פסקי דין על אדגר השקעות בע"מ | פסקי דין על עדנה שטנג

1/98 עא     11/01/1999




עא 1/98 אדגר השקעות בע"מ נ' עדנה שטנג





בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו

ע.א. 1/98 בפני
הרכב השופטים:
ד"ר דרורה פלפל, שופטת - אב'ד
אסתר קובו, שופטת
שרה ברוש, שופטת

המערערת: אדגר השקעות בע"מ

- נ ג ד -
המשיבים: 1. עדנה שטנג

2. אה ו ד שט נ ג

פסק דין
א. מהות העתירה
זהו ערעור על פסק דינו של בית משפט קמא (השופט ק. ורדי), שנתן

פסק דין
הצהרתי, לפיו אין לעקל את המטלטלין המצויים בדירה של המשיבים וכן כי המשיבה מס' 1 היא הבעלים של מחצית מן המטלטלין המצויים בדירה.

ב. עובדות רלוונטיות
ביום 17.12.96 נפתח תיק הוצל"פ מס' 01-88626-96-4 נגד המשיב מס' 2 בגין חוב חלוט על פי

פסק דין
של בית משפט.
במסגרת תיק ההוצל"פ, הוטל ביום 7.4.97 עיקול ברישום על המטלטלין המצויים בדירה המשותפת של המשיבים. בתאריך 14.4.97 הגישה המשיבה מס' 1 בקשה להצהיר, כי אין לעקל את המטלטלין, וכי היא הבעלים של מחציתם.
בתאריך 17.11.97, במסגרת המרצת פתיחה שהוגשה בנושא, החליט בית משפט קמא, שהמטלטלין נשוא הבקשה, שנמצאים בדירת המשיבה, שייכים לה ולמשיב מס' 2 והיא זכאית לרכוש את מחציתם בטרם יוצאו המטלטלין למכירה בהוצל"פ. כמו כן
חייב את המערערת לשלם למשיבה מס' 1 הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 7,500 ש"ח + מע"מ, הן לאור התוצאה, והן לאור העובדה שזו היתה/מלכתחילה הצעת ב"כ המשיבה מס' 1. על כך הוגש הערעור.
ג . קביעת בית משפט קמא

בית משפט קמא דן בשאלה, האם בני זוג חייבים במשותף בהקשר לחוב שיצר אחד

מהם (באופן פרקטי) כלפי צד ג'.

לאחר דיון מקיף, הגיע בית משפט קמא למסקנה, שבמסגרת היחסים שבין הצדדים,
היה שיתוף בפועל ושכתוצאה ממנו, הלכת השיתוף חלה הן לגבי זכויות והן לגבי
חובות.
לאחר שבדק את המעגל הפנימי הזה, הלך בית משפט קמא צעד נוסף ובדק את המעגל החיצון, כשהוא שואל את עצמו, האם גם ביחסים כלפי צד ג' גוברת הלכת השיתוף
במובן זה, שהמשיבה מס' 1 חבה לחוב שיצר המשיב מס' 2 כלפי המערערת.
ביהמ"ש קמא השיב לשאלה זו בחיוב. האסמכתא לתשובה החיובית היתה ע"א
5598/94, נניקשווילי נ' נניקשווילי, פ"ד מט(5) 163.

אסמכתא זו נבנתה בבימ"ש קמא על התשתית העובדתית הבאה:
-המשיבה מס' 1 נתבעה בתיקים אחרים מכח ערבות ולא מכח חזקת השיתוף;
-המשיבה מס' 1 לא היתה הרוח החיה בעסקים שיצרו את החוב, אלא המשיב מס' 2; -המשיבה מס' 1 אומנם היתה צד להסדר נושים והסכימה בחתימתה לכך שדירת המגורים המשותפת שלהם תימכר ותשמש ככיסוי לחוב, במסגרת ההסדר, ברם הסדר זה לא יצא לבסוף אל הפועל.
-לא הוכחה הסכמה מפורשת או משתמעת של המשיבה מס' 1 לשותפות מלאה בחובות במישור החיצוני והסכמה לכך שהמיטלטלים ישמשו לפרעון החובות, ואין להסיק זאת מכך שלגבי הדירה הביעה הסכמה מפורשת, אלא ההיפך;
לכן, היתה מסקנת בימ"ש קמ"א, כי זכותה של המבקשת מכח חזקת השיתוף גוברת על העיקול של צד ג'.
ד. היש מקום להתערב בפסה"ד של בימ"ש קמא?

