פסקי דין על חיים ברוך שורק | פסקי דין על אלי אסולין | פסקי דין על מנורה חברה לביטוח |

647/08 ברע     19/01/2009




ברע 647/08 חיים ברוך שורק נ' אלי אסולין, מנורה חברה לביטוח בע"מ




בעניין:


2



בבית המשפט המחוזי בירושלים
בר"ע
647/08

לפני
כבוד השופט צבי זילברטל



19/01/2009



בעניין:
חיים ברוך שורק

ע"י עו"ד עמוס אגרון





המבקש



- נ
ג
ד -



1. אלי אסולין

2. מנורה חברה לביטוח בע"מ
ע"י עו"ד אמיתי יחיאלי




המשיבים


בקשת רשות ערעור על החלטות בית משפט השלום בירושלים בת"א 11891/06 שניתנו ביום 22.7.08 ו- 4.8.08, על ידי כב' השופט ג' ארנברג

החלטה

1.
המבקש נפגע ביום 13.5.05 בתאונת דרכים, עת היה כבן שבעים שנה. במסגרת תביעה שהגיש לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לו, מינה בית משפט השלום מספר מומחים רפואיים, ובהם האורתופד ד"ר פייזר והנוירולוג פרופ' רכס. תחילה המליץ ד"ר פייזר על מינוי מומחים בשלושה תחומים נוספים (אורולגיה, פה ולסת ונוירולוגיה) ובית המשפט מינה מומחים בתחומים אלה. בהמשך, פנה המבקש בשאלת הבהרה לד"ר פייזר בה ביקש לדעת את עמדתו בדבר הצורך במינוי מומחה רפואי בתחום אף אוזן גרון. ד"ר פייזר השיב בחיוב לשאלה זו, והמבקש הגיש לבית המשפט בקשה למינוי מומחה בתחום האמור. המשיבים התנגדו לבקשה, ובין היתר הפנו לאמור בחוות דעתו של פרופ' רכס, לפיו מקור הירידה בשמיעה של המבקש הוא גילו ולא החבלה שנגרמה לו בתאונת הדרכים.
ביום 22.7.08 החליט בית משפט קמא לדחות את הבקשה. בהחלטתו הלאקונית נאמר רק, כי "לאור האמור בחוו"ד הנוירולוגית ובהעדר תיעוד רפואי הקושר בין הירידה בשמיעה לתאונה" נדחית הבקשה. ככל הנראה אותה עת לא עמדה לנגד עיני בית המשפט תגובת המבקש לתשובת המשיבים. בתגובה זו נטען, בין היתר, כי עמדתו של פרופ' רכס, שאינו מומחה בתחום אף אוזן גרון, אינה צריכה להטות את הכף. נראה שלאחר שהתקבלה התגובה האמורה שב בית המשפט והחליט בבקשה, ביום 4.8.08, באומרו כי "אין מקום למינוי מומחה בתחום אא"ג. ראה החלטה מיום 22.7.08". מכאן בקשה רשות הערעור.

2.
המשיבים השיבו לבקשה ושני הצדדים אינם מתנגדים כי אדון בבקשה כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על פי אותה רשות, וכי הבקשה והתשובה תחשבנה כסיכומים בכתב. לפיכך הבקשה תידון כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. דין הערעור להתקבל.

