פסקי דין על בר תהילה חוה | פסקי דין על מועצה אזורית בקעת הירדן

2765/07 עב     18/01/2009




עב 2765/07 בר תהילה חוה נ' מועצה אזורית בקעת הירדן




בעניין:

1



בתי המשפט


בית הדין האזורי לעבודה בירושלים
עב 002765/07


בפני
:
כב' השופטת אורנית אגסי
נציגת ציבור(ע) אסתר ברימן
נציג ציבור(מ) אלבז יהודה


20/01/2009



בעניין:
בר תהילה חוה



ע"י ב"כ עו"ד
עו"ד ברק-דנציגר חיה

תובעת

נ
ג
ד


מועצה אזורית בקעת הירדן



ע"י ב"כ עו"ד
עו"ד רוגל גלעד

נתבעת


פסק דין

1.
התובעת גב' חוה בר תהילה מבקשת מבית הדין להורות על השבתה לעבודה ועל תשלום מלוא שכרה וזכויותיה מיום הפסקת עבודתה, באשר לטענתה יש לבטל את הליך פרישתה.
לחלופין, מבקשת התובעת מבית הדין לפרש את החלטת הועדה הפריטטית המתייחסת ל"פנסיית גישור", ככוללת את המשך הפרשת המעביד לקרן פנסיה, עד למועד הגעתה לגיל הפרישה. בנוסף טוענת התובעת, כי הנתבעת נהגה כלפיה בחוסר תום לב ועל כן היא זכאית לפיצוי בגין נזק שאינו נזק ממון.
מנגד טוענת המועצה האזורית בקעת הירדן (להלן- הנתבעת או המועצה)
כי לא נפל כל פגם בהחלטת הוועדה הפריטטית ואין מקום להתערבות בית הדין בהחלטה על סיום העסקתה של התובעת. לטענת המועצה, היא לא הסכימה להמשיך ולהפריש לקרן הפנסיה עד למועד הגעתה של התובעת לגיל הפנסיה ומהמונח "פנסיית גישור" לא ניתן להסיק כמובן מאליו את המשך ההפרשות המעביד לקרן הפנסיה.

2.

בקליפת אגוז יתואר ההליך עד להכרעתנו זו:
א.
ביום 21/10/07 הגישה התובעת לבית הדין בקשה למתן סעד זמני וביקשה
כי בית הדין יורה על השבתה לעבודה וכן על כינוסה של ועדה פריטטית ולחילופין על העברת הדיון בעניינה להכרעת בורר.
במקביל הגישה כתב תביעה עיקרי.
בדיון שהתקיים
ביום 5/12/07
העידו התובעת ומר דוד אלקיים, יו"ר ועד העובדים (להלן-מר אלקיים) ומטעם המועצה גב' רות עדתו, מזכירת המועצה (להלן-גב' עדתו).
בהחלטה מיום 12/2/08 נקבע, כי מהתשתית העובדתית הלכאורית שהונחה בפני
נו לא עולה כי נפל פגם היורד לשורשו של עניין בהליך סיום העסקתה של התובעת ועל כן נדחתה בקשת התובעת למתן צו המורה על השבתה לעבודה. כמו כן, נדחתה טענת התובעת, כי החלטת הועדה הפריטטית נתנה למעשה תוקף להסכמת הצדדים לפיה "פנסיית גישור" כוללת גם המשך הפרשה של חלק המעביד עד לגיל הפרישה.
ב.
ביום 17/12/07 הגישה התובעת בקשה לתיקון כתב התביעה וביקשה כי בית הדין
יפרש את החלטת הועדה הפריטטית המתייחסת לפנסיית הגישור ככוללת את המשך הפרשת המעביד לקרן הפנסיה עד הגעתה לגיל הפרישה ולחלופין יקבע כי על הנתבעת לשלם לתובעת את ההפרשות כאמור. ביום 1/1/08 התיר בית הדין לתובעת לתקן את כתב התביעה כמבוקש.
ג.
במסגרת התיק העיקרי העיד מטעם התובעת מר אריה נעים, מזכיר איגוד מקצועי בהסתדרות המעו"ף (להלן- מר נעים) ומטעם הנתבעת מר פנחס הומינר, הממונה על יחסי העבודה במרכז המועצות המקומיות (להלן -
מר הומינר).
כמו כן הגישה התובעת "תעודה לאימות פרטים" מקרן הפנסיה מבטחים.

