פסקי דין על עופר בן הרוש | פסקי דין על הכשרת הישוב חברה לביטוח | פסקי דין על בני וולף שמאים |

1997/06 תק     14/10/2007




תק 1997/06 עופר בן הרוש נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח, בני וולף שמאים




בעניין:
1



בתי המשפט



בית משפט לתביעות קטנות קריות
תק 001997/06


בפני
:
כב' השופטת פ. לוקיץ'
תאריך:
14/10/2007





בעניין
:
עופר בן הרוש
התובע








נ
ג
ד


1 . הכשרת הישוב חברה לביטוח
2 . בני וולף שמאים

הנתבעים








פסק דין

בתביעה זו עותר התובע לחייב את הנתבעים, הכשרת הישוב חברה לבטוח בע"מ (להלן: המבטחת), אשר ביטחה בביטוח מקיף רכב מסחרי מסוג פולקסוואגן שהיה בבעלות התובע, ודן וולף שמאים (להלן: השמאי) בתשלום סך של 8,027 ₪ בגין נזקים שונים שנגרמו לו, לטענתו, כתוצאה מטיפול לא ראוי מצידם של הנתבעים בתביעתו לתשלום תגמולי ביטוח בגין נזק שנגרם לרכב שהיה בבעלותו ואשר נפגע כתוצאה מתאונה שארעה ביום 31.8.06.

בכתב התביעה פורטו מרכיבי הפיצוי הבאים:
1,850 ₪ - הוצאות לשכירת רכב למשך 12 יום מעבר לימים בהם ניתן לתובע רכב חלופי.
1,683 ₪ - הוצאות אחסון הרכב במוסך במשך 17 יום עד שהרכב הועבר למגרש לאחר שהוכרז

כ"אובדן להלכה".
690 ₪ - עלות מימון לקניית רכב חדש.
690 ₪ -תשלומי ריבית לחברת מימון בגין הלוואה שנטל לרכישת רכב חדש עד אשר קיבל את

הפיצוי
עבור הרכב שניזוק.
1,733 ₪ - הפסד הכנסה בגין 3 ימי עבודה.
1,561 ₪ - סכום שהופחת מערך הרכב ומתגמולי הביטוח ששולמו ע"י המבטחת בגין חוסר של

אביזרים שונים ברכב.

בפתח הדברים אציין כי על אף שבארועים שהביאו להגשתה של תביעה זו היו מעורבים גורמים רבים (שמאי נוסף, סוכן ביטוח, מוסך) אשר היה בעדותם לשפוך אור על השתלשלות הענינים, לא העיד התובע עד נוסף כלשהו מלבדו, ויש בכך להשליך על תביעתו כפי שיפורט להלן.
העובדות שאין לגביהן מחלוקת הינן כדלקמן
:
ביום 31.8.06 היה הרכב המבוטח מעורב בתאונה בה נגרמו לו נזקים ניכרים אשר בסופו של דבר הביאו לכך שביום 21.9.06 הוכרז הרכב ע"י השמאי כמצוי במצב של "אובדן להלכה", קביעה אשר זיכתה את התובע בתשלום תגמולי הביטוח בגובה ערך הרכב כנגד העברת הרכב לידי המבטחת. ערך הרכב נקבע לסך של 20,113 ₪, סכום ממנו הופחת הסך של 1,561 ₪ בגין חוסרים של אביזרים בהתאם לפירוט שהמציא מגרש האחסנה אליו הועבר הרכב ביום 25.9.06 ואשר הומצא לבית המשפט. מדובר באביזרים שונים לרבות: סמל הרכב, ידיות שונות, פנס איתות, ובעיקר מפתחות לרכב אשר שווים 650 ₪.

תגמולי הביטוח בסך 18,552 שולמו לתובע בחודש 12/06 לאחר שביום 20.12.06 התקבל טופס הסכמה חתום ע"י התובע לאחר שהלה הוסיף הסתיגויות שונות שמטרתן לשמור על זכותו לתבוע סכומים נוספים.

