פסקי דין על איזואנרג'י בע"מ | פסקי דין על משה מייק גרין

8170/04 א     21/01/2009




א 8170/04 איזואנרג'י בע"מ נ' משה מייק גרין




בעניין:

1



בתי המשפט



בית משפט השלום ירושלים
א
008170/04


לפני:
כבוד השופטת רבקה פרידמן פלדמן
ס. נשיא
תאריך:
21/01/2009



בעניין
:
איזואנרג'י בע"מ
– ע"י מר יוסף אלקובי




התובעת

נ
ג
ד





משה מייק גרין





הנתבע

ובעניין
:
משה מייק גרין




התובע שכנגד

נ
ג
ד





1. איזואנרג'י בע"מ
- ע"י מר יוסף אלקובי

2. יוסף אלקובי




הנתבעים שכנגד


פסק דין

1.
לפני תביעה ותביעה שכנגד בקשר לשני הסכמים שנערכו בין התובעת לבין הנתבע, האחד מיום 16.3.03 והשני מיום 9.11.03.

העובדות:

2.
התובעת/הנתבעת שכנגד 1 (להלן: החברה) הינה חברה העוסקת בניהול וחסכון בחשמל.
החברה הוקמה על פי הסכם שנחתם ביום 16.3.03, נספח א' לכתב התביעה (להלן: ההסכם), בין הנתבע/התובע שכנגד (להלן: הנתבע) לבין חב' "שיא אור למיסוי בע"מ" (להלן: שיא אור) באמצעות יוסף אלקובי, נתבע שכנגד 2 (להלן: אלקובי).
מטרת החברה פיתוח תכנה המותאמת למדידת צריכה של מים, סולר, גז וחשמל, שיווק ומתן פתרונות מדידה ומתן שירותי יעוץ בתחומים אלה.

3.
קדמה להקמת החברה היכרות קודמת בין הצדדים:
שיא אור התקשרה עם חב' הביטוח מנורה בהסכם למתן שירותי בדיקה בנושא חשמל.
לביצוע הפרוייקט נעזרה שיא אור בחב' כהנא (להלן: כהנא).
נציג כהנא שביצע את העבודות בפרוייקט מנורה היה הנתבע.
במהלך ביצוע הפרוייקט עבור מנורה פוטר הנתבע על ידי כהנא, ובקשר שנוצר בין הצדדים הוחלט על הקמת החברה.

4.
על פי ההסכם, לשיא אור 50% ממניות החברה ולנתבע 50% מהמניות.
על פי האמור בהסכם, הצדדים התקשרו בהסכם מאחר שלשיא אור היו חוזים חתומים לביצוע בדיקות בתחומי אנרגיה, חשמל, מים, גז וסולר, מאחר שלנתבע היו הידע והנסיון הדרושים לביצוע הבדיקות, ומאחר שבכוונת הצדדים היה לפתח תכנה בתחום האמור.
הוסכם כי הנתבע יביא לחברה את הידע שצבר בתחום ושיא אור תשקיע את ההוצאות הנדרשות.
הוסכם כי החלטות בנושאים מקצועיים בחברה יתקבלו על ידי הנתבע והחלטות בנושאים כספיים יתקבלו על ידי שיא אור.
עוד הוסכם כי הנתבע יקבל 50% מרווחי החברה כמפורט בסעיף 12 להסכם וכי בכל מקרה לא ישא הנתבע בהפסדי החברה.
בנוסף הוסכם כי "תעריף בעלי המניות בחברה יחושב לפי סך של 43 ש"ח נטו לשעה ללא הגבלת שעות".
הוסכם כי החברה תבחן צורך בשכירת רכב לצרכי עבודתו של הנתבע או רכישת רכב עבורו במימון החברה.
הוסכם כי כל תמורה בגין שירות שיינתן על ידי הנתבע לאחרים, כולל לכהנא, תיכנס לחברה.
במקרה של פירוק החברה יחולקו נכסי החברה בניכוי התחייבויותיה, לרבות תוכנות, זכויות וכו', שווה בשווה בין הנתבע לשיא אור. תמורת עבודות שיבצע הנתבע לאחר הפירוק עבור לקוחות כגון כהנא תהיה של הנתבע בלבד.

