4558/08 פ 01/01/2001
פסק-דין בתיק ע"פ 4558/08
law data
law data
1
0
2009-01-15t05:55:00z
2009-01-15t07:31:00z
2009-01-15t07:31:00z
2
1264
6321
supreme court of israel
52
15
7570
11.8122
6 נק'
6 נק'
0
false
false
false
microsoftinternetexplorer4
st1\:*{behavior:url(#ieooui) }
/* style definitions */
table.msonormaltable
{mso-style-name:"טבלה רגילה";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-noshow:yes;
mso-style-parent:"";
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-para-margin:0cm;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:"times new roman";
mso-ansi-language:#0400;
mso-fareast-language:#0400;
mso-bidi-language:#0400;}
table.msotablegrid
{mso-style-name:"טבלת רשת";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
border:solid windowtext 1.0pt;
mso-border-alt:solid windowtext .5pt;
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-border-insideh:.5pt solid windowtext;
mso-border-insidev:.5pt solid windowtext;
mso-para-margin:0cm;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
text-align:right;
mso-pagination:widow-orphan;
mso-layout-grid-align:none;
punctuation-wrap:simple;
text-autospace:none;
font-size:10.0pt;
font-family:"times new roman";
mso-ansi-language:#0400;
mso-fareast-language:#0400;}
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ
4558/08
בפני
:
כבוד השופטת מ' נאור
כבוד השופט א' רובינשטיין
כבוד השופט י' דנציגר
המערער:
יעקב עמר
נ
ג
ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור על גזר דינו של בית המשפט
המחוזי בבאר שבע ב-ת"פ 8147/07 מיום 6.5.2008 שניתן על ידי כבוד השופט י'
צלקובניק
תאריך הישיבה:
ט"ז בטבת התשס"ט
(12.1.2009)
בשם המערער:
עו"ד חני צרנובילסקי
בשם המשיבה:
עו"ד ליאנה בלומנפלד-מגד
בשם שירות המבחן:
גב' ברכה וייס
פסק-דין
השופטת מ' נאור
:
ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט
י' צלקובניק) ב-ת"פ 8147/07 מיום 6.5.2008. בית המשפט הרשיע את המערער בעבירה
של שוד לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן:
חוק העונשין
) וגזר עליו את העונשים הבאים: מאסר בפועל של 40 חודשים, ו-20 חודשי
מאסר על תנאי למשך שלוש שנים מיום שחרורו, קנס בסך 20,000 ש"ח או 9 חודשי
מאסר תמורתו ופיצוי למתלונן בסך 50,000 ש"ח. הערעור מופנה כנגד חומרת גזר
הדין ביחס לתקופת המאסר בפועל ולענישה הכספית.
העובדות וההליכים
1.
כתב
האישום המקורי שהוגש כנגד המערער ייחס לו עבירות שוד וחבלה בכוונה מחמירה. לאחר
שהצדדים הגיעו להסדר טיעון, תוקן כתב האישום כך שנותרה בו רק עבירת השוד לפי סעיף
402(ב) לחוק העונשין. המערער הודה בעובדות כתב האישום המתוקן, לפיהן ביום 8.5.2007
תקף יחד עם אדם נוסף (להלן:
החבר
) את
המתלונן
שהמתין למעלית בכניסה לבניין מגוריו
. המערער וחברו התקרבו אל המתלונן מאחור והמערער הכה את המתלונן
בראשו. לאחר שהמתלונן ניסה להתגונן והכה את החבר בראשו, הכו המערער וחברו את
המתלונן ודקרו אותו בכלי חד, דקירה עמוקה בבית החזה. המערער וחברו לקחו בכוח את
התיק שהמתלונן נשא עליו. המתלונן אחז במערער והביא ללכידתו, אולם החבר הצליח לברוח
יחד עם התיק שבו היו כרטיסי חיוג בשווי 130,000 ש"ח, 21,000 דולר ו-14,000
ש"ח, וכן צ'קים, ארנק וכרטיסי אשראי.
2.
