פסקי דין על אדם בן תאופיק סאעידה | פסקי דין על מאהר בן נאיף מזאריב | פסקי דין על אדם בן כמאל מזאריב |

4445-01/09 עמת     14/01/2009




עמת 4445-01/09 אדם בן תאופיק סאעידה, מאהר בן נאיף מזאריב, אדם בן כמאל מזאריב נ' מדינת ישראל






{behavior:url(#default#vml);}
{behavior:url(#default#vml);}
{behavior:url(#default#vml);}
{behavior:url(#default#vml);}
st1\:*{behavior:url(#ieooui) }
בית המשפט המחוזי בחיפה

עמ"ת 4445-01-09 סעאידה(עציר) ואח' נ' מדינת ישראל



14 ינואר 2009





בפני

כב' השופט
משה גלעד


בעניין
:
1. אדם בן תאופיק סאעידה
, ת"ז 029928538
2. מאהר בן נאיף מזאריב
, ת"ז 04074862
3. אדם בן כמאל מזאריב
, ת"ז 201347325
ע"י ב"כ עו"ד טארק מזאריב



העוררים






- נ ג ד -


מדינת ישראל
באמצעות משטרת ישראל, לשכת תביעות צפון
ע"י ב"כ עו"ד א. יטח


המשיבה






החלטה


בפני
ערר על החלטת בית משפט השלום בחדרה כב' השופט א. קפלן (להלן: "בית המשפט קמא"), מיום 1/1/09, בתיק מ"ת 08-12-8235, לפיה נעצרו העוררים עד לתום ההליכים המשפטיים אשר נפתחו נגדם בת.פ 08-12-8221 של בית משפט השלום בחדרה.

כתב האישום
ביום 15.12.08 הוגש כנגד העוררים כתב אישום המפרט ארועים שארעו ביום 6.12.08 לאחר השעה 00:15.
כתב האישום מייחס לשלושת העוררים עבירות של תקיפת שוטרים (לרבות חבלה חמורה בשוטר לעורר 2) והפרעה לשוטרים. לעורר 3 מיוחסת גם עבירה של נהיגה פוחזת ברכב, נהיגה בשכרות, סירוב להיבדק ולעורר 2 מיוחסות גם עבירות של איומים והעלבת עובד ציבור, הכל כלפי שוטרים שמילאו תפקידם כדין.
בקיצור היריעה , נטען בכתב האישום כי העורר 3 נהג ברכבו בגילופין כששני העוררים במכוניתו, לא שעה לקריאות שוטרים לעצור, נסע במהירות ובצורה פוחזת, כמעט פגע בשוטרים ובניידת וסיכן בנסיעתו חיי אדם וברח מניידות שהגיעו לתיגבור.

משנעצר הרכב לבסוף, כיוון שניידת משטרה חסמה דרכו, התנגדו העוררים למעצר ותקפו את השוטרים (העורר 2 דחף שוטר, שניהם נפלו וידו של השוטר נשברה והעורר 2 בעט בצלעותיו).

הארוע לווה באיומים וקללות מצד העוררים 2 ו- 3 כשהעורר 3, בתחנת המשטרה, קרא לשוטרת "בת זונה".

הבקשה למעצר עד תום ההליכים

ביחד עם כתב האישום הגישה המשיבה, כנגד העוררים, בקשה לעוצרם עד תום ההליכים.

בקשת המעצר מפרטת את הראיות לכאורה כנגד העוררים אשר מטבע הדברים מתרכזות בהודעות ודו"חות של השוטרים אשר השתתפו בארוע, מזכרים ותעודות רפואיות של אלה אשר נפצעו.
בנוסף, המשיבה טענה שלכל העוררים הרשעות קודמות, וכנגד העורר מס' 1 תלוי ועומד מאסר על תנאי של 8 חודשים. אף לחובתו של העורר 2, שתי הרשעות בעבירות אלימות פיזית ומילולית וכן עבירות רכוש וכנגד העורר 3 תלוי מאסר על תנאי של 3 חודשים.
לדעת המשיבה, עילת המעצר הינה "מסוכנות" לציבור בכלל וכנגד שוטרים בפרט, לאור התנהגותם בארוע, המצביעה על חוסר מורא מהדין ואוכפיו וזלזול בוטה כלפי מי שצריך לאכוף את החוק.

