פסקי דין על ענת זרסקי-אביסידריס | פסקי דין על מנחם זרסקי | פסקי דין על אלבר שירותי מימונית בע"מ

2587/07 א     18/12/2008




א 2587/07 ענת זרסקי-אביסידריס, מנחם זרסקי נ' אלבר שירותי מימונית בע"מ




בעניין:
15



בתי המשפט

בית משפט השלום רחובות
א
002587/07


בפני
:
כבוד השופטת ריקי שמולביץ
תאריך:
18/12/2008





בעניין:
1. ענת זרסקי-אביסידריס
2. מנחם זרסקי
(נפטר)




ע"י עו"ד ענת זרסקי-אביסידריס


התובעים/הנתבעים שכנגד


נ
ג
ד





אלבר שירותי מימונית בע"מ



ע"י ב"כ עו"ד שמחה חבקוק-חזוט



הנתבעת/התובעת שכנגד


פסק - דין

1.
בפני
תביעה אשר הוגשה על ידי גב' ענת זרסקי-אביסידריס
(להלן: "התובעת") ומר מנחם זרסקי
(להלן: "התובע") נגד אלבר שירותי מימונית בע"מ
(להלן: "הנתבעת") לתשלום סך של 16,472 ₪ בגין נזקים אשר נגרמו לרכבם עקב תאונת דרכים אשר אירעה ביום 1.5.07 ברחובות.

הנתבעת הגישה תביעה שכנגד נגד התובעים לתשלום פיצויים בסך של 7,551 ₪ בגין נזקים אשר נגרמו לרכבה עקב התאונה האמורה.

2.
א.
על פי התביעה, בתאריך האמור, בשעות הבוקר, נהג התובע ברכב מסוג פולקסווגן אאודי מ.ר. 6792807 (להלן: "הרכב") ברחוב הרצל ברחובות לכיוון דרום, בקטע שבין רחוב גאולה לבין רחוב בית הפועלים.

ב.
באותו מועד ובאותו מקום פגע רכב הנתבעת בו נהג אדם בשם נמרוד אקסלרד (להלן : "הנהג") ברכב התובע.

התובעים טוענים, כי התאונה נגרמה באחריותו של הנהג.

התובע נסע במהירות המותרת, בנתיב הימני ברחוב הרצל.
רכב הנתבעת חנה במקביל למדרכה באותו רחוב. כאשר עמד התובע לחלוף על פני רכב הנתבעת, ניסה רכב הנתבעת לצאת ממקום החניה, בפזיזות, ופגע בצדו הימני של רכב התובעים.

ג.
כתוצאה מהתאונה נגרמו לרכב נזקים שונים אשר בגינם הוגשה חוות דעת שמאי- נספח א' לתביעה.

3.
א.
בכתב הגנתה עותרת הנתבעת לדחיה על הסף של התביעה בהעדר יריבות בנימוק, כי עצם היותה הבעלים ומחכירת הרכב נשוא התביעה, אין בה כשלעצמה להטיל עליה אחריות לאירוע התאונה המוכחש כשלעצמו.

ב.
הנתבעת טוענת, כי הרכב בו נהג הנהג לא בוטח בביטוח מקיף במועד התאונה אצל חב' ביטוח כלשהי אלא היה בניהול עצמי של ציי הרכב של הנתבעת ולפיכך, הנתבעת היא שתנהל את הליכי התביעה בכפוף לאמור בס"ק א' לעיל (ס' 2 לכתב ההגנה) ובכפוף לטענתה, כי היא אינה חברת ביטוח וכי התחייבותה לשאת בתשלום כל פיצוי שיפסק במסגרת ההליך הנדון, אם יפסק, היא כלפי הנהג ו/או כלפי החברה אשר חכרה ממנה את הרכב.

ג.
הנתבעת מכחישה את טענות התובעים באשר לאירוע התאונה.

לטענתה, רכב הנתבעת יצא בזהירות מחניה והחל בנסיעה כדין, כאשר לפתע הגיח רכב התובעים תוך עקיפתו מצד שמאל, בחוסר זהירות, מבלי לוודא, כי הדרך פנויה ו/או שיש מספיק מרווח למעבר, פגע ברכב הנתבעת והסב לו נזקים.