3.
עמדת המבקש, לפיה יש מקום למינוי מומחה בתחום אף אוזן גרון, מבוססת בעיקרו של דבר על שני מקורות: המלצתו של ד"ר פייזר והאמור במכתב השחרור מהאשפוז מיום 19.5.05 לפיו: "נבדק במרפאת אא"ג ונמצא ליקוי שמיעה כולל פגיעה בשמיעת תדרים גבוהים, והוחל בטיפול אנטיביוטי עקב חשד להמוסינוס, וניתנה המלצה לשימוש במכשיר שמיעה". בהמשך נרשם, כי המבקש נזקק להמשך טיפול ומעקב במרפאת אף אוזן גרון. לטענת המבקש אין ליתן משקל עודף לעמדתו של פרופ' רכס, ביחס להמלצת ד"ר פייזר, שכן פרופ' רכס אינו מומחה בתחום הרלבנטי. המבקש גורס, כי עלה בידו להניח ראשית ראיה שתצדיק מינוי מומחה, בין אם מדובר בהמלצת ד"ר פייזר ובין אם מדובר במכתב השחרור.
עמדת המשיבים, השוללת את הצורך במינוי מומחה כאמור, מבוססת על הטענות הבאות: אין ליתן משקל להמלצת ד"ר פייזר, שכן מדובר באורתופד ואין זיקה ממשית בין תחום מומחיותו לבין המומחיות ברפואת אף אוזן גרון, זאת בניגוד לעמדתו של הנוירולוג פרופ' רכס, הבקי בחבלות ראש ובהשפעותיהן על השמיעה. עוד נטען, כי התיעוד הרפואי הרלבנטי מתמצה במסמך בודד, שנרשם ימים ספורים לאחר התאונה, מבלי שקיים תיעוד רפואי המתאר תלונות או טיפולים בתקופה שלאחר מכן. המשיבים מצביעים על כך שהבקשה המקורית למינוי מומחים רפואיים, אשר בגדרה התבקש מינויים של שישה מומחים (!), לא כללה בקשה למינוי מומחה בתחום אף אוזן גרון. אף בקשות מאוחרות יותר לא התייחסו תחילה לתחום זה, אף כי המבקש אמור היה להיות מודע לקשיי השמיעה שיש לו, כביכול.

4.
מדובר במקרה גבול. אכן, נראה כי ככל שמדובר בהמלצה שמקורה במומחה באורתופדיה, כשכנגדה מצויה עמדתו של הנוירולוג פרופ' רכס, ספק אם ההמלצה, כשלעצמה, יכולה לשמש ראשית ראיה שתספיק לצורך מינוי המומחה. אלא שבמקרה דנן יש משקל לאמור במכתב השחרור, אליו לא התייחס בית משפט קמא, המצביע לפחות על חשש שהיה קיים סמוך לאחר התאונה לפיו החבלה הביאה לירידה בשמיעה. יתרה מכך, פרופ' רכס לא נשאל ישירות האם הוא שולל את הצורך במינוי מומחה בתחום האמור, אלא הביע את דעתו בדבר הקשר הסיבתי שבין הירידה בשמיעה לבין התאונה, כשבחוות דעתו הוא מציין במפורש כי אובחנה ירידה בשמיעה לאחר התאונה. מבלי לפקפק במומחיותו של פרופ' רכס, הרי שבנושא השמיעה קיימת התמחות רפואית נפרדת.
כידוע, גישת בתי המשפט ביחס לבקשות מינוי מומחה בתביעות לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו בתאונת דרכים, היא גישה ליברלית, שכן ללא מינוי כאמור אין התובע יכול להוכיח בבית המשפט את נזקיו. לרקע גישה זו ובהתחשב בנתוני המקרה, אני סבור כי היה מקום למנות מומחה, אם כי יש להטיל על המבקש לשאת בשכר טרחת המומחה, כמימון ביניים, בהתחשב בהעדר תיעוד רפואי בתקופה שמאז השחרור מהאשפוז ובאמור בחוות דעתו של פרופ' רכס.

5.
הערעור מתקבל. בית משפט השלום ימנה מומחה רפואי בתחום אף אוזן גרון ויקבע את ההוראות הנוגעות להבטחת שכרו, בהתחשב בכך שעל המבקש לשאת במימון ביניים של שכר הטרחה.

בנסיבות המקרה, לא ראיתי לנכון לעשות צו להוצאות. העירבון שהופקד יוחזר למבקש באמצעות בא כוחו.

המזכירות

תמציא העתק ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, כ"ג בטבת תשס"ט (19 בינואר 2009), בהעדר הצדדים.


צבי זילברטל
, שופט












ברע בית משפט מחוזי 647/08 חיים ברוך שורק נ' אלי אסולין, מנורה חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 19/01/2009)