פסקי דין על בנק מזרחי המאוחד בע"מ | פסקי דין על גולן (שרביט) צפורה

1848/98 א     31/12/2008




א 1848/98 בנק מזרחי המאוחד בע"מ נ' גולן (שרביט) צפורה




בעניין:

108



בתי המשפט


בית משפט השלום אשדוד
א
001848/98


בפני
:
כב' השופט חדש חיים
-סגן נשיא
תאריך:
31/12/2008




בעניין
:

בנק מזרחי המאוחד בע"מ

התובע

ע"י ב"כ עו"ד
אברמוביץ ואח'




נ
ג
ד


גולן (שרביט) צפורה

הנתבעת


ע"י ב"כ עו"ד
חיים קרבר




פסק דין

א.
רקע

1.
המדובר בתובענה כספית ע"ס 476,139 ₪ שהוגשה במקור ע"י התובע (להלן גם: "הבנק") בסדר דין מקוצר, כנגד הנתבעת והגרוש שלה, מר שמעון שרביט (להלן גם: "מר שרביט"), בגין יתרת חובה בחשבון העו"ש הפרטי שלו אצל התובע (מס' 416171) בסניף הבנק באשקלון (להלן גם: "החשבון" או "חשבון הבנק הפרטי" או "החשבון הפרטי"), לרבות סכומי הלוואות שניתנו למר שרביט (להלן גם: "סכום החוב").

1.1
זאת, לאחר שמר שרביט לא עמד בהחזרי ההלוואות שנטל.

2.
מר שרביט נתבע בתובענה בגין היותו בעל החשבון ואילו הנתבעת נתבעה בגין כתב ערבות מתמדת שחתמה ביום 1/6/1993, להבטחת כל חוב של מר שרביט בחשבון הבנק הפרטי (להלן גם: "כתב הערבות").

3.
בכתב התביעה בסדר דין מקוצר פורטו, בין היתר, 4 הלוואות שניטלו ע"י מר שרביט, בחשבון הבנק הפרטי, בסך נומינלי כולל של 361,000₪, החל מיום 6/7/97 ועד ליום 1/3/98 – חלקן כדי לפרוע את יתרות החובה בחשבון וחלקן למימון פעילויות עסקיות שונות שביקש מר שרביט לבצע:

3.1
סך של 42,000 ₪ ביום -
6/7/97;
3.2
סך של 19,000 ₪ ביום -
6/7/97;
3.3
סך של 100,000 ₪ ביום – 7/9/97;
3.4
סך של 200,000 ₪ ביום – 1/3/98.

4.
הדיון בתובענה אוחד עם ת.א. 1349/99 שהיתה התנגדות שהגיש מר שרביט לביצוע שטר שהוגש לביצוע ע"י התובע, בלשכת ההוצל"פ באשדוד, כנגד החברה מושכת השטר ומר שרביט באופן אישי.

5.
בשלב הראשון הגיש מר שרביט בקשה למתן רשות להתגונן, בשמו ובשם הנתבעת, בתיק הנוכחי והתנגדות, בשמו ובשם החברה מושכת השיק, בתיק בקשת ההתנגדות.

6.
הגנתו של מר שרביט, בתיק הנוכחי, התבססה על טענות כנגד גובה החוב, תוך העלאת טענות שונות כנגד התנהלות הבנק התובע, לרבות פתיחת תכניות חסכון, תוך אילוץ, גם בתקופות בהן היה החשבון ביתרה דביטורית או בחריגה ממסגרת האשראי המאושרת, התניית שירות בשירות, גביית ריבית חריגות, גביית תוספות סיכון ללא הצדקה וכיו"ב טענות שתכליתן להקטין את סכום החוב או לקזז ממנו את נזקיו.

7.
לימים, נקלע מר שרביט לקשיים כספיים, נכנס להליכי פשיטת רגל ומשלב מסוים הופסקו ההליכים כנגדו, עפ"י הדין, בתיק הנוכחי ובתיק בקשת ההתנגדות; הנתבעת עתרה לתיקון כתב הגנתה, תוך שהיא מעלה טענות חדשות שלא נזכרו בבקשת הרשות להתגונן ויתרה, בהמשך, על הטענות כנגד סכום החוב, ויתרה על חקירת המומחים ביחס לחוות הדעת בעניין סכום החוב, לא הגישה חוות דעת מטעמה וצמצמה את הגנתה לשאלת תוקף ערבותה לחוב בחשבון למהות ערבותה – האם בלתי מוגבלת בסכום או מוגבלת לסך של 15,000 ₪, בהסתמך על מכתב תזכורת מטעם התובע הנושא תאריך 31/5/93 (להלן גם: "מכתב התזכורת") ועל הסברים שניתנו לה, לטענתה, בסניף הבנק בו חתמה על כתב הערבות.

