פסקי דין על ראפת אבו רביע | פסקי דין על ראגב אבו רביע | פסקי דין על עפיף אבו רביע ואח' |

4986/08 בש     31/12/2008




בש 4986/08 מדינת ישראל נ' ראפת אבו רביע, ראגב אבו רביע, עפיף אבו רביע ואח'




בעניין:

1



בתי המשפט


בית משפט השלום בכפר-סבא
בש 004986/08

בתיק עיקרי: פ
002592/08

בפני
כבוד השופטת ק.רג'יניאנו
תאריך:
31/12/2008


המבקשת:
מדינת ישראל



נגד


המשיבים:
1. ראפת אבו רביע
(ת.ז. 301402947)

2. ראגב אבו רביע
(ת.ז. 20121988)
3. עפיף אבו רביע (ת.ז. 057010134)
4. רמזי אבו רביע (ת.ז. 03270940)
ע"י ב"כ עו"ד חיידר זועב


החלטה

1.
כתב האישום הוגש נגד 4 נאשמים. האישום הראשון מתייחס לנאשמים 3 – 1 בלבד ועניינו עבירה של חבלה ופציעה בנסיבות מחמירות (עבירה לפי סעיפים 334 + 335 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: "החוק")).

האישום השני מתייחס לנאשם 4 בלבד ועניינו עבירות איומים והטרדת עד (עבירות לפי סעיפים 192 ו- 249 לחוק, בהתאמה).


בחלק הכללי של כתב האישום נטען כי במועדים הרלוונטיים היה בית החולים "מאיר" בכפר סבא בשיפוצים. נאשם 4 היה קבלן משנה לעבודות גבס בבית החולים והנאשמים 3 – 1 עבדו מטעמו בבית החולים.

במועדים הרלוונטיים לכתב האישום היה מר סוקראט סכס (להלן: "סוקראט"), קבלן שעבד בבית החולים והעסיק קבלני משנה.
מר אמג'ד בנא (להלן: "המתלונן") הוא בנו של סוקראט ובתקופה הרלוונטית עבד בבית החולים.


אישום הראשון
בתאריך 16.12.08, בשעה 12:30 לערך, בבית החולים, התנהל ויכוח בין המתלונן לנאשם 3, שעניינו סדר העבודה של ביצוע עבודות הגבס.

במהלך הויכוח, שלף נאשם 1 סכין יפנית, התקרב למתלונן ודקר אותו בפני
ו. בהמשך, הגיע למקום הנאשם 2 ודקר את המתלונן בחזהו, באמצעות מגזרי אלומיניום. נטען בהמשך, כי הנאשמים 1 ו- 2 המשיכו ודקרו את המתלונן דקירות נוספות בראשו. בנוסף נטען, כי נאשם 3 תקף את המתלונן בכך שהכה אותו בידיו.


נטען, כי כתוצאה מכך, נגרמו למתלונן חתך בפני
ו באורך 15 ס"מ "המתחיל בקרקפת ימין ויורד לאורך קו הזמן עם פגיעה ניכרת ברקמות הרכות", חתך בצורת סהר בקודקוד וחתך שטחי בבטן שמאל. המתלונן נזקק להרדמה מקומית, תפירת והדבקת החתך.


אישום השני
נטען, כי בעקבות האמור באישום הראשון ולאחר מעצרו, התקשר נאשם 4 לסוקראט שאל אותו "מה עשית לי המשטרה אצלי ובאו לקחת אותי ואת אבא" ואיים עליו "אם יקרה לי משהו אני בא לכפר יאסיף ושרוף אותך ואת כל כפר יאסיף".

2.
ביחד עם כתב האישום הגישה התביעה 2 בקשות מעצר נפרדות, למרות שהן נושאות אותו מספר ב"ש. האחת, להורות על מעצרם של המשיבים (הנאשמים) 3 – 1 עד לתום ההליכים והשנייה, מתייחסת למשיב (נאשם) 4. על פי החלטה של בית משפט מיום 19.12.08 (שהוארכה בתאריך 23.12.08) שוהה המשיב 4 בתנאי מעצר בית והתביעה מבקשת להשאיר את תנאי מעצר הבית על כנם, עד לתום ההליכים המשפטיים.