ד.
הנתבעת מכחישה את הנזקים הנטענים, פרטיהם, שיעוריהם וחישוביהם וטוענת, כי הנזקים הנטענים בתביעה מוגזמים ומופרזים ואין כל קשר סיבתי בין התאונה לבינם.

עוד נטען, כי התובעים לא עשו מאומה ו/או לא עשו די כדי לצמצם את נזקיהם.

עוד נטען, כי חוות הדעת- נספח א' לתביעה, חסרת כל ערך ראייתי נוכח פרק הזמן של יותר מחודשיים אשר חלף בין מועד התאונה לבין מועד בדיקת רכב התובעים.

4.
בתביעה שכנגד חזרה הנתבעת על גרסתה באשר לאופן קרות התאונה ופירטה את הנזקים אשר נגרמו לרכבה עקב התאונה וכן צירפה חוות דעת שמאי- נספח ג' לתביעה שכנגד.

5.
בכתב ההגנה לתביעה שכנגד חזרו התובעים על גרסתם בדבר אופן קרות התאונה ואחריות הנהג להתרחשותה, הכחישו את נזקי הנתבעת ומרכיביו.

6.
הצדדים הגישו תצהירי עדויות ראשיות, ובין היתר הוגש תצהירו של התובע.

בינתיים, נפטר התובע.

7.
לאחר שקראתי את כתבי הטענות, עיינתי במסמכים לרבות חוות דעת השמאים ותמונות כלי הרכב המעורבים בתאונה ושמעתי את חקירתו של הנהג, אני קובעת, כי האחריות לתאונה רובצת על כתפיו של הנהג.

להלן נימוקיי;
א.
משנפטר התובע, ולא ניתן לחקור אותו על תצהירו, אני נעתרת לבקשת הנתבעת להוצאת תצהירו מן התיק, ומבהירה, כי התעלמתי מהתצהיר.

ב.
יחד עם זאת, אני מקבלת את הצהרתה של התובעת לגבי דבריו של התובע באשר לאופן קרות התאונה, כפי שפורטו בס' 7 לתצהירה, וזאת כחריג מחריגי ה-

r
es
g
estae
.


התובעת העידה, כי אביהּ המנוח מסר לה את הדברים מיד לאחר שנכנס למשרדו הנמצא ברחוב בית הפועלים 4 ברחובות, דקות ספורות לאחר קרות התאונה (עמ' 5, ש' 13-18, עמ' 7, ש' 22-30).

התובעת העידה באמינות, התרשמתי מכנותה, כך שאני מקבלת את הצהרתה באשר לעצם אמירת הדברים ותוכנם על ידי אביהּ המנוח בסמוך לאחר קרות התאונה.

אני סבורה, כי האמרה קבילה בהיותה אמרה שנאמרה לנוכח אירוע מרגש כאירוע התאונה נשוא התביעה (ראו בעניין זה ספרו של המלומד י. קדמי על הראיות, חלק ראשון, מהדורה משולבת ומעודכנת, התשס"ד- 2003, עמ'
511-518).

ג.
בפתח חקירתו, תיאר הנהג את אופן קרות התאונה באמצעות מכוניות צעצוע.

תחילה אמר, כי התאונה התרחשה לאחר שיצא מהחניה, הוא מיצב את רכבו לאחר שהתיישר כבר, מצד שמאל של רכב אשר חנה מימין, כשהחלק הקדמי של רכבו נמצא במקביל לחלק האחורי-שמאלי של הרכב החונה מימין (עמ' 8, ש' 9-11).
בהמשך אמר, כי תוך כדי חסימת המסלול הימני מבין שני מסלולי נסיעה ראה את רכב התובעים במראה השמאלית מתקרב לכיוונו, כדבריו "הוא נסע לאט, לא נסע מהר, ומשהו השתבש בערך כאן – (מסמן כשרכב התובע 2 נמצא במקביל לעמוד שבין דלת שמאלית-קדמית לכנף, מעל הגלגל השמאלי-קדמי). ... התאונה קרתה כנראה כתוצאה מסטיה שלו לכיוון שלי... מה שאני ראיתי זה ככה (ממחיש שפשוף של רכב התובע 2 תוך כדי סטיה לימין ודחיפה של נהג רכב הנתבעת). אני התנגדתי לו עם ההגה כדי לא לפגוע ברכב שחנה מימין" (עמ' 8, ש' 12-19).