8.
מטעם הבנק העיד מנהלו של סניף התובע מאז שנת 97', ובעת הגשת התובענות, מר רונן אלוש (במשך מספר ישיבות) ומר צור דרור, מנהלו של הסניף ממרץ 2006 שהיה המצהיר מטעם הבנק בבש"א 629/07.

9.
מטעם הנתבעת העידה היא, לעצמה, (גם כן במהלך מספר ישיבות) ובית המשפט נעתר לבקשת בא כוחה (השלישי) ואישר הגשת תצהירו וחקירתו של מר שרביט.

10.
לאחר ששמעתי את עדויות ההגנה – העדפתי את גירסת הבנק על עדות הנתבעת ומר שרביט.

11.
בשל התהפוכות הרבות שעבר התיק, לרבות חילופי עורכי-דין, דחיות מרובות וביטולי דיונים, הסתיימה פרשת הראיות רק ביום 23/3/08 ואחרון הסיכומים הוגש ביום
6/10/08.

ב.
טיעוני הצדדים

1.
לטענת התובע, חתמה הנתבעת, כאשתו דאז של מר שרביט, על כתב הערבות שהיא ערבות מתמדת ללא הגבלת סכום, להבטחת כל חוב של מר שרביט בחשבון.

2.
לטענת התובע, הפר מר שרביט את התחייבויותיו כלפי הבנק וחשבונו היה לדביטורי כתוצאה ממשיכות יתר, אי תשלום של תשלומי ההלוואות שנטל וכן חיובים אחרים ונוצרה יתרת חובה בסך 473,937 ₪ נכון ליום 27/7/98 שעמדה, בצירוף ריבית בנקאית כדין, עובר ליום הגשת התובענה, על הסך של 476,139 ₪ שהוא סכום החוב.

3.
לטענת הנתבעת, אין לחייבה בסכום כלשהו מכוח חתימתה על כתב הערבות ויש לדחות את התובענה כנגדה מכל וכל, בין היתר מן הסיבות כדלהלן:

3.1
כתב הערבות התבטל כאשר הפסיקה את חייה המשותפים עם מר שרביט – ובהמשך התגרשו;

3.2
לחילופין, עקב זאת שחדלה להיות אשתו של מר שרביט, דינה כדין "ערב יחיד"
כמשמעות מונח זה בחוק הערבות – ובמסגרת ההגנות המוקנות לה כ"ערב יחיד" ומאחר ועל כתב הערבות לא נקוב סכום – מופטרת היא מערבותה;

3.3
הבנק העביר, שלא כדין, חיובים של ההלוואות שלא נפרעו, מן החשבון שלו ערבה לחשבון הבנק העסקי של מר שרביט וללא יידועה בכך;

3.4
הבנק הפר את חובת הנאמנות כלפיה כאשר נמנע מלגלות לה את מצבו (הפיננסי) של מר שרביט בחשבון – וערבותה בטלה מכוח הוראות חוק הבנקאות (שירות ללקוח) התשנ"ד – 1994, שסעיף 17א' שבו החיל את הוראותיו (הגם במועד מאוחר למועד החתימה על כתב הערבות) – גם על ערבים.

3.4.1
כנ"ל לגבי העובדה שלא קיבלה הסבר נפרד ובלתי תלוי בהסבר שניתן אז לבעלה.

3.5
עוד טענה הנתבעת, כי הבנק היה צריך ליידעה כאשר צורפה אשה נוספת כמיופת כוח בחשבון.

4.
לחילופין, הנתבעת טוענת, בתצהירה נ/3, כי בעת חתימתה על כתב הערבות, לא הוסבר לה, כי הערבות הינה בלתי מוגבלת.

4.1
נהפוך הוא, לטענתה, לאחר שחתמה על כתב הערבות, ביום 1/6/93, הוסבר לה בבנק, כי ערבותה מוגבלת לסך של 15,000 ₪ בלבד, לאחר שנמסר לה מכתב התזכורת (מיום 31/5/93).

4.2
על כן, לכל היותר ניתן, לטעמה, לחייבה, בסכום שאיננו עולה על 15,000 ₪.

5.
לחילופין, לטענת הנתבעת, במועד העברת הכספים ע"י התובע לחשבון הבנק של מר שרביט ובמועד הגשת התובענה, היא כבר לא הייתה אשתו ולכן ניתן לראות בה, לכל היותר, חייבת את סכומי ההלוואות שקיבל מר שרביט מן הבנק עד למועד הגירושין, דהיינו: 42,000 ₪ ו- 19,000 ₪ בלבד.