השמאי בדק את הרכב בפעם הראשונה ביום 5.9.06 לאחר ששמאי אחר, שמעון בן שמעון, שהוזמן ע"י התובע, בדק את הרכב אולם לא הוצגה בפני
חוות דעת שערך השמאי בן שמעון, ואני מסיקה כי הלה משך ידו מעריכת חוות דעת בענין לאחר שהשמאי דן וולף נכנס לתמונה.

במהלך התקופה שבין 8.9.06 לבין 21.9.06, התנהלו חילופי דברים בין השמאי, המוסך וסוכן הביטוח של התובע באשר לאפשרויות שונות שהעמידה המבטחת בפני
התובע באשר לאופן הפיצוי על הנזק לרכב. עפ"י העדויות שהובאו בפני
לא היו חילופי דברים ישירים בין השמאי לבין התובע עצמו, אולם אין לי כל ספק כי התובע היה מודע לחלק מההצעות שהועלו והדבר אף עולה מעדותו בה אישר כי ידע שהועלתה הצעה לתקן את הרכב ולא להכריז עליו כ"אובדן גמור", ולא סביר בעיני כי סוכן הביטוח והמוסך בעת שהודיעו לשמאי עמדת התובע, עשו כן מבלי לקבל את תשובת התובע להצעות שהועלו.

אתיחס תחילה לטענות התובע באשר להשתלשלות הענינים:
א.
"כפיית" השמאי מטעם המבטחת על התובע על אף שהלה רצה שהרכב ייבדק ע"י שמאי מטעמו.
אינני מקבלת טענה זו של התובע. לא היתה כל מניעה כי השמאי מטעם התובע ימשיך במלאכתו גם לאחר שהמבטחת מינתה שמאי מטעמה, באם אכן היה התובע מעונין בכך (תוך שהוא נושא בשכרו, כמובן). ככל הנראה, התובע על מנת שלא לשאת בשכר שמאי מטעמו נתן הסכמה לבדיקת הרכב ע"י השמאי דן וולף, ובכל מקרה, באם אכן היה התובע נחוש בדעתו שדן וולף לא ישמש כשמאי לבדיקת רכבו, צריך היה לפנות למבטחת בצורה מפורשת ומתועדת ולהודיע עמדתו זו, דבר שלא נעשה.
בהקשר זה אציין כי לאחר שמיעת הראיות בתיק, ובלא לבקש את רשות בית המשפט, המציא התובע דפים הנחזים להיות דפי יומן אשר יש ברשום בהם, לטענתו, כדי לחזק טענותיו. אין בכוונתי לקבל דפים אלו כראיה במשפט בשל אופן ומועד הגשתם, ובכל מקרה אין באמור בהם לתמוך בטענת התובע כי עמד על דרישתו כי השמאי מטעמו הוא שיבדוק את הרכב והתנגד למינוי של השמאי וולף לצורך כך, אלא לכל היותר יש ברישומים כדי לתמוך בכך שהתובע העלה טרוניה בענין בפני
"זיוה" עלומה שזהותה לא בוררה כלל בדיון בפני
והיא לא הובאה לעדות.

ב.
התמשכות הטיפול בבדיקת הרכב וקביעת הרכב כ"אובדן גמור" למשך 21 יום ממועד התאונה (להלן: התקופה הראשונה).

ג.
התמשכות הטיפול בתשלום תגמולי הביטוח במשך למעלה משלושה חודשים נוספים (להלן: התקופה השניה).

ההפרדה בין שתי התקופות נעשתה על מנת לבחון מה היו הגורמים לחלוף הזמן בכל אחת מן התקופות ואת סבירות הטיפול מצד הנתבעים בהתיחס להתנהלות התובע בכל אחת מתקופות אלו.

התקופה הראשונה:
לגבי תקופה זו העיד בפני
השמאי בלבד ועדותו לא נסתרה ע"י עד כלשהו מטעם התובע. התובע טען בעדותו כי רק בחלוף כ-20 ימים שמע לראשונה כי הועלתה הצעה לתיקון הרכב, אולם כאמור לעיל טענה זו אינה נראית לי סבירה והתובע לא הביא עדים מטעמו (כגון: סוכן הביטוח או מנהל המוסך) אשר יכולים היו לתמוך בה.
בהתאם לעדותו של השמאי הוא הוזמן לראשונה ע"י סוכן הביטוח לבדוק את הרכב ביום 4.9.06 ובדיקה ראשונה הוא ביצע ביום 5.9.06. הסיבה להזמנת השמאי ביום 4.9.06, ולא מיד לאחר התאונה לא הובררה, בהעדר עדות של הסוכן, אולם ברי שלעובדה שהתובע הזמין שמאי אחר קודם לכן יש נגיעה לשאלה זו.

