פסקי דין על אבראהים מחאגנה | פסקי דין על כלל חברה לביטוח | פסקי דין על סמיה גבארין |

35180/05 א     12/01/2009




א 35180/05 אבראהים מחאגנה נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, סמיה גבארין




בעניין:

1



בתי
־
המשפט


בית משפט השלום תל אביב-יפו
א
035180/05


בפני
:
כבוד השופט יחזקאל הראל


תאריך:
12/01/2009




בעניין:
אבראהים מחאגנה



ע"י ב"כ
עו"ד גיל קלר
התובע

נ
ג
ד


1 . כלל חברה לביטוח בע"מ

2 . סמיה גבארין


ע"י ב"כ
עו"ד אורי ירון
הנתבעות


פסק דין

מבוא


1.
בפני
תביעת התובע, יליד 1950, בגין נזקי גוף שנגרמו לו בתאונה שאירעה ביום 29.11.04 (להלן: "התאונה"). עובר לתאונה עבד התובע כאיש תחזוקה בעיריית אום אל פחם (להלן: "העירייה") וכמואזין במשרד הדתות.

2.
התאונה הינה "תאונת דרכים" כמשמעה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה-1975.

3.
התביעה הוגשה כנגד מבטחת השימוש ברכב שפגע בתובע – כלל חברה לביטוח בע"מ
(להלן: "הנתבעת") וכנגד נהגת הרכב. (הנתבעת ונהגת הרכב תקראנה להלן יחדיו: "הנתבעות").

4.
אין מחלוקת בין הצדדים בשאלת החבות, המחלוקת הינה בשאלת שיעור הנזק.

5.
פסק הדין ניתן לאחר שהובאו בפני
הראיות כדלקמן:
ראיות התובע
– התובע בעצמו, אשתו הגב' אנשראח מחאג'נה (להלן: "האשה") ומר סלאח מחאמיד, מ"מ מנהל משאבי אנוש בעירייה (להלן: "המנהל").
ראיות הנתבעות
– מר משה מאדי, חוקר מטעם המבטחת (להלן: "החוקר מאדי") והחוקר מר גבריאל עטיה (להלן:"החוקר עטיה").
כן קראתי את חוות דעתו של המומחה הרפואי המוסכם, פרופ' משה סלעי, שאלות ותשובות ההבהרה והמסמכים שהוגשו ע"י הצדדים.
שמיעת הראיות התקיימה ביום 1.12.08 וביום 6.1.09. בתום ישיבת יום 6.1.09 שמעתי את סיכומי הצדדים.

6.
כל ההדגשות להלן אינן מופיעות במקור אלא אם ייאמר אחרת.

נכותו של התובע

הנכות הרפואית


7.
במהלך התאונה נפגע התובע בכף רגלו השמאלית. ממקום התאונה הועבר התובע לביה"ח העמק בעפולה. בבדיקה בחדר המיון אובחן שבר בראש עצם המסרק הרביעי ורגלו של התובע הושמה בגבס למשך כחודש ימים.

8.
לאחר הסרת הגבס אובחנה דפורמציה בכף רגלו השמאלית של התובע, התובע התלונן על כאבים ורדימות בכף הרגל והתהלך בצליעה בעזרת קביים. התובע טופל בקופ"ח ובמרפאת כף רגל בביה"ח מאיר.

9.
ביום 14.8.05 הומלץ לתובע לעבור טיפול ניתוחי. ביום 30.1.06 נותח התובע בקרסול ובוצע קיבוע סבטלרי

tripple arthrodesis
. בהמשך אובחן אירוע זיהומי שטופל ע"י אנטיביוטיקה וחלף בעקבותיה.