ב"כ העוררים חלק על קיומן של הראיות לכאורה ובעיקר כיוון חיציו כנגד העבירה של חבלה חמורה הקשורה לשבירת ידו של שוטר וטען, כי כאשר השוטר ניסה להוציא בכוח את העורר 2 מן הרכב, "השתולל זה עם הידיים", שניהם נפלו ומהנפילה נשברה ידו של השוטר כך שלעורר 2 לא היתה "כוונה" לעשות כן, דהיינו לא הוכח, אף בראיות לכאורה המצב הנפשי הדרוש לעבירה זאת.

ההחלטה נשוא הערר

בטרם החליט בית המשט קמא על מעצרם של העוררים ביקש הוא וקיבל, תסקירים של שרות המבחן.
והנה מסתבר כי בעניינו של העורר 1 מוכן היה שרות המבחן לשקול חלופת מעצר, ואף המפקח התאים אלא, שהואיל והוצע כמפקח יחיד סבר קצין המבחן שזאת לא חלופה מתאימה.
בעניינו של העורר מס' 2 הציע קצין המבחן לשחררו לחלופת המעצר שהוצעה על ידו בביתו, בפיקוח הוריו ואשתו ואילו לגבי העורר 3, החלופה והמפקחים שהוצעו לא נראו לקצין המבחן כמתאימים ועל כן לא המליץ לשחררו לחלופת מעצר זו, תוך שציין כי מוכן הוא לבחון חלופות אחרות.

בית המשפט קמא, בהחלטה מפורטת, הצביע על קיומן של ראיות לכאורה לביצוען של כל העבירות אשר בכתב האישום, וציין שלדעתו הוכח – לכאורה – המצב הנפשי של העורר 2 בקשר לעבירה של חבלה חמורה.
בית המשפט קמא הוסיף שאף אם לא היו בנמצא ראיות לכאורה, בקשר לעבירה זאת יש לראות את התמונה הכוללת ולפיה כל העוררים התפרעו ונקטו באלימות פיזית, ברמה כזאת או אחרת כלפי השוטרים תוך התנגדותם למעצר.

לעבירות האלימות הוסיף בית המשפט קמא את עבירות התעבורה, נהיגה בשכרות וסירובו להיבדק ואת המסוכנות החמורה הנובעת מאלה, כלפי כל הציבור ולא רק כלפי השוטרים.

אמנם, מי שנהג היה העורר 3 שחלקו באלימות קטן יותר, אך מסוכנותו נובעת לדעת בימ"ש קמא מצורת נהיגתו הפרועה כשהוא שיכור, ואליה מצטרפת מסוכנות חבריו "שלא מנעו לבצע את אותן עבירות".

בית המשפט קמא שמע חקירתם של מפקחים נוסף על אלה שהוצעו ונדחו ע"י שרות המבחן ומדבריו ניתן להבין שאינם מתאימים די.
בסיכומו של דבר, קבע בית המשפט קמא – "ללא קשר להתאמתם או אי התאמתם" של המפקחים, לאור חומרת האירוע ועברם הפלילי של העוררים מסוכנותם כה רבה עד שחלופת מעצר לא יכולה לענות עליה ומכאן, החלטת המעצר.

הערר

ב"כ המלומד של העוררים מלין בערר על החלטת בית המשפט קמא. בעיניו, החבלה החמורה שגרמה לשבירת ידו של השוטר והשמתה בגבס, היא "העיקר בכל הארוע" והפנה למובאות שונות מתוך תיק החקירה אשר מצביעות לדעתו על כך ששבירת היד נעשתה תוך נפילה משותפת של השוטר והעורר 2, דהיינו ללא המחשבה הפלילית הדרושה להרשעה בעבירה זאת.

כן טוען הוא שבית המשפט קמא כלל לא בדק את הראיות הלכאוריות כנכגד העוררים 1 ו- 3 ולא את החלופות שהוצעו ולמצער היה עליו לעשות אבחנה בין העוררים, כל אחד לפי חומרת עבירותיו והתאמת החלופה אליהן.