ג.
נסיבות החתימה על כתב הערבות

1.
למעשה אין הנתבעת מכחישה את חתימתה על כתב הערבות, לרבות סעיף התנאים המיוחדים שבו המדגיש, בין היתר, בכתב שונה, כי הערבות איננה מוגבלת בסכום (ראו למשל עמ' 76 לפרוט', ש': 16 – 22), אלא שהיא טוענת שלא הספיקה לעיין בו טרם חתמה עליו (עמ' 91 לפרוט', ש': 26 –27) איש לא הבהיר לה, כי מדובר בערבות בלתי מוגבלת בסכום ויתרה מכך, בתצהירה נ/3, היא טוענת (סעיף 19), כי הוסבר לה בבנק "לאחר שנמסר לי מסמך מיום 31 במאי 1993 הוא מסמך שלפיו הובהר, כי הערבות עליה אני חבה מוגבלת לסכום של 15,000 ₪ בערכים של שנת 1993...".

1.1
במקום אחר טענה, כי הערבות לא הייתה בתוקף "כי לא ידעתי על מה אני חותמת" (עמ' 91 לפרוט', ש': 23 – 24).

2.
לעניין גובה הערבות טענה הנתבעת, במסגרת חקירתה הנגדית, כי "הערבות הייתה אז מוגבלת ל- 15,000 ₪, לפי המסמך המצורף. בכל מקרה אמרו לי שזו ערבות עד
15,000 ₪.

ש. זה מה שאמרו לך?

ת. כן ועל זה החתימו אותי..."
(עמ' 89 לפרוט', ש': 14 – 17).

3.
גרסתה זו לגבי ההסבר שניתן לה בבנק, כי מדובר בערבות בגובה 15,000 ₪ בלבד – הופרכה חיש קל בהמשך חקירתה הנגדית:

"ש. את מעידה בשבועה. האם אמרו לך שהערבות מוגבלת ל- 15,000 ₪?


ת. יש לי מסמך שזה רשום.


ש. האם אמרו לך שהערבות מוגבלת?


ת. אני קיבלתי את המסמך וראיתי שרשום שם 15,000 ₪.


ש. תשיבי לשאלה.


ת. אני לא מבינה את ההתעקשות.


ש. חוזר על השאלה.


ת. ...אני זוכרת שהחתימו אותי על זה והמסמך נמצא אצלי. אני לא זוכרת אם אמרו לי


את זה במפורש"
(עמ' 89 לפרוט', ש': 18 – 30).

4.
הנתבעת מודעת לנוסח כתב הערבות ובעמ' 90 לפרוט' היא אף מודה: "אני יודעת לקרוא שכתוב שאין הגבלה על הערבות" (שורה 10) ובהמשך "...בסוף כתב הערבות, בסעיף 32, נאמר שערבות זו אינה מוגבלת בסכום" (שם, שורות: 13 – 14).

5.
בא כוחה של הנתבעת אישר אף הוא, כי "הנתבעת ידעה שמדובר על ערבות לא מוגבלת. הנתבעת היא מורה ומחנכת ויודעת לקרוא עברית. אבל אני חוזר שזו גם טענה חילופית שלנו, שגם אם אנחנו רואים את הערבות כבלתי מוגבלת בסכום, הערבות הזאת אינה יכולה להישאר כזו במצב בו הסטטוס של בני הזוג חדל להיות סטטוס של בני זוג" (עמ' 54 לפרוט', ש': 12 – 15).

6.
אשר לטענה, כי הנתבעת לא הספיקה לקרוא את כתב הערבות בטרם חתמה עליו ועל כן לא הבינה על מה חתמה – מוטב היה לה שלא תועלה ע"י מי שמציגה עצמה כמורה ללשון וכמחנכת:

6.1
ההלכה היא, כי אדם החותם על מסמך עושה זאת על אחריותו ואם לא קרא אותם טרם חתימה עליהם, אין לו אלא להלין על עצמו.

"...אכן כלל הוא, כי חזקה על אדם החותם על מסמך, כי הוא קרא והבין את תוכנו. כך ככלל וכך בוודאי מקום בו מדובר על מסמך כה מהותי כגון שטר משכנתא... אדם החותם על מסמך מבלי שטרח לעיין בו, לא יישמע, בדרך כלל, בטענת
non est factum
או בטענה דומה..."
(ע"א 9136/02 מיסטר מאני ישראל בע"מ נ' רייז, פד"י נ"ח (3) 934, 945).