ביום 8.9.06 העביר השמאי אומדן ראשוני לתיקון הרכב אשר הובא בפני
המוסך על מנת לתקנו. לאחר שהמוסך סירב לבצע את התיקון עפ"י האומדן נעשתה פניה לסוכן הביטוח להכריז על "אובדן להלכה" תוך ניכוי 10% משווי הרכב בגין מצב קודם, הצעה שאף היא נדחתה. ב-20.9.06 הוסכם בין הצדדים כי הרכב יוכרז כ"אובדן להלכה" ויועבר לרשות המבטחת, וביום 21.9.06 התקבל טופס הסכמה חתום ע"י התובע

כפי שעולה מהפירוט שלעיל, למעשה מרגע מתן האומדן הראשוני (אשר נעשה שלושה ימים לאחר מועד הבדיקה, זמן שנראה לי סביר ביותר) חלפו 12 יום עד שהצדדים הגיעו להסכמה בדבר האופן שבו ינתן הפיצוי לתובע, כאשר אופן התנהלות ההליכים בענין ומידת מעורבותו של התובע בהליכים שנוהלו בענין לא הובררו בפני
במידה מספקת, בהעדרם של עדים רלבנטיים, אולם כפי שקבעתי לעיל, אין לי כל ספק שהתובע היה מיודע ביחס לחלק מהדברים.

שוכנעתי מעדותו של השמאי שהוא פעל במקצועיות בענין, העביר הערכותיו והצעות בטווח זמן סביר, וככלל לא נראה לי כי תקופה של 12 יום הינה בלתי סבירה לביצוע המהלכים שתוארו לעיל. לא הובאה בפני
כל עדות שתקבע כי מדובר בתקופה בלתי סבירה או כי שמאי אחר שהיה פועל בענין יכול היה לסיימו במהירות רבה יותר, ובעיקר, לא הובאו על ידי התובע עדים רלבנטיים שהיו יכולים לתמוך בטענותיו בענין זה, כגון: סוכן הביטוח ומנהל המוסך שהיו מעורבים במהלכים לכל אורכם.

התקופה השניה:
תקופה זו תחילתה ביום 21.9.06 ועד למועד תשלום תגמולי הביטוח בסוף חודש 12/06, דהיינו שלושה חודשים בהם על אף שכבר הוסכם להכריז על הרכב כ"אובדן להלכה" ולהעבירו לידי המבטחת, לא שולמו תגמולי הביטוח.

הסברי הנתבעים להתמשכות תקופה זו הינה כי מקורה בהתנהלות התובע אשר לא טרח להעביר לשמאי מסמכים שנדרש להעביר כבר ביום 28.9.06 (רשיון רכב מקורי + יפוי כוח חתום + מפתחות רכב) וכן בשל עיכוב בחתימתו על טופס ההסכמה שיאפשר את תשלום תגמולי הביטוח.

בנוגע למהלכים שננקטו ע"י הנתבעים במהלך התקופה השניה העידה בפני
פקידתו של השמאי, גב' פנינית עזריה (להלן: הפקידה) אשר הגישה
מסמך שנערך על ידה ובו פירוט הפעולות שבוצעו ומועדיהם (נ/1). אמנם הפקידה שהתה באולם בית המשפט בעת מתן עדותו של השמאי (מאחר ולא הוסבה תשומת לב בית המשפט לכך שהיא עומדת להעיד בתיק), אולם מאחר ועדותה רלבנטית בעיקר לתקופה שלאחר 21.9.06, תקופה שלגביה השמאי לא מסר עדות מפורטת מאחר וציין כי פקידתו היא שעמדה בקשר עם התובע, לא היה בשהותה באולם כדי להביא לתיאום עדויות ביניהם, מה גם שממילא המסמך שהגישה נערך קודם לשמיעת העדויות בתיק ולפיכך לא היה בנוכחותה באולם כדי להביא לשינוי כלשהו בעדותה.

