פסקי דין על עמאד אבו חאמד | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

1282/03 בל     28/07/2003




בל 1282/03 עמאד אבו חאמד נ' המוסד לביטוח לאומי




1
בתי הדין לעבודה
בל 001282/03
בית הדין האזורי לעבודה בנצרת
28/07/2003

כב' השופטת שפר ורד

בפני
:
עמאד אבו חאמד

בעניין:
המערער
ח'טיב חסן

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
המוסד לביטוח לאומי
המשיב
הלשכה המשפטית
ע"י ב"כ עו"ד
פסק דין
1. ביום 15/065/02 נפגע בתאונת עבודה שבה נחבל באצבעות 2 ו- 3 של כף יד שמאל.
ועדה רפואית בדרג ראשון קבעה לו ביום 21/11/02 נכות זמנית שיעור של 50% עד 20/11/02, ו- 30% עד 31/05/03.

המערער הגיש בקשה להכיר בו כנכה נזקק בתקופה מ- 15/09/02 עד 25/12/02 (יום הגשת הבקשה).

ועדת רשות התכנסה ביום 17/01/03 , דנה בבקשתו , וקבעה שאין להכיר בו כנכה נזקק.

מכאן הערעור שבפני
.
2. עיון בפרוטוקול הועדה נשוא הערעור, מראה שמסקנתה נומקה במילים הבאות - "עפ"י ממצאים של ועדה רפואית מיום 21/11/02, נותרו מגבלות קלות בלבד בשתי אצבעות בלבד, ועל כן לדעת הועדה אין מניעה שיעסוק בעבודה כלשהי".

יצוין כי המערער עבד כפועל בניין, ובפני
הועדה הוצג אישור ממעסיקו לפיו עקב פגיעתו הפסיק לעבוד, וטרם חזר לעבודתו.
3. המצב המשפטי -
תקנה 18א לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה ) התשט"ז - 1956 קובעת כך:
"(א) בתקנה זו - 'הרשות' - ועדה המורכבת מפקיד השיקום כמשמעותו בתקנות הביטוח הלאומי (שיקום מקצועי), תשט"ז-1956, מרופא מוסמך ומעובד המוסד שנקבע לכך על-ידי מנהל ביטוח נפגעי עבודה; 'נכה נזקק ' - מי שנקבעה לו נכות לזמן מוגבל או נכות שדרגתה זמנית ושהרשות המציאה ביחס אליו לועדה על פי בקשתו או מיזמתה היא אישור כי אין, לדעתה, לנכה סיכוי סביר לעבודה כלשהי עקב הפגיעה בעבודה ואין לו הכנסה מהתעסקות.
(ב) הרשות רשאית לקבוע לנכה נזקק נכות לזמן מוגבל או נכות שדרגתה זמנית בשיעור של 100% לתקופה שלא תעלה על 4 חודשים.
(ג) הרשות רשאית לדרוש מהנפגע או מהמוסד להמציא לה מידע נוסף הדרוש לה לצורך מתן החלטתה, כן רשאית היא לדרוש מן המוסד לבצע חקירה לאימות נתונים ולקביעת עובדות כדרוש לצורך מתן החלטתה כאמור בתקנה זו או בתקנה 16א; דרישת הרשות תפורט ותנומק בפרוטוקול.
(ד) חומר חקירה ומידע אחר שהעביר המוסד לרשות ולועדה, יועבר אף לנפגע.".

בפסק הדין בעניין בל 99 / 1844 עמוס פרפרה נ' המוסד לביטוח לאומי
(ניתן ביום 03/12/00לא פורסם), נאמרו, בהקשר בו עסקינן, בין היתר הדברים הבאים -
"כאמור בתקנה 18א לתקנות, ועדת הרשות היתה אמורה לקבוע אם לתובע יש סיכוי סביר לעבודה כלשהי עקב הפגיעה בעבודה. אמנם נכון שועדת הרשות שוחררה (עם ביטולה של תקנת משנה (ג) הישנה לתקנה 18א) מהחובה להתייעץ עם לשכת שירות התעסוקה, אולם, אין בכך כדי לקבוע שהשיקולים הם של כושר רפואי בלבד, ועדיין שיקוליה של ועדת הרשות אינם אמורים להיות רפואיים בלבד, אלא גם תעסוקתיים. כלומר, הגם שכדי לקבל נתונים על ההיבטים התעסוקתיים הרלוונטיים, ועדת הרשות כבר איננה חייבת לפנות לגורם חיצוני - ללשכת התעסוקה, הרי שעדיין עליה לשקול את אותם שיקולים, בהתאם לנתונים שבידיה או שהיא תדאג לקבל לידיה.