6.2
לעניין חזקת ההבנה הנלמדת מן החתימה נקבע, למשל, בהמ' (חיפה) 253/02 קוממי מרים נ' קוממי אבשלום, מפי כב' השופטת (כתוארה אז) גילאור, כי: "...חזקה היא, שאדם החותם על מסמך הבין את תוכנו וחתם עליו לאור הסכמתו, במיוחד כאשר מדובר במסמך מהותי ביחס לנכסיו... עוד נפסק, כי המבקש לסתור חזקה זו צריך להוכיח את גירסתו בראיות פוזיטיביות...".

7.
חיזוק נוסף לכך שהתובעת הבינה את הסיטואציה בבנק ניתן לראות בעובדה, כי לא ביקשה כל הסברים ממנהל הסניף עובר לחתימתה על כתב הערבות:

7.1
"למה לא הסברת למנהל הבנק שאת לא מעורה ושיסביר לך" – נשאלה הנתבעת לאחר שטענה כי מצוקתה נוצלה והיא השיבה: "זה היה תפקידו של מנהל הבנק להסביר לי, כאשר קיבל אותי בצורה מאוד חביבה...

ש. האם הסברת למנהל הבנק שאת לא מבינה על מה את חותמת?

ת. אני חוזרת ואומרת...

ש. כן או לא?

ת. אין פה כן או לא..."
(עמ' 96 לפרוט', ש': 34 – 40).

8.
טוענת הנתבעת בתצהירה, בין היתר, בהקשר למועד חתימתה על כתב הערבות, כי "באותו המועד לא הייתה כל יתרת חוב מיוחדת בחשבונו של בעלי אותה עת מר שרביט, ולמר שרביט היו בטחונות ראויים בשוויים לחשבונו הדביטורי" (סעיף 19 ריישא לתצהיר נ/3).

8.1
בחקירתה בבית המשפט מיום 2/3/04 אף הוסיפה, כי "מצב החשבון בבנק באותה עת אצל מר שרביט, כאשר לי לא היה כל קשר לחשבון הזה ולא הייתי שותפה בו, היה טוב. לא היו מינוסים ולא חריגות, ולא דברים קשים" (עמ' 50 לפרוט', ש': 3 – 5).

9.
דא עקא, כשמר שרביט נשאל האם במועד חתימת הנתבעת על כתב הערבות היה החשבון ביתרת חובה, הוא השיב: "תמיד החשבון שלי היה ביתרת חובה" (עמ' 106 לפרוט', ש': 8 – 9).

10.
כאשר נתבקשה הנתבעת עצמה להסביר על סמך מה כתבה בסעיף 19 לתצהירה, כי לא הייתה יתרת חוב מיוחדת בחשבון בעלה ומטיחים בה, כי יתרת החובה בחשבון אז הייתה כ- 100,000 ₪, שינתה את גירסתה.

"...לאחר שאתה מסביר לי אני אומרת שאני לא ידעתי שהיתה יתרת חוב. לא הובאתי לבנק לצורך מיידי שקרה משהו" (עמ' 83 לפרוט', ש': 21 – 24).

11.
כאשר נשאלה אם מנהל הבנק אמר לה שיש בטחונות גבוהים מהחוב, הפתיעה הנתבעת: "לא. הוא גם לא אמר לי שיש חוב. אני גם לא ידעתי שיש בטחונות" (עמ' 83, ש': 25 – 26).

12.
גירסתו של מר שרביט לנסיבות הביקור בסניף הבנק והחתימה על כתב הערבות היא, לכל הפחות, תמוהה אך גם הוא הודה שלא היה בחדר במעמד חתימת הנתבעת על המסמך.

נחה, איפוא, דעתי, כי במעמד חתימתה על כתב הערבות ידעה הנתבעת כי מדובר בערבות ללא הגבלת סכום, איש לא אמר לה כי מדובר בערבות מוגבלת ל- 15,000 ₪ ואיש גם לא הבהיר לה, כי בחשבון בטחונות העולים על גובה החוב.


ד.
טיבו ומעמדו של מכתב התזכורת מיום 31/5/93 (נ/4)

1.
התאריך המודפס על פני מכתב התזכורת הוא 31/5/93, יום שבת בשבוע והוא יום אחד לפני מועד חתימתה של הנתבעת על כתב הערבות.

2.
לטענת התובע, מדובר במסמך ממוחשב שהודפס בטעות.

3.
אין ספק, כי מסמך זה איננו יכול להתייחס לערבות שטרם נולדה, שכן הנתבעת חתמה על כתב הערבות רק למחרת היום.

4.
המסמך גם איננו יכול להתייחס לערבות קודמת כלשהי של הנתבעת שחודשה – כך לפי טענת הנתבעת בסעיף 18 לתצהירה נ/3 – משום שהתברר, מחקירתה הנגדית של הנתבעת עצמה, כי "לא היה צריך להיות שום חידוש ערבות מאחר ולא הייתה כל ערבות קודמת" (עמ' 96 לפרוט', ש': 25 – 26).