10.
ביום 26.12.05 נבדק התובע ע"י פרופ' סלעי. התובע התלונן בפני
פרופ' סלעי כי: אינו יכול לעבוד עקב כאבים בקרסול שמאל; נזקק לקביים/קב להליכה; נזקק לתרופות לשיכוך כאבים; הרגל עקומה וכואבת. בבדיקה פיזיקאלית שביצע פרופ' סלעי לתובע הוא מצא כי התובע:
"הולך עם קב ביד ימין עם צליעה ניכרת.
קיימת דפורמציה דו צדדית בקרסוליים וכפות רגליים מסוג פלנו ולגוס
plano

–

valgus
,
יותר משמאל.
קיימת הגבלה ניכרת בתנועות הקרסול ובמפרקים הסבטלריים בחלקם עקב העיוות הנ"ל ובחלקם עקב התנגדות ותלונות על כאבים בהנעת הקרסול וכף הרגל.
תנועות הקרסול: כפוף גבי 10 מעלות משמאל, 15 מעלות מימין, כפוף כפי 15 מעלות משמאל 30 מעלות מימין.
מופק כאב רב בתנועות מפרקים סבטלריים ומפרקי
mid foot
.
מתקשה בעמידה על רגל שמאל בלבד.
"

11.
בפרק דיון ומסקנות נקבע כדלקמן:
"מר מחאג'נה אבראהים, נפגע בכף רגל שמאל בתאריך 29.11.04 וסבל משבר פשוט בראש עצם המסרק ה – 4 שהתאחה בעמדה טובה. לדבריו, עובר לתאונה לא סבל מכל בעיה בקרסול או בכף הרגל ותפקד ללא מגבלה. מתמונת ה –
c.t.

והצילומים שבוצעו ביום התאונה ובסמוך לתאונה (3.05 פחות מ – 4 חודשים מהתאונה) עולים דפורמציה ושינויים ניוונים ניכרים סבטלריים אשר אין כל ספק כי היו קיימים עובר לתאונה.
ניתן לכל היותר לומר
, בהעדר רישומים בידי על תלונות הקשורות לקרסול וכף הרגל עובר לתאונה כי היא גרמה להאצת התהליך הניווני בקרסול.
מכאן, אני מעריך כי יזדקק לניתוח מסוג
triple arthrodesis


שלאחריו החלמה של כ – 6 חודשים.
לאור כל האמור לעיל הנני מעריך את נכותו האורטופדית הצמיתה של מר מחאג'נה אברהים בעקבות התאונה מתאריך 29.11.04 בשיעור של:
20%
(עשרים אחוזים), לפי סעיף 49 (2) ו' לקובץ תקנות הביטוח לאומי לפי ההסבר הבא: 'עקב הגבלת תנועות סבטלריות וטרסליות עם דפורמציה וכאבים'.
מתוכם יש לנכות חצי, עקב שינויים ניווניים מקדימים
.
"

12.
ביום 26.5.08 הודיעו ב"כ בעלי הדין כי הגיעו למסקנה, נוכח הניתוח שעבר התובע לאחר שנבדק ע"י המומחה, כי ראוי שהתובע ישוב וייבדק ע"י פרופ' סלעי טרם חקירתו על חוות דעתו. על כן, ישיבת יום 26.5.08, שהיתה קבועה לשמיעת הראיות, לרבות חקירתו הנגדית של פרופ' סלעי, בוטלה, וביום 2.6.08 נבדק התובע בשנית ע"י המומחה.

13.
בפרק "בדיקה פיזיקלית" לחוות הדעת השניה נכתב כדלקמן:
"נכנס לבדיקה הולך עם קב ביד ימין בצליעה מודגשת, בנעלים אורטופדיות, אולם במהלך הבדיקה ולאחריה הולך בצליעה קלה מאוד.
צלקות ניתוחיות
בקרסול וכף רגל שמאל משני צידי הקרסול ובקדמתו. מכערות אך לא רגישות למגע.
קיימת דפורמציה מסוג
plano valgus
דו צדדי.
יכול לעמוד על כל רגל בנפרד, עם קושי קל משמאל.
בדיקת ע"ש מותני:
מבחני לסג והרמת רגל ישרה שליליים.
כוח גס החזרים ותחושה שמורים ושווים בגפים תחתונות.
תנועות ע"ש מותני מלאות בכל מישורי התנועה.
תנועות מפרקי הקרסול:
כפוף גבי 5 מעלות משמאל, 15 מעלות מימין, כפוף כפי 15 מעלות משמאל 30 מעלות מימין.
אין תנועות סבטלריות משמאל מימין מופק כאב בתנועות אלו.
"