זאת ניתן ללמוד, בין השאר, מהאמור להלן:
(1) עצם העובדה שועדת הרשות כוללת בהרכבה פקיד שיקום, יש בה כדי ללמד שיש לשקול שיקולים תעסוקתיים ולא רק רפואיים, שכן אחרת די היה בהשארת ההחלטה לועדה הרפואית.
(2) אילו השיקולים הראויים היו שיקולי כושר רפואי בלבד, לא היה כל טעם בתקנה, שכן אילו השיקולים הרפואיים היו מצדיקים קביעת דרגת נכות זמנית גבוהה יותר (של 100%) היה הדרג הרפואי (הועדה) קובע דרגה זאת כדרגת הנכות הזמנית.
מטרתה של תקנה 18א לתקנות (כאמור בסעיף 15 לעיל) היא להביא למצב בו נפגע עבודה, שיש לו נכות זמנית בשיעור שמהבחינה הרפואית איננו מצדיק קביעת דרגת נכות של 100%, ייחשב כאילו שיש לו דרגת נכות של 100% בשל שיקולים לבר-רפואיים, כגון שיקולי סיכוייו הסבירים לעבודה כלשהי באותה תקופה.
ב. מניסוח החלטתה של ועדת הרשות, עולה כי החלטתה מבוססת על מצבו הרפואי של התובע, ועל מצב זה בלבד. (הועדה התייחסה למגבלותיו של התובע באוזן ובכתף, ולא התייחסה כלל לסיכוייו למצוא עבודה לתקופת הנכות הזמנית,בהתחשב בשיקולים אחרים (מקצועו, מצב התעסוקה באזור מגוריו של התובע, גילו, השכלתו ועוד נתונים רלוונטיים לענין סיכוייו הסבירים של התובע למצוא עבודה בעת נכותו הזמנית). מכאן, שועדת הרשות טעתה גם בכך שהיא לא הביאה בחשבון את הנתונים הרלוונטיים אשר אינם רפואיים, ואשר היו נחוצים לשם שקילת סיכויי התובע למצוא עבודה כלשהי.
4. בענייננו, נראה על פני הדברים כי הועדה שקלה שיקולים רפואיים בלבד, ולא נתנה כל משקל, או לפחות לא שיקפה מתן משקל כזה, ליתר הנתונים הרלבנטיים הקשורים למערער, ואשר היה עליה לקחתם בחשבון בתוקף תפקידה והסמכתה.

הועדה לא לקחה בחשבון את מקצועו של המערער כפועל בניין, את העובדה שלא שב לעבודה מאז פגיעתו, את גילו, ומצב התעסוקה באיזור מגוריו או בכלל, בתחום מקצועו.

סבורני כי באמור לעיל יש כדי להוות פגם משפטי בפעולות הועדה נשוא הערעור.
5. אשר על כן הנני מורה על השבת עניינו של המערער לועדת הרשות , על מנת שתשקול מחדש את עניינו של המערער , תוך שהיא לוקחת בחשבון את השיקולים שפורטו בסעיף 4 לעיל.

בנסיבות העניין על המשיב לשלם למערער הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 1,000 ₪ בצירוף מע"מ.
6. במידה ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דיני זה עליו להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים וזאת בתוך 30 יום מיום קבלת עותק פסק הדין.
ניתן היום כ"ח בתמוז, תשס"ג (28 ביולי 2003) בהעדר הצדדים.
שפר ורד
- ש ו פ ט ת
פאדיה סכראן









בל בית דין אזורי לעבודה 1282/03 עמאד אבו חאמד נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 28/07/2003)