על פי הודאתו, הורשע המערער בעבירת שוד. בהתאם להחלטת בית המשפט
הוגש תסקיר מבחן בעניינו. בתסקיר צוין כי המערער, יליד שנת 1988, הוא בעל עבר נקי
שגדל במשפחה נורמטיבית. שרות המבחן התרשם כי למערער אינטליגנציה תקינה ושליטה
עצמית גבוהה, אך הוא נוטה למעורבות בחברה עבריינית וכך קרה גם במהלך מעצרו. עוד
נכתב בתסקיר כי המערער הביע חרטה ואמפטיה כלפי המתלונן וטען כי עבריינים מבוגרים
ממנו השפיעו עליו להשתתף במעשה השוד. המערער הביע רצון להשתתף בקבוצה טיפולית, אך
קצינת המבחן ציינה כי ניכר פער בין הצהרותיו של המערער לבין מעורבותו בחברה
העבריינית וכי נכונותו להשתלב בקבוצה הטיפולית אינה כנה, אלא נועדה להשפיע על
תוצאות משפטו. משום כך, נמנע שרות המבחן ממתן המלצה טיפולית, אולם צוין בתסקיר כי
בגזירת העונש יש לתת את הדעת לגילו הצעיר של המערער, לתקופת מעצרו הממושכת ולעברו
הנקי.
3.
בבואו לגזור את דינו של המערער ראה בית המשפט לנגד עיניו את הנסיבות
הקשות של העבירה בה הורשע. בית המשפט שקל לחומרה את סירובו של המערער למסור את
הפרטים הידועים לו על אירוע השוד, לרבות זהות חברו ומיקומו של הרכוש שנשדד. בית
המשפט קבע כי נוכח הרכוש הרב שהיה בידי המתלונן ודרך התקיפה שנקטו בה המערער
וחברו, סביר להניח כי השוד תוכנן מראש וניתן היה לצפות כי יהפוך לאירוע אלים. עוד
ראה בית המשפט כשיקול לחומרה את הפגיעה שנגרמה למתלונן ואשר עלולה היתה לגרום לנזק
בלתי הפיך, ואת העובדה שרכוש רב נגזל מהמתלונן ולא הוחזר לו. בית המשפט קבע כי אין
להתחשב בכך שלא הוכח מי מהשניים היה הדוקר משום שהוכח כי המערער היה מבצע בצוותא
באירוע כולו. אולם בית המשפט קיבל את עמדת שרות המבחן לפיה יש להתחשב בכך שחלקו של
החבר באירוע היה, ככל הנראה, גדול משל המערער. מהטעמים האמורים ולנוכח התפשטות
התופעה של חטיפת תיקים מאנשים תמימים קבע בית המשפט כי יש להטיל על המערער עונש
מאסר ממשי שיבטא מסר של הרתעה וגמול. עם זאת התחשב בית המשפט בדברי החרטה של
המערער, אף שלא נתן בהם אמון מלא, ובכך שמדובר
בבחור צעיר בעל עבר נקי. בית המשפט גזר על המערער עונש מאסר בפועל של 40 חודשים
שיימנו החל ממועד מעצרו, ביום 8.5.2007, ו-20 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים
מיום שחרורו, והתנאי שלא יעבור עבירת פשע. כן הוטל על המערער קנס בסך 20,000
ש"ח או תשעה חודשי מאסר תמורתו ופיצוי כספי למתלונן בסך 50,000 ש"ח.
הערעור שבפני
נו מופנה, כאמור, כנגד חומרת גזר הדין באשר לעונש המאסר לריצוי בפועל
ולענישה הכספית.
הטענות בערעור
4.
באת כוח המערער טוענת כי בגזר דינו של המערער לא נתן בית
המשפט משקל מתאים לשיקולים שצריכים היו להוביל לענישה חמורה פחות. כך טוענת באת
כוח המערער כי בית המשפט לא נתן את המשקל הראוי לכך שכתב האישום המקורי תוקן
ונמחקה ממנו עבירת החבלה, ולכך שלא נמצאו בפני
בית המשפט ראיות המפריכות את גרסתו
של המערער כי לא הוא דקר את המתלונן. עוד טענה היא כי בית המשפט שגה כאשר קבע בגזר
הדין כי מדובר בשוד שתוכנן מראש וכי
הנחה זו הביאה להחמרה בעונש שאינה במקומה. לטענת באת כוח המערער, לא הוכח כי מדובר בשוד מתוכנן ולכן בית המשפט צריך היה להתייחס רק
למעשה השוד כפי שהופיע בכתב האישום ולכך שחלקו של החבר באירוע היה גדול יותר משל
המערער. עוד מוסיפה באת כוח המערער כי בית המשפט שגה כאשר שקל לחומרה את העובדה
שהמערער לא מסר פרטים לגבי שותפו לשוד ולגבי הרכוש שנשדד, מאחר שבתחילה המערער כפר
במיוחס לו, והודה לאחר מכן במסגרת הסדר טיעון. באת כוח המערער טענה לעניין זה כי
המערער חושש למשפחתו, באת כוח המערער טוענת עוד כי בית המשפט שגה בהחלטה לשלוח את
המערער למאסר בפועל, שכן נוכח גילו הצעיר ועברו הנקי עלולה להיות למאסר השפעה קשה
על מצבו הנפשי ועל עתידו. לטענתה, עונש המאסר שהוטל על המערער אינו מביא לידי
ביטוי את נסיבותיו האישיות של המערער. בגדר נסיבות אלו מונה באת כוח המערער את
העובדה שלמערער אחות הסובלת מפיגור שכלי חמור, את כוונתו של המערער להתגייס
לצה"ל, את עברו הנורמטיבי, הודייתו - שחסכה זמן שיפוטי, חרטתו וגילו הצעיר.
