פסקי דין על באסם בן סעיד חסין

70676/08 עפ     30/11/2008




עפ 70676/08 מדינת ישראל נ' באסם בן סעיד חסין




בעניין:
7



בתי המשפט
בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו
בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
עפ 070676/08

בפני
:
כב' השופטת ד' ברלינר
, סג"נ – אב"ד

כב' השופט ז' המר
, סג"נ
כב' השופטת ב' אופיר-תום
, סג"נ
תאריך:

30/11/2008




בעניין

:
מדינת ישראל
- על-ידי פרקליטות מחוז ת"א (פלילי)


ע"י ב"כ עו"ד
גב' רותי שביט
המערערת



נ
ג
ד


באסם בן סעיד חסין



ע"י ב"כ עו"ד
גלאון קפלנסקי

המשיב


נוכחים

:
ב"כ המערערת עו"ד גב' שביט
ב"כ המשיב עו"ד קפלנסקי
המשיב הובא על-ידי הליווי

פסק דין

בין השנים 2005 עד 2007 ביצע המשיב שבפני
נו לא פחות מ- 60 עבירות רכוש, רובן הגדול התפרוצויות לדירה, כניסה לדירה, חלקן היזק לרכוש במזיד, אחזקת כדי פריצה, הסגת גבול וגניבה.
הרושם העולה מקריאת כתב האישום הינו שהמשיב פתח מפעל תעשייתי בשנים אלה כאשר הוא המנהל והמבצע.
המשיב ביצע בשיטתיות פריצה אחר פריצה, גניבה אחר גניבה, וגנב רכוש רב ערך כאשר את חלקו לפחות, מכר במחירים נמוכים בשטחים. בבית משפט קמא הודה המשיב בכל 60 האישומים והורשע על סמך הודייתו.
בית משפט קמא (כב' השופטת ח' כוחן) הטיל על המשיב 5 שנות מאסר בפועל וכן חייב אותו בהסדר פיצויים כמפורט בגזר הדין, והטיל גם מאסר על תנאי.
על קולת העונש מערערת המדינה.
בהודעת ערעור מפורטת, מלינה המדינה על כך שבית המשפט לא נתן ביטוי מספיק להיקף כתב האישום, למספר האישומים שמדובר בהם, לשיטתיות שבה פעל המשיב, ואף לדבריו של בית משפט קמא עצמו באשר לחומרה העולה מכתב האישום.
המדינה מצטטת את דבריו של בית משפט קמא, לפיהם מדובר ב"כמות בלתי נתפסת של עבירות שנעברו בתדירות וברצף" וכן כי "נגרם נזק רב לקורבנות" לא רק בפן הכלכלי אלא גם בהיבט של ערעור שלוות נפשם ובטחונם.
בית משפט קמא ציין כי הוא עצמו לא נתקל מעולם במצבור כה גדול של פריצות. לאמירות אלה, כך לשיטת המדינה, לא ניתן ביטוי הולם בענישה שהוטלה על המשיב.
עוד מפנה המדינה לנתונים סטטיסטיים באשר להיקף ההתפרצויות לדירות מגורים במדינה
כאשר הנתונים בהקשר זה הם כמעט בלתי נתפסים. מדובר בכ- 40,000 התפרצויות בשנה רק לבתי מגורים, כאשר נתון זה איננו משקף תמונת אמת, משום שרק ב- 60% מהמקרים מדווחים וגם בשל היבטים נוספים שעניינם שיטת הדיווח.
משקבע בית משפט קמא כי המשיב פעל בצורה שיטתית, היה עליו להטיל שנות מאסר רבות יותר מאלה שהוטלו בפועל.
באשר לכך שלמשיב לא היה עבר פלילי קודם – נתון זה אכן צריך להלקח בחשבון אולם הוא איננו יכול לשמש "מטריית הגנה לעבריין" וראה לעניין זה (רע"פ 6163/06 סבילה נ' מדינת ישראל
, לא פורסם).
המדינה מפנה לפסיקה רבה העוסקת מטבע הדברים במספר מצומצם יותר של עבירות, כאשר הפרופורציה בין העונשים שהוטלו באותם מקרים שצוטטו בין העונש שהוטל בתיק הנוכחי, צריך להביא לכך שעונשו של המשיב יוחמר בצורה משמעותית.

