פסקי דין על חאלד אבו גרדוד |

11091/08 בשפ     18/01/2009




בשפ 11091/08 חאלד אבו גרדוד נ' מדינת ישראל




החלטה בתיק בש"פ 11091/08
st1\:*{behavior:url(#ieooui) }




בבית המשפט העליון


בש"פ 11091/08



בפני
:

כבוד השופט א' רובינשטיין


העורר:
חאלד אבו גרדוד



נ


ג


ד



המשיבה
מדינת ישראל


ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע
בב"ש 22431/08 שניתנה ביום 21.12.08 על-ידי
השופטת סלוטקי

תאריך הישיבה:
ט"ו בטבת תשס"ט (11.1.09)
בשם העורר:
עו"ד אורי בן-נתן
בשם המשיבה:
עו"ד שאול כהן

החלטה

א.
ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופטת סלוטקי) מיום 21.12.08 בב"ש 22431/08, בו נדחה ערר על החלטת בית משפט השלום בבאר שבע (השופט רוזין) מיום 9.12.08 בב"ש 9859/08.

ב.
ביום 4.11.08 הוגש כתב אישום כנגד העורר, המייחס לו עבירות של סחר בסם מסוכן ושל עסקה אחרת בסם, עבירות לפי פקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), תשל"ג-1973. כתב האישום מפרט עסקאות בסמים מסוכנים, אותן – כנטען – ביצע העורר, או ניסה לבצע, בעצמו או באמצעות אחרים, עם סוכן משטרה סמוי. בחמישה מקרים בוצעה עסקה בכ-2.3 ק"ג חשיש לכל עסקה; עסקה ב-10 ק"ג חשיש ועסקה ב-50 גרם קוקאין תוכננו אך לא יצאו לפועל.

ג.
עם הגשת כתב האישום התבקש מעצר העורר עד תום ההליכים. ביום 12.11.08 הורה בית המשפט על הגשת תסקיר, נוכח גילו הצעיר של העורר ועברו הנקי, אך ציין שאל לעורר לפתח ציפיות בדבר שחרור לחלופה. בהחלטה זו צויין, כי בא כוח העורר "מודה בקיומן של ראיות לכאורה, לפחות לגבי אחת מבין העסקאות, ולשיטתו קיים כרסום בראיות, אשר מצדיק שחרור בחלופת מעצר".

ד.
בהחלטה מיום 9.12.08 נקבע, כי קיימות ראיות לכאורה לכל העבירות בכתב האישום למעט אחת, וכי גם אם קיים כרסום מסויים, עצמתו אינה משמעותית ואינה מצדיקה שחרור לחלופה. עיקרו של התיק מבוסס על עדות הסוכן הסמוי, אשר סבר תחילה שהעסקאות נעשות עם אדם אחר, חאלד עתאיקה, ובמהלך הפרשה עמד (לדבריו) על טעותו והבין שמדובר בעורר. עוד התיחס בית המשפט לרישומי שיחות טלפון שבוצעו ממכשירו של הסוכן, ולזיהוי קולו של העורר על ידי הסוכן. לגבי האישום השלישי בכתב האישום נאמר, כי אפשר שלא היתה גמירת דעת באשר לאותה עסקה (ועל כן שלא השתכללה עבירה). צויין, כי ניתן היה אולי להעמיק את החקירה, ולבסס את החשדות כנגד העורר באמצעים נוספים, כגון זיהוי קול במעבדה מתאימה, טביעות אצבעות, קטעי וידיאו ומסדר זיהוי, אך כי די לענייננו בראיות הקיימות. באשר לעילת מעצר נאמר, כי קמה חזקת מסוכנות, ובין השאר נוכח היקף העסקאות.

ה.
בתסקיר המעצר נמסר, כי העורר, בן 26, נשוי ואב לחמישה ילדים קטנים, לרבות בת שאינה בקו הבריאות, סיים 5 שנות לימוד. שירות המבחן התרשם כי לעורר יכולת קוגניטיבית ומילולית מוגבלת, וכי הוא מתקשה להפעיל שיקול דעת במצבי לחץ ולהתמודד עם גבולות. נמסר על קושי בהסתגלות למעצר, עד כדי סכנה לניצול העורר על ידי עצורים אחרים, ועל התרשמות שהמעצר היוה בעבור העורר חוויה משמעותית ומציבת-גבולות. השירות התרשם מרצינותם של אבי העורר ואדם נוסף, המוצעים כמפקחים. בסיכומו של דבר לא ניתנה בתסקיר המלצה. בהחלטתו התיחס בית המשפט לתסקיר, וכן לנטייה שלא לשחרר לחלופה בעבירות סמים, ובסופו של יום החליט נגד שחרור לחלופה.