4.1
לשאלה האם מה שציינה בתצהיר איננו נכון, השיבה הנתבעת: "אני לא אומרת שהוא לא נכון. אולי הוא לא מדויק..." (עמ' 96, ש': 27 – 28).

4.2
בעמ' 78 לפרוט', הודתה הנתבעת במפורש: "לטענתי לא הייתה ערבות קודמת. אני הייתי רק פעם אחת בבנק" (עמ' 78, ש': 14).

5.
ואכן, מכתב התזכורת פותח במילים: "הננו מתכבדים להזכירך כי הערבות שבנדון עדיין בתוקף".

5.1
מאחר ולא נחתמה כל ערבות עובר לתאריך המסמך, אין ספק שמדובר במכתב מוטעה, נושא תאריך שבת (מבנק שהוא, כידוע, בנק שומר מצוות !).

6.
כאשר נשאלה הנתבעת מתי קיבלה את המכתב הנושא תאריך 31/5/93 – נמנעה מלטעון כי היה בידיה במועד החתימה על כתב הערבות ביום 1/6/93:

"ש. ...מתי קיבלת את המכתב שנושא את התאריך הזה ושהוצא ממחשב הבנק ביום

31/5/93?


ת. בטווח של 13 שנים ויותר אינני זוכרת...


ש. אבל את כן זוכרת שב- 1/6/93 הוא לא היה בידייך?


ת. אתה אמרת. אני לא זוכרת.


ש. אז איך הסברת לבית המשפט קודם שכשהגעת לבנק ביום 1/6/93 היה ברשותך

המסמך מיום 31/5/93?


ת. זה לא אמרתי..."
(עמ' 77 לפרוט', ש': 24 – 33).

7.
ההתרשמות היא, כי הנתבעת ניסתה, בדיעבד, לעשות במסמך זה שימוש לגבי ערבות שנחתמה לאחר שהוא נוצר.

ה.
האם הנתבעת נכנסת להגדרת "ערב יחיד" ומה נפקות פרידתה וגירושיה ממר שרביט?

1.
לטענת הנתבעת, ידע הבנק, לפחות במועד מתן ההלוואות הגדולות למר שרביט, שהיא נפרדה מבעלה ובהמשך – התגרשה ממנו.

1.1
על כן, לטעמה, היא נכנסת להגדרת "ערב יחיד" בחוק הערבות ומאחר וערבותה היא ללא הגבלת סכום – דינה להתבטל.

2.
יש לדחות טענה זו, על שני חלקיה, לאור העולה מחומר הראיות ועפ"י ההלכות המשפטיות.

3.
בראש ובראשונה יש להדגיש, כי המועד הרלבנטי לבחינת סוגיות אלה, הוא מועד החתימה על כתב הערבות, 1/6/93 ובמועד זה אין חולק, כי הנתבעת ומר שרביט היו נשואים.

4.
הנתבעת בעצמה מתארת את ההרמוניה ששרתה אז על בני הזוג: "באותה תקופה היינו בבית, בזוגיות, לא היו בעיות, הייתה עבודה, פרנסה, עבודות, רכבים... זו הייתה מעין שגרה ובשנים הללו גם היתה שיגרה ברוכה מבחינה כלכלית וזה ניתן לבדיקה" (עמ' 96 לפרוט', ש': 11 – 14).

4.1
גם מר שרביט אישר, כי בשנת 93, כשנחתם כתב הערבות, השניים חיו ביחד (עמ' 106 לפרוט', ש': 14 – 15).

5.
מר שרביט סיפר, כי ליווה את הנתבעת, אשתו דאז, לסניף הבנק לצורך החתימה על כתב הערבות, אם כי, כאמור, לא נכח בחדר בעת החתימה עצמה (עמ' 103 לפורט', ש': 14 –

17).

5.1
הגירושין, כעולה מתעודת הגירושין ת/7, סודרו רק ביום 8/7/97.

6.
בספרו של המלומד ד"ר רוי בר-קהן נאמר במפורש, כי: "המועד הרלבנטי לבחינת התקיימות תנאי הגדרת 'ערב יחיד' הוא מועד החתימה על כתב הערבות. גם אם חלו שינויים מאוחרים יותר ביחס שבין הערב לבין החייב העיקרי לאחר מועד זה, אין הם רלבנטיים לצורך בחינת ההגדרה הפורמלית לגבי עמידת הערב בתנאי הגדרת 'ערב יחיד'"... (ד"ר רוי בר-קהן, ערבות, בעמ' 471 סעיף 48.3).