נראה לנו כי בימ"ש קמא פירש שלא כראוי את הילכת נניקשווילי.

מדברי השופטת טובה שטרסברג כהן עולה כי ההלכה היא כדלקמן:

ההלכה שיצאה מלפני בית משפט זה היא, כי שיתוף בנכסים כולל בתוכו שיתוף
בחובות הנתפסים כנכסים שליליים. חריגים לחזקה זו הם חובות בעלי אופי
אישי אומר הנשיא שמגר:

"חזקת השיתוף בחובות משלימה את חזקת השיתוף בנכסים. בן הזוג הנהנה מפירות השותפות עם בן-זוגו,חייב לשאת בעול החובות שנוצרו במהלך החיים המשותפים.
שתי החזקות הללו משקפות את תמציתו של משק הבית המשותף - ההנאה מרווחי השותפות לצד הנשיאה המשותפת בהוצאות ובהפסדים. . .נטל ההוכחה הוא על הצד
הטוען כי חוב מסויים איננו משותף. יש להדגיש כי הלכת השיתוף בחובות
קורלטיבית להלכת השיתוף בנכסים. . .חריגים לחזקה זו הינם חובות בעלי אופי
אישי" (ע"א 5598/94 נטלה נניקשווילי נ' דניאל דוד נניקשווילי, מט'(5,) עמ' 166, בעמ' 169).
במקרה נניקשווילי היה מדובר בחוב שנוצר ע"י הלוואה שהבעל נטל. במשך תקופה ארוכה התנהלה נגד הבעל תביעה בה נתבע לשלם את החוב. בסופו של דבר ניתן נגדו פס"ד. לאחר פסה"ד היה הבעל במגעים עם הנושים להסדירו. לפי הראיות שם, נטלה המערערת חלק במגעים אלה ודבר החוב היה ידוע לה.
הלכת נניקשווילי פורשה בהמשך ע"י בתי המשפט המחוזיים לסוגיהם, כמיישמת את הלכת השיתוף "החיצונית" גם ביחסים בין הצדדים השותפים לבין צד ג', או במלים אחרות: ניתן לגבות משני הצדדים לשיתוף חוב שנוצר ע" אחד מהם בלבד, כלפי צד ג'.
הרא י ו ת :

במהלך הראיות עלה כי המשיבה מס' 1 היתה מודעת לחובות של המשיב מס' 2 לאורך כל הדרך, והיתה נכונה גם לעזור לו מכח רצון ומחויבות כלפיו כתוצאה מהחיים המשותפים שלהם. לא היתה מחלוקת, כי בין הצדדים יש .יחסים טובים וכי
המשיבה מס' 1 מרגישה עצמה, כתוצאה מכך, מחוייבת גם בחובות המשיב מס' 2.
העידה המשיבה מס' 1:

"אנו חיים חיים משותפים. זה מחווה אישית שלי שאני יכולה לעשות זאת לכל
אדם, עשיתי את זה לבעלי. לא מתוך תוקף שמשהו חייב אותי ולא מתוך נישואי לאהוד" (פרוטוקול נספח ג' לכרך האסמכתאות מטעם המערערת).
ובהמשך, בתשובה לשאלה:
"איך לא הגשת בקשה מיד אם ידעת שזה יכול לגרור כל מיני דברים, מדוע לא הגשת בקשה לביהמ"ש, שאומר שלא יעקלו לך את המיטלטלין מפני שזה חובות שלך
ולא של אהוד".
תשובת המשיבה מס' 1 היתה: "אני לא יודעת".

