פסקי דין על מדינת ישראל | פסקי דין על ענף תביעות - מחוז ירושלים - משטרת ישראל | פסקי דין על פלוני

6019/09 בש     22/01/2009




בש 6019/09 מדינת ישראל, ענף תביעות - מחוז ירושלים - משטרת ישראל נ' פלוני




בעניין:

בתי המשפט

בית המשפט המחוזי בירושלים
ב"ש 6019/09


בפני
:
כב' השופט נֹעם סולברג






מדינת ישראל
ענף תביעות - מחוז ירושלים - משטרת ישראל
בעניין:

העוררת

ע"י ב"כ עו"ד עדי צימרמן



נ
ג
ד



פלוני


המשיב

ע"י ב"כ עו"ד מוסטפא יחיא





החלטה

1.
ערר על החלטת בית משפט קמא (סגן הנשיא, כבוד השופט כרמי מוסק) מיום 18.1.09 בגידרה הורה על שחרורו של המשיב מן המעצר בתנאי
'מעצר בית'
בבית הוריו בואדי ג'וז, בפיקוחם, בערבותם ובהפקדה כספית.

האישום
2.
נגד המשיב, יליד 27.3.1991, הוגש כתב אישום בעבֵרות של
התפרעות
ו
ניסיון תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות
. על-פי כתב האישום, בעקבות ההסלמה במצב הבטחוני וירי מתמשך של רקטות אל שטח המדינה, החל צה"ל במבצע
עופרת יצוקה
. או אז החלו התקהלויות והפרות סדר באזורים שונים במדינה ובכללם בירושלים, אשר כללו ידויי אבנים, הבערת צמיגים ופחי אשפה, זריקת בקבוקי תבערה ועוד. ביום 27.12.08 בשעות הערב, בשכונת א-סעדייה השתתף המשיב בהתפרעות שבמהלכה ניסה ביחד עם אחרים לתקוף שוטרים. כ-15 צעירים ממזרח ירושלים נתקהלו על מנת ליידות אבנים ובקבוקי תבערה לעבר שוטרים. המשיב הצטרף אל המתקהלים, כשתפקידו היה "לאבטח" את מיידי האבנים רעולי-הפנים מפני השוטרים ולדווח לשותפיו בהתקרבם.


ההחלטה
3.
בית משפט קמא מצא כי יש אמנם ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב אך אֵלו
"חלשות ביותר... מאחר וקיים ספק אם ניתן למצוא בחומר הראיות חיזוק ממשי או כלשהו להודיית השותף"
(פיסקה 2 להחלטה). בית משפט קמא קבע כי קיימת אמנם עילה למעצרו של המשיב אך לאור תסקיר חיובי ביותר, ובהתאם להמלצת שירות המבחן הורה כאמור על חלופה למעצר בתנאי
'מעצר בית'
מלא.

עיקרי הטענות והתשובות
4.
בעררהּ טוענת ב"כ המדינה בעיקרו של דבר לשתי טעויות בפסיקתו של בית משפט קמא:
א.
כי אין חולשה בחומר הראיות; וכי לא היה בסיס לשינוי גישתו של בית משפט קמא. שמלכתחילה, עובר לבקשת התסקיר מאת שירות המבחן, קבע כי ישנן ראיות לכאורה חרף
"בעייתיות מסויימת"
, ובדיעבד, לאחר קבלת התסקיר, כעבור כשלושה שבועות, קבע כי הראיות
"חלשות ביותר"
, כשאֵלוּ לא השתנו כלל.
ב.
כי לפי פסיקתו של בית המשפט העליון מן העת האחרונה, אחת דינו של נאשם בביצוע עבֵרות כגון דא, להֵעצר עד תום ההליכים, בין בגיר ובין קטין; כשרק טעמים רפואיים מיוחדים וחריגים עשויים להצדיק סטייה מן הכלל הזה.

