פסקי דין על עמר רן | פסקי דין על קודקוד" אבטחה ורפואה בע"מ"

2866/02 דמ     28/07/2003




דמ 2866/02 עמר רן נ' קודקוד" אבטחה ורפואה בע"מ"




1
בתי המשפט
דמ 002866/02
בית הדין האזורי לעבודה בירושלים
28/07/03
תאריך:
כב' הרשמת יפה שטיין

בפני
:

עמר רן

בעניין:
תובע
נ ג ד
קודקוד" אבטחה ורפואה בע"מ"
נתבע
פסק דין
1. זהו פס"ד בתובענה שהוגשה להפרשי שכר עבודה ודמי מחלה.

2. הדיון התקיים במסגרת דיון מהיר להוכחות לפי ס' 31 לחוק בתי הדין לעבודה תשכ"ט - 1969 .

3. אין מחלוקות בין הצדדים בנקודות אלו:
א. התובע חתם על הסכם מאבטח למוסדות חינוך שצורף וסומן כנ/ 1.
ב. התובע יצא לקורס מאבטחים על חשבון הנתבעת.
ג. תלושי המשכורת משקפים את השכר שקיבל בפועל.
ד. התובע הוצב כמאבטח במוסדות אבטחה שונים. התובע קיבל מהנתבעת "מכתב סיום הצבה" ב - 24/5/02 (תוכנו של המכתב ונסיבות הוצאתו שנויות במחלוקת).
ה. סה"כ עבד התובע בין 20/12/01 ועד 31/5/02.

4. הפלוגתאות בתיק הן:
א. מה היו נסיבות הפסקת העבודה - האם התובע פוטר או התפטר. האם נכונה טענת התובע כי "מכתב סיום הצבה" מהווה מכתב פיטורין, או שנכונה טענת הנתבעת כי מכתב זה הוצא לאחר שהתובע סרב לעבוד במקום בהם הוצב, וכי אין הוא מלמד על פיטורין.

לאור זאת, האם הנתבעת היתה רשאית לקזז משכרו עקב הפרת הסכם.

ב. זכאות התובע לדמי מחלה, ואם כן - לכמה ימים.
5. כאמור נחתם בין הצדדים הסכם העבודה (נ/1). ביה"ד יצטט מספר סעיפים רלבנטים:
סעיף 1 ג' :
"מוסכם בין הצדדים כי החברה רשאית לשלוח את העובד ו/או להציבו ו/או לשבצו בכל עבודה ו/או בכל מקום כפי שתמצא לנכון בהתאם לצרכיה".

בס' 3 א' סיפא נאמר:
"תקופת העסקתו של העובד מיום 1/9/01 ועד ליום 31/7/02 או לתקופה אחרת כפי שתקבע זאת החברה" (הערה: כפועל התחיל התובע לעבוד ב - 20/12/01).

בס' 3 ב' נאמר:
"העובד מתחייב לעבוד אצל החברה לתקופה שלא תפחת מ - 12 חודשים, וזאת בהתחשב בהוצאות שהיו לחברה בגיוס העובד והעסקתו".

בס' 3 ג' נאמר:
"היה והעובד יעבוד תקופה שתפחת מן האמור בסעיף קטן ג' ישיב העובד לחברה סך של 2,500 ₪ כפיצוי מוסכם שנקבע מתוך אמדן זהיר ובהתחשב בהוצאות שהיו לחברה עבור הדרכת העובד וגיוסו. החברה תהיה רשאית לקזז סכום זה ומכל סכום שתהיה חייבת לעובד. העובד נותן בזה הוראת קיזוז בלתי חוזרת ממשכורתו במידה ולא יעמוד בסעיף זה".

יצויין כי העובד חתם באופן מיוחד ליד סעיף 3 ג'.

6. אין מחלוקת כי התובע הביע תרעומת על כך ששובץ במקומות שונים ולא בבי"ס אחד. אולם מעיון בהסכם עולה כי כחלק מתנאי עבודתו היתה הסכמה כי ישובץ בהתאם לצרכי הנתבעת. התובע רשאי היה כמובן לבקש שיבוץ בבי"ס אחד, אולם ע"פ ההסכם שבין הצדדים לא היתה זו פרבילגיה שלו, אלא של המעסיק - לשבצו בהתאם לצרכי החברה.

ביה"ד שוכנע שבסופו של הויכוח סרב התובע לעבוד בביה"ס אליו שובץ, ועל כן סרוב זה מהווה - אף שלא נאמר במפורש - כהודעה על אי רצונו להמשיך ולעבוד.

התובע לא יכול מחד לטעון שלא מוכן לעבוד במקום שהוצב ומצד שני לטעון: לא התפטרתי. ההצבה במקום שנקבע לו הינה הבסיס להעסקתו, והפרת הסכמה זו - מהווה סרוב להמשך העבודה, וכמוה כהתפטרות.

