פסקי דין על סלים בן נסר אבו עמרה | פסקי דין על אברהים בן עזיז אלצאנע |

8181/04 פ     04/01/2009




פ 8181/04 מדינת ישראל נ' סלים בן נסר אבו עמרה, אברהים בן עזיז אלצאנע




בעניין:

1



בתי המשפט



בית משפט מחוזי באר שבע
פ
008181/04


בפני
:
כב' השופטת רחל ברקאי
תאריך:
04/01/2009




בעניין
:
מדינת ישראל




המאשימה


נ
ג
ד


1. סלים בן נסר אבו עמרה

2. אברהים בן עזיז אלצאנע
– נדון




הנאשמים

נוכחים:
ב"כ המאשימה עו"ד רחל אלמקייס
הנאשם 1 ובאת כוחו עו"ד אסתר בר ציון

גזר דין

(בעניין הנאשם 1)


1.
כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499 (א) (1) לחוק העונשין התשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין"), עבירה של התפרצות לדירה לפי סעיף 406 (ב) לחוק העונשין, עבירה של סחיטה בכוח עבירה לפי סעיף 427 סיפא לחוק ועבירה של שוד בחבורה בהתאם לסעיף 402 (ב) לחוק העונשין. במהלך שמיעת הראיות ביקש הנאשם לחזור בו מכפירתו הכוללת והודה בעבירה של סיוע לשוד בחבורה אך כפר ביתר העבירות.
המדינה הסתפקה בהודאה חלקית זו לצורך הרשעתו בתיק ולפיכך הורשע הנאשם על פי הודאתו החלקית בעבירה של סיוע לשוד בנסיבות מחמירות מכוח צוותא חדא, עבירה לפי סעיף 402 (ב) + 31 לחוק העונשין.

2.
כתב האישום מלמד, כי ביום 15/7/04, בסמוך לפני השעה 12:55, הסיע הנאשם 1
ברכב מסוג טיוטה לנדקרוזר מ.ר 51-004-28 (להלן:"הרכב"), את הנאשם 2 ועוד שניים אחרים, שזהותם אינה ידועה,
(להלן: "השותפים"), אל בית משפחת כהן ברחוב קריית ספר 91 באופקים, כדי לבצע שוד.
אחד השותפים, ניגש לדלת בית משפחת כהן וקרא "עידן, עידן". הקטין ת.כ. יליד 1988 (להלן: "המתלונן") אשר ישן באותה עת, בביתו, קם וניגש אל הדלת לברר את פשר הקריאה. בדלת עמד אחד הנאשמים או השותפים, אשר טען בפני
המתלונן כי הוא מחפש את עידן. המתלונן השיב לו, כי עידן לא מתגורר בבית זה וחזר למיטתו, תוך כדי שהוא משאיר את דלת הכניסה סגורה אך לא נעולה.
מיד לאחר מכן, נכנסו הנאשמים והשותפים לבית משפחת כהן, כשידיהם עטויות כפפות ופניהם מכוסות חלקית באמצעות חולצותיהם. שניים מהשותפים והנאשמים הגיעו אל המתלונן, שישן באותה עת בחדרו והתנפלו עליו בכך שהצמידו את ראשו לכרית וחנקו אותו בצווארו. המתלונן ניסה להיחלץ מאחיזת החניקה, או אז חנקו
שניים מהמעורבים את המתלונן בצוותא בכך שאחד מהם חבט באמצעות אגרופיו בפני
ו של המתלונן והשני חנק את המתלונן בצווארו. לאחר מאבק משותף הצליחו השניים להשתלט על המתלונן, תפסו את ידיו מאחורי גבו וקשרו את ידי המתלונן באמצעות חוט טלפון. באותה עת עלו השותפים הנותרים, לקומה העליונה בבית וערכו חיפוש בחדרים בכך שפתחו את הארונות והשליכו את תכולתם על הרצפה. השניים אשר תקפו את המתלונן וקשרו אותו, משכו את המתלונן לקומה השנייה של הבית, הובילו אותו לחדר השינה של הוריו, כשאחד מהשותפים שואל את המתלונן "איפה הכספת?". המתלונן, עקב פחדו מפניהם, הצביע על הכספת שהייתה ממוקמת מימין למראה בחדר השינה. אחד מן המעורבים שאל את המתלונן "מה הקוד"? והמתלונן, עקב פחדו מהשותפים, מסר את קוד פתיחת הכספת.
השותפים פתחו את הכספת באמצעות הקשת הקוד המשמש לפתיחתה, ונטלו מהכספת שיקים של לקוחות, אשר שייכים לבעל הבית משה כהן, הוא אביו של
המתלונן, בסכום כולל של 61,000 ₪, פנקס שיקים ובו כחמישה עשר שיקים של העסק "סופר סמדר", שבבעלותו ורישיון נשק (אקדח) והכול במטרה לשללם מבעליהם שלילת קבע.
בעת שהשותפים רוקנו את תכולת הכספת, אחד מהם הפיל את המתלונן על הרצפה ודרך על צווארו של המתלונן באמצעות רגלו. מיד לאחר מכן הרפו מהמתלונן ונמלטו מהבית כשתכולת הכספת בידיהם. מיד לאחר מכן, נכנסו לרכב ונסעו מהמקום. כתוצאה ממעשי האלימות של השותפים נגרמו למתלונן חבלות: בפני
ו בצד ימין, במצחו, שפשופים בצווארו הקדמי ובחזה העליון והוא נזקק לטיפול רפואי בבית החולים סורוקה.

