פסקי דין על רוזנטל אורלי | פסקי דין על רוזנטל רפאל | פסקי דין על אפריקה ישראל | פסקי דין על משולם לוינשטיין |

74234/01 א     30/04/2006




א 74234/01 רוזנטל אורלי, רוזנטל רפאל נ' אפריקה ישראל, משולם לוינשטיין




בעניין:

1



בתי המשפט


בית משפט השלום תל אביב-יפו
א
074234/01
בש"א 155439/06

בפני
:
כב' השופט דן מור
תאריך:
30.4.06




בעניין:
1. רוזנטל אורלי

2. רוזנטל רפאל



ע"י ב"כ עו"ד

ח' זילבר

המבקשים

נ
ג
ד


1 אפריקה ישראל

2. משולם לוינשטיין



ע"י ב"כ עוה"ד
וקסלר
, ברגמן ושות'

המשיבות



החלטה

1.
בתיק זה ניתן פסק הדין על ידי עוד בתאריך 13.4.04. פסק הדין ניתן במעמד ב"כ בעלי הדין, כמצויין בסייפא. פסק הדין, לגופו, מנומק בהרחבה ובו התייחסות למלוא טענות ב"כ הנתבעים, המבקשים בפני
, על אף שכאמור בו - "

פסק דין
זה ניתן ניתן בהעדר סיכומי ב"כ הנתבעים, אשר לא הוגשו במועדם ועד היום". והנה מתברר כי סיכומי הנתבעים הוגשו עוד קודם לכן ביום 31.3.04, אך עקב טעות במזכירות בית המשפט, כך יש להניח, לא הועלה המסמך ללשכתי אלא אך לאחר מתן פסק הדין, כאמור, בתאריך 13.4.04.

הבקשה שבפני
, הוגשה ביום 22.2.06, דהינו, כ- 22 חודש לאחר תאריך מתן פסק הדין במעמד ב"כ המבקשים, הינה להארכת מועד להגשת בקשת ביטול פסק הדין, מהטעם שניתן בהעדר סיכומי הנתבעים, על אף שסיכומים אלו אכן הוגשו - טרם מתן פסק הדין. ב"כ המשיבות מתנגד לבקשה וממספר טעמים, כמפורט בהרחבה בתגובתו. ב"כ המבקשים הגיש תשובה לתגובה ולהלן החלטתי.

2.
נימוקי הבקשה להארכת המועד להגשת בקשת ביטול פסק הדין הינם, למעשה, בשתיים.
ראשית, לגבי התקופה שמיום מתן פסק הדין ועד להחלטה הסופית לפיה נדחה ערעור המבקשים על פסק דיני, ולטענת המבקשים עניננו בתאריך 12.1.06, הטענה היא כי כל עוד לא מיצו המבקשים את הליכי הערעור, יש בכך בלבד את ה"טעם מיוחד" הנדרש להארכת מועד בהליך החילופי לערעור, הליך בקשת ביטול. ושנית, כי לפחות מאז תאריך 17.7.05, ותוך כדי ניהול הליכי הערעור, נורה המבקש 2 בבטנו ונזקק למספר ניתוחים כשמהאחרון מהם הוא עדיין בהליכי החלמה, וכך גם במועד הגשת הבקשה להארכת מועד.

לטעמי, אין כל ממש בטענות המבקשים וגורל בקשתם להדחות.

