פסקי דין על אחמד חלייחל (אבו שריף) | פסקי דין על שריף חלייחל | פסקי דין על מוראד חלייחל |

7348/05 בשפ     04/08/2005




בשפ 7348/05 אחמד חלייחל (אבו שריף), שריף חלייחל, מוראד חלייחל נ' מדינת ישראל




החלטה בתיק בש"פ 7348/05



בבית המשפט העליון


בש"פ 7348/05


בפני
:
כבוד השופט א' ריבלין


העוררים:

1. אחמד חלייחל (אבו שריף)


2. שריף חלייחל


3. מוראד חלייחל


נ

ג

ד


המשיבה:
מדינת ישראל


ערר על החלטת בית-המשפט המחוזי בנצרת מיום 27.7.05 בב"ש 2363/05 שניתנה על-ידי כבוד השופטת א' הלמן נוסבוים


תאריך הישיבה: כ"ח בתמוז התשס"ה (4.8.05)
בשם המבקשים: עו"ד המאם חליחל
בשם המשיבה: עו"ד אוהד גורדון



החלטה


1. בפני
ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (
השופטת א' הלמן
) אשר הורתה על מעצרם של העוררים 1-3 עד לתום ההליכים. העוררים עומדים לדין בשל עבירה של חבלה בכוונה מחמירה. בנוסף לעבירות אלו, מיוחסת לעורר 1 עבירה של תקיפה הגורמת חבלה ממשית.

על-פי האמור בכתב האישום - הכולל שלושה אישומים - היו שלושת העוררים, שהם אב ושני בניו, ובן נוסף, אשר אינו עורר כאן (להלן:
הבן הנוסף
), מעורבים בפרשה של מעשי אלימות על רקע סכסוך בין משפחות בגוש חלב.

על-פי הנטען בכתב האישום, נהג עזאם עזאם ביום קרות הפרשה (להלן:
עזאם
), ברכבו בגוש חלב ואיתו נסע ברכב מאלכ חלייחל. במהלך נסיעתו של עזאם, חסמו אותו העוררים 2 ו-3 והבן הנוסף באמצעות שני כלי רכב איתם הגיעו. בעוד עזאם פותח את דלת הרכב ויוצא ממנו, התקרבו השלושה אליו, הכו אותו בכל חלקי גופו, באמצעות מקלות שאחזו בידיהם. כתוצאה ממעשי העוררים הללו נגרמו לעזאם שברים בפני
ם וחבלות בגופו, בגינם הובהל לבית החולים.

בהמשך, הגיעו מחמד עזאם ואשהם חלייחל למקום בו הוכה עזאם וראו אותו פצוע. השנים המשיכו ליסוע עד שהגיעו סמוך לביתו של העורר 1 ויצאו מן הרכב. העורר 1, מצידו עמד בסמיכות לבית, צעק וקילל ובשלב מסויים היכה באמצעות מקל שאחז בידו את מחמד עזאם בכתפו. בעקבות חבלות אלו הובהל מחמד עזאם לבית החולים ואבחנו לו נפיחות וכאבים בזרוע שמאל.

בנוסף לשתי התקריות הללו, מתואר בכתב האישום, מקרה נוסף ובו הגיע אדם נוסף – מוחמד עזאם - לביתו של העורר 1, שם ראה את העוררים כשבידיו של העורר 1 גרזן ובידיהם של העוררים 2 ו- 3, כמו גם בידיו של הבן הנוסף, מקלות ומוטות ברזל. בכתב האישום נטען, כי מוחמד עזאם ניסה לבוא בדברים עם העורר 1 על-מנת להביא לסיום המחלוקת, אך העורר 1 הניף לעברו גרזן ופגע בראשו. העוררים 2 ו-3 והבן הנוסף הצטרפו לעורר 1 והיכו את מוחמד עזאם בבעיטות ובאמצעות המקלות והמוטות שבידיהם. מוחמד עזאם נפצע, כתוצאה ממעשי העוררים והבן הנוסף, ונגרם לו קרע באורך של חמישה-עשר ס"מ בחלקו הקדמי של ראשו ושברים באצבעות יד שמאל.