3.
התובעת בטיעוניה לעונש עמדה על חומרת נסיבות האירוע וציינה כי עונשו של הנאשם 2, אשר נגזר על ידי הח"מ ל- 4 שנות מאסר הוחמר על ידי בית המשפט העליון ל- 6 שנות מאסר כשהוא רואה לנכון לעמוד על חומרת נסיבות האירוע, גם לנוכח העובדה שהנאשם 2 לא נטל חלק פעיל במעשי האלימות שהופעלו כנגד המתלונן.
התובעת עמדה על הנזק הנפשי והפיזי אשר נגרם למתלונן, קורבן השוד האלים, אשר היה באותה עת קטין כבן 16 וכן עמדה על הברוטאליות שהפגינו כלפי הרכוש בבית וכן כלפי המתלונן עצמו.
הבהירה התובעת כי אין המאשימה מתכוונת לטעון אחרת מעמדת הנאשם לפיה, מעורבותו באירוע היתה בכך שהסיע את האחרים למקום האירוע על מנת לסייע לביצוע שוד וידע שיתבצע שוד אך טען כי לא ידע איזה אלימות תופעל במהלך השוד.
יחד עם זאת, טענה כי יש להחיל לגביו אחריות כלשהי כשותף ומסייע לאירוע, בשינויים המחויבים. במילים אחרות טענה, כי מקום שחבר הנאשם לאותם שודדים במטרה לסייע להם לבצע שוד שהוא ידע שיתבצע בתוך בית מגורים, נהיר היה לנאשם שחבריו עשויים להפעיל כוח על מנת להוציא לפועל את אותו שוד ולכן טענה התובעת כי חומרת העונש שייגזר על הנאשם צריכה להיות גזורה מחומרת אירוע השוד שבוצע בפועל.
התובעת טענה כי אין לתת משקל כלשהו כשיקול לקולא לנסיבות חלוף הזמן מאז ביצוע העבירה ועד היום שכן לטענתה התמשכות ההליכים בתיק הנדון היתה בעיקרה באשמתו של הנאשם אשר הודה בתחילת ההליכים ולאחר מכן חזר בו מן ההודאה ולאחר שנשמעו מרבית הראיות בתיק ביקש להודות באופן חלקי בעובדות כתב האישום.
בהתאם ביקשה כי בית המשפט ישית על הנאשם עונש של מאסר לתקופה ארוכה ומרתיעה לרבות עונש הצופה פני העתיד וכן פיצוי למתלונן.