3.
המבקשים הגישו ערעור על פסק הדין והם נמנעו מהגשת בקשת ביטול. למעשה, אף הערעור שהוגש, הוגש באיחור של מספר ימים (בחלוף 48 ימים מיום מתן פסה"ד). ערכאת הערעור ציוותה על הפקדת פקדון, והמבקשים הגישו בקשה לפטור מהפקדה זו. בתאריך 25.11.05 ניתנה החלטה המקטינה את סכום הפקדון, להפקדה עד ליום 1.1.05. אף הערבון המוקטן לא הופקד כלל. למרות זאת, ועל אף שהמשיבות הגישו בקשה לדחיית הערעור בהעדר ההפקדה, נקבע מועד לדיון לתאריך 10.2.04. דיון זה נדחה, מטעמי בית המשפט המחוזי, לתאריך 4.4.05, לדיון במעמד ב"כ המבקשים בלבד. במועד זה לא התייצב ב"כ המבקשים, והערעור נדחה עקב אי הפקדת הפקדון. דהינו, תאריך דחיית הערעור הינו יום 4.4.05. ב"כ המבקשים לא ויתר והגיש מיד בקשה לביטול פסק הדין בערעור, בטענה כי הגיע באיחור לאולם המשפטים, מטעמים שאינם תלויים בו, ופסק הדין כבר ניתן. בית המשפט דחה אף בקשה זו לגופה, וזאת בו ביום. ב"כ המבקשים הגיש בקשה נוספת, להמרת הפקדון בערבות צד ג', וכמובן שבקשה זו הוגשה שלא כדין מאחר והערעור כבר נדחה. בית המשפט (כב' הרשם ש' ברוך), דחה גם בקשה זו (בתאריך 11.4.05) בנימוק - "שמדובר בערעור מוסווה" על החלטתו הקודמת מיום 4.4.05. ב"כ המבקשים לא הרים ידיים, ובתאריך 17.5.05, כ- 40 יום לאחר ההחלטה לדחית הערעור, הגישו המבקשים בקשה נוספת לבטול פסק הדין בערעור, ובין היתר בטענה כי סכום הפקדון הופקד בנאמנות בידי בא כוחם! בית המשפט דחה אף בקשה זו, וזאת בהחלטתו מיום 6.7.05, ושם אף נאמר כי - "למבקשים אין טענות הגנה של ממש וחסד גדול עשה איתם בית המשפט קמא, בקביעת דמי שימוש ראויים רק לחלק מהתקופה הנתבעת". ב"כ המבקשים הגישו ערעור גם על החלטה זו, החלטת הרשם, אך בדיון בפני
כב' הש' דותן, בתאריך 12.1.06, הערעור על החלטת כב' הרשם - נמחק. המבקשים המתינו 40 יום נוספים ואז הוגשה הבקשה שבפני
(ראה את העתקי הבקשות וההחלטות השונות, כמפורט בנספחי תגובת ב"כ המשיבות לבקשה בתיק בש"א זה).

נראה לי כי יש מן הצדק בטענת ב"כ המשיבות כי על בית משפט זה להתייחס למועד סיום ההליכים בערעור כליום ה- 4.4.05, המועד בו נדחה הערעור בגין אי הפקדת הפקדון המוקטן, ואף נדחתה הבקשה הנוספת לביטול פסק הדין בערעור. כל ההליכים שננקטו לאחר מכן היו שלא בסמכות וללא כל בסיס בדין, וממילא - תוצאתם היתה אך מחיקה ודחיה. במצב זה, הבקשה לביטול פסק דיני הוגשה למעלה מעשרה חודשים לאחר סיום ההליך החילופי, כטענת המבקשים, הליכי הערעור, ורק אז החלו המבקשים בהליך ביטול פסק דיני, שניתן , כזכור, עוד ביום 13.4.04. בנוסף לכך הרי המבקש 2, נורה, כך לטענת בא כוחם, אך ביום 17.7.05
כשלשה חודשים לאחר מועד דחית הערעור, אין בפי ב"כ המבקשים כל הסבר של ממש לאיחור זה בהגשת בקשת הארכת המועד, גם אליבא טיעוניו בבקשתו זו, דהיינו - האיחור שעד ליום בו נפגע המבקש 2 בבטנו ואושפז.

לא זו אף זו, שב"כ המבקשים ממשיך בנקיטת הליכים משפטיים ובהגשת בקשות בפני
ערכאת הערעור גם לאחר יום 17.7.05, יום הפגיעה, כאשר המבקש 2 כבר מאושפז, אך הוא נמנע מלהגיש את בקשת הארכת המועד להגשת בקשת ביטול פסק הדין בפני
, בטענה כי דווקא בגין האישפוז היו המבקשים מנועים מלמצות את זכויותיהם בהגשת בקשותיהם לבית משפט זה.