3.
אלה הן העובדות הנחוצות להכרעתנו זו כפי שהן עולות מכתבי הטענות, תצהירי הצדדים והעדויות שבפני
נו וכפי שכבר עמדנו עליהן, במסגרת הבקשה לסעד זמני.
א.
המבקשת ילידת שנת 1950. באוגוסט 1986 החלה לעבוד אצל המועצה בתפקיד רכזת הגיל הרך במחלקת החינוך ועם השנים הורחב תפקידה והיא מונתה למנהלת המחלקה לגיל הרך ומשפחתונים.
ב.
בחודש ינואר 2005 פנתה המועצה אל עובדיה והציעה להם לפרוש בתנאים מועדפים וזאת כחלק מתהליך בניית מערך ארגוני חדש. התובעת סירבה לפרוש בתנאים שהוצעו (נספח א' לכתב התביעה).
ג.
במהלך שנת 2005 החליטה המועצה להעביר את ניהול המשפחתונים לחברה למתנ"סים, שהיא חברה ממשלתית כלל ארצית המנהלת משפחתונים רבים. בשלב הראשון התובעת המשיכה לבצע את תפקידה ממשרדי מחלקת הרווחה במועצה.
בתחילת 2006 הודיעה גב' עדתו לתובעת, כי המועצה החליטה להעביר את הטיפול בגיל הרך לחברה למתנ"סים באופן מלא ולכן תוך מספר חודשים תופסק העסקתה.
ד.
בחודש מאי 2006 הודיעה גב' עדתו לתובעת על סיום עבודתה ביום 31/5/06 והציעה לתובעת פיצויים מוגדלים בשיעור 150% ושישה חודשי הסתגלות (נספח ב' לכתב התביעה). התובעת דחתה את ההצעה לסיים את העסקתה בהסכמה (נספח ג' לכתב התביעה).
ה.
ביום 29/6/2006 פנתה גב' עדתו לתובעת והודיעה, כי החברה למתנ"סים קיבלה לעבודה מרכזת משפחתונים ועליה להעביר לה את כל החומר הנמצא ברשותה. כמו כן, התובעת הוזמנה לפגישה באשר לשיבוצה בעבודה באחת מהמחלקות במועצה (נספח ה' לכתב התביעה).
ו.
ביום 7/7/06, לאחר שהתקיימה
פגישה בין המבקשת לגב' עדתו, פנתה התובעת בכתב לגב' עדתו והודיעה, כי החלופות להמשך העסקתה מבחינתה הן: המשך עבודתה בתפקיד מרכזת הגיל הרך או השאלתה על ידי המועצה לחברה למתנ"סים והמשך ביצוע התפקיד כעובדת המועצה במתנ"ס. לחלופין הציעה לעבוד בתפקידי ניהול ו/או ריכוז מחלקה במועצה (נספח ו' לכתב התביעה).
ז.
ביום 17/7/06 הודיעה גב' עדתו לתובעת, כי אף אחת מהחלופות שהציעה אינן רלבנטיות מאחר שהפעלת המשפחתונים הועברה לחברה למתנ"סים והתובעת אינה
משאילה עובדים למתנ"ס. באשר לחלופה של ניהול מחלקה אחרת במועצה, נמסר לתובעת כי היא אינה עומדת בתנאי הסף לתפקיד מנהלת מחלקה.
גב' עדתו הציעה לתובעת תפקיד כמזכירה באחת המחלקות והודיעה כי אם תסרב להצעתה היא תמליץ בפני
המועצה לסיים את העסקתה (נספח ז' לכתב התביעה).
ח.
ביום 20/7/06 פנתה התובעת למר דב טל, ראש המועצה ודרשה כי יורה להשיב לאלתר את תפקידיה בפועל כמנהלת המחלקה לגיל הרך ומשפחתונים (נספח ח' לכתב התביעה).
ט.
ביום 25/7/06 השיב מר טל למכתבה והבהיר, כי תפקיד מנהלת מחלקה לגיל הרך לא קיים במועצה ולכן הוא מציע להגיע להסכמה בדבר פרישה בהסכמה (נספח ט' לכתב התביעה).
י.
ביום 26/7/06 פנה מר אלקיים לגב' עדתו וטען, כי הפרטת המשפחתונים והעברת ניהולם לחברה למתנ"סים נעשתה באופן חד צדדי ובניגוד להסכם העקרונות ודרש להחזיר את התובעת לתפקידה כמנהלת מחלקה לגיל הרך ולבטל את ההתקשרות עם החברה למתנ"סים (נספח י' לכתב התביעה).
יא.
ביום 23/8/06 הודיע מר טל לתובעת, כי מאחר שהיא סירבה לתפקידים שהוצעו לה נשארה רק האפשרות לסיים את עבודתה וישנם שני מסלולים חוקיים לביצוע הליך זה והם:
"א.
פרישה בהסכמה בתנאים המאושרים לנו ע"י משרד הפנים והוצעו לך ע"י מזכירת המועצה.
ב.
נוהל פיטורין עפ"י חוקת העבודה. הואיל וועד העובדים לא נתן את הסכמתו לפיטורייך אנחנו דורשים ועדה פריטטית, ואם לא נגיע להסכמה גם שם נביא זאת לבורר"
(נספח יא' לכתב התביעה).
יב.
משנדחתה הצעת המועצה לפרישה בהסכמה ומאחר שוועד העובדים לא נתן את הסכמתו לפיטוריה של המבקשת, התכנסה ועדה פריטטית ביום 4/2/07 וחבריה היו
מר הומינר ומר נעים. לאחר דין ודברים הוחלט כי הצדדים ינהלו משא ומתן למצוא תפקיד הולם לתובעת או לחלופין יגיעו להסכמה על תנאי הפרישה
(נספח יב' לכתב התביעה).
יג.
בהמשך להחלטת הוועדה הפריטטית, המועצה הציעה לתובעת תפקיד כ"רכזת הסעות". התובעת סירבה להצעה ולכן שבה והתכנסה הוועדה הפריטטית ביום
20/3/07
וכך החליטה:
"1.
סיום יחסי עובד מעביד ביום 1.6.07.
1.
תקבל פנסיית גישור מיום 1.6.07 עד יום ש'מבטחים' יכולה לשלם לה את הגימלה (62 שנים וארבעה חודשים)