5.
בתאריך 9.11.03 נערך "פרוטוקול ישיבה", בין בעלי המניות של החברה - הנתבע ושיא אור באמצעות אלקובי. פרוטוקול זה, נספח כ"ה לתצהיר הנתבע, משנה את ההסכם ואת היחסים בין הצדדים, כמפורט להלן:
הוסכם על הכנסת מנהל חדש לחברה וכן סוכם כי שיא אור תהיה בעלת 95% מניות החברה והנתבע יחזיק 5% מהמניות בלבד.
הוסכם כי מייק "עובד מהבית"...
לענין "צורת העסקה של מייק גרין" צויין:
"למען הסר ספק יובהר כי כל הכספים שקיבל מייק עד היום בגין שכר ואלו שיקבל בעתיד – עלויות המס בגין שכר זה יהיו על החברה בלבד ומייק בכל מקרה לא יישא בעלויות אלו באופן אישי... מייק יבצע רישום שעות וע"פ הסיכום המקורי יהיה זכאי לקבל שכר עבור שעות אלו... בכל מקרה וללא קשר מייק בינתיים יהיה רשאי לדחות תשלומים אלו או לקבלם כמקדמה ולא בתלוש או בכל דרך אחרת על מנת שיוכל לקבל דמי אבטלה..."

התביעה:

6.
התביעה שהוגשה על ידי החברה היתה למתן צו עשה, צו מניעה ותביעה כספית:

א.
השבת ציוד השייך לתובעת ואשר נמצא בידי הנתבע.
ב.
המצאת מסמכים הקשורים בפעילות מול חב' הראל ולקוחות אחרים איתם היה הנתבע בקשר.
ג.
ליתן צו מניעה האוסר על הנתבע לבצע פעולות בשם התובעת ולעשות שימוש בתוכנה ובמידע אשר הגיעו לידי הנתבע במסגרת עבודתו בתובעת.
ד.
לחייב את הנתבע להשיב לתובעת סך של 63,991 ₪ - הפרש בין כספים שקיבל הנתבע כהלוואה מהתובעת לבין גובה תלוש שכר שהוצא לנתבע.

התובעת טוענת כי שיא אור התקשרה בהסכם עם הנתבע על בסיס מצג שווא שהציג הנתבע, כאשר הציג לפניה תכנית עסקית תוך שהוא מציג עצמו כמהנדס חשמל מוסמך וכמומחה לחסכון באנרגיה. לטענת התובעת, לאחר שהשקיעה כספים רבים בפיתוח התוכנה, התברר לה כי הנתבע כלל אינו מהנדס חשמל מוסמך, כי אינו עקבי בעבודתו, כי אינו יציב בפעולותיו והמצגות שעשה אינן נכונות.
עוד נטען כי על בסיס מצג שווא של הנתבע, כאילו הינו עובד במשרה מלאה עבור החברה, קיבל הנתבע מקדמות מידי חודש בסך 8,500 ₪ לרבות החזר הוצאות שהצטברו לסך של 95,991.18 ₪. בהעדר דו"ח שעות עבודה מפורט מטעם הנתבע, לא נערך חשבון סופי של השכר המגיע לנתבע מתוך המקדמות שקיבל.
התובעת טוענת כי משהתברר לה כי הנתבע אינו מהנדס מוסמך, כפי שהציג עצמו, ואף אינו עובד עבור התובעת אלא עושה לעצמו על חשבון התובעת, נתבקש הנתבע להמציא הבהרות ולאחר מכן נתבקש להחזיר לחברה את כל הציוד המצוי ברשותו, אך לא עשה כן אלא הציב תנאים ודרישות במכתבו מיום 24.5.04, נספח ח' לכתב התביעה. עוד נטען כי לתובעת התברר שהנתבע מתחרה בפעילות החברה.

התביעה שכנגד:

7.
הנתבע הגיש תביעה שכנגד כמפורט להלן:

א.
תשלום ניכויים למס הכנסה ולביטוח לאומי בסך 17,000 ₪.
ב.
הפסדי שכר מתכנית הגיחון - 49,250 ₪.
ג.
הפסדי שכר מערכת מיזוג אויר - 30,000 ₪.
ד.
מחצית שווי התוכנה - 70,000 ₪.
ה.
6 חדשי הסתגלות - 48,000 ₪.
ו.
עגמת נפש - 30,000 ₪.

הנתבע, שלדבריו הינו הנדסאי חשמל ומתמחה במערכות לניהול וחסכון באנרגיה חשמלית ובעל מוניטין, מאשר את ההסכם מיום 16.3.03, אשר נערך לאחר שהפסיק לעבוד בחב' כהנא, וטוען כי על פי ההסכם הוא אמור היה לעבוד אצל התובעת בתור שכיר.