4.
בית המשפט אף אינו מסכים עם ב"כ המבקשים בטענתו כי בגין העובדה שפסק הדין ניתן בהעדר סיכומים, על אף שהסיכומים הוגשו לבית המשפט עובר ליום מתן פסק הדין, זכאים המבקשים להגיש בקשה לביטול פסק הדין, כאמור בתקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, כאילו מדובר בהחלטה שניתנה במעמד צד אחד בלבד. אומנם תקנה 160(ד) לתקנות אלו קובעת כי דינו של מי שלא הגיש סיכומיו במועד שנקבע, כדין בעל דין שלא התייצב לדיון, אולם תקנה זו נועדה להסמיך את בית המשפט ליתן

פסק דין
בהעדר סיכומים, או באי התייצבות בעל דין, אך בגין עצם המחדל שבאי הגשת הסיכומים או אי ההתייצבות, וללא לכל משמעות דיונית אחרת.
בפרשתנו, ניתן פסק הדין לגופו של ענין, תוך התייחסות מפורטת לכל טענות המבקשים במהלך המשפט, כולל בכתבי טענותיהם, בתצהירים שהוגשו ובעדויותיהם, ואין להתייחס לפסק דיני כ

פסק דין
שניתן בהעדר. כאילו נמנע מבעל הדין להשמיע את מלוא טענותיו. במקרה הנידון בפני
נו, תרופת המבקשים הינה בהליכי הערעור, כפי שאכן נעשה.

אולם גם אם אניח, לזכות המבקשים, כי בקשת ביטול פסק הדין כפי שהוגשה הינה בקשה ראויה ובהתאם לתקנות הדיון, עדיין גורל בקשת הארכת המועד להדחות אף לגופה.

5.
שיקולי בית המשפט בדונו בבקשת ביטול הינם בשני מישורים אפשריים. ביטול "מחובת הצדק" או ביטול על פי שיקול דעת, שאז בית המשפט בוחן הן את סיבת המחדל והן את סיכויי ההצלחה. ביטול מחובת הצדק הינו ביטול

פסק דין
פגום, למשל,

פסק דין
שניתן בהעדר המצאה כדין למבקש. לבעל הדין קנויה הזכות ש

פסק דין
ינתן כנגדו רק בדרך משפטית תקינה. אולם בפרשתנו, פסק הדין יראה כפגום רק באם ימצאו, בסיכומי המבקשים, טיעונים שלא היו בפני
בעת כתיבת פסק הדין, דהיינו - טעמים חדשים, שלא נידונו לגופו של ענין בפסק הדין. אם פסק הדין משיב ודוחה לגופן את כל טענות המבקשים כמפורט בסיכומים שהוגשו, אף שלא נבחנו עובר למתן פסק הדין, לא תשמע הטענה כי פסק הדין "פגום". הרי אין מקום לאפשר למבקשים לבטל את פסק הדין בגין טענות נוספות, חדשות, מעבר לאלה הנזכרות באותם סיכומים!

וכך אף המצב במקרה של ביטול פסק הדין מהטעם האחר - שיקול דעת בית המשפט. לדעתי, אין למבקשים כל סיכוי להצליח בבקשתם. גם לאור כל האמור בסיכומים שהוגשו, פסק הדין לא היה משתנה בכהוא זה.

בפרשה שנידונה ברע"א 476/87 קוקיא ואח' נ' עירית ירושלים, פד"י מ"ב(1) 166, היה המצב דומה, בו עקב אי הגשת הסיכומים ע"י אחד מבעלי הדין נפלה טעות בהחלטת בית המשפט קמא לענין חישוב הפרשי הצמדה וריבית, ונקבע בפסק הדין כי היות וסיכויי ההצלחה הינם העיקר, ניתן לקבל את הסברי בעל הדין לאותה טעות שבגינה חל האיחור בהגשת הסיכומים. כאמור, לא כך המצב בפרשתנו, בו אין למבקשים כל סיכויי הצלחה לשינוי פסק דיני, גם אם אבטלו ואשוב ואעיין בסיכומים ואתן את פסק דיני מחדש.