ד.
בחקירתו הנגדית אישר הנהג, כי התאונה קרתה כאשר יצא מהחניה (עמ' 9, ש' 2-3). כמו כן אמר, כי ייתכן שתמרן ביציאה מהחניה (שם, ש' 8-10).

בהמשך נשאל;
"ש. בתצהירך בס' 4 אתה אומר שהיית במהלך יציאה מחניה, ובדו"ח שנתת לחב' אלבר וגם עכשיו אמרת, שאתה כבר היית ממש בנסיעה?
ת. מה שהראיתי עכשיו זה לא היה נסיעה, זה היה כמעט במקביל.
ש. אתה אמרת שהיית במצב כזה (ממחישה את המכונית של הנתבעת במקביל לרכב החונה מימין, כפי שהציג העד קודם לכן). מה אתה אומר?
ת. אני מתקן אותך, הרכב כמעט ישר אבל לא כולו מחוץ לחניה. עדיין יש זוית עם הרכב"
(עמ' 9, ש' 13-18).

ה.
כבר בשלב זה שינה הנהג את עדותו, שכן כאמור תחילה מיצב את רכבו במקביל לרכב אשר חנה מצד ימין, לאחר שהתיישר כבר, ולאחר מכן במענה לשאלת התובעת מיצב את מכוניתו בזוית ואמר, כי לא היה כולו מחוץ לחניה.





