פסקי דין על חאלד בן חסן דבאח

7369/05 בשפ     02/08/2005




בשפ 7369/05 מדינת ישראל נ' חאלד בן חסן דבאח





החלטה בתיק בש"פ 7369/05
law data
law data
1
0
2009-01-23t17:56:00z
2009-01-23t17:56:00z
2
902
4512
37
10
5404
11.8122


false
false
false
microsoftinternetexplorer4


/* style definitions */
table.msonormaltable
{mso-style-name:"טבלה רגילה";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-noshow:yes;
mso-style-parent:"";
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-para-margin:0cm;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:"times new roman";
mso-ansi-language:#0400;
mso-fareast-language:#0400;
mso-bidi-language:#0400;}













בבית המשפט העליון






בש"פ
7369/05






בפני
:


כבוד השופט א' ריבלין





העוררת:


מדינת ישראל










נ


ג

ד







המשיב:


חאלד בן חסן דבאח




ערר על החלטת בית-המשפט המחוזי בחיפה מיום 31.7.05 בב"ש
2325/05 (ת.פ. 4118/05) שניתנה על-ידי כבוד השופט א' רזי




בשם
העוררת:
עו"ד דניאלה ביניש
בשם
המשיב:
עו"ד אדם פיש



החלטה





1.
כתב האישום שהוגש כנגד המשיב מייחס לו עבירה של חבלה בכוונה מחמירה, עבירות בנשק,
ניסיון לתקיפת שוטר והפרעה לשוטר במילוי תפקידו.


על פי הנטען בכתב האישום, המשיב, נטל חלק בקטטה בין פלגים שונים במשפחת דבאח בכביש
הראשי שליד קניון דבאח בדיר אל אסד בו הוא עובד (להלן: הקניון). המשיב השתתף בקטטה
כשהוא מחזיק בידו אקדח, ללא רשיון לעשות כן. משהגיע אל זירת הקטטה רכב, נהוג בידי
מחמוד פאוזי דבאח, התנפל המשיב, ביחד עם אנשים נוספים על אדם אחר – מחמוד מופיד
דבאח - וירה לכיוונו ארבע יריות, בכוונה לגרום לו חבלה חמורה או להטיל בו נכות או
מום. היריות, כך נטען, לא פגעו במחמוד מופיד דבאח אלא ברכב. כמו כן, ירה המשיב
מספר יריות לעבר חזית הרכב ולדלת הנהג, כשהוא במרחק קצר ממנו וזאת, כנטען בכתב
האישום, כדי לפגוע בנהג הרכב, בכוונה לגרום לו חבלה חמורה או להטיל בו נכות או
מום. כתוצאה מהירי של המשיב נגרם נזק לרכב. למקום הוזעקו שוטרים. אחד השוטרים
הותקף על-ידי האנשים שהיו במקום. המשיב ניסה, אף הוא, לתקוף את השוטר, אך ללא הצלחה.
משהודיע לו השוטר כי הוא עצור נמלט אל ההמון.

2. עם
הגשת כתב האישום ביקשה המדינה מבית המשפט המחוזי להורות על מעצרו של המשיב עד תום
ההליכים נגדו. בהחלטה הראשונה שניתנה בעניין זה (להלן:
ההחלטה הראשונה
) מצא בית המשפט המחוזי בחיפה (
כבוד השופטת ש' וסרקרוג
), כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת
האישומים כנגד המשיב במידה הדרושה בשלב זה של ההליכים. עוד נקבע, כי לאור מהות
העבירה אין מחלוקת בדבר קיומה של עילת המעצר. אלא שחרף כל אלה, בחר בית המשפט קמא
לבחון אפשרות של חלופת מעצר "בין היתר, לאור הסולחה שהייתה". עוד קבע
בית המשפט כי "החלופה המוצעת אינה יכולה להיות בכפר עצמו וספק גם אם ניתן
להסתפק בכפר סמוך. תנאיה צריכים להיות תואמים למהות העבירה ונסיבותיה ולמערך הכולל
של היחסים בין פלגי המשפחות". בית המשפט המחוזי (
כבוד השופט א' רזי
) (להלן:
ההחלטה השניה
) קיבל
את בקשת המשיב לעיון חוזר במעצרו עד תום ההליכים והורה על שחרורו לחלופת מעצר
בתנאים מגבילים, לפיהם יתגורר בדירת דודו ודודתו במעצר בית מלא; יימנע מליצור קשר
עם עדי התביעה ויפקיד בקופת בית המשפט ערבות בסך של 15,000 ש"ח. כמו כן, הורה
בית המשפט, כי דודיו של המשיב יחתמו על כתב התחייבות בסכום של 20,000 ש"ח
להבטחת התחייבותם בנוגע לפיקוח על המשיב וחובת הדיווח למשטרה במקרה שיפר את תנאי
השחרור. לבסוף, נתן בית המשפט צו האוסר על המשיב לעזוב את הארץ.