הבקשה למעצרם של המשיבים 3 – 1 מבוססת על הוראות סעיפים 21(א)(1)(ב) +
21(א)(1)(ג)(4) לחוק המעצרים המקימים חזקת מסוכנות ועילת מעצר סטטוטורית בעבירות אלימות חמורה או באכזריות או תוך שימוש בנשק קר או חם.


הבקשה לגבי המשיב 4 מבוססת על הוראות סעיפים 21(א)(1)(א) + 21 (א)(1)(ב) לחוק המעצרים המקימים חזקת מסוכנות וחשש לשיבוש הליכים והתחמקות מהליכי משפט.

3.
בפתח הדיון עתר הסניגור להפרדת משפטו של נאשם 4 מהנאשמים האחרים. לאחר ששמעתי את הטיעונים החלטתי להעתר לבקשה והוריתי, בתיק העיקרי, על הגשת כתב אישום נפרד נגד נאשם 4.
הדיון בבקשות המעצר התקיים במאוחד.

4.
הסניגור הסכים לקיומן של ראיות לכאורה לגבי המשיבים 1 ו- 2 והודיע שיטען לעוצמתן של הראיות. הוא חלק על קיומן של ראיות לכאורה לגבי משיבים 3 ו- 4.

באשר לעילת המעצר הסכים שאם יגיע בית המשפט למסקנה בקיומן של ראיות לכאורה, אז קמה עילת מעצר.

הסניגור מבקש לשחרר את כל המשיבים ללא תנאים.

5.
ראיות לכאורה לגבי המשיבים 3 – 1 (אישום ראשון)

האישום הראשון נשען על הודעותיו של המתלונן והודעותיהם של אליאס עזאר (להלן: "אליאס") ועיסא כורדי (להלן: "עיסא"), שהיו לטענתם עדים לאירוע.

המשיב 3 הוא אביהם של המשיבים 1, 2 ו- 4. משיב 4 הינו קבלן משנה לעבודות גבס והעסיק את המשיבים 3 – 1.

סוקראט, הועסק בתקופה הרלוונטית כקבלן בבית החולים "מאיר" והוא ביצע שם עבודות שיפוץ והעסיק קבלני משנה.


הרקע לאירוע:

המתלונן, אליאס ועיסא, הועסקו ביום האירוע על ידו. במסגרת תפקידם הם מעלים חומרי בנייה למשיבים שביצעו במקום, את עבודות הגבס. בבוקר ביקש המשיב 3 מהמתלונן להעלות חומרי בנייה למשיבים 1 ו- 2 שעבדו בקומה הראשונה. בסמוך לשעה 12:30 פנה המתלונן למשיב 3 וביקש ממנו לפנות את חומרי הבנייה מהמקום על מנת שהם יוכלו להעמיס חומר נוסף. המשיבים 1 ו- 2 הגיעו למקום והחל ויכוח מי מהם צריך לפנות את החומר. מכאן ואילך, שתי הגרסאות שונות. גרסתם של המתלונן, עיסא ואליאס שאומצה בכתב האישום על ידי התביעה ומנגד גרסתם של המשיבים.


על פי גרסת המתלונן (בהודעה ראשונה מיום 16.12.08 שורות 13 – 17) אחד מהם הוציא סכין יפני פתח אותה עד הסוף וחתך אותו בפני
ם והאח השני היה לו ביד קובץ (?!) של פח והוא דקר אותו עם זה בחזה בצד שמאל והם ישר ברחו. הוא ציין שהוא לא מכיר אותם בשמותיהם. אין חולק כי הייתה בניהם היכרות מוקדמת. מאוחר יותר הוצגו בפני
ו תמונות של המשיבים והוא הצביע על כל המשיבים וציין חלקו של כל אחד מהם.


המתלונן מתייחס לשני תוקפים בלבד. רק לאחר שהוא נשאל אם הוא יכול לזהות מי מהמשיבים חתך אותו בפני
ם, הוא הוסיף שגם משיב 3 נתן לו מכות.