ו.
ערר נדחה, כאמור. נקבע, כי אכן ישנו כרסום, אך כי צדק בית משפט השלום שבשלב זה, יש בראיות פוטנציאל הוכחתי מספק. באשר למסוכנות הוסף, כי קיים קושי בשחרור לחלופה, הואיל וניתן לעסוק בסחר בסמים גם מהבית.

ז.
בערר הנוכחי נטען, באשר לראיות, כנגד זיהויו של העורר על ידי הסוכן, בין היתר על סמך הזיהוי המוקדם לפיו מדובר בחאלד עתאיקה. באשר לאישום השלישי נאמר, כי לא הושגה הסכמה באשר לפרטי העסקה. עוד נטען למחדלי חקירה, כנזכר מעלה, ונאמר שתיעוד הוידיאו אינו ברור. באשר לחלופת המעצר נטען, כי נוכח נסיבותיו של העורר, לרבות מצבה הבריאותי של בִתו, והתרשמותו החיובית של שירות המבחן מן המפקחים המוצעים, היה מקום לשחררו לחלופה.

ח.
בדיון טען עו"ד בן-נתן לעורר, כי עסקינן ב"קלות הבלתי נסבלת של סוגיית הזיהוי"; הסוכן הסמוי - שוטר - אמור היה להיות מתודרך, אך חתם על תמונת אדם אחר כאילו היה העורר. בדו"ח פעולה מעיד הסוכן על זיהוי ודאי של אחר; כך גם - השאר - בהודעה שבה דיבר הסוכן על מי שנפגש עמו כבן יחיד אשר לו אחיות, בעוד לעורר אין אחיות אלא אחים בלבד. באישום שלישי נתקבלה טענת הסניגוריה באשר לחולשת הראיות. באישום הרביעי שוב - בין השאר - חלה טעות בזיהוי, והיה גם מחדל חקירתי. רק כתום כל האירועים מציין הסוכן כי טעה בזיהוי. האדם האחר - עתאיקה - לא נעצר. היה מקום נוכח כל אלה לבחון חלופה.

ט.
בתגובת המדינה - שהוגשה בכתב כיון שבגלל תקלה בהעברת חומר לא יכולה היתה הפרקליטות לטעון בעת הדיון - נאמר, כי העורר


אינו חולק על קיומן של ראיות לכאורה להוכחת אירוע מ- 29.7.08, בו הסכים לכאורה למכור לסוכן חשיש במשקל 10 קילוגרם. די בכך, כך נטען, למעצר עד תום ההליכים. אכן, הסוכן סבר - לאחר שתחילה הוצגה לו תמונתו של חאלד עתאיקה - כי זהו בן שיחו, אך הוברר, לכאורה מכל מקום, כי נפגש במקרים השונים עם אותו אדם. העסקאות בוצעו כולן, כך נאמר, באותו מקום בדיוק, והואיל והעורר אינו חולק על הראיות לכאורה באשר לאירוע מ-29.7.08, נקשר הוא למקום זה. עוד נטען, בין השאר, באשר לזיהוי העורר בעניין נקודות חן על לחייו, שאמנם לא הובחנו במפגשים ראשונים עם הסוכן - כנטען בשל חושך - אך הוזכרו מפורשות ב- 29.7.08. הוא הדין להודאת העורר בבעלות על רכב "הונדה אקורד" הקשור במעשים, ועוד כהנה. אי ביצוען של פעולות חקירה מסוימות נבע, כך נטען, מקשיים טכניים. נטען איפוא כי לא חל בראיות כרסום משמעותי.

י.
אשר לחלופה טוענת המדינה, כי בסחר בסמים ניתן לעסוק גם מן הבית, ועל כן אין אפשרות לאיין את המסוכנות, ומעורבים אחרים בפרשה נעצרו עד תום ההליכים. עוד נאמר, כי תסקיר שירות המבחן התקשה להעריך את יעילות החלופה שהוצעה, לא בשל המפקחים, שמהם התרשם בחיוב, אלא באשר ליעילות החלופה כלפי העורר.

י"א.
בתשובה (כתובה אף היא נוכח האמור), הוטעם מטעם העורר כי התסקיר אינו שלילי, והיה מקום לבחינת החלופה – ומעבר לטענות בדבר הראיות, למעורבים האחרים, בשונה מן העורר, עבר פלילי או תסקיר שלילי בתכלית.