.
2.
תקבל 3 חודשי הסתגלות כמענק.
3.
תקבל השלמת פיצויי פיטורין 28% לשנה.
4.
ישולמו ימי פדיון חופשה, הבראה, ביגוד המגיעים ע"פ ההסכם.
5.
פדיון ימי מחלה מגיע רק למקבלי פנסיה תקציבית, ולכן העובדת אינה זכאית למענק אי-ניצול ימי מחלה.
ההחלטה כפופה לאישור מינהל שירות העובדים משרד הפנים.
באם יתברר כי לא תאושר לעובדת פנסיית גישור, ההחלטה על הפסקת עבודתה מבוטלת והנושא יחזור לדיון בוועדה הפריטטית"
(נספח יג' לכתב התביעה, הדגשות של המותב).
יד.
ביום 29/3/07 פנתה ב"כ התובעת לחברי הוועדה הפריטטית וביקשה מספר הבהרות להחלטת הוועדה. בעניין המחלוקת העומדת בבסיס התביעה שבפני
נו כתבה כך:
"למען הסדר הטוב, בהעדר הגדרה חקוקה למינוח 'פנסיית גישור' אנו מוצאים לנכון להבהיר כי המשמעות המקובלת למינוח זה הינו המשך תשלומים שוטפים לגב' בר תהילה ששיעורם גובה תשלומי הפנסיה להם היא זכאית +הפרשות חלק המעביד לקרן באופן הדרוש להמשך צבירת זכויות עד לגיל הפרישה. ככל שהועדה סבורה אחרת נודה לקבלת הבהרתה"
(נספח יד' לכתב התביעה).
טו.
ביום 17/4/2007 השיבה הוועדה למכתבה של ב"כ התובעת כדלקמן:
"1.
אכן המועצה תשלים את כספי הפיצויים ל-100% כולל 28% השלמת הפיצויים.
2.
המועצה תשלים את כל תשלומיה עד למועד סיום עבודתה של העובדת. אין אפשרות להשלים תשלומים משנת
86.
לגבי שאר הסעיפים, הועדה שמעה את כל הנאמר במכתב והחליטה את שהוחלט בהחלטת הוועדה הפריטטית
"
(הדגשות של המותב, נספח טז' לכתב התביעה).
טז.
ביום 26/4/07 פנתה שוב ב"כ התובעת לוועדה וביקשה , בין היתר, כדלקמן:
"... החלטת הועדה עושה שימוש במינוח 'פנסיית גישור' וזאת שעה שלמינוח זה אין הגדרה חקוקה. משכך, הועדה מתבקשת שוב להבהיר כי הכוונה הינה להמשך תשלומים שוטפים לגב' בר תהילה ששיעורם כגובה תשלומי הפנסיה להם היא זכאית בצירוף הפרשות חלק המעביד לקרן הפנסיה באופן הדרוש להמשך צבירת זכויות עד לגיל הפרישה"