בהודעה שנייה מתאריך 18.12.08 הוא נחקר כחשוד בתקיפת המשיב 1. הוא מוסר (עמ' 2 שורות 21 – 27) ביתר פירוט כיצד נדקר על ידי המשיבים 1 ו- 2 ובסוף הדברים מוסיף "וגם אבא שלהם הצטרף אליהם ונתן לי מכות עם הידיים ואחר כך הם ברחו". הוא מכחיש את הטענה שנפל במהלך האירוע ונפצע. הכחיש שתקף את המשיבים.

המתלונן הועבר לבית החולים ואושפז במשך כיממה. צורפה תעודה רפואית. בבדיקה נמצאו 3 חתכים (חתך עמוק בקרקפת, חתך בקודקוד וחתך שטחי בבטן שמאל).


גרסתו של עד התביעה עיסא תואמת בעיקרי הדברים את גרסתו של המתלונן לגבי המשיבים 1 ו- 2. הוא לא מתייחס כלל למשיב 3.


עד התביעה אליאס מסר שתי הודעות.

בהודעה הראשונה (מיום 16.12.08) מסר גרסה התואמת בעיקרי הדברים את גרסתם של המתלונן ועיסא לגבי המשיבים 1 ו- 2.

רק בהודעה השנייה, טען שהמשיב 3 הצטרף למשיבים 1 ו- 2 והיכה את המתלונן בידיו.


גרסת המשיבים שונה. על פי גרסתם הם היו הצד המותקף ופציעתו של המתלונן נגרמה מנפילה על זוית המשמשת אותם לעבודות הגבס.

משיב 1 מסר כי במהלך הויכוח המתלונן החל לקלל, לקח צינור ברזל באורך של 2 מטר והיכה בראשו והוא נפל ונלקח לטיפול בבית החולים.


משיב 2, מסר בהודעתו שהמתלונן דחף את המשיב 1, הרים צינור ברזל והיכה בראשו של המשיב 1 וזה נפל. לדבריו, הוא ניגש למשיב 1 והמתלונן היכה גם אותו באמצעות צינור ברזל ואליאס ועיסא זרקו עליו בלוקים. סיפר, שהמתלונן נפל על משטח ניצבים מפח. כשהמתלונן קם הוא הבחין שהפנים של המתלונן מלאות דם.


גרסתו של המשיב 3 במשטרה, תואמת את גרסתם של המשיבים 1 ו- 2, סיפר כי המתלונן תקף את המשיב 1 בעזרת מוט ברזל והוא נפל ונחבל בפני
ו מהברזלים שהיו במקום. הכחיש שתקף את המתלונן.


המשיב 1 הכחיש בחקירתו שהחזיק בידו סכין יפנית. טען שבאותו היום לא עשו הלבשה של גבס ולכן לא נזקקו, בעבודתם, לסכין היפנית. טוען כי באותו יום עבדו בהרכבת ניצבים, כהכנה להלבשת הגבס ועבדו עם פטישים, מקדחה ודיבלים בלי סכין. הטענה נשמעת על פניה תמוהה נוכח העבודה שהם ביצעו במקום. אין ספק שתתברר לפני המותב שידון בתיק העיקרי והוא ייתן דעתו לכך.

גרסה דומה מסר המשיב 2.


משיב 4 מסר בהודעותו כי היה אותה עת בקומה החמישית וראה את המתלונן מכה את המשיב 1 מאחורה עם צינור באורך 3 – 2 מטר והמתלונן נפל על הצינור (כנראה החליק) וזה פגע בחזה שלו.


מצאתי קושי בעדויות התביעה המאוחרות (הכבושות) שמסרו המתלונן ואליאס עזאר לגבי מעורבות של המשיב 3. המתלונן מתייחס, בסיפור האירוע לשני תוקפים בלבד ורק לאחר שהוא נשאל אם הוא יכול לזהות אותם הוא מוסיף שגם משיב 3 נתן לו מכות והוא חוזר על כך גם בהודעה השנייה "גם אבא שלהם הצטרף אליהם...".