י"ב.
לאחר העיון בראיות סבורני כי הן מקיימות את הנדרש לעניין ראיות לכאורה. אכן היה לכאורה בלבול בהכנתו של הסוכן ובזיהוי הראשוני שלו, ואכן בצדק לשיטתו נאחז בכך הסניגור המלומד, אך בסופו של יום, מעיד הסוכן (29.7.08) על העורר כמי שעמו נערכו העיסקאות. נתתי אל לבי כי הסוכן הוא שוטר ולא (למשל) אדם הפועל בשירות המשטרה על רקע עבריינות כזאת או אחרת. כאמור, אין חולק על הראיות לכאורה באשר לעיסקה ביום 29.7.08 (שלא התבצעה לבסוף), בה התכוון העורר למכור חשיש במשקל 10 ק"ג נטו, תמורת 6,500 ₪ ל-12 יחידות, שכל אחת מהן בת 100 גרם. אכן, יתכן מאוד, כפי שגם ציין בית משפט השלום, כי ניתן היה לעבות את הראיות, אך המצטבר מכולן, אף בהינתן שאלות שיהא עליהן להתלבן ככל שינוהלו הוכחות, הוא קיומן של ראיות לכאורה. הדבר מתחזק גם בשתיקתו של העורר (חקירה מ-30.10.08) אחר שלפני כן דיבר חלקית. מיקום העסקאות כולן, ורכבו של העורר בחלקן, מהוים ראיות אף הם. מכל מקום, גם הבעיות והחולשות שניתן לעמוד עליהן בראיות אינן מכרסמות בהן באופן שכשלעצמו הוא משמעותי לעניין המעצר. עילת מעצר שבדין קמה, נוכח האמור; סחר בסמים מקים עילת מעצר סטטוטורית (סעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), תשנ"ו-1996.

י"ג.
השאלה היא היש מקום לחלופה. הסניגור המלומד ביקש תסקיר (ישיבת 12.11.08 - בית משפט השלום), אך בערר (29.12.08) מתח ביקורת על כך שהוזמן תסקיר, ולא ירדתי לסוף דעתו בעניין זה (הערר הוגש לאחר שהאמור בתסקיר לא הועיל לעורר די הצורך מבחינתו שלו).

י"ד.
אציין כי התלבטתי במידה מסוימת באשר לחלופה, נוכח עברו הנקי של העורר; אך הכף הוטתה לעת הזאת לכיוון שאינו חיובי, ראשית נוכח ריבוי העסקאות (חמש בין יוני לאוגוסט 2008) וכמות הסם, שבחשיש מסתכמת בקילוגרמים רבים, וכללה גם קוקאין. ואל נכון ציטט בית משפט השלום את דברי השופטת נאור בבש"פ 2846/06
מדינת ישראל
נ' אלעצם,
כי

"משהגעתי לכלל מסקנה שיש ראיות לכאורה בסחר בסמים ולעניין זה די לי אפילו באישום הראשון, מסקנתי שיש לקבל את הערר על אף עברו הנקי של המשיב. מי שלכאורה עוסק בסחר בסמים מקומי בדרך כלל מאחורי סורג ובריח, והעבר הנקי אינו סיבה מספקת לסטות מכלל זה".

לא אכחד, כי ישנם מקרים שבהם חרגו בתי המשפט מכלל זה, המעוגן כשלעצמו בהיגיון ובחיי המעשה, וראו פירוט ואסמכתאות - למשל - בהחלטתי בבש"פ 1197/06
אבו עיאש נ' מדינת ישראל

(לא פורסם); אלא ששם מדובר היה בעורר צעיר בעל עבר נקי, אשר שיתף פעולה והביע חרטה, ולא היה מדובר בהידרדרות גם לסחר בסמים קשים; והתסקיר המליץ. מה שאין כך בענייננו, בכל הפרמטרים שנמנו. הוא הדין לבש"פ 3859/05
תורג'מן נ' מדינת ישראל

(לא פורסם) שהציג העורר, שם היו נסיבות מיוחדות. במקרה דנא לא ראיתי במכלול מקום לסטות מן הכלל הרגיל בקשר לסחר בסמים.

ט"ו.
נוכח כל האמור, אין בידי להיעתר לערר.


ניתנה היום, כ"ב בטבת תשס"ט (18.1.09).




ש ו פ ט

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

08110910_t01.doc

מפ

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,

www.court.gov.il








בשפ בית המשפט העליון 11091/08 חאלד אבו גרדוד נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 18/01/2009)