2. בית המשפט המחוזי בנצרת הורה לעצור את העוררים עד לתום ההליכים נגדם. כיוון שהעוררים לא חלקו על קיומן של ראיות לכאורה למיוחס להם ולקיומה של עילת מעצר מכוח חזקת המסוכנות נסב עיקר הדיון בבית המשפט המחוזי על האפשרות להורות על חלופת מעצר. בית המשפט קבע, כי העובדות הנטענות, לפיהן העוררים נמלטו לאחר ביצוע העבירה, ואף לא אותרו אלא לאחר יומיים לאחר מועד ביצוע העבירה, עת התייצבו יחדיו לחקירה, מבססות חשש לשיבוש הליכי משפט ומשליכות על מידת האמון שיש ליתן במשיבים. כמו כן, תומך בית המשפט את החלטתו במסוכנותם של העוררים, ה"נשקפת מאופיים האלים של המעשים המיוחסים להם".

3. על החלטתו של בית המשפט לעצרם עד תום ההליכים, משיגים העוררים בפני
י. לטענת העוררים, אין בחומר הראיות ראיה ממנה ניתן ללמוד על שיבוש הליכים בפועל או על ניסיון להשפיע על עדים. בפרט, סבורים העוררים, כי בית המשפט שגה עת ראה באי התייצבותם המיידית של העוררים משום שיבוש הליכים ואף ייחס להם "תיאום גרסאות" מבלי שזה נטען על-ידי המשיבה. עוד טוענים העוררים, כי האלימות החמורה המיוחסת לעוררים אינה שוללת בחינת חלופה ראויה בהתחשב בנסיבותיו האישיות של הנאשם. העוררים טוענים, כי בעניין זה הוגשו מסמכים רפואיים המעידים על מצבו הבריאותי הקשה של העורר 1, על גילם הצעיר של העוררים 2 ו-3 ועל אי הרלוונטיות של עברם הפלילי. לבסוף, טוענים העוררים, כי היה על בית המשפט לשלוח את העורר 1 לתסקיר מעצר לאור מצבו הבריאותי.

4. דין הערר להדחות. העוררים סבורים כי ראוי היה לשקול חלופת מעצר גם במקרה זה והם סומכים, בין השאר, על החלטות שניתנו בבית-משפט זה ואשר על-פיהן נבחרה חלופה למעצר והנאשמים לא הושמו מאחורי סורג ובריח. יש להבחין בין מקרים שבהם העבירות שבגינן עומד הנאשם לדיון הן עבירות מרמה או עבירות כלכליות לבין מקרה כמו זה שבפני
נו בו מדובר בעבירות המלוות באלימות קשה או חמורה. קשה להלום חלופת מעצר בעניינו של מי שהניף גרזן לעבר ראשו של אחר, תהא הסיבה לכך אשר תהא ויהא מצבו הבריאותי אשר יהא.

בעניין אחר כבר אמר בית-משפט זה מפי המשנה-לנשיא מ' חשין בבש"פ 7854/01
מדינת ישראל
נ' כליב
, תק-על 2001(3) 1594, כי "נטילת נבוט ליד ופיצוח עצמותיו של הזולת מעיד על מסוכנות רבה ומסוכנות זו אין לה מקום ואין לה שעה. מסוכנות זו מחוייבים אנו להישמר מפניה". כך לגבי הנבוט, כך לגבי הגרזן וכך לגבי הסכין כך גם לגבי כל עבירה הנגועה באלימות המעידה על המסוכנות שבהתנהגותו של העבריין.

הערר נדחה.

ניתנה היום, כ"ח בתמוז התשס"ה (4.8.05).


ש ו פ ט







_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

05073480_p02.doc
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,
www.court.gov.il







בשפ בית המשפט העליון 7348/05 אחמד חלייחל (אבו שריף), שריף חלייחל, מוראד חלייחל נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 04/08/2005)