וכדי למנוע כל אי הבנה - דברי אלו נאמרים לאחר שעיינתי הייטב בסיכומים, שלכאורה, כאמור בפסק הדין, לא הוגשו במועדם, ולכך עוד אחזור בהמשך.

6.
על המבקשים היה להגיש את ערעורם על פסק דיני במועד ואם סברו כי יש מקום גם לבקשת ביטול, היה עליהם להגיש את הבקשה לביטול במקביל, או, לחילופין, וזו הדרך הדיונית הנכונה -
להגיש בקשה, בתוך התקופה המותרת בתקנות, להארכת מועד להגשת בקשת ביטול, עד ל

פסק דין
סופי בערעור, כך שאם הליך הערעור ימוצה והמבקשים לא יצליחו במסלול זה, תהיה בידם הרשות לחזור לערכאה הדיונית בבקשה לביטול פסק הדין. (ראה בש"א 356/89 שמעונה בריק נ' בנק אוצר החייל, פד"י מ"ג (4) 22). המבקשים לא עשו זאת. בית המשפט מניח כי סברו שתרופתם, אכן, בהליכי ערעור, כאשר ממילא דחיתי כל טענותיהם לגופן. אולם גם הנימוק הנזכר בבקשה להארכת המועד, "הטעם המיוחד" הקיים למבקשים מכח הליכי הערעור התלויים ועומדים באותו ענין ממש, לא ישמע, לאחר שהערעור נדחה למעשה כבר ביום 4.4.05, וחלפה ועברה תקופה ארוכה נוספת, כשלושה חודשים, עובר ליום בו נורה המבקש ואושפז. מכל מקום, גם הפגיעה הקשה במבקש 2 אין בה כדי לסביר את האיחור בהגשת בקשת הביטול, גם מאז יום 12.1.06, מועד דחית הערעור על החלטת כב' רשם ביהמ"ש המחוזי, ועד להגשת הבקשה שבפני
, ה- 22.2.06, כאשר ברור לכל כי בא כח המבקשים יכול היה לנקוט בכל הליך משפטי הנראה לו כמתאים, כשהליכי החלמתו של המבקש מס' 2, אין בהם כדי להפריע לו בפעולותיו, כפי שלא פגעו ביכולתו, קודם לכן, להגיש את כל בקשותיו השונות לערכאת הערעור.

7.
כאמור, בית המשפט עיין בסיכומים שהגיש ב"כ המבקשים, ומתברר כי פסק הדין דן לגופה בכל טענה וטענה הנזכרות בסיכומים אלו, ואם תמצאנה טענות שכאלה, אין בהם כל ממש.

הטענה הראשונה בסיכומים הינה כי התביעה הוגשה טרם זמנה מאחר והדירה נשוא התביעה עדיין לא נמכרה, כך - "שלא ניתן לקמט (כך במקור!) את הנזק שנגרם לתובעים". אולם בית המשפט קבע במפורש ובמפורט בפסק הדין את נזקי התובעות, גם בהתחשב בכך שהדירה בבעלותם ובחזקתם של המשיבות וטרם נמכרה.

הטענה השניה הינה בתמיהה מדוע "התנדבו" התובעות לשלם לכונס הנכסים את סכום החוב ולא "מכרו" את הדירה באמצעות הכונס. פסק הדין כבר קבע כי פעולה זו נעשתה כ"הקטנת הנזק" כאשר הסיכוי הסביר היה שממכירת הדירה בהליכי הכינוס יתקבל מחיר נמוך שהיה מסב לתובעות נזק כבד עוד יותר, ובכך אף נזק נוסף למבקשים.