14.
בפרק "דיון ומסקנות" נקבע כדלקמן:
"מר מחאג'נה עבר בתאריך 1.06 ניתוח לקיבוע משולש בקרסול וכן תיקון ציר עצם העקב. במהלך לאחר ניתוח היה אירוע זיהומי שחלף. כיום מתלונן על כאבים בכף הרגל ובקרסול. בבדיקתו העדכנית קימות צלקות מכערות, קיימת הגבלה מעט משמעותית יותר בתנועות הקרסול, עם קשיון סבטלרי בעמדה נוחה.
בצילומים כאמור מצב לאחר קיבוע סבטלרי ותיקון ציר העקב עם שינוים ניוונים במפרקי כף הרגל.
כאמור בדיקת ע"ש מותני ללא חסר נוירולוגי וללא הגבלות תנועה ובצילומים שינויים ניוונים. לא הועלו בפני
בשתי הבדיקות תלונות הקשורות לע"ש מותני וככל שהן קיימות. אני מעריך כי הן המשך לתלונותיו מזה שנים רבות על כאבי גב תחתון כפי שעולה מעיון בתיקו הרפואי.
לאור כל האמור לעיל הנני מעריך את נכותו האורטופדית הצמיתה של מר מחאג'נה אבראהים בעקבות התאונה מתאריך 29.11.04 בשיעור של:
10% (עשרה אחוזים), לפי סעיף 49 (3) לקובץ תקנות הביטוח הלאומי לפי ההסבר הבא: 'עקב קשיון נוח של מפרקי הטרסוס'.
וכן:
10% (עשרה אחוזים), לפי סעיף 48 (3) א' לקובץ תקנות הביטוח הלאומי לפי ההסבר הבא: 'עקב הגבלה ניכרת בתנועות הקרסול'.
וכן:
5% (חמישה אחוזים), בהתאמה לפי סעיף 75 (1) ב' לקובץ תקנות הביטוח הלאומי לפי ההסבר הבא: 'עקב צלקות מכערות'.
כאמור, יש לנכות מחצית מנכות זאת עקב מצב מקדים של שינויים ניוונים עובר לתאונה נשוא חוו"ד זו.
אני מעריך כי היה באי כושר למשך כ – 6 חודשים מהניתוח שעבר וחלקי 50% למשך כ – 3 חודשים נוספים.
אני מעריך כי יזדקק לנעלים אורטופדיות מותאמות בעלות כ – 3,000 ₪, לשנה.
מגבלתו לעבודה כשעור נכותו ולעבודה שאינה כרוכה בעמידה והליכה ממושכים.
"

15.
בתשובה לשאלות הבהרה שנשלחו אליו, השיב המומחה, (תשובות מיום 26/11/06) כי השבר שנגרם לתובע בתאונה הינו "...שבר פעוט בעצם המפרק שאינו מותיר בדרך כלל נכות... לכשעצמו אין שבר עצם מסרק גורם להגבלות תנועה בקרסול..." וכן כי השבר גרם "...להאצת חלק בתהליך הנווני שעובר לתאונה...".

16.
פרופ' סלעי עמד על דעתו כי עובר לתאונה נצפו אצל התובע שינויים ניווניים ארטרוטיים מתקדמים בשתי כפות רגליו, ולדעתו "...סביר להניח כי ברבות הזמן היתה נצפית החמרה בשינויים אלו ועימם החמרה קלינית: כאבים, הגבלות תנועה וניוד" (תשובות הבהרה מיום 2.11.08). משכך, עמד פרופ' סלעי על דעתו זו, וכדבריו:
"...בבדיקתי העדכנית, כבקודמת, ציינתי:
מבנה כפות רגליים שטוחות דו צדדי.
כאבים בתנועות סבטלריות מימין.
שינויים ניווניים דו צדדיים בבדיקות ההדמיה.
מכאן שאין זה מצב תיאורטי, אלא ממשי ביותר"
(תשובות הבהרה מיום 1.7.08).