5.
ב"כ המשיב תומך בפסיקתו של בית משפט קמא, ולשיטתו ה"טעויות" הנ"ל אינן טעויות כלל:
א.
אומנם עדות השותף מפלילה את המשיב, אך לבד מן העובדה שככלל יש צורך בזהירות מרוּבּה

ביחס לעדות שכזו
, הריהי בעייתית בפני
עצמה. השותף חושש שמא יבוּלע לוֹ

בהלשינוֹ על חבריו, וכבר בסוף הודעתו במשטרה ביקש למחוק את דבריו. השותף צפוי להיות
עד עויין
. פרט לכך, ישנה סתירה בין דו"ח זכ"ד בחומר הראיות אשר מייחס למשיב יידוי אבנים באותה התפרעות לבין ההודעה הנ"ל שבה מיוחסת לו "אבטחה" של חבריו מיידי האבנים והבקתב"ים מפני המשטרה.
חיזוק
לעדות המפלילה, ככל שהוא קיים, יכול לחזק את ה"יש" הראייתי, אך לא את ה"אין". החולשה בראיות גורעת מעוצמתה של עילת המעצר, וממילא מוצדקת החלטת בית משפט קמא להורות על חלופה למעצר.
ב.
פסיקת בית המשפט העליון אינה מחייבת מעצר עד תום ההליכים בעבֵרות הנדונות כאן, כשאין ראיות לכאורה להוכחת האשמה או כשיש חולשה מובנית בחומר הראיות.

דיון והכרעה
6.
ארבעה ימים לפני מתן ההחלטה בבית משפט קמא פסק בית המשפט העליון את פִּסקו בסוגיה הנדונה:
"על רקע התקופה המיוחדת בה אנו נמצאים אין מנוס מלהורות על מעצר עד תום ההליכים, הגם שמדובר בקטינים"
(בש"פ 379/09
מדינת ישראל
נ' פלוני
(פיסקה 5) (החלטה מיום 14.1.09)). כבוד השופט א' גרוניס החרה-החזיק שם אחרי דברי כבוד השופט מ' חשין:
"היודה אבנים בשוטר הבא להשליט סדר במקום של התפרעויות מעלה על עצמו כי מסוכן הוא לשלומו של אדם ולשלום הציבור, ובהיותו כך מסוכן, צפוי הוא כי ייעצר להגנה על אותם ערכי יסוד שבלעדיהם לא נוכל לקיים חברה ראויה.
אכן, אדם שהוכיח עצמו כי בכוונת מכוון מרים הוא אבן על איש אשר החברה שלחה אותו להשליט משטר וסדר, חלופת מעצר לא תסכון למונעו לעשות שוב מעשה שעשה"
(בש"פ 7171/00
מדינת ישראל
נ' חאמד
, פ"ד נד
(4) 729, 732 (2000)). יומיים קודם לכן, על יסוד פסיקה משנים עברו ציין כבוד השופט א' גרוניס, כי בתקופות של מתיחות בטחונית ובשעות שבהן ארעו הפרות סדר, נהג בית המשפט העליון להורות על מעצר של מתפרעים, גם כאשר מדובר היה בקטינים (בש"פ 295/09
מדינת ישראל
נ' פלוני
(פיסקה 5) (החלטה מיום 12.1.09)).

7.
בית משפט קמא היה ער להלכה פסוקה זו והינחה את עצמו בהתאם. עם זאת, כשם שנמצאה הצדקה לחרוג מן הכלל בבש"פ 379/09 הנ"ל בעניינו של קטין בשל מצבו הבריאותי, כך גם ראה בית משפט קמא לסטות מן הכלל בשל חולשה בחומר הראיות. אינני מקבל בהקשר זה את טענת ב"כ המדינה לפיה כביכול על-פי ההלכה שנפסקה שם ניתן להצדיק סטייה מן הכלל בדבר מעצר עד תום ההליכים רק בשל נסיבות בריאותיות. לבטח לא הייתה כוונה בבש"פ 379/09 הנ"ל לחרוג מן ההלכה המושרשת שעליה חזר בית המשפט העליון (כבוד השופט ח' מלצר) אמנם בהקשר אחר:
"עוצמתן של הראיות לכאורה משליכה על עוצמת עילת המעצר, ומכאן שהיא משליכה על הנכונות לשחרר נאשם לחלופה"
(בש"פ 10426/07
זוארץ נ' מדינת ישראל
(פיסקה 8) (החלטה מיום 15.1.08)). טענת ב"כ המדינה שבסעיף 4(ב) לעיל, נדחית אפוא בזאת.