ו.
בתצהיר עדותו הראשית הצהיר הנהג: "התחלתי לצאת מהחניה וכאשר רוב הרכב כבר היה מחוץ לחניה וחסמתי את הנתיב הימני (מתוך שניים), הבחנתי ברכב מסוג אאודי מ.ר. 6792807 (להלן: "הרכב הפוגע") מגיע לכיווני. נהג הרכב ניסה לעקוף אותי מצד שמאל, למרות שהייתי במהלך יציאה מחניה, פגע ברכבי החל מהדלת השמאלית הקדמית והמשיך את הפגיעה לכיוון הפגוש הקדמי, תוך שהוא גורם לנזקים".
לעומת זאת, בדו"ח האירוע אשר צורף כנספח א' לתצהירו, תיאר הנהג את התאונה "יצאתי מחניה, התחלתי לנסוע, הגיע רכב ופגע בי בצד השמאלי של הרכב".
מעבר לכך, שכאמור הנהג שינה את גרסתו באשר למצב רכב הנתבעת עובר לתאונה, דעתי היא, כי תיאור התאונה בתצהירו אינו עולה בקנה אחד עם תיאור התאונה בדו"ח האירוע.
הנהג התבקש להסביר את חוסר ההתאמה בחקירתו הנגדית;
ש. למה אמרת בדו"ח שהגשת לחב' אלבר "יצאתי מהחניה והתחלתי לנסוע", בעוד שגם עכשיו וגם בתצהירך אתה אומר שאתה היית עדיין במהלך היציאה מהחניה. אני מנסה להבין, האם היית ביציאה מהחניה או שהתחלת לנסוע?
ת. לצורך העניין, אם אני במצב כזה (ממחיש יציאה בזוית)... זה כבר להתחיל לנסוע.
ש. אז לא היית במהלך יציאה מחניה, כבר התחלת לנסוע?
ת. את
יכולה להגדיר את זה כרצונך, יש מולך את הרכבים.
ש. אתה היית ביציאה מהחניה או שהתחלת לנסוע?
ת. מה ההבדל בין יציאה מהחניה לבין התחלת לנסוע, התחלת לנסוע זה כשהרכב זז.
ש. הרכב זז גם כשאתה מתמרן אותו?
ת. הרכב בתנועה לכיוון המסלול, זה התחלת לנסוע.
ש. אתה אומר שהיית בנסיעה לכיוון התנועה?
ת. אם אתה מגדירה כנסיעה את מה שתיארת כרגע – כן.
ש. אתה אומר שהיית בנסיעה לכיוון התנועה?
ת. הייתי בטיפה אלכסון.
ש. עכשיו אתה אומר שהיית טיפה באלכסון?
ת. אמרתי את זה כבר קודם"
(עמ' 9, ש' 25-30, עמ' 10, ש' 1-10).
אינני מקבלת את הדברים. אינני מקבלת את גרסתו של הנהג לגבי אופן קרות התאונה.
יש הבדל משמעותי בין מצב אשר בו סיים בעצם הנהג את יציאתו מהחניה, התיישר כבר במקביל לרכב אשר קודם לכן חנה לפניו בצד ימין של הכביש, והחל לנסוע, לבין מצב אשר בו הנהג עדיין במהלך של יציאה מהחניה, חוסם את מסלול הנסיעה הימני, תוך כדי יציאה מהחניה.
יתרה מכך, במענה לשאלתי, כמה זמן חלף בין יציאתו הנטענת של הנהג מהחניה לבין התאונה, אמר הנהג תחילה, כי מדובר בכמה שניות והתקשה לתת תשובה, לטענתו בשל חלוף הזמן וגם בגלל שלא נתן לזה חשיבות (עמ' 11, ש' 30-31). בהמשך אמר, כי מדובר בערך ב- 3-4 שניות (עמ' 12, ש' 1-3) ובסוף הודה, כי התאונה התרחשה עודו נמצא בשלב האחרון של היציאה מהחניה (עמ' 12, ש' 11-12).
אני סבורה, כי בהודאתו זו של הנהג, כי התאונה התרחשה טרם השלים לחלוטין את תמרון היציאה מהחניה, גלומה גם ההודאה, כי הנהג יצא מהחניה מבלי שווידא כדבעי, כי הדרך פנויה והוא יכול להשלים את היציאה מהחניה ואת ההשתלבות בנסיעה במסלול הימני בכביש ללא הפרעה למשתמשים האחרים בדרך.
אינני מקבלת את עדותו של הנהג, כי הוא הבחין במנוח במסלול השמאלי.
יש לשים לב, כי בתצהיר עדותו הראשית לא התייחס כלל הנהג למקום נסיעתו הנטען של התובע. כל שהצהיר היה, כי הוא הבחין ברכב הפוגע מגיע לכיוונו (ראו ס' 4).
גם בדו"ח האירוע לא התייחס כלל הנהג למיקומו של רכב התובעים ולא ציין מתי הבחין בו והיכן היה רכב התובעים בעת שהבחין בו.
גם כאשר ניתנה לו הזדמנות בבית המשפט לתאר את התאונה כפי שקרתה, לא ציין הנהג, כי ראה את התובע במסלול השמאלי (ראו עמ' 8 ועמ' 9).
רק בשלב מתקדם של עדותו אמר הנהג לראשונה, כי רכב התובע הגיע מהמסלול השמאלי (עמ' 10, ש' 11-12). בשלב זה נשאל הנהג אם התובע ניסה לעקוף אותו, והשיב; "ניסה לעקוף, או סטה לכיווני, אני לא יודע לומר לך" (שם, ש' 14).
אינני מקבלת את עדותו של הנהג.
התרשמתי, כי הנהג ניסה להתחמק מאחריות.
כאמור לעיל, אמר הנהג בחקירתו הנגדית, כי התאונה אירעה בעת שרכב הנתבעת היה בזוית וטרם הספיק להתיישר במסלול הנסיעה הימני.
במצב דברים זה, בלתי סביר בעיני, כי הנהג יכול היה להבחין ברכב התובע במראות הרכב כפי שטען, בוודאי שלא יכול היה להבחין ברכב התובע במסלול השמאלי.
אני סבורה כי הנהג יצא מהחניה למסלול הנסיעה הימני בחוסר זהירות, חסם את נתיב נסיעתו של התובע אשר לא הספיק לבלום וכך גרם לתאונה.

ז.
זאת ועוד, לפי חוות דעת השמאי בן ארצי, ניזוק רכבם של התובעים "בצדו הימני, כנף אחורית ימנית, דלת אחורית ימנית, דלת קדמית ימנית, כנף קדמית ימנית, פנסים, פסי קישוט לאורך צד ימין וחלקי פלסטיקה, פח ומרכב במוקד ניזוקו".


לעומת זאת, בחוות דעת השמאי עמי שצקי אשר בדק את רכב הנתבעת, ציין הוא, כי בעת בדיקתם מצאו השמאים: "כי יש אפשרות תיקון לחלקים הבאים: של דלת שמאלית קדמית, כנף קדמית ימנית, בסיס שמאל לפנימי, חלק קדמי לדופן שמאל קדמי".