לדברי הנתבע, לאחר ההסכם הוא החל לעבוד אצל התובעת, במשכורת 8,000 ₪ נטו לחודש ורכב צמוד, ופיתח תוכנה לקריאת מונים וניתוח נתונים בזמן אמת, שאותה אמורים היו לשווק לצרכנים. לדבריו, במסגרת פיתוח התוכנה העסיקה התובעת קבלן משנה.
לטענת הנתבע, לאחר שעזב את כהנא והצטרף לתובעת, פנו אליו לקוחות של כהנא וצורפו כלקוחות של התובעת.
בין היתר, בספטמבר-אוקטובר 2003 קיבלה חב' הגיחון הצעה שהציע לה הנתבע עוד בהיותו עובד של כהנא בדבר תכנון מערכת הגנה מפני ברקים, ומאחר שהנתבע עבד אז אצל התובעת, ביקש מהגיחון לבצע את ההזמנה דרך התובעת.
הנתבע טוען כי בספטמבר 2003 הכין דו"ח לקראת השלמת התוכנה, אולם הנתבעים שכנגד התערבו אצל קבלן המשנה בפיתוח התוכנה, נתנו לו הוראות שגויות וסרבו להמשיך להשקיע כספים, דבר שעיכב את השלמת התוכנה ומנע קיום הזמנות ללקוחות. לדבריו הדבר גרם לתובעת ולו נזק תדמיתי וכספי.
לטענת הנתבע, ב- 9.11.03 פנה אליו אלקובי ומסר כי מצא משקיע בשם גיא שלו, שלדבריו מוכן להשקיע כספים בחברה ולהתמנות כמנכ"ל החברה, ולשם כך על התובע למכור לו 45 מ- 50 מניותיו. לדבריו, הוא הסכים להצעה, ואז, כמפורט בפרוטוקול מאותו יום, שונה מעמדו מעובד שכיר לקבלן עצמאי.
בסוף נובמבר הבין הנתבע, לדבריו, כי אינו עוד בתמונה, אפילו בתור קבלן עצמאי, והחל לחפש לו מקום עבודה אחר. בהיותו מובטל הכין את תכנית הגיחון ודרש מהגיחון שכר של 7,250 ₪ + מע"מ, אולם הגיחון סרבה לשלם לו מאחר שההזמנה הוצאה על שם החברה. לטענתו הוא היה אמור להרויח מהגיחון בהמשך לאותו פרוייקט 42,000 ₪ נוספים.
הנתבע טוען כי ביוני 2004, לאחר שכבר לא עבד אצל התובעת, הוצע לו לבצע עבודה עבור חב' נובק תמורת 30,000 ₪, אולם אז לקחו ממנו התובעת ואלקובי את המחשב ובלעדיו נבצר ממנו לבצע את העבודה וכל עבודה נוספת.
הנתבע טוען כי התוכנה אשר פותחה על ידו מוערכת בכ- 32,000$, ומאחר שעד כניסתו של גיא שלו לחברה היה חלקו של הנתבע בה 50%, הוא זכאי לחצי משווי התוכנה, 16,000$.
עוד טוען הנתבע כי בתקופה בה הועסק כשכיר אצל התובעת, סרבו התובעת ואלקובי להנפיק לו תלושי משכורת, ולא העבירו ניכויים למס הכנסה ולביטוח לאומי בסך כולל של 17,000 ₪.
עוד תובע הנתבע בתביעה שכנגד תשלום עבור 6 חדשי הסתגלות ועגמת נפש.
בנוסף מבקש הנתבע כי בית המשפט יאסור על התובעת ואלקובי למנוע ממנו להתקשר בקשרי מסחר עם חב' הגיחון. יצויין כי בתצהיר עדות ראשית שהגיש הנתבע, ציין כי בינתיים התקשרה הגיחון עם אדם אחר שביצע עבורה תוכנה דומה לשלו, ולפיכך תוכנת הגיחון שלו כבר איננה אקטואלית עבור הגיחון.

שאלת הסמכות הענינית:

8.
לאחר הבאת הראיות והגשת הסיכומים ותוך כדי כתיבת פסק הדין, עלתה שאלת סמכותו הענינית של בית משפט זה, הן לגבי החלק הנוגע לעשיית שימוש בתוכנה והן לגבי החלק הנוגע לשכרו של הנתבע.
בסופו של דבר ולאחר שניתנה לצדדים הזדמנות לטעון בענין, נחה דעתי כי בית משפט זה מוסמך לדון בשתי התביעות על כל חלקיהן, ופסק הדין מתייחס גם לחלקים אלה בתביעות ההדדיות.