(נספח יז' לכתב התביעה).
יז.
ביום 7/6/07 , ניתן אישור סופי בדבר תנאי הפרישה של התובעת, על ידי
מר יואל ינון, מנהל תחום פיקוח ובקרת שכר במשרד הפנים.
" א.
מאושר פנסיית גישור ע"ח המועצה החל מ-1/6/07 ובהתאם לאחוז הפנסיה צבורה שנצברה לזכות העובדת במבטחים.
ב.
הרשות תעביר את המימון למבטחים ומבטחים תשלם את הפנסיה לעובדת.
ג.
מימון הרשות יגיע עד הגיע העובדת לגיל 62 ו-4 חודשים, מועד תשלום הפנסיה למבטחים.
ד.
השלמת פיצויי פיטורין בשיעור 28% לשנה.
ה.
פדיון ימי חופשה – ניתן לפדות עד 55 ימי חופשה, הבראה וביגוד.
ו.
פדיון ימי מחלה – לא זכאית.
ז.
2 חודשי הודעה מוקדמת עד ל- 1.6.07.
ח.
3 חודשי הסתגלות" .
(נספח כא' לכתב התביעה).
יח.
ביום 24/7/07
פנתה ב"כ התובעת לוועדה וטענה כי מאחר שמשרד הפנים לא אישר את פנסיית הגישור כפי שהיא מפרשת את העניין "יש לראות את פנסיית הגישור כאילו לא אושרה ולהחזיר את עניינה לדיון
בפני
הוועדה". לחלופין ביקשה להעביר את הנושא לדיון בפני
בורר (נספח כד'2 לכתב התביעה).
יט.
ביום 30/7/07 דחה ב"כ המועצה את טענות התובעת וטען, כי אין כל בסיס לדרישתה כי המועצה תמשיך להפריש "חלק מעביד" ואין יסוד לכך בהחלטת הוועדה הפריטטית (נספח כה' לכתב התביעה).
כ.
ביום 1/8/07 השיבה ב"כ התובעת למכתב וטענה, כי מאחר שקיימת מחלוקת באשר למהותה של "פנסיית גישור", לא ניתן לראות באישור שניתן על ידי משרד הפנים משום אישור להחלטת הוועדה ולפיכך היא עומדת על דרישתה להשבת עניינה לדיון בפני
הוועדה הפריטטית ו/או בפני
בורר (נספח כו' לכתב התביעה). ביום 26/8/07 דחה שוב ב"כ המועצה את טענות התובעת (נספח כז' לכתב התביעה).
כא.
ביום 18/9/07 פנה מר אלקיים למר נעים וטען, כי מאחר שהפרשנות שניתנה ל"פנסיית גישור" אינה הפרשנות הנכונה, החלטת הוועדה הפריטטית לא התקיימה ולפיכך הוא מבקש לזמן בדחיפות את הוועדה
על מנת לדון בעניינה של התובעת (מוצג ת/3).
באותה העת פנה מר נעים למר הומינר וכתב כי מאחר שהמונח פנסיית גישור "עמום" הוא מבקש הסבר כתוב על מהותה של פנסיית הגישור (מוצג ת/1).
כב.
לאור חילופי המכתבים שלח מר הומינר מכתב לב"כ התובעת ובו נרשם כך:
"החלטת הועדה על פנסיית גישור, אינה מדברת על המשך תשלום זכויות לקרן הפנסיה, עד ליום שקרן הפנסיה מבטחים יכולה לשלם.
לכן ברור שהמועצה אינה חייבת להמשיך ולקנות זכויות עד פרישתה מקרן הפנסיה"
(נספח כט' לכתב התביעה).
כג.
התובעת קיבלה מהמועצה את כל התשלומים המגיעים לה עקב סיום עבודתה, לרבות השלמת פיצויי פיטורים, פדיון ימי חופשה, הבראה, דמי הודעה מוקדמת ודמי הסתגלות.
דיון והכרעה

5.
השאלה העומדת בבסיס המחלוקת בין הצדדים, לה נדרשת הכרעתנו היא, האם החלטת הועדה הפריטטית על פרישתה של התובעת ל"פנסיית גישור" כוללת את חיובה של המועצה להמשיך ולהפריש לקרן הפנסיה את חלק המעביד, עד הגעתה של התובעת לגיל פרישה.