גם עד התביעה אליאס לא מזכיר בהודעתו הראשונה את המשיב 3. רק בהודעה השנייה (ביום למחרת) הוא מוסיף שמשיב 3 היכה את המתלונן.
עד התביעה עיסא לא מזכיר כלל את משיב 3, למרות שלגרסתו היה עד ראייה לאירוע.


בתיק החקירה שתי גרסאות שונות לגבי מהלך האירוע והאופן שבו נחבל המתלונן. בבדיקה הרפואית של המתלונן נמצאו 3 חתכים (בקרקפת ובפני
ם, בקודקוד ובבטן שמאל). מספר החתכים קטן בהרבה מאלה שהמתלונן סיפר עליהם.

תאמר האמת, כי על פי התרשמותי מהעדויות כל אחת מהגרסאות אפשרית בנסיבות העניין ואינני יכולה לומר כי יש להעדיף כבר בשלב זה את הגרסה שאימצה התביעה על פני גרסת המשיבים. מהעדויות שבתיק אין ספק שזירת האירוע, הייתה במקום עבודה בו היו מונחים מגזרי אלומיניום וברזלים שונים ונפילה עליהם, יכולה לגרום לאותם חתכים. למתלונן גרסה משלו. למשיבים גרסה משלהם וראוי שחילוקי הדעות יתבררו באין מעצר עד תום ההליכים (ראה בש"פ 1650/93 מפי כב' השופט חשין).

עם זאת, לא ניתן לומר שאין בידי המבקשת ראיות לכאורה נגד המשיבים 1 ו- 2.


אני סבורה, כי היה מקום בנסיבות המקרה לקבל חוות דעת של רופא משפטי, שיחווה דעתו, במידת האפשר, לאיזו מין הגרסאות מתאימים החתכים שבראשו של המתלונן. אין ספק שחוות דעת בנקודה זו, יש בה כדי לסייע, באופן אובייקטיבי להסקת מסקנות.

ברור שלאחר שהמתלונן טופל לא ניתן יותר לבצע השלמת חקירה בנקודה זו.


לא כך לגבי המשיב 3. הראיות נגדו אינן עומדות בדרישת הראיות לכאורה הנדרש בהליך זה.

6.
עילת מעצר
אין חולק בקיומה של עילת מעצר סטטוטורית.

7.
חלופת מעצר
כמצוות המחוקק, על בית המשפט לשקול שחרור לחלופת מעצר, אם שוכנע שניתן לאיין מסוכנותם של המשיבים גם בלא מעצר.
מדובר בסכסוך נקודתי ולא בסכסוך מתמשך.


ב- 25.12.08 נעשה הסכם סולחה בין הצדדים והוא צורף לתיק בית המשפט. להשקפתי, הסכם סולחה בנסיבות שכאלה, יש בו כדי להפחית מסוכנות הקיימת.

משיב 1, יליד 1987 ומשיב 2, יליד 1989. עברם נקי וזוהי הסתבכותם הראשונה והיחידה עם החוק.


בנסיבות המקרה ולאור האמור לעיל, הגעתי למסקנה כי ניתן לאיין מסוכנותם של המשיבים 1 ו- 2 בדרך של חלופת מעצר. אם תוצע חלופה מתאימה, היא תיבחן על ידי.

באשר למשיב 3, הוא ישוחרר בכפוף להפקדה של 3,000 ₪ ותחתם ערבות עצמית וערבות צד ג' בסך 5,000 ₪ כל אחת. נאסר עליו להיכנס לכפר יאסיף ולעבוד באותו מקום עבודה בו מועסק המתלונן.


8.
משיב 4

ראיות התביעה נשענות על הודעתו של סוקראט בהודעה שמסר ביום 17.12.08. הוא מסר בהודעתו כי כאשר נשאל על ידי השוטרים אם הוא יודע את זהותו של הדוקר, הוא מסר לשוטרים את שמו של קבלן הגבס ואמר להם שזה רמזי אבו רביע (משיב 4) ומסר להם את הטלפון ותעודת הזהות. הוא מציין כי לא אמר לשוטרים שרמזי הוא הדוקר.