מהרישומים המופיעים בנ/1 עולה כי במהלך התקופה השניה פעלה הפקידה לקבלת המסמכים והמפתחות שנדרשו מהתובע, וכן לקבלת עמדתו ביחס לחוסרים שהתגלו ברכב בעת שזה הועבר למגרש האחסון ביום 25.9.06, אולם התובע, וסוכן הביטוח שאליו פנתה הפקידה לא ספקו את המידע הנדרש, והתובע אף ענה לה בגסות, כבר בשיחה שהתקימה ביום 28.9.06 ודרש כי לא תפנה אליו יותר.
בעקבות שיחה זו הוצאה לסוכן הביטוח דרישה בכתב להמצאת החוסרים, תוך ציון כי העדר שתוף פעולה מצד התובע יביא לעיכוב בטיפול בתיק. במכתב זה אף מפורטים פרטי השיחה עם הפקידה כפי שצוין בנ/1 ויש בו לחזק את מהימנות הרישום שערכה הפקידה.

משפניה זו לא הועילה הפנתה המבוטחת מכתב נוסף לתובע ביום 13.11.06, מכתב שהיווה תשובה למכתב של התובע אשר לא הוצג בפני
, וממנו עולה כי עד למועד המכתב טרם סיפק התובע את המסמכים והפריטים החסרים ולפיכך לא ניתן היה לקדם את תשלום התגמולים. התובע בעדותו לא סתר דברים אלו מאחר ולא יכול היה לציין מתי העביר את המסמכים והמפתחות לשמאי.

מנ/1 עולה כי ביום 6.12.06 הועבר לתובע טופס הסכמה לפיצוי, אשר התקבל, כאמור לעיל, כשהוא חתום וכולל הסתיגויות של התובע, ביום 20.12.06, דבר שאפשר את תשלום תגמולי הביטוח שלגביהם לא היתה מחלוקת.

התעכבתי ארוכות על השתלשלות הענינים מאחר ואני סבורה כי יש בפירוט שלעיל כדי להצביע על כך שהעיכוב שחל בתשלום התגמולים לאחר שהרכב כבר הוכרז כ"אובדן כהלכה" חל בשל התנהלותו התמוהה של התובע אשר סירב לשתף פעולה עם הנתבעים ובהתנהלותו זו גרם, בעצמו, לעיכוב הממושך בתשלום התגמולים. אין ספק כי התנהלות אחרת מצדו היתה מביאה לתשלום תגמולי הביטוח בתוך תקופה קצרה בהרבה, ולפיכך אין לדעתי מקום לזקוף אפילו חלק מהעיכוב בתקופה השניה לחובת הנתבעים.

לאור קביעותי אלו, אפנה לפרטי הנזק הנתבעים:
1,850 ₪ בגין שכירת רכב למשך 12 יום מעבר לימים בהם ספקה המבטחת רכב חלופי
–
לאור האמור לעיל באשר לסבירות התקופה הראשונה ובהעדר כיסוי ביטוחי להוצאה זו אינני מוצאת מקום לחייב את הנתבעים בגינה. אוסיף ואציין כי התובע, על אף שניתנה לו האפשרות להמציא מסמכים התומכים בסכום הנתבע, המציא קבלה אחת בגין התקופה שבין 17.9.06 ועד 22.8.06 על סך 715 ₪. כמו כן צירף התובע חשבוניות בדבר תשלומים שנדרשו לכאורה בגין שכירת הרכב החלופי אולם התובע לא המציא מסמך המעיד כי סכומים אלו שולמו על ידו ולא סביר כי כך אכן נעשה בהתחשב בכך שמדובר ברכב חלופי המסופק במסגרת הכיסוי הביטוחי.

1,683 ₪ הוצאות אחסנה:
גם לגבי פריט זה אין מקום לחייב את הנתבעים בתשלומו וממילא התובע אישר בפני
כי לא שילם את הסך הנ"ל, אלא התחייב בתשלומו כלפי המוסך לכשיקבל את הפיצוי מהנתבעים. מקובלת עלי עדותו של השמאי כי מוסכים אינם נוהגים לגבות תשלום כזה מלקוחותיהם וסביר להניח שבהעדר פיצוי מהנתבעים לא יידרש התובע לתשלום הסך הנ"ל.