הטענה בדבר התעלמות ב"כ התובעות מקיזוז שווי הדירה שהוחזרה להם מסכום הנזקים, נידונה בהרחבה והתקבלה בחלקה העיקרי. בית המשפט חייב את התובעים בחובת ההשבה למבקשים, לכל הסכומים ששולמו על ידם על חשבון תמורת הדירה. כמובן שסכום זה הושב בפועל לבנק המשכנתאות, שרק בכספי ההלוואה שקיבלו המבקשים מבנק זה שולמה לתובעות התמורה בעבור הדירה שנרכשה, אם כי, כזכור, רק חלק ממנה.

לענין גובה נזקי התובעות, נטען בסיכומים הנידונים כי המבקשים שילמו בעבור התמורה לרכישת הדירה סכום גבוה יותר מזה שנקבע כסכום ההשבה. אולם בית המשפט בחן בפסק דינו את נושא התשלומים ע"ח הדירה, על פי ההוכחות שהוצגו במשפט, ולא נפלה כל טעות בחישוב. ואם נפלה טעות, התרופה הינה בהליכי ערעור. הסכום ששולם לשלטונות המס בגין מס רכישה, ממילא אינו נזקף לחשבון התמורה. ואם סוברים המבקשים כי בנק המשכנתאות חישב שלא נכון את חובם בגין אי החזר הלוואת המשכנתא, את טענותיהם אלו עליהם להפנות לבנק ולא לתובעות, שנאלצו לשלם לבנק את מלוא חוב תיק מימוש המשכנתא. יזכו המבקשים בתביעה שכזו, יוכלו לקבל חזרה לידיהם חלק מסכום פסק הדין, אך זאת מהבנק ולא מהמשיבות. ממילא, הרי פסקתי כי סכום זה כולו הינו, בחלקו, ההשבה בגין ביטול החוזה, כך שהזכויות בדירה חוזרות לתובעות, ובחלקו - היתרה - הנזק שנגרם לתובעות מהפרת החוזה, כהפרה יסודית, על ידי המבקשים.

הטענה כי דרישת התובעות הן לקבלת הזכויות בדירה חזרה לידיהם, והן לנזק שנגרם להן מהפרת החוזה, ביחד, הינה אבסורדית, התקבלה על ידי במלואה.

הטענה כי התובעות חזרו בהן מדרישתם לדמי שכירות ראויים, אינה נכונה. דרישה זו כחלק מנזק התובעות, מופיעה הן בכתב הטענות והן בראיות שהוצגו ולבסוף - בסיכומי התובעות. בנוסף לכך הרי טענה זו לענין הנזק נידונה לגופה, וכפי שהעיר כב' הרשם ש' ברוך, חסד נעשה עימם שלא חוייבו בדמי שכירות ראויים אלא בחלק מהתקופה בה החזיקו המבקשים בדירה.

לענין נושא הוצאות תיקון הליקויים בדירה, בית המשפט פסק אך את הסכום בו הודו המבקשים בטענותיהם, דהינו - בהתאם לחוות דעת המומחה מטעמם, ורוב טענות התובעות בנושא זה - נדחו.

גם לענין התביעה להשבת דמי ועד הבית, עלות החלפת המנעול וטענות נוספות - בית המשפט דן בנושאים אלו ודרישות התובעות נדחו, אף ביתר מהאמור בסיכומי הנתבעות. המבקשים הודו בחובתם לתשלום בהוצאות המשפט שנפסקו לחובתם בפסק דינה של כב' הש' גרסטל, ובפסק
הדין קבעתי כי סכום זה אינו יכול להחשב כחלק מהתביעה בתיק זה.

לבסוף טוענים המבקשים כי לצורך חישוב נזקי התובעות, יש להעריך את שווי הדירה על פי הערכת השמאי, ולא מעבר לכך. אולם בפסק דיני קבעתי כי הפיצויים להם זכאיות התובעות הינן הנזק של אובדן דמי שכירות ראויים והתשלום ששולם לבנק המשכנתאות על מנת לקבל חזרה לידיהם את הזכויות בדירה, כהקטנת הנזק, ועל כן ממילא אין כל חשיבות להערכת שווי הדירה. הנושא נידון והוכרע בפסק הדין.