אמנם יתכן כי לו היה מפנים בשעת הויכוח שמשמעות סרוב זה הינה הפרת הסכם וקיזוז משכרו לא היה לוקח סיכון זה וממשיך לעבוד. אלא שבנסיבות שנוצרו לא ניתן היה להמשיך להעסיקו ע"פ ההסכם כאשר הוא מתנגד להצבתו ע"פ צרכי הנתבעת.

ביה"ד מקבל כי מכתב סיום ההצבה אכן משקף את מהלך הארועים וכי איננו מהווה מכתב פיטורין.

היות והתובע סרב לבצע את האמור בהסכם - רשאית היתה הנתבעת לקזז משכרו תשלומים ששילמה עבורו בגין הקורס.
השאלה הנשאלת היא - מה גובה הקיזוז שרשאית היתה הנתבעת לנכות משכרו.
ס' 3 ג' להסכם אינו מעלה מס' שאלות. ראשית - מדוע עלות הכשרתו הינה 2,500 ₪ (לפי התלושים שצורפו ששולמו לתובע החזרים בגין הכשרה בסך של 930 ₪). שנית, מדוע עובד שמפסיק לעבוד לקראת סיום עבודתו ישלם אותו פיצוי כמו שהתחיל לעבוד והפסיק.

אין מחלוקת שהתובע עבד 5 חודשים, וגם לגירסת מנהל הנתבעת היה מסתפק בעבודה של חודשיים נוספים, וכי לו היה עובד עד ה - 30/7/02 לא היה עומד על טענת קיזוז.
בנסיבות אלו ולאור השאלות דלעיל יתיר ביה"ד את קיזוז הסכום שהוכח ששולם בגין הקורס (שזהו הסכום שהנתבעת השיבה לתובע בתחילת עבודתו בגין הקורס)- ובסה"כ 930 ₪.

7. הפרשי שכר של 200 ₪:
לטענת התובע זכאי להפרשי שכר של 200 ₪. ביה"ד לא שוכנע שרישומי התובעת טובים יותר מרישומי הנתבעת, ומכל מקום לא הוכיח התובע את תביעתו להפרשי שכר הנתבעים על ידו.

8. דמי מחלה:
ע"פ החוזה (סעיף 99:
"עובד המעוניין להעדר ממשמרתו יודיע לחברה על העדרותו ויקבל את אישורה של החברה כדלקמן:
1. .......
2. .......
3. העדרות כתוצאה ממחלה לפחות 12 שעות מראש או עד למציאת מחליף.

אף שלא ברור מהחומר שהוגש מהו הניתוח בעיניים שעבר התובע, והאם דובר על ענין אסטטי בלבד או רפואי - סבור ביה"ד כי התובע עמד בתנאי החוזה לענין תעודת מחלה, וזכאי לדמי מחלה (בשל שתי תקופות המחלה). יחד עם זאת חישוב ימי המחלה צריך להעשות ע"פ החוק, דהיינו - מקסימום של יום וחצי מחלה לכל חודש שעבד. התובע עבד בסה"כ 5 חודשים, לכן יהיה זכאי למקסימום של 7.5 ימי מחלה.

היות ומדובר בשתי תקופת מחלה הרי שבגין כל תקופה לא יהיה זכאי לשכר בגין היום הראשון, ביומיים הבאים יקבל - 37.5% משכרו ולכל יום נוסף - 75%.
לפי החישוב של 20 ₪ לשעה x 7 שעות ליום (ע"פ הנתונים שמסר התובע), זכאי יהיה התובע לפי החישוב הנ"ל לסך של 577.5 ₪.
סוף דבר:
הנתבעת תשלם לתובע סכום של 350 ₪ כהפרש שכר עבודה (1,280 ₪ שקוזז פחות 930 ₪ שביה"ד התיר לקזז) וכן סכום של 577.5 ₪ כדמי מחלה.

סכומים אלו יצברו ריבית והצמדה מיום 1/6/02 ועד ליום התשלום בפועל.

התובע היה זכאי עקרונית להוצאות, אולם לאור העובדה שהגיש תביעה לבימ"ש לתביעות קטנות, ואף הופיע לדיון הראשון לאחר שהסתיים - אין ביה"ד פוסק הוצאות וכל צד ישא בהוצאותיו.

ערעור על פס"ד ברשות בלבד, בקשת רשות ערעור ניתן להגיש לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים (ככר פקוד מרכז) תוך 15 יום מיום המצאת פסה"ד לידי הצד המבקש לערער.

ניתן היום כ"ח בתמוז, תשס"ג (28 ביולי 2003) בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתקים לצדדים.

יפה שטיין
, רשמת









דמ בית דין אזורי לעבודה 2866/02 עמר רן נ' קודקוד" אבטחה ורפואה בע"מ" (פורסם ב-ֽ 28/07/2003)