אני סבורה כי מיקום הנזקים בשני כלי הרכב המעורבים בתאונה ואופיים כפי שעולה מתמונות הנזק, אינם מתיישבים עם גירסתו של הנהג באשר לאופי קרות התאונה ולעומת זאת מתיישבים עם גירסת המנוח, כי הנהג פגע בו תוך יציאה מהחניה.

ניתן לראות כי מוקד הנזק ברכב הנתבעת הוא בצד השמאלי קדמי ואילו הנזק ברכב התובעים הוא בצד הימני של הרכב מקדימה ולאחור.

ח.
לאור כל האמור לעיל, אני סבורה כי האחריות לתאונה רובצת על הנהג.

8.
טענה ב"כ הנתבעת בסיכומיה, כי התובעת לא הוכיחה את תביעתה, שכן לא ניתן לחקור את התובע המנוח אודות מהירות נסיעתו, המרחק בו הבחין ברכב הנתבעת לראשונה ולא הובררו נסיבות התאונה.

אני דוחה הטענה.

ראשית, הנהג עצמו העיד, כי המנוח נסע לאט.

כאמור לעיל, קיבלתי את הצהרת התובעת בדבר הפרטים אשר מסר לה התובע המנוח מיד בסמוך לאחר התאונה, דהיינו כי כאשר נסע המנוח ברחוב הרצל יצא רכב אחר מחנייה ופגע בו (סעיף 7 לתצהירה).
אני סבורה, כי צבר הראיות אשר הובאו בפני
, תצהירו וחקירתו של הנהג, דברי המנוח כפי שהובאו על ידי התובעת, חוות דעת השמאים ותמונות הנזק, מהווים תשתית ראייתית מספקת כדי לקבוע אחריותו של הנהג לתאונה וכך אני קובעת.
אני רואה להבהיר, כי לא התעלמתי מכך, שרכב התובעים נבדק על ידי השמאי כחודשיים לאחר התאונה.
בעניין זה הצהירה התובעת בתצהירה, כי לאחר סיום שעות העבודה, נסע אביה המנוח לביתו עם הרכב ומאז ועד שהרכב תוקן הוא לא נסע עם הרכב ולא נעשה בו כל שימוש (סעיפים 10,9 לתצהיר).
התובעת כלל לא נחקרה בעניין זה ואני מקבלת את הצהרתה כפי שניתנה, ולפיכך, לא מצאתי להטיל ספק בחוות דעת השמאי מטעם התובעים כפי שניתנה.
אם הרכב לא היה בשימוש, בוודאי שלא נגרמו תאונות נוספות לאחר מועד התאונה נשוא התביעה ועובר לבדיקת השמאי. ראו בנוסף, תצהירו של מר יניב אביסידריס באשר לניסיונותיו לשכנע את הנתבעת לתקן את הרכב במוסך שלה או במוסך אחר וחלוף הזמן.
עוד אני רואה לציין, כי באת כוח הנתבעת לא חזרה בסיכומיה על הטענה בדבר העדר יריבות ולפיכך אני רואה את הנתבעת כמי שזנחה טענה זו.

9.
התובעת הוכיחה הנזקים הבאים:
נזק לרכב לפי חוות דעת השמאי בן ארצי סך של 13,849.61 ₪ וכן חשבונית מס של מוסך "אוזון" (אינני פוסקת פיצוי בגין ירידת ערך שכן מדובר ברכב משנת 1995).
שכר טרחתו של השמאי סך של 982 ₪.







לפיכך, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 14,831.61 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 12.7.2007 ועד התשלום המלא בפועל וכן הוצאות משפט בתוספת שכר טרחת עו"ד בסך של 3,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק, ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

אני דוחה את התביעה שכנגד.



ניתן היום כ"א בכסלו, תשס"ט (18 בדצמבר 2008) בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

__________________
ריקי שמולביץ
, שופטת



002587/07א
133 איילת סוסן / אירית






א בית משפט שלום 2587/07 ענת זרסקי-אביסידריס, מנחם זרסקי נ' אלבר שירותי מימונית בע"מ (פורסם ב-ֽ 18/12/2008)