עלות הקמת ההלוואה וריבית ששולמה בגין ההלוואה עד לקבלת תגמולי הביטוח:
עפ"י המסמכים שהציג התובע ההלוואה התבקשה על ידו ביום 17.9.06 לכל המוקדם, דהיינו שלושה ימים לפני תום התקופה הראשונה, כאשר התשלום הראשון בגינה שולם ביום 18.10.07 ובחודשים העוקבים לאחר מכן. לאור קביעותי דלעיל אינני מוצאת לנכון לחייב את הנתבעים בסכומים אלו, מה גם שמרבית העיכוב בקבלת תגמולי הביטוח נגרם בתקופה השניה וזאת בשל התנהלות התובע כאמור לעיל.

אובדן הכנסה בגין 3 ימי עבודה:
גם ראש נזק זה לא הוכח כלל ע"י התובע, אשר הינו עצמאי ולא פורט כלל באיזה ימים הושבת התובע מעבודתו (אם בכלל) וסיבת אובדן ההכנסה. הרי לתובע היה רכב אחר לשימושו בכל התקופה בין אם רכב חלופי, רכב שכור או רכב חדש שרכש,
כך שאין כל בסיס לטענה בדבר אובדן הכנסה אשר נגרם כתוצאה מהתמשכות הטיפול הנטען בתביעתו.

1,561 ₪ - הסכום שקוזז מדמי הביטוח:
משהגענו לישורת האחרונה מסתבר שבראש נזק זה בלבד שיש לתובע טענה מוצדקת והיא בנוגע להחזר הסכום שקוזז מתגמולי הביטוח.
ביחס למפתחות – אמנם המפתחות לא הומצאו לשמאי קודם לסגירת התיק במשרדו, אולם משאלו סופקו במועד מאוחר יותר ובסמוך למועד סגירת התיק (טענה שלא הוכחשה ע"י השמאי) ראוי היה לזכות את התובע בגינם.

באשר להפחתה בגין החוסרים האחרים שנתגלו ברכב – אני סבורה שלא היה מקום לבצע את ההפחתה משלא הוכח שלתובע או למי מטעמו היה יד בהעלמת האביזרים. אין ספק שחלק מהאביזרים היו ברכב בעת שזה הובא למוסך ונבדק ע"י השמאי, אולם לא הוכח בפני
באיזה שלב נעלמו האביזרים. אציין עוד כי מרבית הסכום שהופחת בגין החוסרים (350 ₪) הופחת בגין מראה שחוברה בברגים, דהיינו אין המדובר כלל בחוסרים אלא בהפחתה בשל מצב הרכב, מצב שצריך היה להיות גלוי וידוע לשמאי בעת בדיקתו את הרכב ולא היה מקום להעלות טענה בענין כזה בשלב כה מאוחר ולאחר שהוסכם על קביעת ערך הרכב, למרות פגם זה, בסכום גבוה יותר.

משכך ולאור כל האמור לעיל, אני מחייב את המבטחת, נתבעת מס' 1, לשלם לתובע את הסך של 1,561 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 27.12.06 ועד למועד התשלום בפועל.
לאור העובדה שהתביעה נדחתה בעיקרה ונדחו טענות התובע באשר לטיפול בלתי ראוי או בלתי מקצועי בענינו, אני מחייבת את הנתבעים בתשלום הוצאות משפט אך ורק בגין החזר חלקי של האגרה ששולמה בסך של 87 ₪ נכון להיום.

הסכומים שפורטו לעיל ישולמו תוך 30 יום שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד למועד תשלומם בפועל.




בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום.
ניתן היום ב' בחשון, תשס"ח (14 באוקטובר 2007) בהעדר הצדדים.


פ. לוקיץ'
, שופטת

קלדנית: דליה








תק בית משפט לתביעות קטנות 1997/06 עופר בן הרוש נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח, בני וולף שמאים (פורסם ב-ֽ 14/10/2007)