6.
בבקשה למתן סעד זמני, בכתב התביעה ובתצהירה טענה התובעת, כי החלטת הועדה הפריטטית נתנה למעשה תוקף להסכמת הצדדים כפי שהושגה במהלך הדיון שהתנהל בפני
הוועדה לפיה, "פנסיית גישור" כוללת גם המשך ההפרשה של "חלק המעביד" לקרן הפנסיה עד להגיעה לגיל הפרישה. לטענתה, במהלך הישיבה באת כוחה התייחסה "באופן מפורש" למשמעותה של תכנית הפרישה,
לרבות מהותה של פנסיית הגישור והיא פירטה כי פנסיה זו משמעה, הן תשלום שוטף עד לגיל הפרישה והן המשך הפרשת חלק המעביד לקרן באופן שישמר את זכויותיה של התובעת (ס' 9.1 לתצהיר התובעת; ס' 13.1 לכתב התביעה המתוקן).
לסיכום טענה, כי מאחר שהחלטת הועדה הפריטטית לא תאמה את הסכמת הצדדים ולא שיקפה אותה יש לבטלה.

7.
בראש ובראשונה נציין כי בסיכומיה זנחה התובעת את טענותיה לעיל, שעמדו בבסיס המחלוקת בין הצדדים ורק מהטעם הזה יש לדחותן. למעלה מן הדרוש יאמר, כי דינן להידחות גם לגופן מאחר שבחומר הראיות ובעדויות לא נמצא להן בסיס ממשי.

כפי שפירטנו בהרחבה בהחלטה בבקשה למתן סעד זמני, טענת התובעת בדבר הסכמה כביכול של הנתבעת, כי "פנסיית גישור" כוללת המשך הפרשות של המועצה, אינה מתיישבת עם המכתבים ששלחה התובעת לוועדה בהן אין כל זכר לטענה זו (נספחים יד'-יז' לכתב התביעה). יתר על כן, במהלך חקירתה הנגדית הודתה התובעת כי בדיון בוועדה לא היתה הסכמה בדבר המשך ההפרשות לקרן הפנסיה וטענה כי רק הובטחה לה פנסיית גישור "בלי פרשנות לגבי מהות הפנסיה" (עמ' 7 ש'
12-11, פר' מיום 5/12/07).
ולבסוף נציין כי גרסת התובעת כי במהלך הדיון בפני
הוועדה הפריטטית באת כוחה הבהירה כי "פנסיית גישור" משמעה כי המועצה תמשיך להפריש את "חלק המעביד" לקרן הפנסיה (עמ' 6 ש' 19-23, עמ' 7 ש' 1-2) נסתרה בעדותם של שני חברי הועדה, מר נעים ומר הומינר. מעדותם של חברי הועדה עולה באופן ברור ומפורש, כי במהלך הדיון בוועדה באת כוחה של התובעת והמשתתפים לא דנו במשמעות המונח "פנסיית גישור" וקל וחומר לא נדון נושא המשך ההפרשות של מהמועצה לקרן הפנסיה, כפי שטענה התובעת (עדות מר נעים עמ' 9 ש' 26-27; עדות מר הומינר עמ' 13 ש' 11-1).

סיכומו של דבר ממכלול העדויות שנשמעו בפני
נו עולה, כי מהותה של "פנסיית גישור" לא נדונה ולא סוכמה והועדה הפריטטית לא נתנה תוקף להסכמה כביכול של הצדדים כפי שטענה התובעת
אלא הועדה החליטה כי התובעת תפרוש בתנאי "פנסיית גישור" .

