פסקי דין על שמואל ניסן | פסקי דין על אבו עקל אליאס | פסקי דין על הכשרת הישוב חברה לביטוח |

971/07 א     14/01/2009




א 971/07 שמואל ניסן נ' אבו עקל אליאס, הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ




כב' השופטת ב. גילאור
, נשיאה
התובע:
<<> <שמואל ניסן
>>

נגד

ה<נתבעים>
<<1> <אבו עקל אליאס
>>
<<2> <הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ
>>
פסק דין
בפני
תביעה לפי חוק הפלת"ד שהוגשה ע"י התובע שנפגע, לטענתו, ביום 18/4/07 בשעה 03.30 שעה שהוסע כנוסע במונית נהוגה ע"י הנתבע מכיוון נהריה לקריות. במהלך הנסיעה ביקש התובע מהנהג לעצור את הרכב על מנת לאפשר לו להטיל את מימיו. הנתבע עצר את הרכב בכביש עוקף עכו, בסמוך לשוליים. התובע ירד מהרכב, לטענתו, כרשום בכתב התביעה, עם צאתו את הרכב, ובטרם הספיק לייצב עמידתו, מעד, נפל והתגלגל, כשהוא סופג חבלות קשות בראשו, צווארו ושאר חלקי גוף.

על פי המתואר בתביעה נגרמה לו נכות כנראה בשיעור גבוה, בגין פגיעות, במיוחד בעמוד שדרה צווארי, בגינה אושפז תקופה ממושכת בביה"ח בנהריה ואח"כ בביה"ח לוינשטיין.

בפתח הדברים ירשם שגם אם התובע היה בעברו הרחוק כמו הקרוב עבריין בעבירות שתוארו בגליון ההרשעות נ/8, לרבות עבירות סמים, מבחן המהימנות לא יתבסס אך ורק על עברו זה וגם הכחשתו את עברו, כפי שתואר בתשובות לשאלון ובתיקון שנעשה אחר כך, למרות שההסבר שנתן מעורר תמיהה ואי אמון מוחלט.
הדברים יבחנו בפתח הדברים על פי הראיות שהוגשו, שהן כביכול ראיות אוביקטיביות.
אירועים טראומטיים נרשמים ברגעים הראשונים, אז מתואר האירוע ע"י מי שנפגע וע"י הסובבים אותו. העובדה שאף אחד מהמעורבים שהיו במקום, התובע, הנתבע, חברו הקרוב שירד קודם לכן, לא סבר שהתאונה קשורה בדרך כלשהי לתאונת דרכים, אלא נגרמה כתוצאה מנפילה של התובע, שעוד תתואר, מלמדת כי בסיס האמת נמצא שם. גם ברישומים הרפואיים ע"י הגורמים אליהם הובא התובע סמוך לאירוע, אין זכר לקשר כלשהו בין המונית לנפילה. יש רישומים על שתוי, על נפל, על התעלפות, אבל לא בעקבות פגיעה בחלק מהמונית בעת שיצא ממנה.
מסמכי בית החולים מעידים גם על רמה מסוימת של סמים, אלכוהול, במהלך הבדיקות שנעשו לו בשעות הראשונות לאחר האירועים.
למרות הכחשתו, נראה על פי המסמכים הרפואיים משנים קודמות כי סבל מסחרחורות שגרמו לו לנפילות, כנראה כתוצאה משתייה מופרזת.

נהג המונית תאר את מצבו של התובע שעה שעלה למונית ואין פלא שנעתר לבקשתו של התובע לעצור לו בשולי הדרך על מנת שיוכל להטיל את מימיו, להקיא או כל מה שנדרש כדי להשתחרר ממועקת השתייה.
גם הדינמיקה המתוארת גבי הנפילה בעייתית, בחלק מהמסמכים נרשם "נפל שתוי על גבו אחורה". הרישומים שם באו, ככל הנראה, מפיו של התובע שהיה מאושפז כאמור תקופה ממושכת ואלה הפרטים אותם מסר למטפלים בו. בעדותו בפני
לא סיפר התובע שנפל על גבו אלא תאר יציאה, היתקלות במשקוף המונית והתגלגלות כמה מטרים, כביכול, במדרון הנמצא במקום.