7.
המלומד ממשיך ומסביר, כי: "הגדרת 'ערב יחיד' חובקת מכלול שלם של זכויות וחובות משפטיים. האפשרות כי זכויות וחובות אלו יותנו ברצונו של הערב, אינה מעשית ואינה אפשרית. לא ייתכן, כמובן, כי מעמדו של ערב ישתנה בכל פעם בו ימכור או ירכוש מניות, או בכל פעם בו ישנה את מצבו המשפחתי. הוודאות המשפטית מחייבת קביעת נקודת זמן אחידה והאפשרות הפרשנית היחידה היא כי נקודת זמן זו תהא מועד החתימה על כתב הערבות..." (שם, בעמ' 472).

8.
מאחר ואין חולק על כך, כאמור, כי הנתבעת ומר שרביט היו נשואים במועד חתימתה על כתב הערבות, הרי שהנתבעת איננה נכנסת להגדרת "ערב יחיד" בסעיף 19 לחוק הערבות, הקובע:

"19. בפרק זה...

'ערב יחיד' – מי שאינו תאגיד, ולמעט בן זוג של החייב...".

9.
למעשה, הנתבעת עצמה מודה בכך:

"ש. ...במועד חתימת הערבות בשנת 93', אין לך מחלוקת על כך שלא היית 'ערבה

יחידה' כמשמעותה בחוק?

ת. אין מחלוקת"
(עמ' 94 לפרוט', ש': 25 – 27).

9.1
בהמשך חקירתה, ניסתה לחזור בה מהודאתה זו.

10.
אולם גם אם פרידת בני הזוג וגירושיהם במועד מאוחר למועד החתימה על כתב הערבות היה רלבנטי, הרי הוכח, במהלך המשפט כי נושא הפרידה והגירושין לא הובא לידיעת הבנק והנתבעת מעולם לא פנתה לבנק בבקשה לבטל ערבותה.

10.1
"ש. מתי פנית לבנק והודעת לו שמערכת היחסים שלך עם בעלך עלו על שרטון" – נשאלה הנתבעת, במסגרת חקירתה הנגדית מיום 20/11/06 – והשיבה – "לא פניתי מעולם" (עמ' 84 לפרוטוקול).

10.2
"כאשר שואל אותי בית המשפט, האם הודעתי אי פעם לבנק שאני נמצאת בהליכי גירושין עם בעלי וביקשתי מן הבנק לבטל ערבותי, או לדעת מה קורה איתה, אני אומרת שהראש טרוד. הנסיבות לא היו נסיבות שאתה צריך להבין שמישהו אורב לך..." (עמ' 93 לפרוט', ש': 39 – 32).

11.
לטעמה של הנתבעת, אמור היה הבנק לדעת זאת מבעלה, מר שרביט:

"ש. מהיכן הבנק היה צריך לדעת את מה שציינת בסעיף 20 לתצהירך?


ת. ממר שרביט.


ש. כלומר, את לא יודעת מה הבנק ידע או לא ידע, ובמקרה זה, שנישואייך עלו על

שרטון?


ת. התשובה היא כן. הייתי מצפה שאם הבנק היה מודאג ממה שהוא יודע, שיתקשר

אליי.


ש. את לא שיתפת את הבנק במאומה?


ת. נכון..."
(עמ' 84 לפרוטוקול).

12.
מר שרביט בעצמו הודה, שלא שלח מכתב לבנק על ביטול הערבות:

"לא זוכר דבר כזה, שאני שלחתי מכתב לבנק על ביטול הערבות" – השיב מר שרביט לשאלה בנדון בעמ' 106 לפרוט', ש': 10 – 11.

ו.
טענות כלפי התנהלות הבנק לאור הוראות חוק הבנקאות (שירות ללקוח) תשמ"א - 1981

1.
כאמור, טוענת הנתבעת, כי הבנק הפר את חובת הנאמנות כלפיה, כשנמנע מלדווח לה על מצבו הפיננסי של מר שרביט, או שהיה עליו ליתן לה הסבר נפרד ובלתי תלוי בהסבר שניתן לבעלה דאז, מר שרביט – ומשכך, דין ערבותה להתבטל מכוח הוראות תיק הבנקאות (שירות ללקוח) תשמ"א – 1981 (להלן גם: "חוק הבנקאות").

2.
דא עקא, שחוק הבנקאות הוחל על ערבים, מכוח סעיף 17א' שלו, רק בשנת 1994 ועל כן אין הוא חל על ערבותה של הנתבעת במקרה הנדון, מאחר והיא טרם הוגדרה אז כ"לקוח" עפ"י חוק הבנקאות.