17.
לטענת התובע, כל נכותו נובעת מהתאונה בלבד ולחילופין, יש לקבוע כי מחצית מהנכות שנקבעה עבור הגבלה ניכרת בתנועות הקרסול נגרמה בגין התאונה ובאשר לנכות בשיעור של 10% עקב קשיון נוח – יש לקבוע כי כל כולה נגרמה בגין הטיפול הרפואי שנדרש עקב התאונה. על כן, משאין מחלוקת כי מלוא הנכות שנקבעה בגין הצלקות הניתוחיות (5%) נגרמה בגין התאונה – יש להעמיד את נכותו הרפואית על 18.775%.

18.
לטענת הנתבעות, אין לסטות מקביעות המומחה, במיוחד נוכח כך שהתובע לא זימנו לחקירה על חוות דעתו.

19.
באשר לטענתו החלופית של התובע לפיה יש לקבוע כי מלוא הנכות בגין הקשיון נגרמה בגין התאונה – עובר לניתוח נקבעה נכותו הכוללת של התובע בשיעור של 20% בגין הגבלה בתנועות פרקי כף הרגל. בעקבות הניתוח פחתה הנכות ל-10% בגין קשיון נוח ונקבעה בנוסף נכות בשיעור של 10% בגין הגבלה ניכרת בתנועות הקרסול. משהמומחה מצא כי התאונה והמצב הרפואי הקודם הביאו לניתוח – אין מקום לאמץ את טענתו החילופית של התובע.

20.
לא מצאתי מקום לסטות מקביעת המומחה ולפיה נכותו הרפואית של התובע הינה בשיעור של 14.5%. עמדתו של המומחה הובהרה הבהר היטב ומשלא נחקר על חוות דעתו ותשובותיו איני מוצא מקום לסטות מקביעותיו.

הנכות התפקודית

21.
התובע לא שב לעבודותיו בעירייה ובמשרד הדתות. התובע עבד בעירייה מחודש אוגוסט 1982 ובמשרד הדתות הועסק עפ"י חוזה ממשלתי לתקופה של 3 שנים כל פעם. במועד התאונה, כפי שעולה מתלושי שכרו, חוזה העבודה כמואזין היה בתוקף עד ליום 31/12/04 והוא הוארך לאחר התאונה עד ליום 31/12/07.

22.
ביום 1.11.06 הוצא התובע לפנסיה מוקדמת. לטענת התובע, נכותו התפקודית בהתחשב בגילו, הכשרתו, עבודותיו הקודמות, מצב התעסוקה ומגבלותיו - מגעת לכדי 100% ועל הנתבעות לפצותו בגין ההפרש שבין השכר שאמור היה להשתכר אלמלא התאונה לבין תשלומי הפנסיה שהינו מקבל משרות המדינה ומקרן מקפת.

23.
לטענת הנתבעות, הוכח כי התובע מפריז בתלונותיו, לרבות בצליעתו המודגשת; התובע כורז גם כיום 3 פעמים ביום למתפללים במסגד; התובע עוסק בקניית ומכירת מוצרי חלב; התובע נוהג ברכב בלא כל מגבלות ואין מניעה כי יעסוק בנהיגה; התובע היה פורש לגמלאות בגין מגבלות רפואיות בלא כל קשר לתאונה הן בגין השינויים הניכרים בשתי כפות רגליו שאינם קשורים לתאונה והן בשל מגבלותיו בע"ש מותני.

24.
התובע שימש כאיש תחזוקה בעירייה ובמסגרת זו נדרש, בין היתר, לבצע עבודות ניקיון בבניין העירייה המשתרע על 3 קומות ללא מעלית, ולצורך כך נדרש לעלות ולרדת בכ-80 מדרגות המבנה. עבודת התובע כללה גם הגשת תה וכיבוד לעובדי העירייה הפזורים במחלקותיה השונות וכן טיפול בדואר (ע"י איסופו, מיונו וחלוקתו למחלקות).