8.
מכאן נפנה לבחון את טענת התובעת, שעלתה לראשונה בסיכומיה, כי קודם לקבלת החלטת הועדה הפריטטית לא נערך כל דיון ביחס למהות פנסיית הגישור ולמעשה כל אחד משני חברי הוועדה הבין אחרת את משמעותה של פנסיית הגישור. לטענתה, לא מדובר במצב בו היתה הסכמה והבנה מלאה בין חברי הועדה, אלא במצב שבו כבר מלכתחילה לא היתה הסכמה בין חברי הועדה מכיוון שכל אחד אחז בדעה שונה מחברו ביחס למהותה של ההסכמה (ס' 6.4 לסיכומים). כפועל יוצא טוענת התובעת, יש לראות בהחלטת הועדה, בשינויים המחויבים, כ"פעולה משפטית שאינה בבחינת חוזה" לפי סעיף 61(ב) לחוק החוזים ומאחר שההחלטה התקבלה מלכתחילה תוך טעות הדדית, כאשר כל אחד מחברי הועדה סבור אחרת, ההחלטה בטלה.
מוסיפה התובעת וטוענת, כי כאשר הוועדה קיבלה את החלטתה לא היה זה תוך הפעלת שיקול דעתה על יסוד תשתית עובדתית הולמת, וחובה היה על הועדה לברר היטב את משמעות המונח "פנסיית גישור" טרם עשיית שימוש במונח זה כחלק מהחלטתה.
מנגד טוענת המועצה, כי התנאים הכספיים של פרישת התובעת סוכמו ומוצו בהחלטת הועדה ואין הם כוללים המשך הפרשות הנתבעת לקרן הפנסיה עד שהתובעת תגיע לגיל הפרישה.
באשר לטענת התובעת כי חלה אצל חברי הועדה טעות הדדית בדבר משמעות "פנסיית גישור" ועל כן ההחלטה מבוטלת, טוענת הנתבעת, כי מדובר בהרחבת חזית ועל כן יש לדחותה. יתר על כן טוענת הנתבעת, כי יש לדחותה אף לגופה מאחר שטענה זו נסתרה בהתנהגותו של מר נעים, בזמן אמיתי, ולאור העובדה שהוא שמעולם לא פנה אל מר הומינר והודיע כי טעה בהחלטתו והוא מבקש לבטל את החלטת הוועדה.

9.
תחילה נדגיש, כי טענת התובעת בסיכומים כי הועדה כלל לא דנה בפרשנות המונח "פנסיית גישור" לפני קבלת החלטתה, סותרת את טענות התובעת בכתבי בי-דין ובתצהירה. בשל חשיבות הדברים ונוכח הסתירה המהותית בגרסת התובעת נביא כאן כלשונה את עדותה של התובעת:
"ביום 20.3.07 שבה הוועדה והתכנסה והמועצה הציעה לי תפקיד כלשהו אותו 'תפרה' עבורי, כאשר התפקיד שהוצע היה רחוק מלהלום את כישורי, יכולותי ונסיוני ולכן דחיתי אותו. בשלב זה, המועצה הודיעה כי אין באפשרותה להציע לי תפקיד חלופי. בה בעת המועצה הודיעה כי קבלה 'אישור עקרוני' ממשרד הפנים להציע לי תכנית פרישה מוקדמת לרבות תשלום פנסיית גישור ו-3 חודשי הסתגלות כמענק. הועדה הציעה כי אנו, המועצה ואני, נסכים בינינו על כך שאני אפרוש מעבודתי בתנאים שהוצעו וכי החלטת הועדה תיתן תוקף להסכמה זו.
אני מוסיפה ומפרטת כי במהלך הדיון שהתקיים בישיבה שהתקיימה ביום 20.3.07 ביחס לפרטי תכנית הפרישה, התייחסה באת כוחי בשמי באופן מפורש למשמעותה של תכנית הפרישה שהוצעה לי לרבות למהותה של 'פנסיית הגישור' כאשר באת כוחי פרטה כי פנסיה זו משמעה הן תשלום שוטף עד לגיל הפרישה של תשלומים ששיעורם עפ"י הצבירה בקרן והן המשך הפרשת חלק המעביד לקרן באופן שישמור על זכויותי עד שאגיע לגיל הפרישה...
נציגת המועצה אשר נכחה בדיון לא התנגדה לדברי באת כחי ולא הביעה כל מחאה או פרשנות שונה לעניין מהותה של פנסיית הגישור האמורה
...." (ס. 9.1 לתצהיר התובעת, הדגשות של המותב)
הנה כי כן, בתצהירה טענה התובעת, כי הוועדה רק נתנה תוקף להסכמת הצדדים בדבר "פנסיית גישור" וכי באת כוחה התייחסה במהלך הדיון באופן מפורש למשמעותה של "פנסיית גישור" ונציגת המועצה לא הביעה כל התנגדות לפרשנות שהציעה באת כוחה. לעומת זאת
בסיכומים טענה, כאמור, כי קודם לקבלת החלטת הועדה לא נערך כל דיון ביחס למהות פנסיית הגישור.
אין ספק כי מדובר בטענות עובדתיות חלופיות סותרות ולא בטענות משפטיות חלופיות, כפי שניסתה התובעת לטעון בתשובה לסיכומי הנתבעת. לטעמנו, זניחת טענתה המרכזית של התובעת בדבר הסכמה מפורשת בין הצדדים והעלאת טיעון עובדתי חלופי רק במסגרת הסיכומים, אינם עולים בקנה אחד עם התנהגות ראויה ותום לב הנדרשים מבעל דין.
יחד עם זאת, אנו דוחים את טענת הנתבעת בדבר הרחבת חזית וזאת בשים לב שבשום שלב של הדיון הנתבעת לא התנגדה לשמיעת ראיות באשר לקיומה של הסכמה והבנה בין חברי הועדה או העדרה ומר נעים אף נחקר בעניין זה על ידי הנתבעת.
לאור האמור, מכאן נפנה לבחון
את טענת התובעת בדבר העדר הסכמה בין שני חברי הועדה, מר נעים ומר הומינר, באשר למונח "פנסיית גישור" .