לטענת הסנגורית, המעורבות בשוד היתה אירוע חריג בחייו של המערער, אשר התרחש על רקע
מצוקה כלכלית קשה והתחברותו של המערער עם חבורה שולית. היא טוענת כי צריך היה לתת
משקל גבוה יותר להמלצת שרות המבחן להתחשב בגילו הצעיר ובעברו הנקי של המערער בעת
גזירת עונשו. עוד מציין בא כוח המערער לקולא, כי הפציעה שנגרמה למתלונן היתה בסופו
של דבר פציעה קלה שלא גרמה לנזק בלתי הפיך.
5.
אשר לענישה הכספית, טוענת באת כוח המערער כי הטלת עונש מאסר
ארוך ולצידו ענישה כספית היא חריגה מהענישה הנהוגה על ידי בתי המשפט. באת כוח
המערער טוענת כי בית המשפט שגה בכך שלא הביא בחשבון שהמערער לא נהנה מתוצאות השוד
וכי המערער הינו חסר אמצעים, ולכן העונש הכספי הגבוה שהוטל עליו עשוי להביא למצב
שהוא ירצה מאסר ממושך בהעדר יכולת לשלם את הקנס החלופי. באת כוח המערער העלתה
טענות גם בעניין הפיצוי למתלונן, אך הבהרנו לה בדיון כי לא ניתן לשעות לטענות אלה
כיוון שהמתלונן לא צורף על ידי המערער כמשיב בערעור. באת כוח המערער הפנתה למקרים
קודמים בהם, לטענתה, בנסיבות זהות הוטלו עונשים קלים יותר. לטענתה במקרה הנדון
צריך היה בית המשפט להעדיף שיקולי שיקום על פני שיקולי הרתעה ולכן מבקשת היא מבית
משפט זה להורות על הקלה בעונשו של המערער הן במרכיב המאסר בפועל והן במרכיב הכספי.
6.
הוגש לבית המשפט תסקיר משלים בעניינו של המערער. לפי התסקיר,
המערער מרצה את עונשו ללא בעיות משמעת. המערער הביע רצון בהליך שיקום, אולם
להתרשמות שירות המבחן מדובר עדיין
בהצהרות שאין מאחוריהן מודעות לבעיות, ונזקקות לטיפול. המערער חוזר על עמדתו כי
העבירה שעבר היא תוצאה של היגררותו אחרי אנשים מבוגרים ממנו וכי לקיחת האחריות הבלעדית
על העבירה נבעה מכך שפחד שיפגעו ממשפחתו. לפי התסקיר, המערער מודע היום לכך שנוצל
על ידי אחרים, מגלה אמפטיה לקורבן וחש בושה כלפי משפחתו. שמענו בדיון גם את אמו של
המערער שתארה נסיבות משפחתיות עצובות, גם דבריה היו לנגד עיננו.
7.
באת כוח המאשימה תמכה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי.
8.
שקלנו טענות הצדדים והגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות.
המערער וחברו פגעו במתלונן פגיעה פיזית ופגיעה כספית כאחת. המערער הוא מבצע
בצוותא, ומכל מקום בית המשפט הניח לטובתו את ההנחות הנוחות לו ביותר, לפיהן חלקו
בארוע היה קטן. בצדק ראה בית המשפט כנסיבה לחומרא את העובדה שהמערער לא חשף את
זהות שותפו. כתוצאה מסירובו זה לחשוף את זהות שותפו, מסתובב אדם אלים כשהוא חופשי,
וגם הרכוש לא הוחזר למתלונן.
8.
בית המשפט שקל כדבעי את כל שצריך היה לשקול ואין מקום
להתערבותנו. הערעור על כל חלקיו נדחה.
ניתן היום, ט"ז טבת, תשס"ט (12.1.2009).
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט
ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.
08045580_c03.doc
עע
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,
www.court.gov.il