25.
באשר לעבודתו כמואזין – התובע כרז 3 פעמים ביום למתפללים באמצעות מערכת הכריזה. מערכת הכריזה מורכבת, בין היתר, מרמקולים הממוקמים בצריח המסגד ומפעם לפעם, אם כי לעתים רחוקות, היה על התובע לעלות למרומי המסגד. במסגרת עבודתו נדרש התובע, מעת לעת, לתחזק את אולם התפילה, השירותים והברזייה שבמסגד.

26.
ב"כ התובע מודה בסיכומיו כי התובע הגזים בצליעתו המודגשת במהלך בדיקתו השניה ע"י פרופ' סלעי ולטענתו, על אף שהמומחה היה מודע לכך – קבע את הנכות שקבע.

27.
בעת שפסע התובע אל דוכן העדים בישיבת יום 1.12.08 הוא התהלך בצליעה ניכרת.
התובע השיב בחיוב לשאלת ב"כ הנתבעות האם הוא תמיד מתהלך בצליעה שכזו. כן אישר התובע כי אינו מתהלך בעזרת מקל (עמ' 9 לפרוטוקול).

28.
החוקר מאדי עקב אחר התובע ביום 30.11.08 ואף נפגש עמו תחת כיסוי. המעקב והמפגש הוסרטו ע"י החוקר מאדי והוקרנו במהלך חקירתו הנגדית. במהלך הצפייה בסרט תיעדתי בפרוטוקול הדיון את התרשמותי מאופן הליכתו של התובע: "התובע נראה יוצא מפתח דלת ומתהלך הליכה 'רגילה'. לא עלה בידי להבחין בצליעה בעת ההליכה... בשעה 09:04 נראה התובע ... מתהלך מספר מטרים, כאשר הפעם ניתן להבחין בצליעה קלה..." (עמ' 28 לפרוטוקול) ובהמשך: "...השעה 09:29... התובע נראה מרבית הזמן מאז תחילת הסרט כשהוא מתהלך מסביב לרכב, נכנס ויוצא ממנו. בכל אותן פעמים שבהן נכנס התובע לרכב הוא התיישב לפרק זמן קצר ביותר. השעה 09:31. התובע נראה הולך ברגל, כאשר במהלך ההליכה הוא עולה למפלס גבוה יותר... לא התרשמתי ממאמץ מיוחד של התובע בעת שעלה מהבלוק אל המפלס העליון, ובהמשך הוא נראה מתהלך. לא עלה בידי להבחין בצליעה..." (עמ' 29 לפרוטוקול).

29.
החוקר עטיה העיד כי ביום 10.11.08 הבחין "...בתובע הולך מהמסגד לביתו והוא מתהלך ללא כל אמצעי עזר ונעצר מדי פעם לשוחח עם אנשים והמשיך ללכת לעבר ביתו ללא מגבלה... לא הבחנתי במגבלה כלשהי בהליכתו ואף לא בצליעה. הוא הלך ללא מגבלה ו/או אמצעי עזר, אולם לאחר שעמד על זהותינו החל התובע לצלוע בצורה קיצונית ודידה על רגלו השמאלית..." (עמ' 33 לפרוטוקול). בחקירתו הנגדית העיד החוקר עטיה כי המרחק בין המסגד לבית הינו כמה מאות מטרים וכי בתיאורו "ללא מגבלה" התכוון "ללא צליעה".

30.
מחוות דעתו הראשונה של המומחה ומתשובות ההבהרה ברי כי סבר שאלמלא השינויים הניווניים שהיו לתובע עובר לתאונה – לא היו נותרות לו, בגין השבר, מגבלות תנועה. משכך, סבר פרופ' סלעי כי כל שניתן לייחס לתאונה הינו האצת התהליך הניווני. כך גם סבר בחוות דעתו השניה.