8.
לעומת כן, הנני סבור כי בטענתה האחרת של ב"כ המדינה יש ממש. עיון בחומר החקירה מעלה כי הראיות שלחובת המשיב אינן חלשות כלל וכלל. סתירה לכאורה בין הודעת השותף לבין האמוּר בדו"ח זכ"ד, האם ידה המשיב אבנים או שמא "רק" "אִבטח" את חבריו שידו אבנים וזרקו בקתב"ים, איננה משמעותית, על כל פנים לא בשלב זה. כלל וכלל אין זה מן הנמנע כי המשיב החל ביידוי אבנים ובהמשך היה ל"מאבטח", או שבדו"ח הזכ"ד נרשמו דברים כלליים מבלי שמוֹסרם
"התייחס להבדל או לתפקיד שהיה לו ולמשיב, הוא ראה את המשיב ואותו כחלק מקבוצת מיידי האבנים, ולכן אמר את שאמר"
, כדברי בית משפט קמא (פיסקה 4 להחלטה מיום 5.1.09). כיוצא בזה, לגבי רצונו של השותף לחזור בו מהודעתו המפלילה את המשיב. לא בגלל אלימות שהופעלה נגדו או בשל פגם אחר בחקירה, אלא מחמת חששו מתגובת הסביבה ביקש השותף לחזור בו מדבריו. מהימנותו היא עניין לבית המשפט שידון באשמתו של המשיב לענות בו, ולא למותב הדן במעצר. הודעת השותף, כוחה הראייתי אפוא עִמהּ.

9.
אמנם, דין הוא כי
"בית המשפט לא ירשיע נאשם על סמך עדותו היחידה של שותפו לעבירה, אלא אם מצא בחומר הראיות דבר לחיזוקה"
(סעיף 54א(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א - 1971)
. אלא שיש ויש בחומר הראיות חיזוק להודעתו של השותף בדמותם הלכאורית של שקרי המשיב. בחקירתו טען כי עבד עם דוֹדוֹ בראשון-לציון במועד הרלוונטי, גם לן שם בלילה ההוא. הדוֹד אישר את הדברים בחקירתו. לכאורה אליבי מוצק. אלא שתוך כדי חקירת הדוד התקשר החוקר אל מנהל העבודה וניהל איתו שיחה ברמקול בנוכחות הדוֹד. מנהל העבודה טען כי לא יתכן שמי מן הפועלים יישן באתר העבודה וכי לא עובדים שם בלילה. בשומעו את הדברים הללו, חזר בו הדוד והסביר את כשלונו באי אמירת אמת בכך ש
"רציתי להציל את האחיין שלי
" (שורה 54 להודעה מיום 29.12.08). מנהל העבודה מסר בהודעתו כי אחותו של המשיב ביקשה ממנו לספר כי זה עבד עִמו. הנה כי כן, הופרכה לכאורה טענת האליבי. בידוע, כי
ה
חיזוק
הנדרש על-פי סעיף 54א הנ"ל אינו מחייב תוספת ראייתית
"מסבכת"
דווקא, ודי בתוספת
"מאמתת"
בלבד. בעניין דנן, התוספת הראייתית חזקה מן הדרוש. דברי השקר של המשיב, לכאורה, מסבכים אותו במעשי-העבֵרה שעליהם העיד שותפו. חומר הראיות, לאחר שיעבור את כור ההיתוך של המשפט, בהחלט יכול להביא להרשעתו של המשיב.


10.
בית משפט קמא השתית את החלטתו כאמור על כך שהראיות
"חלשות ביותר"
. משנמצא כי הדבר איננו כך, וכי יש בהן פוטנציאל ממשי להרשעה, נשמט הבסיס להחלטה ודינה להתבטל.



11.
לעת הזאת, עוד לא נָדַמּוּ הדי הלחימה בחזית ולא פֵּרותיה המורעלים בעורף. שומה לבכּר את בטחונו של הציבור על פני חירותו של המשיב.
אני מורה אפוא על מעצרו עד תום ההליכים.

ניתנה היום, כ"ו בטבת תשס"ט (22 בינואר 2009), במעמד ב"כ העוררת, ב"כ הנאשם והנאשם.




נֹעם סולברג
, שופט









בש בית משפט מחוזי 6019/09 מדינת ישראל, ענף תביעות - מחוז ירושלים - משטרת ישראל נ' פלוני (פורסם ב-ֽ 22/01/2009)