3. כנגד
החלטות אלו מלינה העוררת. היא סבורה, כי טיב המעשים המיוחסים למשיב מצביעים על
מסוכנות גבוהה לביטחון הציבור שלא ניתן לנטרלה בחלופת מעצר. עוד טוענת העוררת, כי
שגה בית המשפט עת נמנע מלשקול בהחלטתו את בריחת המשיב עם הנשק, כמו גם העובדה
שנשקו לא נתפס והוא עשוי לעשות בו שימוש חוזר. בנוסף, קובלת העוררת על כך שבית
המשפט לא נתן דעתו לחשש מפני שיבוש הליכי משפט בתיק מעין זה – בו מרבית העדים הינם
בני משפחה ולנוכח העדות הכוזבת שמסר המשיב. לטענת העוררת, אין בעצם עריכת
"סולחה" בין הצדדים כדי להפחית את מסוכנתו של המשיב באופן שמאפשר את
שחרורו לחלופת מעצר. המסוכנות אינה רק כלפי יריביו, כך טוענת העוררת כיום, כי אם
גם כלפי כולי עלמא, זאת לאור העובדה שהמשיב לא נרתע מלבצע את מעשיו לאור היום
ובפני
ציבור. עוד מוסיפה העוררת וטוענת כי יש מקום לתת משקל לעברו הפלילי של
המשיב. לבסוף, סבורה העוררת, כי לא ניתן לתת במשיב את האמון הדרוש לשחרור בחלופה לאחר
שבמהלך האירוע ניסה לתקוף שוטר, ובפרט לנוכח העובדה שיש לו הרשעה קודמת בהפרעה
לשוטר בעת מילוי תפקידו.

4. המשיב
סבור כי אין להתערב בהחלטת בית-המשפט המחוזי. לדעתו, קיים קושי אמיתי בתשתית
הראייתית שעליה מבוסס כתב-האישום. מקצת מעדי-התביעה נחקרו בעצמם באזהרה ועדותם
מעוררת תמיהות ואף סתירות, בכל הנוגע לפרטים חשובים לדעתו, ובהם מספר היריות
שנורו, המרחק ממנו נורו. הוא גם סבור שאין לסמוך על עדים שהם עצמם בני-המשפחה
היריבה. המשיב גם מטיל ספק בכושרו של השוטר לזהות אותו מן המקום בו השקיף על
הנעשה. מכל מקום, כך סובר המשיב, החלופה שהוצעה, היא סבירה ואין להתערב בה.

5. דין
הערר להתקבל. העבירות המיוחסות למשיב בכתב-האישום הן עבירות חמורות, והן בוצעו
לאור היום ובמקום שהציבור מצוי בו. התנהגותו של המשיב, היה בה, לכאורה, כדי לסכן
עוברי אורח, והיא מלמדת לכאורה על ניסיון לפגוע בגופו ואולי אף בנפשו של המתלונן.
כשביקשו שוטרים לעצור אותו, הוא ניסה לתקוף שוטר, כך נטען כלפיו, וברח לתוך ההמון.


בית-המשפט המחוזי מצא, כי קיימות ראיות לכאורה כנגד המשיב ובנסיבות העניין אין
עילה להתערב בקביעה זו. כיוון שכך, קמה עילת מעצר ובחלופה שהוצעה אין כדי לאיין את
המסוכנות הטבועה בהתנהגותו הצפויה של המשיב. משמדובר במעשים כה חמורים, אין גם
ב"סולחה" שנערכה כדי לאיין את המסוכנות, אפילו יש בה להפחית אותה במידת
מה, מכל מקום, לא כלפי הציבור בכללותו.


למשיב הרשעות קודמות ובהן הרשעה בעבירות הנגועות באלימות. לחובתו של המשיב גם
עבירות סמים בגינן ריצה עונש של מאסר ממנו השתחרר זמן קצר לפני ביצוע העבירות נשוא
תיק זה.


התוצאה היא שהערר מתקבל. החלטת בית-המשפט קמא מתבטלת, והמשיב נעצר עד תום משפטו.


ניתנה היום, כ"ו בתמוז התשס"ה (2.8.05).


ש ו פ ט




_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.
05073690_p02.doc

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,
www.court.gov.il







בשפ בית המשפט העליון 7369/05 מדינת ישראל נ' חאלד בן חסן דבאח (פורסם ב-ֽ 02/08/2005)