31.
סביר בעיני כי התובע אכן לא היה מסוגל לשוב לעבודתו כאיש אחזקה בעירייה כפי שעולה מהראיות שהובאו בפני
לרבות עדות המנהל. ברם, לא שוכנעתי כי התובע לא יכול היה לשוב לעבודה כמואזין, שכן זו אינה "...כרוכה בעמידה והליכה ממושכים" כפי שקבע המומחה. הצורך לעלות למגדל המסגד התעורר לעתים רחוקות, בעיקר בעת תקלות במערכת הכריזה, וגם אז ספק אם התובע עצמו נדרש לטפל ברמקולים. ייאמר כי התובע לא זימן לעדות את מי ממעסיקיו במסגד ו/או הציג מסמך המעיד על אי התאמתו לעבודה זו, להבדיל מעבודתו בעירייה.

32.
להערכתי, אלמלא התאונה התובע היה פורש מעבודתו בעירייה בעוד כארבע שנים, בהגיעו לגיל 63, בגין השינויים הניווניים שהיו הולכים ומחמירים בשתי כפות רגליו. באשר להמשך עבודתו כמואזין - איני סבור כי היתה מניעה להמשך עבודה זו, חרף מגבלותיו ולחילופין בעבודה אחרת בהיקף הכנסה זהה לערך.

33.
לטענת הנתבעות, הוכח כי התובע עוסק במסחר בחלב ובגבינות כפי שעלה מהסתירה המהותית שבין עדות התובע לאשתו. לא ניתן ליישב סתירות אלו והן מעלות חשד כי התובע אכן עוסק בעבודה במסחר. ברם, איני מוצא מקום להכריע בשאלה זו מהטעם כי לדעתי התובע יכול לעסוק בעבודה חלקית המתאימה למגבלותיו חרף יציאתו לפנסיה מוקדמת.

34.
יש לזקוף לחובת התובע את ניסיונו להאדיר את חומרת מגבלותיו הן בעת בדיקתו ע"י המומחה והן בהליכתו בצליעה ניכרת באולם ביהמ"ש, ניסיון שאינו מתיישב עם הקלטת שהוצגה בפני
ביהמ"ש.

35.
לאור האמור לעיל ובהתייחס לנזקי התובע לעבר ולעתיד תקבע נכותו התפקודית של התובע בדרך של פסיקת פיצוי באופן גלובלי המביא בחשבון את כלל הראיות והטיעונים שהובאו בפני
ביהמ"ש.

הפסדי שכר

מבוא

36.
ממוצע שכרו הנומינלי השנתי של התובע בשנים 2001-2004 הסתכם בעירייה ב-96,210 ₪ ברוטו וכמואזין ב-31,748 ₪ ברוטו. מכלל שכרו של התובע נוכה מס הכנסה בשיעור של כ-15% ועל כן שכרו החודשי הממוצע נטו הסתכם ב-9,064 ₪ נומינלי. סכום זה בצירוף הפרשי הצמדה (על בסיס מדד 11/02) מסתכם ב-9,852 ₪ נכון למועד פסה"ד.

37.
כאמור, התובע לא שב לעבודותיו בעירייה ובמשרד הדתות. התובע הציג אישורי אי כושר בגין תקופה זו. המומחה לא קבע תקופת אי כושר למעט 6 חודשי אי כושר מלאים לאחר הניתוח ו-3 חודשי אי כושר נוספים בשיעור של 50%.

הפסד השתכרות מלא לעבר עד ליום 31/12/06 - מועד היציאה לפנסיה

38.
עד ליציאתו לפנסיה מוקדמת קיבל התובע שכר ע"ח ימי מחלה וחופשה שנתית. התובע עותר לפסיקת פיצוי בגין ההפרש בין השכר שקיבל לבין השכר שאמור היה לקבל. עפ"י חישובי התובע מסתכם ההפסד בכ-75,000 ₪ ברוטו בשערוך למועד פסה"ד.