בטיעון בפני

חזרו ב"כ הצדדים על טענותיהם דלעיל ואף הפנו כל אחד מהם לפסיקה התומכת,לדעתו, בעמדותיו.
דיון

לאחר עיון בתיק החקירה ושמיעת טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי קיימות ראיות לכאורה להוכחתן של כל העבירות אשר בכתב האישום במובן הלכת זאדה. דהיינו, בהודעות השוטרים, מזכריהם והתעודות הרפואיות, יש פוטנציאל ראייתי להרשעתם של העוררים – אחרי שאלה יעברו את "כור ההיתוך" של המשפט הפלילי :

"המבחן הינו אם בחומר החקירה שבידי התביעה מצוי פוטנציאל ראייתי אשר בסיום המשפט יהא בכוחו להוכיח את אשמת הנאשם כנדרש במשפט פלילי. אכן, לעתים קרובות חומר החקירה הקיים אינו כליל השלמות. גירסאות העדים, שעליהן סומך האישום, לעתים קרובות אינן תואמות זו לזו. אפשר אף שיש בו עדויות סותרות. לעתים העדויות ניתנות לפירושים שונים. לא פעם תתעוררנה שאלות שהעדויות אינן משיבות עליהן. אין בכל אלה בלבד כדי לשלול את ערכן כ"ראיות לכאורה להוכחת האשמה". אמת, בשל אותן סתירות ושאלות ייתכן כי קיים עתה ספק סביר באשמת הנאשם, אך קיומו של ספק סביר עכשווי באשמת הנאשם אינו שולל מהראיות את אופיין הלכאורי. השאלה הינה אם אותן סתירות ושאלות – לאחר שיעברו את כור ההיתוך של המשפט עצמו – יוכלו לשמש בסיס להרשעת הנאשם. אם יש בהן פוטנציאל ראייתי זה, כי אז הן מהוות "ראיות לכאורה להוכחת האשמה"
(בש"פ 8087/95
זאדה נ'
מדינת ישראל

, פ"ד נ(2) 133, 151).

מוכן אני לצאת מן ההנחה שלגבי העבירה של חבלה חמורה , המיוחסת לעורר מס' 2 שהביאה לשבירת היד (השמתה בגבס) של השוטר, הראיות לכאורה אינן חזקות אף כי אינן מתבטלות ולא בטוח שתוכח המחשבה הפלילית הדרושה לעבירה כזאת. לדעתי מדובר בעורר אשר השתולל כדי למנוע מעצרו ונפל יחד עם השוטר ואז, כפי הנראה, נשברה ידו. יחד עם זאת, עדיין קיים "סיכוי סביר" שלאחר "צריבתן" של הראיות בכור ההיתוך של המשפט, אף עבירה חמורה זאת תוכח.
יחד עם זאת התנהגותם הכוללת של שלושת העוררים מצביעה על התפרעות בריונית בכביש ונגד שוטרים, ועל זלזול בוטה וחסר מעצורים בחוק והסדר הציבורי ובאוכפיו. כבר אמרתי פעם, ושוב הפעם, כי השוטרים הינם אחד מסמלי השלטון והמדינה, ומי שפוגע בהם עלול להכניס עצמו, במו ידיו, לבית המעצר, כיון שמוכיח הוא בכך שהסכנה ממנו רבה.

לאור התנהגותם של העוררים ובתוספת עברם הפלילי והמאסרים המותנים, שלא הרתיעו את העוררים 1 ו- 3, קיימת עילת מעצר של מסוכנות וכדברי השופט חשין :

"... ועל המשיב ועל חבריו ייאמר את אשר נאמר במקום אחר: איש את רעהו יעזורו ולאחיו אמר חזק. העזרה ההדדית והעידוד ההדדי שפורעים עוזרים ומעודדים איש את רעהו יש בהם אפקט סינרגטי והסיכון לשלום הציבור גובר והולך..
"
(בש"פ 7171/00
מדינת ישראל
נ.חאמד
, פ"ד נד(4) 729).

לדעתי, צדק בית המשפט קמא בהחלטתו לעצור את העוררים עד לתום משפטם.