לגרסתו, לאחר מכן כשהיה בדרכו חזרה הביתה מבית החולים התקשר אליו משיב 4 ואמר לו בטלפון "מה עשית לי המשטרה אצלי ובאו לקחת אותי ואת אבא ואמר לי בטלפון שאם יקרה לי משהו אני בא לכפר יאסיף אשרוף אותך ואת כל כפר יאסיף" (עמ' 2 שורות 44 – 46). לדבריו, באותו ערב התקשר אליו המשיב פעם נוספת ושאל לשלומו של המתלונן.

הוא נשאל "האם בגלל שרמזי איים עליך בטלפון אתה מפחד להגיד מי דקר את אמג'ד עם סכין" והוא השיב "אני לא מפחד אם הייתי יודע מי דקר הייתי אומר לך" (עמ' 2 שורות 52 –53).


כנגד הגרסה הנ"ל גרסתו של המשיב 4. בהודעה שמסר בתאריך 22.12.08. על פי גרסתו הוא יצר קשר, ביום האירוע, בערב, עם סוקראט ושאל לשלומו של המתלונן. הוא נשאל אם יצר עם סוקראט קשר פעם נוספת. השיב שאיננו זוכר. בהמשך, כאשר נשאל אם התקשר לסוקראט בסמוך לשעה 17:00 ואמר לו את הדברים שפורטו בכתב האישום השיב "נכון, אני עכשיו נזכרתי אבל תשמעי את כל השיחה אני אגיד לך מה בדיוק אמרתי. קודם כל שאלתי את סוקראט אני בתחנת המשטרה למה? ועצרו אותי. למה? אתה עשית משהו? למה נתת את השם שלי? אתה יודע שאני לא הייתי בכל המקרה הזה. זהו. ואז שאלתי על המצב של אמג'ד".
הכחיש כי איים על סוקראט שיבוא לכפר יאסיף וישרוף אותו ואת כל הכפר.

לטענת הסניגור, אפילו בהנחה שהדברים אכן נאמרו הם אינם מהווים איום.
אינני תמימת דעים עם הסניגור. בפני
גרסה מול גרסה. בבוא הזמן, ייבחן בית המשפט את חומר הראיות.
לגופו של עניין, אינני משוכנעת כי מדובר לכאורה בעבירה של הטרדת עד. על פי התרשמותי, השיחה הטלפונית של משיב 4 לסוקראט הייתה לצורך בירור ותו לא.

עבירת האלימות איננה מקימה עילת מעצר סטוטוטרית ולא שוכנעתי כי יש באמירת הדברים, ומבלי להמעיט בחומרתם, כדי להצביע על מסוכנותו של משיב 4. זאת ועוד, המשיב יליד 1986 ועברו נקי. הוא קבלן המעסיק עובדים והשארתו בתנאי מעצר בית תגרום לו לנזק שלא ניתן יהיה לתיקון.

סיכומו של דבר, הגעתי למסקנה כי ניתן לבטל את תנאי מעצר הבית לגבי המשיב 4 וכך אני מחליטה. הערבויות הכספיות שהופקדו תשארנה בתוקפן. נאסר על המשיב 4 להיכנס לתחומי כפר יאסיף.


ניתנה היום ד' בטבת, תשס"ט (31 בדצמבר 2008) במעמד הצדדים.


______________
ק.רג'יניאנו
, שופטת


ב"כ המשיבים:
לגבי המשיבים 1,2 אני מציע שהם ישוחררו לחלופת מעצר בביתם בנצרת בפיקוחם של האח רביע אבו רביע והדוד שלהם עבדאללה אבו רביע.
זימנתי את המפקחים המוצעים לבית המשפט.