ההכרעה בטענות הצדדים:

9.
אין בין הצדדים מחלוקת באשר להיותו של ההסכם מיום 16.3.03

הסכם מחייב וכן באשר לפרוטוקול מיום 9.11.03. המחלוקת נוגעת לפרשנות ההסכמים, לרקע לחתימתם ולאופן מימוש ההסכמים.
לענין זה הגיש כל אחד מהצדדים מסמכים שונים וכן העידו אלקובי והנתבע. איש מהצדדים לא הביא עדים נוספים שלכאורה יכלו לתמוך בטענותיהם.
אשר לעדויות השניים - עדותו של הנתבע היתה אמינה, ובמקום שבו עומדת עדותו בסתירה לגירסת אלקובי, עדיפה עלי עדותו של הנתבע.

א.
הרקע לחתימת ההסכם היה, כאמור, היכרות מוקדמת בין אלקובי לנתבע, מעבודה משותפת בין שיא אור לבין כהנא שהעסיקה את הנתבע.
אלקובי טוען, כאמור, כי הנתבע רימה אותו בכך שטען כי הוא מהנדס ומומחה בתחומו, בעוד שבאותה תקופה החזיק בתואר הנדסאי בלבד.
הנתבע מכחיש כי הציג עצמו כמהנדס, אף שבמסמך נושא כותרת "פרופיל החברה" (נספח ב' לכתב התביעה) אכן מוצג הנתבע כמהנדס. הצדדים חלוקים באשר לשאלה מי ניסח מסמך זה.
לאחר שמיעת עדויות הצדדים, אני מעדיפה את גירסתו של הנתבע, לפיה אלקובי היה מודע לכך שאינו מהנדס. מכל מקום, כאמור בין השניים היתה הכרות קודמת על רקע עבודה, וניתן להניח כי אלקובי הכיר את כישוריו של הנתבע קודם להגעתו להסכם.
יצויין כי גם אם היתה החברה מוכיחה כי הנתבע הציג עצמו כמהנדס, לא הוכחה הרלוונטיות של שאלה זו:
על פי ההסכם, שיא אור התקשרה עם הנתבע "הואיל ולמייק הידע והנסיון הדרושים לביצוע הבדיקות...". הנתבע הוכיח כי אכן היו לו הידע והנסיון הדרושים, כפי שעולה ממסמכים שהוגשו כנספחים לתצהירו. ממסמכים אלה עולה כי לנתבע היה הידע הדרוש לצורך קבלת החלטות בנושאים המקצועיים ולפיתוח התוכנה, כפי שנדרש על פי החוזה.
זאת ועוד, התובעת לא הוכיחה כי נגרם נזק כלשהו בשל כך שהנתבע היה באותה עת הנדסאי ולא מהנדס. לא הוכח כי הדבר פגם בפיתוח התוכנה נשוא ההסכם, לא הוכח כי הדבר פגם באופן כלשהו בפעילות החברה או כי החברה התקשתה להתקשר בחוזים בשל כך. להיפך, מפרוטוקול הישיבה מיום 9.11.03 עולה כי החברה היתה בשלבים שונים של טיפול בפרוייקטים מול מספר חברות. לא הוכח כי השקעת הכספים על ידי החברה היתה השקעה כושלת בשל העדר תואר מהנדס לנתבע. דהיינו, גם אילו נתקבלה גירסת החברה, לא היה בכך כדי לסייע בידה בענין זה.

ב.
מעיון בהסכם מיום 16.3.03 עולה כי היתה בין הצדדים הסכמה על הקמת חברה משותפת, שמטרתה, כאמור, פיתוח תוכנה, שיווק ומתן פתרונות מדידה ומתן שירותי יעוץ, כמפורט בהסכם.
בניגוד לטענת התובעת, אין בהסכם כל סעיף לפיו אמורה החברה לשמש קבלן משנה לביצוע הסכמים עליהם חתומה שיא אור. אמנם מוזכרים בהסכם חוזים עליהם חתומה שיא אור, כך שברור שקיים קשר בין הקמת החברה לבין חוזים אלה, אולם אין בכך כדי לחייב את החברה כלפי החוזים האמורים.