מי שמרהיב עוז לתקוף שוטרים, לקללם, להתנהג בצורה פרועה בכביש ולסכן על ידי כך את המשתמשים בו, מעיד על עצמו שאין עליו מורא דין ודיין ועל כן סכנה רבה נשקפת ממנו לציבור בכלל ולאוכפי החוק בפרט. גם אם פעלו העוררים כפי שפעלו בהיותם בגילופין, אין הדבר נסיבה מקלה אלא מחמירה.

מי שעושה את האמור לעיל כשבאמתחתו הרשעות קודמות, שניים מן העוררים אף מאסרים מותנים מרחפים מעל ראשם, מעיד כפל כפליים שהסכנה ממנו רבה שהרי לא ניתן לומר עליו כי זוהי התנגשותו הראשונה עם החוק. הוא כבר הוזהר בעבר, קיבל הזדמנויות בעבר אך פירש אותן, כפי הנראה, כ"היתר" להמשיך ולעבור עבירות ויד החוק תקל עמו ואף יצליח "להתחמק בעתיד".

לא עוד
.

תסקירי שרות המבחן, למעט בקשר לעורר מס' 2 אינם מעודדים ואף המפקחים שנחקרו לא הצליחו לשכנע את בית המשפט ביכולתם לפקח. אף אני סבור כך. מי שעושה כמעשי העוררים כלפי שוטרים הסיכויים שישָמע לבני משפחתו המפקחים עליו, קלושים.

היטב מודע אני לחשיבות הרבה אשר בהמלצת שרות המבחן:

"שרות המבחן אכן ממלא תפקיד רב חשיבות בבואו לסייע לבית המשפט לבחון את מסוכנות הנאשם ואת האפשרות לשחררו לחלופת מעצר שפגיעתה בחירותו בפחותה, ועל כך זוכה הוא בהערכה מרובה"
.
(בש"פ 9302/08 עימאד אלעקובי נ' מדינת ישראל
(טרם פורסם).

אולם, אסור לשכוח שהמלצת שרות המבחן כשמה כן היא והאחריות הסופית לבטחון הציבור מוטלת על כתפי בית המשפט:

"... שרות המבחן, אליבא דכולי עלמא, הינו ידו הארוכה של בית המשפט, ותפקידו הוא, בין השאר, לבחון ולבדוק נושאים שבית המשפט עצמו מתקשה לבחון ולבדוק. במובן מסוים ניתן לדמות את שרות המבחן לפריסקופ הנשלח מצוללת והמעביר לקברניט הצוללת תמונות שהקברניט מתקשה לראותן בעיניו שלו. אלא שלהבדיל מפריסקופ, שרות המבחן מצרף לחוות דעתו הערכות באשר לחלופות מעצר ובאשר לאופיו של הנאשם. חלוקת העבודה והסמכויות בין בית המשפט לבין שרות המבחן ברורה, לכאורה, אך קיים בין – לבין שטח אפור שמתקשה לעיתים לומר אם בתחומו של שרות המבחן הוא או אם בתחומו של בית המשפט. בה – בעת ומתוך שבית המשפט הוא האמור להחליט בנושא המעצר – ואחריות לפתחו היא רובצת – חוות דעתו של שרות המבחן חייבת לעבור את מבחן שיקול דעתו של בית המשפט"
.
(בש"פ 5859/04 מדינת ישראל
נ' נאיף אבו סבייח (טרם פורסם).

בית המשפט קמא שקל את המלצות שרות המבחן בדבר חלופת מעצר ועל פי האחריות הרובצת עליו דחה אותן, במקרה זה, לאור התנהגותם החמורה ושלוחת הרסן של העוררים כלפי אוכפי החוק, וגם בהעדר חלופות מתאימות לגבי שניים מהם, ובדין עשה כך.

אילו מדובר היה בנאשמים שאין להם עבר פלילי או שעברם הפלילי אינו מכביד, יתכן והיה מקום לשקול חלופת מעצר בהתאם להמלצת שרות המבחן, אך אין זה המצב בעניננו.

לאור האמור לעיל, הערר נדחה.



ניתנה היום,
י"ח טבת תשס"ט, 14 ינואר 2009, במעמד העוררים, ב"כ העוררים וב"כ המשיבה.







הוקלד על ידי .......







עמת בית משפט מחוזי 4445-01/09 אדם בן תאופיק סאעידה, מאהר בן נאיף מזאריב, אדם בן כמאל מזאריב נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 14/01/2009)