הסניגור איננו מתעלם מהכמות הכמעט בלתי נתפסת של עבירות שמדובר בהן, עדיין הוא מפנה לסדרת נימוקים שיש בהם כדי להביא לכלל מסקנה שבית משפט קמא לא הקל באופן המחייב את התערבותה של ערכאת הערעור.
בגדר נתונים אלה, מצביע הסניגור בראש ובראשונה על כך שחלק הארי של האישומים המפורטים בכתב האישום הגיעו לכלל כתב אישום בעקבות הודייתו של המשיב, במשטרה.
המשיב נתפס בחשד לביצוע עבירה אחת, ומיוזמתו חשף מקרים רבים שעליהם כלל לא הוגשו תלונות או אפילו אם הוגשו תלונות, לא היה בידי המשטרה ולו קצה חוט כדי להגיע למבצעיהן, אף שבחלק מן המקרים ראו טביעות אצבע.
המשיב ניחן בזכרון פנומנלי, כך לטענת סניגורו, והוא שחזר והלך עם החוקרים לאתר אחר אתר כדי להצביע בפני
הם על המקומות אליהם פרץ.
עובדה זו צריכה, לדעתו, להזקף לזכותו.
בנוסף, מפנה הסניגור לכך שהמשיב
הביע נכונות לפצות את המתלוננים, והוא אף הפקיד סכום של 30 אלף שקל ומוכן לפצותם בסכום זהה נוסף לאחר שחרורו מן המאסר.
כיון שכך, יש להסתפק בענישה שהוטלה בבית משפט קמא, ענישה שאיננה מקלה,
ולא להענות לעתירת המדינה להחמיר אותה.

שקלנו את טיעוני הצדדים ונראה לנו כי יש ממש בערעור זה. הענישה שהטיל בית משפט קמא איננה משקפת נורמת ענישה ראויה ונכונה בנסיבות התיק הנוכחי.
גם בית משפט שהמשפט הפלילי הוא לחם חוקו, לא בכל יום נתקל בכתב אישום שכזה.
במשך כ- 27 חודשים המשיב הפך את ההתפרצויות למקצוע, תחביב
ודרך חיים.
המשיב עצמו סיפר כי הוא לא חדל מביצוע ההתפרצויות משום שהן ניתנות לביצוע
בקלות
והרווח שבצדן רב ומפתה.
המשיב בא ממשפחה נורמטיבית. לא מצוקה כלכלית הביאה אותו לביצוע העבירות, אלא פיתוי קל ומזדמן להרוויח סכומי כסף גדולים במהירות, על חשבון סבלו של הזולת, כפי שאמר וסיפר.
ולעניין סבלו של הזולת אנו רואים לומר כך, המשיב התפרץ פעם אחר פעם, לעתים באותו בניין, לעתים אף לאותה דירה.
אין צורך בדמיון רב כדי להבין את התחושה הקשה של אדם
שפרטיותו הופרה באופן בוטה וגס כל כך, זאת מבלי להתייחס לנזק הכלכלי.
כאשר מדובר במי שדירתו נפרצה פעמיים או בבניין ש"זכה" לביקורים חוזרים ונשנים של המערער, הדעת נותנת כי שלוות רוחם של דייריו הופרה בצורה משמעותית.
העבירות הללו גורמות לנזקים כלכליים אדירים ולמשק ולפרט, הן בשל הנזק הכלכלי הישיר בשל העבירה והן בשל עלויות הביטוח.
מה שעמד לנגד עיני המשיב הוא רק הרצון להתעשר בקלות ובמהירות, כאשר על המעשים חזר פעם ועוד פעם, הדעת נותנת כי לולא נתפס בפעם זו היה ממשיך בביצוע המעשים.
ענישה אמנם איננה מתמטיקה כפי שטרח להזכיר לנו הסניגור, אולם צריכה להיות מידתיות וצריכה להיות פרופורציה בין מספר העבירות שמדובר בהן לבין תקופת המאסר
שתושת על העבריין.
העונש שהטיל בית משפט קמא איננו משקף פרופורציה מעין זו, שעל כן, דעתנו היא כי יש מקום להתערבותה של ערכאת הערעור.
אנו מקבלים איפוא את ערעורה של המדינה, ובהתחשב בהיותנו ערכאת ערעור שאינה ממצה את הדין, אנו מעמידים את תקופת המאסר שעל המשיב לשאת, על שמונה שנים (במקום חמש).
יתר רכיבי הענישה ישארו בעינם.

הפרקליטות תדווא כי רשימת המוטבים לקבלת סכום הפיצוי תמסר למזכירות בית המשפט לצורך העברת הסכום שהופקד למוטבים.

ניתן היום, ג' בכסלו תשס"ט (30 בנובמבר 2008), במעמד הצדדים.


דבורה ברלינר, סג"נ
אב"ד



זאב המר, שופט
סג"נ


ברכה אופיר-תום, שופטת

סג"נ








עפ בית משפט מחוזי 70676/08 מדינת ישראל נ' באסם בן סעיד חסין (פורסם ב-ֽ 30/11/2008)