ג.
בהסכם נקבע שכר בעלי המניות לעבודתם, בנוסף לחלוקת רווחי החברה לאחר ניכוי הוצאות.
אין כל קביעה כי הנתבע יועסק בחברה כקבלן פרטי, ועל פי ההסכם יש לשלם לו 43 ₪ נטו לשעה.
התובעת טוענת כי בפועל הנתבע לא עבד וקיבל כספים במרמה.
בפועל שילמה התובעת לנתבע, במשך 7 חודשים, סך 8,000 ₪ לחודש. התובעת טוענת כי מדובר בהלוואה, אולם הנתבע מכחיש זאת, וההסכם, כאמור לעיל, תומך בטענתו כי מדובר בשכר עבודה כמוסכם.
גם הוצאת תלוש משכורת בנובמבר 2003, מעידה על כך שהתשלומים ששולמו לנתבע היו שכר עבודה. אמנם התלוש אינו משקף את הסכום ששולם בפועל, כפי שבטעות גם הוצא על ידי חב' שיא אור ולא על ידי התובעת, אולם יש בו כדי לתמוך בטענות הנתבע כי קיבל משכורת ולא הלוואות.
העובדה שבפרוטוקול מנובמבר 2003 חוזרת התובעת על התחייבותה לשלם לנתבע תשלום תמורת עבודתו ובאותו פרוטוקול מצויין מפורשות כי חבויות המס חלות על התובעת, תומכת אף היא בטענת הנתבע כי התשלומים ששולמו קודם לכן שולמו כשכר עבודה, כמוסכם ועל פי ההסכם.
מששילמה התובעת לנתבע שכר עבודה כאמור, מוטלת עליה החובה להעביר את כל הניכויים למס הכנסה ולמוסד לביטוח לאומי.

ד. התובעת לא הוכיחה כי שילמה לנתבע תשלומים נוספים כהלוואות. יתרה מזו, בהסכם המחודש מנובמבר 2003 אין כל איזכור לכספים שצריך הנתבע להחזיר לתובעת. לפיכך דין תביעתה של התובעת לענין זה להדחות.

ה.
אשר לטענות הנתבע לגבי הקשר עם חב' הגיחון - אין מחלוקת כי הקשר עם הגיחון נעשה בעת שהנתבע עבד אצל התובעת, ובמסגרת תפקידו אצל התובעת.
על פי ההסכם, במקרה של פירוק החברה יקבל הנתבע תשלום תמורת עבודות שיבצע לאחר פירוק החברה.
ואולם, בעניננו בעת שבוצעו העבודות עבור הגיחון, וגם לאחר שהתובעת הפסיקה להעסיק את הנתבע, לא היתה החברה בפירוק. בנסיבות אלה, ההכנסות מהעבודה שבוצעה עבור הגיחון שייכות לחברה ולא לנתבע, והוא איננו זכאי לקבל דבר בגינן.

ו.
אשר לחלקו של הנתבע בתוכנה - חלק מהותי מהקמת החברה נגע לפיתוח התוכנה, כעולה מההסכם. התוכנה פותחה עבור החברה, ועל פי ההסכם, רק במקרה של פירוק החברה, זכאי הנתבע למחצית נכסי החברה לאחר ניכוי התחייבויותיה.
בפועל החברה לא פורקה, הנתבע העביר את מרבית מניותיו לשיא אור, ובהסכם מנובמבר 2003, לאחר שינוי יחסי הכוחות בין הצדדים, לא הוסכם דבר לגבי התוכנה.
הנתבע טען כי אלקובי התקשר עמו בהסכם במטרה להוציא ממנו את התוכנה במרמה. הנתבע לא הביא כל ראיה להוכחת טענתו זו. להיפך, מהפרוטוקול מיום 9.11.03 עולה כי החברה עסקה בפעילות של ממש, כמפורט במסמך זה, וכי אין מדובר בהקמת החברה כמעשה מרמה, כנטען.
בנסיבות אלה, התוכנה הינה רכושה של החברה, והנתבע, אשר עבד על פיתוח התוכנה במסגרת החברה, אינו זכאי למחצית ממנה כפי שהוא תובע.

