התובע יכול לאחוז בשתי קצוות החבל. מצד אחד מתנגד לעלות תיקון שבוצעה על ידי הנתבע ומצד שני הקים והזמין עבודות מבלי לתת לנתבע כל התרעה או הצעת מחיר בכדי שיוכל לכלכל את צעדיו ואף לחפש איש מקצוע אחר. חלקו של התובע הינו 30% ומשכך יש לקזז 1,200 ₪ מכל סכום שיפסק.
לדידי, תוצאה דומה ניתן להסיק לעניין התיקון ששולם על ידי הנתבע בדלת השירותים. החשבונית של תיקון זה לא צורפה עם כתב התביעה למרות שצויינה בגופו כנספח ח'. רק עקב התנגדותו של ב"כ התובע לעניין קיזוז זה בסיכומיו, גילו הנתבע וב"כ את הטעות והגישו בקשה לצירוף החשבונית כמוצג. למרות שב"כ התובע התנגד לצירוף זה בשלב כה מאוחר שלאחר הגשת הסיכומים, בדעתי לקבלו. זאת, משום שלא הועלתה כל טענה לעניין זה אלא בשלב הסיכומים, למרות שצויין כבר בכתב התביעה כי זכות זו קיימת. לשיטתי, לא היה על התובע להמנע מלדון בטענה זו. נהפוך הוא, מחובתם של עורכי הדין לעזור לבית המשפט לעשות משפט. היה עליו לפנות לב"כ שכנגד ולשאול לפשר הטענה והחוסר בנספח. משלא עשה כן ושמר טענה זו בסוד, הרי
שפעל בחוסר תום-לב ואין לקבלה. הקבלה נראית אוטנטית וטענתו
של הנתבע לעניין זה אשר האמין כי כל עוד לא הועלתה כל טענה כנגד חשבונית זו
על ידי התובע, הרי שהיא לא הוכחשה, מקובלת עלי. עלות תיקון זה הינה לחובתו של התובע בסך 300 ₪.
שאר הטענות שהעלה הנתבע אינן מקובלות עלי. לעניין החשמל, אין כל הסבר מדוע ישנה הוצאה על חיבור מונה עצמאי אולם ללא כל חשבונית לתשלום מחברת החשמל. משכך, ייתכן מצב בו ניסה הנתבע להגיע להסדר פנימי עם שוכרי נכסיו אולם בפועל מקור החשמל נותר השטחים המשותפים של הנכס. כמו כן, נספח יא' המהווה קבלה לאטימת מרפסת לרווחת כל הנכס אינה ברורה, וזאת, בלשון המעטה. למעט הסכום ושמו של הנתבע, לא ניתן להבחין מי הוציא את הקבלה ומקוריותה מוטלת בספק.

סוף דבר


22.
לאחר קבלת חלק מהתביעה וכן חלק מקיזוזי הנתבע, הנני מחייב את הנתבע לשלם לתובע סך של 3,485 ₪ (כולל מע"מ) .
23.
בנוסף, הנתבע יישא במחצית מהוצאות המשפט של התובע וכן בסך של 1,000 ₪ + מע"מ בעבור שכ"ט עו"ד.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים בדואר רשום

ניתן היום י"ד באלול, תשס"ז (28 באוגוסט 2007) בהעדר הצדדים.


מנחם קליין, שופט
קלדנית:
שלומית שלום






א בית משפט שלום 27987/06 הראל יצחק נ' אברהם אילן (פורסם ב-ֽ 28/08/2007)