3.
כך נקבע בע"א 1304/91 טפחות נ' ליפרט פד"י מ"ז (3) 309 ובע"א 1570/92 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' ציגלר פד"י מ"ט (1) 369, אשר קבע כי "יש להשאיר את הלכת ע"א ליפרט בעינה, ככל שהיא נוגעת לערבים שחתמו על כתבי ערבות לפני תיקונו של החוק"

3.1
הלכה זו אף אושרה בע"א 1548/96 בנק איגוד נ' זהבה לופו, פד"י נ"ד (2) 559.

4.
אמנם, ב"כ הנתבעת הפנה לע"א 7451/96 אברהם נ' בנק מסד בע"מ סניף ראשון לציון, פד"י נ"ג (2) 337, 348, שם הוחלו הוראות חוק הבנקאות גם על מקרה שקדם להחלתו על ערבים, מכוח גילוי דעתו של המחוקק על הפרשנות שהיה צריך ליתן לחוק – אולם גם ב

פסק דין
זה נקבע במפורש, כי פרשנות בדיעבד מסוג זה תוחל "במגבלות לשון החוק" ומכל מקום פס"ד לופו הנ"ל הוא מאוחר לפס"ד אברהם.

5.
על כן אין נפקות, לענייננו, לחובות הגילוי הנאות שבסעיף 5 לחוק הבנקאות או כל חובה אחרת המוטלת על הבנק מכוחו של אותו חוק.

6.
אלא, שגם אם ניתן היה להחיל את הוראות חוק הבנקאות רטרואקטיבית גם על נסיבות חתימת כתב הערבות בשנת 1993, לא הוכחה, לטעמי, כל הפרה של הוראות חוק זה בעניינה של הנתבעת.

6.1
מדובר בבת זוג שחתמה על הסכם הלוואה בלתי מוגבל בסכום – הבהיר מנהל סניף הבנק במועד הגשת התובענה, מר רונן אלוש – בניגוד לערבים שחותמים על ערבויות מוגבלות בסכום, או ערבויות צד ג', שם חובה עלינו שלא להגדיל יתרות אשראי ללקוח מבלי לעדכן את הערבים..." (עמ' 71 לפרוט', ש': 36 – 39).

6.1.1
מה גם שחלק מן ההלוואות, לרבות ההלוואה בסך 200,000 ₪ ניתנו במגמה לפרוס את חובו של החייב והיטיבו את מצבו (עמ' 74 לפרוט', ש': 29 – 33).

6.2
"אני רואה חשיבות עליונה לכך שבני זוג, או בעלי עניין בחברות, יחתמו על ערבות לחשבון" - הבהיר מר אלוש בעמ' 74 לפרוט', ש': 5.

7.
עוד העיד מר אלוש, בהמשך לאמור בסעיף 14(7) לתצהירו, כי אחת לשנה מופקת הודעה בכתב מן הבנק ונשלחת לחייב ולערבים, המעדכנת אותם בפרטי החוב והערבויות ולכל ערב הזכות לבקש מן התובע להשתחרר מן הערבות – ובקשה כזו לא הוגשה מעולם.

7.1
כאמור, הנתבעת הודתה, כי לא פנתה מעולם לבנק כדי לבקש לבטל את ערבותה.

ז.
הטענה לגבי מתן יפוי הכוח לגבי רעיה אונסיק

1.
לטענת הנתבעת, בסעיף 22 לתצהירה, החתים הבנק את הגב' רעיה אונסיק בתור מיופה כוח של בעלה בחשבון הבנק ונמנע מלהודיעה על כך.

2.
הנתבעת טענה בסעיף 22 לתצהירה נ/3, כי מדובר ביפוי כוח לפעול בחשבון ולכאורה, אמורה הייתה לקבל מידע על כך, בהתחשב בכך שמדובר בפעולה ממשית.

3.
דא עקא, שעיון בטופס יפוי הכוח ת/5 מגלה, כי הוא ניתן ל צורך "קבלת מידע בלבד" ולא התיר פעולות בחשבון.

4.
כאשר הנתבעת נשאלת, האם, לאור המידע הזה, היא משנה את הנטען בסעיף 22 לתצהירה, היא מוצאת עצה: "מידע זה סוג של פעולה – היא משיבה – מידע זה כוח וידע" (עמ' 88 לפרוט', ש': 21 – 26).

5.
לאור העובדה שלא ניתן לגב' אונסיק לפעול בחשבון הבנק, אין כלל להידרש לשאלה האם מתן יפוי כוח לפעול בחשבון מפקיע ערבותו של ערב לחשבון הבנק ולטעמי, בנסיבותיו של כתב ערבות זה שנחתם בטרם הוחל חוק הבנקאות על ערבים, התשובה במקרה זה היא שלילית.