במקום אחר אמרה: "אני שותפה לו לחיים ולחובותיו במחווה האישית שלי ומרצוני אני הולכת איתו".
המסקנה שבית משפט קמא הסיק מדברים אלה, איננה מקובלת עלינו.
המשיבה מס' 1, לאורך כל הדרך, גילתה את דעתה, שהמדובר בחובות משותפים לה ולבעלה והתגייסה לעזרתו כדי להפחיתם. למטרה זו, היא רצתה, הסכימה והיתה נכונה לשעבד את הנכס היקר ביותר, בדרך כלל בחיי זוג משותף, וזאת דירת המגורים המשותפת, כדי שזו תמכר לכיסוי החוב המשותף. האם בכך אין לראות הסכמה מכללא לחזקת השיתוף גם לגבי מטלטלין?
האם ביחסי השיתוף שהתבטאו בנכונות שלה לאורך כל הדרך ובכך שלא התנגדה במשך שנתיים לצו עיקול שהוטל במסגרת אחרת על המטלטלין, אין לראות נכונות והסכמה לכך שהיא חייבת גם כלפי צד ג' לתשלום מכח הרכוש המשותף?
אנו סבורים שהתשובה לכך חיובית.
הפועל היוצא הוא, שהמשיבה מס' 1 לאורך השנים ובמספר רב של הזדמנויות גילתה את דעתה, שלא רק היא ובעלה חד-המה, אלא גם החובות חד-המה.
היישום:
בחיי הנישואין יש דבש ויש עוקץ. הצדדים נהנים ממאמץ משותף, שתורם כל אחד

מהם לתא המשפחתי וגם צריכים לשאת בכשלונות כלכליים של אחד מהם הפוגעים בתא זה. על כך אמר חברנו השופט ד"ר ג. קלינג בה"פ 2171/95 עזבון המנוח שרה ברזל ואח' נ. הכנ"ר (לא פורסם), כי:
"מעצם הרעיון שחזקת השיתוף עלולה לפעול לחובתו של בן זוג, משתמע שיש ואותה חזקה לא הניבה דבש ואין בה אלא עוקץ".
אשר על כן, ניתן היה, רק לאור הלכות אלה, לקבל את הערעור.
נוסיף לכך נקודה נוספת, והיא, שהמדובר בהמרצת פתיחה. הכללים שחלים לגבי המרצת פתיחה הם, בין היתר, העדר שיהוי, תום לב וידיים נקיות.
מבחינה עובדתית היה מוטל עיקול על המטלטלין של המשיבה מסי 1 בהליך אחר במשך שנתיים. היא לא מחתה כנגד עיקול זה, היא לא ביקשה את הסרתו, ואדרבא, במהלך הזמן, ניהלה עם המשיב מס' 2 משא ומתן להסדר חובות.
האם בכך יש תום לב?
האם בכך אין שיהוי?
העקרונות הללו הם המסדרון שדרכו יכול המבקש להכנס לטרקלין, כדי שיתחיל דיון בעניינו. בנוסף לאמור לעיל, אזי המשיבה מס' 1 נשארה עדיין במסדרון ולטרקלין טרם הגיעה.
לאור כל האמור לעיל, אנו מבטלים את פסק הדין של בית משפט קמא ומקבלים את הערעור וקובעים שהמערערת זכאית להטיל עיקול על המטלטלין להם טענה המשיבה מס' 1.
במהלך הטיעון, בתשובה לשאלת בית משפט, הובא לידיעתנו, שבינתיים פעלו הצדדים על פי מנגנון שנקבע בפסק הדין של בית משפט קמא, לפיו נמכרו

המטלטלין להם טענה המשיבה מס' 1 ותמורתם שולמה למערערת.
לאור קביעתנו שפסק הדין בטל, לא נראה לנו, שיש להחזיר את כל הגלגל אחורנית, אלא שהצדדים יתחשבנו ביניהם ברוח העקרונות שנקבעו בערעור.

ה. לענין ההוצאות
בית משפט קמא קבע סכום של 7,600 ש"ח בצירוף מע"מ, כהוצאות.

משביטלנו את פסק הדין של בית משפט קמא, התבטל גם חיוב זה בהוצאות. במידה ושולמו כספים, יש להחזירם למשלם - המערערת.
אנו מחייבים את המשיבה מס' 1 בהוצאות הערעור בסכום כולל של 20,000 ש"ח מע"מ. הסכום ישא ריבית והצמדה כדין.
הפקדון יוחזר למערערת.

ניתן היום 11/01/99 בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא עותק מפס"ד זה בהמצאה כדין לב"כ הצדדים.
ד"ר ד. פלפל
, שופטת ד"ר ע. קפלן-הגלר, שופטת ש. ברוש, שופטת אב"ד









עא בית משפט מחוזי 1/98 אדגר השקעות בע"מ נ' עדנה שטנג (פורסם ב-ֽ 11/01/1999)