39.
לטענת הנתבעות, משהמומחה קבע תקופת אי כושר חלקית בלבד – אין לפצות את התובע מעבר לתקופה זו, מה גם שלא הוכח הפסד בגין שווי ימי המחלה.

40.
מבדיקת תלושי שכרו של התובע לשנת 2005 עולה כי נוכה משכרו מס הכנסה בשיעור של כ-9% ועל כן ממוצע השכר שקיבל בשנה זו (ובכללם תשלומי מקפת) הינו כ-7,000 ₪ נטו (נומינלי). סכום זה בצירוף הפרשי הצמדה (על בסיס מדד 6/05) מסתכם בכ-7,600 ₪.

41.
מבדיקת תלושי שכרו של התובע לשנת 2006, (לרבות תשלומי מקפת ובנטרול פדיון חופשה ומענק הסתגלות), ולאחר ניכוי מס הכנסה בגין השכר "השוטף" בלבד, עולה כי ממוצע השכר שקיבל בשנה זו הינו כ-7,500 ₪ נטו (נומינלי). סכום זה בצירוף הפרשי הצמדה על בסיס מדד 6/06 הינו כ-7,900 ₪.

42.
בהביאי בחשבון את טענות הצדדים, הערכתי כי התובע יכול היה לשוב לעבודה כמואזין (בחלק מהתקופה), ובעובדה כי הפיצוי הנתבע הינו בגין ההפרש בלבד שבין השכר שקיבל בפועל לבין השכר שאמור היה לקבל, מצאתי כי יהיה זה נכון לפסוק לתובע פיצוי בסך של 40,000 ₪ בגין הפסד השתכרות מלא לתקופה שעד ליום 31/12/06.

הפסד השתכרות חלקי מיום 1/1/07 ועד ליום 31/12/08

43.
תביעת התובע בגין הפסד השכר בשנים 2007-2008 מסתכמת בכ-155,000 ₪.

44.
כאמור, לדעתי התובע יכול היה לשוב לעבודתו כמואזין או לעבוד בעבודה חלקית מכניסה אחרת.

45.
לאור האמור לעיל מצאתי כי יהיה זה נכון לפצות את התובע בסכום של 60,000 ₪ בגין התקופה שמיום 1/1/07 ועד ליום 31/12/08. (לא הבאתי בחשבון את מענק ההסתגלות ומענק הפרישה ששולמו לתובע, שכן ממילא היה זכאי להם עם פרישתו המוקדמת לפנסיה בעוד 4 שנים).

46.
סה"כ הפסד השתכרות בעבר –

100,000 ₪.

הפסד השתכרות מיום 1/1/09 ועד ליום 31/12/2012 מועד היציאה הצפוי לפנסיה

47.
כאמור, להערכתי, בעוד ארבע שנים צפוי היה כי התובע לצאת לפנסיה מוקדמת מעבודתו בעירייה בלבד.

48.
לאור האמור לעיל מצאתי כי יהיה זה נכון לפצות את התובע בסכום של 110,000 ₪ בגין התקופה הנדונה.


הפסד השתכרות מיום 1/1/2013 ואילך

49.
לאור האמור לעיל התובע אינו זכאי לפיצוי בגין הפסד השתכרות בתקופה שמיום 1/1/2013 ואילך.

הפסד פנסיה

50.
כאמור, להערכתי התובע יצא לפנסיה מוקדמת 6 שנים לפני המועד שהיה אמור לצאת לפנסיה. מצאתי כי יהיה זה נכון לפצות את התובע בסכום גלובלי של 20,000 ₪.

הוצאות רפואיות בעבר ובעתיד


51.
התובע עותר לפסיקת פיצוי בגין הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד.

52.
מצאתי כי יהיה זה נכון לפסוק לתובע פיצוי בסך של 5,000 ₪ בגין הוצאות רפואיות לעבר בלבד.

נעליים אורטופדיות


53.
כאמור, פרופ' סלעי אישר כי התובע נזקק לנעליים אורטופדיות בעלות של 3,000 ₪ לשנה.