ז.
על פי הפרוטוקול מיום 9.11.03, על התובעת להמשיך להעסיק את הנתבע. הצדדים מסכימים כי מדובר בהעסקה כקבלן משנה.
על פי עדות הנתבע, המקובלת עלי, מסוף נובמבר 2003 הוא לא הועסק יותר על ידי התובעת, כאשר גם פרוייקט הגיחון, אותו החל לבצע, נלקח ממנו.
עם זאת, באותו פרוטוקול מדברים הצדדים על דמי אבטלה, ומכאן שצפו אפשרות שהנתבע לא יועסק עוד על ידי התובעת.
יתר על כן, הנתבע העיד כי מיד לאחר שנותק הקשר בינו לבין החברה, הוא קיבל דמי אבטלה, ולאחר מכן החל לעבוד כקבלן עצמאי (ראה תצהיר הנתבע וכן עמ' 29-30 לפרוטוקול).
זאת ועוד, ההסכם בין הצדדים נחתם, כאמור, לאחר שהנתבע פוטר מעבודתו בחברת כהנא. מי שהשקיעה כספים על פי ההסכם היתה התובעת בלבד. במהלך תקופת ההסכמים, כשמונה וחצי חודשים, קיבל הנתבע שכר מהתובעת כך שמצבו לא השתנה לרעה. בסופו של דבר, לאחר ניתוק הקשר בין הצדדים, מצא עצמו הנתבע, למעשה, באותו מקום בו היה לפני ההסכמים, ללא מקום עבודה, כך שגם מבחינה זו לא השתנה מצבו לרעה.
מכל הטעמים האמורים אין הנתבע זכאי לקבל תשלום בגין "תקופת הסתגלות".

ח.
אשר לטענתו של הנתבע בנוגע להפסד ביצוע עבודות מיזוג אוויר – הנתבע טוען כי בחודש יוני 2004 נגזלה ממנו האפשרות לבצע עבודות מיזוג אוויר עבור חברת נובק בע"מ, מאחר שבאותה תקופה נלקח ממנו בצו בית המשפט המחשב הנייח, שבלעדיו לא יכול היה לעבוד. ואולם, הנתבע לא הציג כל ראיה באשר לעבודה שהוצעה לו ובנוגע לכספים שהיה מרויח מכך. זאת ועוד, הנתבע עצמו הודה שבאותה תקופה כבר לא עבד עם החברה, כך שציוד של החברה לא אמור היה להיות ברשותו והמחשב נלקח ממנו כדין. לפיכך דין התביעה שכנגד לענין זה להדחות.

ט.
אשר לדרישות החברה להשבת ציוד ומסמכים:
משהפסיק הנתבע לעבוד בחברה, היה עליו להשיב את כל הציוד שקיבל ממנה. כך גם באשר למסמכי החברה שהיו מצויים בידיו.
כמו כן, משהפסיק הנאשם לעבוד בחברה, היה עליו להפסיק לעשות שימוש בתיבת
ה-
e-mail
של החברה, בתוכנה השייכת לחברה או בקו הטלפון של החברה, ואף אין הוא יכול לעשות כל פעולה שהיא בשם החברה.

י.
לאור הקביעות המפורטות לעיל, אין הנתבע זכאי לפיצוי בגין עגמת נפש.

סיכום:


10. לאור האמור לעיל, אני מורה כדלהלן:

א.
היה והנתבעים שכנגד טרם העבירו את כל הניכויים הנדרשים למס הכנסה ולמוסד לביטוח לאומי, יעשו זאת בתוך 60 יום וימציאו לתובע שכנגד אישור על כך. במידה שבתוך מועד זה לא ימציאו לתובע שכנגד אישור על העברת הכספים ולחילופין אישור לפיו לא קיימים כל חובות ניכויים בגין תשלומים שקיבל מהם, ישלמו לתובע שכנגד סך של
17,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 15.2.05.

ב.
היה ובידי הנתבע נותר ציוד כלשהו השייך לתובעת, ישיב הנתבע את הציוד תוך 60 יום.
כמו כן הנתבע לא ייעשה כל פעולה שהיא בשם החברה התובעת, ולא ייעשה כל שימוש בדוא"ל של החברה, בקו הטלפון של החברה שמספרו: 7416656-09, בתוכנה של החברה או במידע שהגיע לידיו במסגרת עבודתו בחברה.

ג.
יתר חלקי התביעה והתביעה שכנגד נדחים כמפורט לעיל.

ד.
בנסיבות הענין, מאחר שמרבית חלקי התביעה והתביעה שכנגד נדחו, אין צו להוצאות.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום כ"ה בטבת, תשס"ט (21 בינואר 2009) בהעדר הצדדים.



רבקה פרידמן-פלדמן, סגן-נשיא








א בית משפט שלום 8170/04 איזואנרג'י בע"מ נ' משה מייק גרין (פורסם ב-ֽ 21/01/2009)