גם הטענה לפיה הודו התובעות בסכום חוב קטן יותר כלפי הנתבעים, אין בה ממש, כאשר מדובר, אולי, במשא ומתן ובתשובה להצעת המבקשים למציאת קונה חילופי, שממילא לא העלתה דבר.

ומכאן, כאמור, שבקשת הביטול הנסמכת על טעות בית המשפט במתן פסק דינו בהעדר
הסיכומים שאכן הוגשו, לא תשמע בהעדר כל סיכוי הצלחה.

8.
מעיון בכל טענותיהם של המבקשים בבקשתם וגם בפני
ערכאת הערעור, עולה אף הטענה כאילו טעה בית משפט זה בכך שפסק על השבה לפני הביטול, ולא לאחר שהחוזה בוטל, וזאת בניגוד לאמור בסע' 21 לחוק החוזים (חלק כללי), או סע' 9 לחוק החוזים, תרופות. בסע' 21 הנ"ל נאמר כדלקמן:


"משבוטל חוזה, חייב כל צד להשיב לצד השני מה שקיבל על פי החוזה...."

ב"כ המבקשים טוען כי בפרשתנו, ביטול החוזה על ידי המשיבות נעשה לאחר ביצוע התשלום לבנק, כך שהתשלום לבנק אינו יכול להוות "השבה". טענה זו אינה במקומה, באשר המועד להשבה אינו רלוונטי לענין עצם חובת ההשבה ומילויה. כפי שכבר קבעתי, משבוטל החוזה, והביטול נעשה כדין, על המשיבות חובת ההשבה של כל מה ששולם להן על חשבון מחיר הדירה. על כן, הכספים ששולמו לבנק למשכנתאות יראו ויחשבו כהשבת התמורה החלקית ששולמה למשיבות. קבלת טענת המבקשים משמעותה שעל המשיבות לשלם פעמיים. פעם לבנק, ופעם נוספת למשיבות, וזאת רק בגין העובדה שהודעת ביטול החוזה היתה מאוחרת בזמן.

גם הטענה בדבר "כפל פיצוי" או מסקנת ב"כ המבקשים בדבר "אי סבירות תוצאת פסק הדין", גורלן להדחות. החישובים שעורך ב"כ המבקשים מוטעים ואינם נכונים, על אף שעקרונית, טענת המבקשים התקבלה. עדיין הותירו המבקשים במעשיהם נזקים כבדים לתובעות ופסק הדין חישב נזקים אלו, בדקדקנות, כשאך ורק נזקים שהוכחו כדרוש, אכן נפסקו לחובתם.

ולבסוף עלי להדגיש כי בבקשת הביטול, הנסמכת רק על כך שבית המשפט לא עיין בסיכומי המבקשים, הנתבעים, עובר למתן פסק הדין, אין כל מקום להשמעת טענות חדשות שלא נזכרו כלל באותם סיכומים, בניגוד לדרך בה נקט ב"כ המבקשים בבקשתו שבפני
.

9.
לאור כל זאת, הבקשה נדחית. לפנים משורת הדין, לאור כל גילגולי הפרשה, לא אחייב את המבקשים במלוא סכום ההוצאות שמן הראוי היה כי יחוייבו בו. המבקשים ישלמו למשיבים הוצאות בקשה זו, בסך של 3000 ₪ + מע"מ, נכון להיום.

העתק ההחלטה ישלח בדואר לב"כ בעלי הדין

ניתנה היום 30.4.06
בלשכתי בהעדר הצדדים.


דן מור
, שופט








א בית משפט שלום 74234/01 רוזנטל אורלי, רוזנטל רפאל נ' אפריקה ישראל, משולם לוינשטיין (פורסם ב-ֽ 30/04/2006)