4.
מנגד עמדה ב"כ הנאשם ארוכות על נסיבותיו האישיות של הנאשם, לגביהם נמסרה עדות אופי של אחיו ומכריו של הנאשם. זאת ועוד, אבחנה היא בין הנאשם והאחרים וכן הוסיפה ואבחנה בין מידת מעורבותם של האחרים שביצעו את השוד עצמו בזירת האירוע לעומת חלקו של הנאשם, אשר המתין לאחרים ברכבו ולא ידע את שמתרחש בתוך הבית.
כך, ציינה ב"כ הנאשם כי הנאשם הינו בחור צעיר בן 26 היום, בן 22 בזמן ביצוע העבירה, הנעדר כל הרשעות קודמות, בן למשפחה נורמטיבית שאחיו שרתו שירות סדיר בצה"ל ומנהלים אורח חיים נורמטיביים ואשר התגייסו כולם כאחד כדי להחזיר את הנאשם לדרך הישר. עוד ציינה כי
מאז שוחרר בתנאים מגבילים, ועד היום השתלב הנאשם במסגרת עבודה בה הוא מתמיד, נישא לבת זוגו, אב לילדה בת שנתיים, נושא בעול פרנסת בני ביתו, תומך הוא באמו הסובלת ממחלות רבות, כמפורט באישור הרפואי שהביא בפני

ומנהל אורח חיים נורמטיבי הנעדר כל דפוסים עבריינים.
עוד עמדה ב"כ הנאשם על העובדה כי הנאשם כאן הורשע בעבירה של סיוע לעומת הנאשם האחר אשר הורשע בביצוע עבירת השוד עצמה וכן עבירות נוספות ועוד נתנה את הדעת לעובדה כי לנאשם האחר הרשעות קודמות בעבירות רכוש ואף ריצה עונש מאסר קודם בעוד שהנאשם כאן נעדר כל עבר פלילי וביקשה לראות במעורבותו באירוע הנדון בבחינת מעידה חד פעמית.
על רקע דברים אלו ביקשה כי בית המשפט יאמץ את המלצת שירות המבחן ויעמיד את הנאשם לפיקוח למשך שנה וכן ישית עליו עונשים הצופים פני העתיד כשהנאשם מגלה נכונות לרצות עונש מאסר של 6 חודשים בעבודות שירות.

5.
הנאשם אף הוא הוסיף מילות חרטה וגילה צער על האירוע הנדון והדגיש כי מאז אימץ לעצמו אורח חיים חדש על פיו מפרנס הוא את בני משפחתו ורוצה להמשיך בחיים אלה.

6.
בתסקיר שירות המבחן, אשר בא בפני
, עולה תמונה מקיפה של נסיבותיו האישיות של הנאשם. מבנה משפחתו ורקע כללי אודות תקופת נעוריו ובגרותו. שירות המבחן עמד על חוסר היציבות אשר אפיינה את הנאשם במהלך התקופה עובר לאירוע השוד ועל כי נגרר לאירוע הנדון בעקבות התחברותו לחברה שולית. שירות המבחן עמד על
נקודת המפנה שחלה בנאשם בעקבות המעצר נשוא האישום, על התגייסות המשפחה, על
השינוי שעובר הנאשם מאז שוחרר ממעצר בתיק הנדון, על כי כיום מתמיד הוא בעבודתו, אימץ לעצמו אורח חיים נורמטיבי ועל האפשרות כי הנאשם יפיק יותר מקשר
טיפולי עם שירות המבחן תחת שליחתו לעונש מאסר.

7.
אכן חטא הנאשם במעורבותו באירוע שוד אלים במיוחד. החומרה שבאירוע באה לידי ביטוי בריבוי המשתתפים אשר נכנסו לתוך הבית, באלימות אשר הופעלה כלפי המתלונן ובתוצאת הנזק שנגרם, נזקי גוף למתלונן ונזקי רכוש לבעלי הבית. אמנם, חלקו של הנאשם באירוע הצטמצם לסיוע בהיותו נהג הרכב בו הוביל חלק מן השותפים למקום אך אין להתעלם ממעורבותו האמורה המהווה נדבך מהותי בהוצאתו לפועל של אירוע השוד.