מר רביע אבו רביע ת.ז. 066521006 מוזהר לומר את האמת ומשיב:
אני בן 24 שנים.
אני לא עובד. אין עבודה.
אני אקדמאי. למדתי כימיה וביולוגיה ולא מצאתי עדיין עבודה. סיימתי את הלימודים בשנת 2006.
אני מבין מה משמעות הפיקוח.
הכתובת שלי זה רחוב
714 דירה 36 נצרת.

עונה בח.נ. לב"כ המאשימה

:
ש. אתה אמור לפקח עליהם, מה המשמעות, אתה מבין את המשמעות?
ת. להיות בבית, לא לצאת מהבית. אם יצאו להתקשר למשטרה.
אני מבין שאני צריך לתת ערבויות ואם הם יפרו את מעצר הבית יבקשו לחלט את הערבויות.
ש. כל עוד הם איתך בבית ואין מפקח אחר, אתה אמור להשאר משך 24 שעות במשך תקופה בלתי מוגבלת?
ת. כן. גם אם זה ימשך חודשים ארוכים.

מר עבדאללה רבו רביע ת.ז. 054472295 מוזהר לומר את האמת ומשיב

:
אני מתגורר בנצרת באותה כתובת בה גרים הנאשמים.
אני מקבל ביטוח לאומי. לא עובד.
אני גר עם אשתי והילדים שלי.
יש לי 5 ילדים. הבן הגדול שלי בן 26 שנים הכי קטנה זו בת 18.
אני מבין מה זה פיקוח. אני מבין שאני צריך לשמור שלא יצאו מהבית.
אם הם יצאו, אני אחראי. אני לא אתן להם לצאת.
אני לא חושב שהם יברחו לי.
אם הם יברחו אודיע למשטרה.
לא נחקרתי במשטרה.
אני בשנת 1970 הייתי בבית משפט.
אני יודע שקרתה קטטה ומה שקרה קרה.
אני מבין שהם מואשמים שהם רבו ביחד ואיך לא יודע.

החלטה

התרשמתי מהמפקחים המוצעים ומחלופת המעצר המוצעת ובהמשך להחלטה שניתנה על ידי לגבי המשיבים 1,2 אני מורה על שחרורם של המשיבים 1,2 בכפוף לתנאים הבאים:
1.
המשיבים ישהו בתנאי מעצר בית מלא בביתם בנצרת ברח' 714 דירה 36. בפיקוחם של האח מר רביע אבו רביע ת.ז.
ת.ז. 066521006 והדוד מר עבדאללה אבו רביע ת.ז.
054472295.

הפיקוח יהיה נפרד או במשותף ובלבד שבכל רגע נתון יהיה אחד מהמפקחים במקום מעצר הבית.
2.
כל אחד מהמשיבים יפקיד במזומן בקופת בית המשפט סך 10,000 ₪ ותחתם ערבות עצמית וערבות צד ג' באותו סכום. ניתן לקבל כערבות צד ג' את ערבותם של אחד המפקחים.

הובהר למשיבים כי אם יפרו את תנאי מעצר הבית, תהיה זו עילה להורות על מעצרם מחדש.

ניתנה היום ד' בטבת, תשס"ט (31 בדצמבר 2008) במעמד הצדדים.


______________
ק.רג'יניאנו
, שופטת






ב"כ המאשימה

:
בנסיבות הענין נבקש עיכוב ביצוע לגבי כל המעורבים בפרשה.
יש בכוונתנו להגיש ערר לגבי ההחלטה לגבי כל המשיבים.
רק הפסיקה של בית המשפט העליון מדברת על אפשרות של התביעה ולצורך כך לתת אפשרות גם מבחינה טכנית וזמנים להערך.

החלטה

עיכוב ביצוע לגבי כל המשיבים עד ליום 2.1.09 שעה 13.00 או עד להחלטה אחרת הכל על פי המוקדם יותר.

ניתנה היום ד' בטבת, תשס"ט (31 בדצמבר 2008) במעמד הצדדים.


______________
ק.רג'יניאנו
, שופטת











בש בית משפט שלום 4986/08 מדינת ישראל נ' ראפת אבו רביע, ראגב אבו רביע, עפיף אבו רביע ואח' (פורסם ב-ֽ 31/12/2008)