פסקי דין על סיגל פרג' גשורי | פסקי דין על ציון מיטל | פסקי דין על יעל מיטל | פסקי דין על ליאב וינבאום ואח' |

5267/03 עא     19/06/2005




עא 5267/03 סיגל פרג' גשורי נ' ציון מיטל, יעל מיטל, ליאב וינבאום ואח'




החלטה בתיק ע"א 5267/03



בבית המשפט העליון
בירושלים


ע"א 5267/03 - י"ד
ע"א 5393/03


בפני
:
כבוד הרשם יגאל מרזל


המערערת:
עו"ד סיגל פרג' גשורי


נ

ג

ד


המשיבים:

1. ציון מיטל


2. יעל מיטל


3. עו"ד ליאב וינבאום


4. אברהם פרג'



בקשה להשבת ערבות









החלטה


1. המערערת בע"א 5267/03 נדרשה להפקיד 500,000 ₪ לשם עיכוב ביצוע פסק הדין וסכום זה הופקד בערבות בנקאית. ביום 18.1.05 ניתן פסק הדין הסופי בהליך. כעת מבוקש החזר הערבות. המערערת טוענת כי הלכה למעשה עוכב הביצוע למשך 44 ימים ולמשיבים לא נגרם כל נזק בשל עיכוב הביצוע. מכאן שאין מניעה להחזיר הערבות לידיה.

2. המשיבים מתנגדים לבקשה. לטענתם מתחמקת המערערת מחוב פסוק העולה על 2.2 מליון ₪ ואשר על כן יש לחלט את העירבון לטובת גביית חוב זה. אין לטענת המשיבים לייחד את הערבות לטובת נזקים שיגרמו על-ידי עיכוב הביצוע דווקא. לחילופין נטען על-ידי המשיבים כי קיים נזק ישיר בגין עיכוב הביצוע והוא הריבית שנצברה על החוב הפסוק, אם מיום פסק הדין של בית המשפט המחוזי, אם מיום עיכוב הביצוע.

3. המערערת השיבה לטיעוני המשיבים. לטענתה, אין היא מתחמקת מתשלום החוב אלא שפירעונו כפוף להליכי הוצאה לפועל שונים. המערערת מדגישה כי תכלית הערבות היתה לפצות על נזקים אפשריים ולא להוות מכשיר לגביית החוב הפסוק. לבסוף נטען, כי המשיבים לא הביאו ראיות מספיקות להוכחת נזקי הריבית להם הם טוענים ואף לגופו של עניין לא נגרמו הנזקים הנטענים, בין היתר בשל הכנסות להם זכו המשיבים בגין השכרת הדירה.

4. ביסוד הערעור עמדה קביעת בית המשפט המחוזי לפיה הסכם מכר הדירה שנכרת בין הצדדים בטל, ואשר על כן על המערערת (בין היתר) להשיב למשיבים את הסכום ששולם ועל המשיבים להשיב את הדירה. המערערת ביקשה את עיכוב הביצוע בפני
בית המשפט המחוזי וזה נעתר לה בכפוף להפקדת 70% מהחיוב הכספי שהושת עליה. בשלב זה נתבקש עיכוב הביצוע בבית-משפט זה. כב' השופט א' לוי נעתר לבקשה וקבע בהחלטתו (מיום 11.1.04) כי עיכוב הביצוע יינתן כנגד המערערת, בכפוף להפקדת הערבות בסך 500,000 ₪ "להבטחת נזקים אפשריים אשר עלולים להיגרם למשיבים".