נתתי את הדעת לטיעוני הצדדים לעונש, לחלקו של הנאשם באירוע לעובדה כי לא ידע כיצד יתפתחו האירועים במהלך השוד, על אף שיכול היה לצפות כי תופעל אלימות של השודדים אל מול התנגדות שתקום


מן הקורבנות. יחד עם זאת, לא התעלמתי מהעדר הרשעותיו הקודמות ומן ההליך השיקומי אותו עבר הנאשם במהלך 4 השנים שחלפו מאז האירוע.
שוכנעתי כי הנאשם עשה כברת דרך ארוכה מאז וכי מגלה הוא רצון אמיתי להיחלץ מאותה חברה שולית אליה חבר בימי צעירותו וכי כיום אימץ אורח חיים נורמטיבי בו הוא מתמיד לאורך זמן. שליחתו של הנאשם לעונש מאסר מאחורי סורג ובריח עלולה להשיג מטרה הפוכה מזו לה שואפת החברה בנסיבות של נאשם זה.

8.
נתן כל השיקולים הללו ראיתי לנכון שלא למצות את הדין עם הנאשם כי אם להשית עליו ענישה אשר מחד תשתקף את רכיב הגמול על מעשיו ומאידך תותיר בפני
ו את המסלול השיקומי בו הוא צועד כיום תחת פיקוח שירות המבחן כאשר מובהר לנאשם כי אי התמדה בקשר הטיפולי עם שירות המבחן עלולה לחשוף אותו לגזירת דינו מחדש.

9.
לאור כל האמור לעיל הנני משיתה עליו את העונשים הבאים:
א.
מאסר בן 6 חודשים אותו יש לאפשר לנאשם לרצות בעבודות שירות
ב.
מאסר על תנאי בן 12 חודשים והתנאי שהנאשם לא יעבור כל עבירת פשע תוך 3 שנים מהיום.
ג.
הנאשם יעמוד בפיקוח שירות מבחן לתקופה בת 18 חודשים מהיום. הוסבר לנאשם כי אם לא יתמיד בקשר יהיה צפוי לגזירת דינו מחדש.
ד.
פיצוי למתלונן בסך 5,000 ₪.

יקבע לדיון לשם קביעת אופן ריצוי העונש ליום 23.6.09 שעה 09:00.
אני פונה אל הממונה על עבודות שירות על מנת שייתן חוות דעתו אם כשיר הנאשם לרצות את עונשו בדרך של עבודות שירות.
עד לאותו מועד תבוא בפני
חוות דעת הממונה.

ניתן היום ח' בטבת, תשס"ט (4 בינואר 2009) במעמד הצדדים

רחל ברקאי
, שופטת


עו"ד בר ציון:
אני מסכימה כי מתוך הסכום הפיקדון שהפקיד הנאשם בתיק הבקשה לעוצרו עד לסיום ההליכים, יחולט סכום הפיצוי לטובת המתלונן.
אני אבקש כי בית המשפט יסיר את כל המגבלות על תנאי מעצר הבית החלקיים שנותרו על הנאשם.

עו"ד וייצגן:
אין התנגדות לחלוט הכספים מהפיקדון.
לגבי שינוי תנאי השחרור, אינני רואה מקום לשנותם.
יחד עם זאת לא תהיה לי התנגדות כי שירות המבחן יתן את הדעת לדברים אלו.

עו"ד בר ציון:
המשיב משוחרר בתנאים קשים מזה 4 שנים. רק לאחרונה הוקלו התנאים ואני סבורה שיש אינטרס לכולנו לבטל את התנאים רק כדי לראות שהוא חוזר למעגל החיים הנורמטיביים התקין, אם הוא יסתבך בעבירה, הוא
יחזור לכאן.

החלטה
סכום הפיצוי למתלונן יחולט מסכום הפיקדון אותו הפקיד הנאשם לטובת שחרורו.
היתרה תוחזר למפקיד.
תנאי מעצר הבית החלקיים שחלים על הנאשם יבוטלו.
בית המשפט חוזר ומבהיר לנאשם כי עליו לעמוד בקשר עם שירות המבחן,
והיה ולא יקפיד על קשר עם קצינת המבחן יהיה צפוי לגזירת עונשו מחדש.

ניתנה היום ח' בטבת, תשס"ט (4 בינואר 2009) במעמד הנ"ל.




רחל ברקאי
, שופטת

008181/04 פ
055 בת שבע אביגל






פ בית משפט מחוזי 8181/04 מדינת ישראל נ' סלים בן נסר אבו עמרה, אברהים בן עזיז אלצאנע (פורסם ב-ֽ 04/01/2009)