10.
נקדים אחרית לראשית ונאמר, כי לאחר שנתנו דעתנו לעדויות שנשמעו בפני
נו ולטענות הצדדים הגענו למסקנה כי יש לדחות את טענות התובעת בדבר העדר הסכמה בין חברי הוועדה וכפועל יוצא את טענותיה המשפטיות.
להלן נפרט את הטעמים להכרעתנו זו.

11.
ראשית נציין כי התרשמותנו מעדותו של מר נעים , מעוררת תמיהות. מחד גיסא,
טען מר נעים, כי היה ברור לו ש"פנסיית גישור" משמעה גם המשך הפרשות המעסיק לקרן הפנסיה עד שהתובעת תגיע לגיל פרישה (עמ' 6 ש' 11-7, פר' מיום 9/7/08). מאידך גיסא, מעדותו עולה כי קודם לדיון בעניינה של התובעת הוא לא היה "באף דיון ובאף סיטואציה" שבה נדונה "פנסיית גישור" (עמ' 4 ש' 16-15, פר' מיום 9/7/08) והוא לא ידע כי קיימים שני סוגים של "פנסיית גישור", האחד - כולל המשך הפרשות מעביד והשני שלא כולל המשך הפרשות מעסיק (עמ' 6 ש' 16-12) ולמעשה לא היה לו כל ניסיון קודם והבנה מהי פנסיית גישור.
שנית,
מעדותו של מר נעים עולה, כי רק לאחר קבלת החלטת הועדה ובעקבות לחצים שהחלו להפעיל עליו התובעת וועד העובדים התעוררה הבעיה בדבר הפרשנות למונח "פנסיית גישור", והוא החל לחשוב כי פנסיית גישור כוללת המשך הפרשות מעביד. וכך העיד בפני
נו:
"ש. אתה כתבת במכתב שלך להומינר מה 20/7/07 ת/1, כתבת עמום, מתי גילית שהמושג פנסיה עמום?
ת. אחרי שחתמתי התעוררה בעיה. גם של העובדת וגם של ועד העובדים וגם אלה שישבו בוועדה וגם אני.
ש. אחרי שחתמת גילית שזה עמום.
ת. נכון".
(עמ' 6 ש' 28-24, הדגשות של המותב).
שלישית, טענתו של מר נעים כי הבין ש"פנסיית גישור" כוללת המשך הפרשות אינה עולה בקנה אחד עם העובדה שהוא חתם על מכתב של הוועדה מיום 17/4/07 ובו דחתה הוועדה את כל טענות התובעת בדבר הפרשנות שיש לתת, לשיטתה,
למונח פנסיית גישור. טענתו של מר נעים במהלך עדותו בפני
נו
כי הוא לא הבין על מה חתם
(עמ' 7 ש' 22) לא משכנעת ומעוררת תמיהות, במיוחד לאור העובדה כי המכתב נכתב במענה למכתבה של ב"כ התובעת מיום 29/3/07 שבו ביקשה הבהרה באשר למונח "פנסיית גישור".
אך החשוב מכל הוא שמר נעים לא סיפק הסבר סביר ומניח את הדעת מדוע במכתב למר הומינר (ת/1) לא ציין כי לשיטתו "פנסיית גישור" כוללת המשך הפרשות של המועצה לקרן הפנסיה, אלא רק כתב שמושג פנסיית גישור "עמום" ולכן ביקש הסבר. יתר על כן, לא ברור מדוע מר נעים לא ביקש לבטל ו/או לשנות את החלטת הועדה, שלשיטתו לא שיקפה את ההסכמה שלו ומדוע לא ביקש לקיים דיון נוסף של הועדה בעניינה של התובעת. כאן המקום לציין כי העובדה שמר נעים לא חתם על מכתבו של מר הומינר מיום 18/9/07 (נספח כט' לכתב התביעה) אין בה די כדי לבסס את טענת התובעת בדבר העדר הסכמה בין חברי הוועדה וזאת בשים לב לעובדה שהועדה הפריטטית כבר דחתה את טענות התובעת בדבר הפרשנות שיש לתת למונח "פנסיית גישור" במכתב הוועדה מיום 17/4/07 (נספח טז' לכתב התביעה).
לאור כל האמור אנו קובעים כי לאור התנהגותו של מר נעים בזמן אמיתי וכפי שעולה מעדותו, טענתו בדבר חובתה של המועצה להמשיך ולהפריש עבור התובעת לקרן הפנסיה, היא תולדה מאוחרת של לחצים שהופעלו עליו ולא של העדר הסכמה בינו לבין מר הומינר.