5. המחלוקת הראשונה שבין הצדדים הינה לעניין תכלית הערבות שהפקידה – אם מוגבלת היא רק לנזקים בשל עיכוב הביצוע (כטענת המערערת) או גם לנזקים אחרים, ובכלל זה אי תשלום החוב הפסוק. בעניין זה שוכנעתי כי בנסיבות העניין הוגבלה הערבות רק לנזקים שמקורם בעיכוב הביצוע עצמו. מספר טעמים מצויים ביסוד מסקנתי זו: ראשית, נוסח ההחלטה מיום 11.1.04 אינו נוקט בלשון לפיה מטרת הערבות הינה להבטיח את החיוב הכספי אלא "נזקים". נזק אינו עצם החיוב בהשבה. זאת ועוד, הלשון צופה פני עתיד – נזקים "אפשריים" – וממילא אין לראותה כחלה על חיוב שקם קודם להחלטה, הוא החוב הפסוק. שנית, בית המשפט המחוזי בעיכוב הביצוע לו נדרש, אכן התנה את העיכוב בהפקדת חלק מן הסכום שנפסק – 70%. אולם בית-משפט זה שינה ממסקנה זו וממנגנון זה של התניית עיכוב הביצוע בהפקדת חלק מן החוב, ותחת זאת בחר במנגנון של ערבות לשיפוי בגין נזקים הכרוכים בעיכוב הביצוע עצמו. לבסוף, בית המשפט מוסמך לבחור בערובות שונות במסגרת עיכוב ביצוע. יכול ויבחר למשל להתנות את עיכוב הביצוע בהבטחת חלק מן החיוב שעיכובו מתבצע ויכול ויבחר למשל להתנות את עיכוב הביצוע במניעת נזקים שיגרמו עקב העיכוב. הבחירה בין חלופות אלו ואחרות מושפעת משורה של שיקולים ובהם השאלה מהו הנזק שיגרם בשל עיכוב הביצוע. במקרה דנן נראה כי הנזק העיקרי בשל עיכוב הביצוע לא היה בחשש מפני אי פירעון החוב שכן בידי המשיבים מצויה הדירה. אמנם שווי החוב עולה על ערכה, אולם אין המצב כזה בו אין בידי המשיבים כל בטוחה. במצב דברים זה, סבירה בעיני יותר הפרשנות לפיה בנסיבות המקרה התכלית העיקרית בהתניית עיכוב הביצוע בערבות היתה מניעת נזקים ולא הבטחת החיוב. ממילא מסקנתי היא כי אין לחלט את הערבות לטובת פירעון החוב.

6. על רקע זה יש לעבור למחלוקת השנייה שבין הצדדים, והיא אם אכן הוכחו נזקים בפועל בגין עיכוב הביצוע. יאמר מיד בהקשר זה, כי המועד הרלוונטי לעניין זה הינו מועד מתן ההחלטה בעניין עיכוב הביצוע. גם אם נגרם נזק למשיבים בשל אי תשלום החוב ממועד פסק הדין של בית המשפט המחוזי, הרי שהערבות עצמה נדרשה רק ביום 11.1.04 וחילוטה הוא שמתבקש. ערבות זו באה להבטיח, כאמור, מפני נזקים עתידיים שיגרמו בשל עיכוב הביצוע ולא בגין נזקי העבר – ככל שנגרמו – ואני מביע בעניין זה כל עמדה לגופו של עניין.

7. נותרה אפוא השאלה אם המשיבים הוכיח נזק שנגרם להם מיום עיכוב הביצוע ועד לפסק הדין. המשיבים צירפו שני תחשיבים לעניין זה. האחד על פי ריבית חובה בנקאית והאחר על ריבית ליבור + 1%. משעה אין המדובר בחוב בנקאי או טענה של המשיבים לפיה הם משלמים ריבית מעין זו בגין החוב הנטען, אין לקבל טענה זו. נותרה אפוא הטענה לפיה יש לפסוק הריבית שנצברה על החוב בסך של 9,251 ₪. אולם, גם בהקשר זה לא הובאו בפני
ראיות כלשהן לבד מתחשיב שלא ברור מהו היסוד לו, הן באשר לקרן והן באשר לשיעור הריבית.

8. במצב דברים זה, לא שוכנעתי כי נגרמו למשיבים נזקים המצדיקים חילוט חלק מהערבות כנגדם. התוצאה היא כי הבקשה לשחרור הערבות מתקבלת.

ניתנה היום, י"ב בסיוון התשס"ה (19.6.2005).




יגאל מרזל, שופט
ר ש ם
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.
03052670_l15.doc
מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט,
www.court.gov.il







עא בית המשפט העליון 5267/03 סיגל פרג' גשורי נ' ציון מיטל, יעל מיטל, ליאב וינבאום ואח' (פורסם ב-ֽ 19/06/2005)