54.

ביום 17.10.06 רכש התובע נעליים אורטופדיות בסכום של 1,500 ₪ ומאז לא רכש נעליים נוספות.

55.
התובע עותר בסיכומיו לפסיקת פיצוי בסך של כ-52,000 ₪ לרכישת נעליים אורטופדיות עד לתום תוחלת חייו.

56.
משעסקינן בהאצת נכות ומשהתובע רכש נעליים בעלות נמוכה יותר מזו שהעריך המומחה – מצאתי כי יהיה זה נכון לפסוק לתובע בפריט זה פיצוי בסך של 6,000 ₪.

הוצאות ניידות לעתיד


57.
התובע עותר לפסיקת פיצוי בגין הוצאות ניידות לעבר ולעתיד לרבות הוצאת נסיעה בסך של כ- 5,300 ₪ המגובות בקבלות.

58.
התובע הינו בעלים של רכב. מצאתי כי יהיה זה נכון לפסוק לתובע פיצוי בסך של 10,000 ₪ בגין הוצאות נסיעה מוגברות לעבר ולעתיד.

עזרת צד שלישי לעבר ולעתיד


59.
איני סבור כי התובע זכאי לפיצוי בגין עזרת צד שלישי לעתיד. באשר לעבר, סביר בעיני כי התובע נזקק לסיעוד האשה בתקופה שבסמוך לאחר התאונה וכן לאחר הניתוח שעבר.

60.
מצאתי כי יהיה זה נכון לפצות את התובע בסכום של 4,000 ₪ בגין עזרת צד שלישי לעבר.

נזק לא ממוני

61.
בגין 14.5% נכות, בניכוי גיל ובתוספת הפיצוי בגין 9 ימי אשפוז – הנני פוסק לתובע פיצוי בסך של 25,729 ₪.

סיכום

62.
להלן סיכום הפיצוי:
הפסד השתכרות בעבר
100,000
₪
עזרת צד שלישי בעבר
4,000
₪
נעליים אורטופדיות
6,000
₪
הוצאות נסיעה
10,000
₪
הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד
5,000
₪
הפסד השתכרות לעתיד
110,000
₪
הפסדי פנסיה
20,000
₪
נזק לא ממוני
25,729
₪
___________________________________
סה"כ
280,729
₪

האם התאונה הינה תאונת עבודה

63.
לטענת הנתבעות, בתעודת חדר המיון מביה"ח העמק (ת/2) נכתב מפי התובע כי התאונה אירעה "...בדרך מעבודתו" ועל כן היה על התובע לפנות למל"ל ומשלא עשה כן יש לנכות את כל התשלומים שהיה אמור לקבל מהמל"ל.

64.
לטענת התובע, התאונה אירעה בקרבת בית הקברות במהלך מסע לוויה שאינו קשור לעבודתו. הוסיף וטען התובע כי ביום התאונה נעדר מעבודתו בשל מחלה כפי שעולה לכאורה מת/2.

65.
גם אם התובע היה "בדרך מעבודתו" – התביעה לא היתה מוכרת ע"י המל"ל שכן ברי כי עסקינן בסטייה בדרך לביתו של התובע מהעירייה ו/או המסגד.


סוף דבר

66.
אשר על כן, הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 280,729 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור של 13% בתוספת מע"מ, אגרת בית משפט והוצאות משפט. מהסכום שיתקבל, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל, יש לנכות את התשלום התכוף ששולם לתובע בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק, ממועד התשלום ועד למועד הניכוי.


זכות ערעור תוך 45 יום לביהמ"ש המחוזי.


פסק הדין יישלח בדואר רשום לבאי כח בעלי הדין.


ניתן היום 12 בינואר, 2009 (ט"ז בטבת תשס"ט) בהעדר הצדדים.

________________
יחזקאל הראל
, שופט






א בית משפט שלום 35180/05 אבראהים מחאגנה נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, סמיה גבארין (פורסם ב-ֽ 12/01/2009)