12.
נוסיף עוד כי העובדה שבמבטחים נוהגים שני נוסחים שונים של "הסכמי השלמות", ו"פנסיית גישור" לא כוללת באופן אוטומטי המשך הפרשות של המעביד לקרן הפנסיה
מערערת את טענתו של מר נעים כי היה ברור לו כי המועצה תמשיך להפריש לקרן הפנסיה ובנוסף מפריכה את התיאוריה של התובעת לפיה ככלל
"פנסיית גישור"
כוללת המשך הפרשות מעביד.

13.
לא זו אף זו,
עדותו של מר הומינר באשר להחלטת הועדה הפריטטית היתה עקבית
וברורה. מר הומינר העיד כי היה ברור גם בשיחותיו עם מר נעים כי בשלטון המקומי לא קיים מצב של המשך הפרשות מעביד לאחר סיום יחסי העבודה וכי פנסיית הגישור שנקבעה לתובעת אינה כוללת המשך הפרשות של המועצה לקרן הפנסיה (עמ' 10 ש' 10-15).

14.
סיכומו של דבר אנו קובעים, כי לא נפל כל פגם בהחלטת הועדה הפריטטית המצדיק את התערבות בית הדין. הוכח בפני
נו כי חברי הועדה הגיעו להסכמה לפיה התובעת תפרוש בתנאי "פנסיית גישור" שאינה כוללת המשך הפרשות של המועצה לקרן הפנסיה ולא נמצא כל בסיס עובדתי ומשפטי לטענת התובעת בדבר העדר הסכמה בין חברי הועדה. כמו כן הוכח כי
טענתו של מר נעים כי סבר ש"פנסיית גישור" כוללת המשך הפרשות המועצה הינה טענה מאוחרת שהתעוררה בעקבות לחצים, ולמעשה, בזמן אמת, מר נעים לא עשה דבר על מנת לבטל או לשנות את ההחלטה באופן שהיא תשקף את טענתו בפני
נו.
אשר על כן, נדחות כל תביעותיה של התובעת, לרבות בקשתה למתן צו להשבתה לעבודה ותשלום מלוא שכר וזכויותיה, התביעה לתשלום ההפרשות לקרן הפנסיה והתביעה לפיצוי בגין חוסר תום לב .

זכות הטיעון
15.
בסיכומים טענה התובעת באופן כללי וסתמי כי לא ניתנה לה זכות טיעון בנושא תנאי הפרישה מאחר שנושא זה ומשמעותם של תנאי פנסיית הגישור, כלל לא עלה לדיון.
טענה זו נדחית משני טעמים. האחד – טענה זו אינה עולה בקנה אחד עם עדות התובעת כי
נושא הפרשנות למונח "פנסיית גישור" עלה באופן מפורש על ידי באת כוחה (ס' 9.1 לתצהיר התובעת).
שנית- כפי שקבענו בהחלטה בבקשה למתן סעד זמני, התובעת יוצגה בוועדה הפריטטית על ידי באת כוחה וניתנה לה אפשרות לנסות ולשכנע את חברי הועדה שלא לסיים את העסקתה אולם היא בחרה שלא לטעון את טענותיה נגד פיטוריה אלא לנסות ולהגיע להסכמה בדבר תנאי הפרישה.

סוף דבר
16.
התביעה נדחית.
17.
משנדחתה התביעה פוסק בית הדין, כי על התובעת לשלם לנתבעת שכ"ט עו"ד על סך 4,000 ₪ בצירוף מע"מ, אשר ישולמו בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין, שאם לא כן
ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל.


ניתן היום 18.1.2009
בהעדר הצדדים.


________________

__________________
________________
גב' ברימן

, נציג ציבור

אורנית אגסי
, שופטת
מר אלבז , נציג ציבור







עב בית דין אזורי לעבודה 2765/07 בר תהילה חוה נ' מועצה אזורית בקעת הירדן (פורסם ב-ֽ 18/01/2009)