ח.
הטענה כי הבנק העביר את ההלוואות
לחשבונו העסקי של מר שרביט

1.
בסע' 28 ו- 32 לתצהירה, טוענת הנתבעת, כי ערבה לחשבונו הפרטי של מר שרביט ואילו הבנק העביר את כספי ההלוואות שניטלו בחשבון הפרטי – לחשבונו העסקי של מר שרביט לו היא לא ערבה.

2.
לטעמי, גם אם עובדה זו הייתה נכונה, אין הדבר פוטר או מפחית את אחריותה של הנתבעת להחזיר כל חוב של מר שרביט בחשבון הבנק הפרטי, שכן לא הגבילה את מר שרביט בנושא השימוש בכספים שבחשבון.

3.
אלא, שבמהלך חקירתה הנגדית התברר, כי לנתבעת אין כל ראיה לטענה זו ולמעשה נאלצה הנתבעת להודות, כי אין לה כל ידיעה ממשית אודות ההלוואות (עמ' 91 לפרוט', ש': 12 – 14).

4.
"אני הייתי ערבה, לפי מה שאתם אומרים, הערבות הייתה בחשבון הפרטי – הסבירה הנתבעת – מה שאני יכולה לומר פה, שהיה פה ערבוב של הבנק בין החשבון הפרטי של מר שרביט לבין החשבון העסקי שלו, כשבעצם... אני הייתי בת ערובה פה. הבנק עשה העברות מחשבון לחשבון... ההעברות בין החשבון הפרטי שאליו הובאתי עם תלוש המשכורת שלי, לבין החשבון העסקי בכלל לא היה בידיעתי ולא בהבנתי, כי לא הייתי מעורבת בחשבון העסקי של אדון שרביט מעולם" (עמ' 91 לפרוט', ש': 29 – 35).

5.
אולם כשנתבקשה הנתבעת להציג, אילו תשלומים הועברו מן החשבון הפרטי לעסקי, השיבה:

"הכספים שהועברו נמצאים בדפי התביעה.

ש. תראי לביהמ"ש.

ת. החומר נמצא אצל עורך דיני. אני רוצה לומר שזה לא היה נכתב בתצהיר אם זה לא

היה ולא היה ביסוס לכך.

ש. האם את מסוגלת להראות כעת תשלום אחד שהועבר?

ת. הועברו תשלומים. אין לי את זה כאן. אני מצטערת שאני מתמודדת עם התיק הזה

מבלי להביא כל השנים הללו את מר שרביט כדי שיסביר"
(עמ' 91 לפרוט', ש': 36 –

43).

6.
כאשר הוטח בפני
ה, כי ניתן להראות לה, בדפי הבנק, שהכסף הופקד בחשבון הפרטי ולא בחשבון העסקי והיא נשאלה אם תשובתה השתנתה, השיבה: "תשובתי תשתנה לאחר שהדברים ייבדקו ע"י מוסמך לכך".

6.1
בהמשך נתגלה, כי היא לא בדקה את השאלה והיא מסתמכת על בדיקה נטענת של מישהו אחר: "הדברים נבדקו ע"י עורך הדין שלי, שטיפל בתיק – הסבירה – שטיפל בתיק, אחרת לא היינו כותבים את הדברים...".

7.
יצויין, כי הנתבעת לא הציגה, גם בהמשך, את הדפים המדוברים, לא הוכיחה את טענתה זו ולמותר לציין, כי כאשר הובא מר שרביט ונחקר – נמנע בא כוחה מלשאול אותו בנושא זה כלל.

ט.
סוף דבר

1.
לאור כל האמור לעיל, לאחר שנדחו כל טענות הנתבעת, המסקנה המתבקשת היא שהערבות עליה חתמה הנתבעת הינה ערבות בלתי מוגבלת בסכום לחוב בחשבון.

2.
מאחר והנתבעת איננה חולקת על סכום החוב בחשבון, הנני מחייבה לשלם לתובע את סכום החוב, 476,139 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום הגשת התובענה, 15/9/98 ועד ליום התשלום בפועל.

3.
הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הוצאות המשפט בתוספת הפרשי הצמדה וריבית חוקית ממועד כל הוצאה וכן הנני מחייבה בתשלום הוצאות שכ"ט עו"ד בסך 50,000 ₪.

4.
זכות ערעור – בתוך 45 יום, לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע.

ניתן ביום, 31/12/08, בהעדר הצדדים.

חדש חיים
- שופט
סגן נשיא


01848/98א
139 איילה







א בית משפט שלום 1848/98 בנק מזרחי המאוחד בע"מ נ' גולן (שרביט) צפורה (פורסם ב-ֽ 31/12/2008)