אין צורך שאצא למקום כדי לראות את השיפוע של המדרון המתואר. לפי התמונות שהוצגו ע"י התובע עצמו, ת/1 מדובר בשיפוע מתון הנמצא לצד שולי הכביש שהם בעצמם עולים על 3מ'.
לא ברור אם יש קשר כלשהו בין הגריעה הנראית בסוף השוליים לבין המדרון לבין הנפילה.
אפשר ואין לדעת, ואין אני קובעת זאת כמימצא כלשהו, שהתובע נתקל בגריעה בסוף השוליים לבין המדרון. אבל כשאדם נמצא בגילופין, ביחד עם מימצא הסם, כאמור, הליכתו אינה יציבה ואפשר והכל ביחד גרם לנפילתו. אבל לקשור זאת למונית ירחיק לכת.

זאת ועוד, הקשר לשימוש במונית נעשה מאוחר יותר. בשלב בו, יש להניח, הוסבר לתובע כי אפשר וכדאי לקשור למונית את האירוע על מנת להפכו לתאונת דרכים.
צריך לבער את המטרה האמורה, כי תאונות שמתרחשות בחשיכת הלילה ללא עדים עלולות להכביר קשיים על הציבור בכללותו ולגרום לכך שמטרת חוק הפיצויים, שאמנם הוא חוק סוציאלי, תסוכל כלפי אותם נפגעים אמיתיים שנגרמה להם תאונת דרכים והמחוקק התכוון להקל עליהם באי בירור החבות והאשמה.
אלמלא עמדתו של הנתבע שככל הנראה, וכך אני קובעת, אדם ישר, אפשר ושיתוף פעולה כזה או אחר מטעמו היה מביא לתוצאה אחרת, וטוב עשה הנתבע שאמר את האמת אז והיום, ושלל את הקשר שניסו להדביק לו ולמונית.

כפי שרשמתי לעיל גירסתו של הנתבע עדיפה בעיני הרבה על עדותו של התובע. התאונה ארעה, וכך אני קובעת, שעה שהתובע יצא מהמונית, היה בגילופין עם שיירי סם כזה או אחר, נע ונד לכיוון המקום בו ביקש להטיל את מימיו. הוא נפל כנראה בגין מצבו בגילופין, או מצב המדרון המתון עם האבנים הנראה בתמונות ת/1, נפילה שאין אחראי לה לפי חוק הפלת"ד.

עובדה נוספת חשובה, שנהג המונית המתין לתובע מספר דקות, וזה לא חזר. העובדה שלא מסר במשטרה וגם בעדותו היום כי לאחר שהתובע יצא מהמונית הוא סגר את הדלת, אינה משנה, גם אם אניח, ואיני עושה כן, הדלת היתה פתוחה, נפילתו של התובע במרחק מה מהמונית אינה הופכת את הנפילה לחלק מהשימוש בכלי הרכב.
למען הסר ספק, ספיקא, אקבע שגם ההפסקה בנסיעה והצורך בהמשכה אחר כך, אין בה כדי להצביע על שימוש ברכב, שכן נותק הקשר הסיבתי בין השימוש ברכב לבין התאונה, כמתואר לעיל.

מסקנות המשטרה בתיק ת/5 בדבר חוסר אשמתו של הנהג תומכות בעמדתי גבי האירועים.

אשר על כן אני דוחה את התביעה.
אני מחייבת את התובע לשלם לנתבעים, ביחד ולחוד, את הוצאות ההתדיינות בסך 50,000 ₪.
האגרה תשולם במלואה ע"י התובע.

<#14#>
<
ניתנה והודעה היום <י"ח טבת תשס"ט>, <14/01/2009> במעמד הנוכחים.
<>
<בלהה> <גילאור>, <נשיאה>
>
הוקלד על ידי: <פנינה בן הרוש>
<בית המשפט המחוזי בחיפה>
<<ת"א> <971-07> <שמואל ניסן
נ' אבו עקל אליאס
ואח'>>
<14 ינואר 2009>

3








א בית משפט מחוזי 971/07 שמואל ניסן נ' אבו עקל אליאס, הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 14/01/2009)