פסקי דין על ודיע ח'ורי | פסקי דין על גסאן ח'ורי | פסקי דין על ביצורית | פסקי דין על מועצה מקומית אעבלין |

1645/06 תק     15/10/2007




תק 1645/06 ודיע ח'ורי, גסאן ח'ורי נ' ביצורית בע"מ, מועצה מקומית אעבלין




בעניין:
1



בתי המשפט


בית משפט לתביעות קטנות קריות
תק 001645/06


בפני

שופט: שחורי אליעזר
תאריך
15/10/2007





בעניין
:
1. ודיע ח'ורי
ת.ז. 035481837
2. גסאן ח'ורי
ת.ז. 035481878








התובעים

נ
ג
ד


1 . ביצורית בע"מ
2 . מועצה מקומית אעבלין








הנתבעים

פסק דין

תביעה כספית ע"ס 900 מיום 2.11.06 שעניינה דרישה לקבלת החזר סכום ששולם על מנת להמנע מביצוע עיקול מנהלי.

עמדת התובעים –

התובע 2, תושב הכפר אעבלין סר בתאריך 22.8.06 בשעות הצהריים אל מחלקת הגביה של הנתבעת 2 על מנת לשלם חובות ארנונה ומים ולאחר שהמתין שם כשעתיים שילם את חובו כפי שהוא נוהג לעשות מאז ומתמיד ומשחזר אל ביתו התברר לו שבזמן ששילם את חובותיו הגיעו נציגי הנתבעת 1, חברת גביה הפועלת מטעם הנתבעת 2, אל כתובתו של התובע 1 שהוא אחיו ואיננו ולא היה בעל החוב, והבהירו לתובע 1 שאם לא ישולם הסך של 900 ₪, עמלת הנתבעת 1, יבוצע עיקול ויוצאו מיטלטלין מבית התובע 2 לצורך גביית חוב של התובע 2.
התובע 1 שילם את הסך של 900 ₪ על מנת למנוע ביצוע עיקול וזאת מכיוון שלא היה מודע לכך שהחוב שולם בו ביום.
לטענת התובעים חייבות הנתבעות להשיב את הסכום הנ"ל אשר נגבה מן התובע 1 שלא כדין וזאת גם בהתחשב בכך שאין לנתבעת 1 זכות חוקית לגבות את עמלתה ישירות מן התובעים או מי מהם. הנתבעת 2 איננה זכאית לסכום שנגבה בנסיבות של אילוץ כאשר התובע 2 שילם את חובותיו.

עמדת הנתבעת 1 –
התובע
2 נוהג להשתמט באופן שיטתי מתשלום מיסיו במועד לנתבעת 2.
בשנת 2005 היה צורך לנקוט כנגדו בהליכי גביה מנהליים על מנת להניאו לשלם חלק מחובותיו וכתוצאה מכך אף שילם התובע 2 לנתבעת 1 את הוצאות העמלה המגיעים ממנו.
בתחילת שנת 2006 נשלחו אל התובע 2 שוברי תשלום עבור חוב הארנונה לש"ז. התובע כמנהגו לא שילם את חובו במועד ובתאריך 4.5.06 נשלח אליו מכתב התראה שבו נדרש הוא לשלם חוב מצטבר ע"ס 5,202.30 ₪ נכון ל – 30.3.06.
משלא שילם התובע 2 את חובו, מסרה הנתבעת 2 בתאריך 15.8.06 לנתבעת 1 צו הרשאה לתפיסת מיטלטלין בהסתמך על הוראות פקודת המועצות המקומיות ופקודת המיסים (גביה). צו ההרשאה הוצא לצורך גביית חוב בסך 8,086.69 ₪. בעקבות זאת, ביצעה הנתבעת 1 הליך של עיקול מיטלטלין ברישום
בבית מגורי התובע 2 ב – 22.8.06 בשעה 14.00.
התובע 2 הוא זה אשר שילם את הסך של 900 ₪ על מנת למנוע הוצאת המיטלטלין ורק לאחר מכן וכתוצאה מהליך העיקול מיהר התובע 2 אל משרדי מחלקת הגביה ושילם בשעה 14.54 סך של 8,500 ₪ ב – 2 שיקים דחויים וזאת ע"ח חובו לנתבעת 2. מודגש כי התשלום בוצע לאחר העיקול ולא לפניו וללא קשר אליו.
הנתבעת 1 מפנה את תשומת הלב לנספח ב/3 לכתב ההגנה ממנו עולה כי העיקול בוצע בשעה 14.00
וכי שולם סך של 900 ₪ והתובע 2 התחייב להסדיר את חובו עד למחרת היום. בנוסף לכך מופנית תשומת הלב לנספח ב/5 שהוא קבלה על תשלום סך של 8,500 ₪ בשעה 14.54. בקבלה זו אף מצויין כי התשלום מבוצע לאחר הוצאת צו כנגד התובע 2 ומכאן שאין לקבל טענת התובע 2 כי הגיע לתומו וכהרגלו לשלם את חובו לנתבעת 2.
הוצאות הגביה אותן גבתה הנתבעת 1 מן התובע נגבו כדין בהסתמך על סמכויותיה של הנתבעת 2 ועל בסיס המכרז וההסכם שבין הנתבעות.
מכיוון שהתובע 2 לא שילם את חובו אלא לאחר שהיה צורך בהליכי גביה מנהלית, הרי שמטבע הדברים חייב התובע 2 לשאת בעלות הגביה המנהלית.
התשלום שבוצע ע"ס 900 ₪, ללא הסתייגות או מחאה מהווה אישור והודאה בנכונות דרישת הנתבעת ובחוב אשר בגינו נדרשת היתה פעולת גביה מנהלית ועל כן אין בסיס לתביעה להחזר.
אין יריבות בין התובע 1 לבין הנתבעת ואין בידיו עילת תביעה כלפי הנתבעות או מי מהן.

עמדת הנתבעת 2 –
דין התביעה כנגד הנתבעת 2 להדחות על הסף בהעדר יריבות בין הצדדים שכן הנתבעת 2 אינה מבצעת פעולות גביה בעצמה ואלה נעשות ע"י הנתבעת 1.
גם לגופו של עניין דין התביעה להדחות - התובע 2 מוגדר אצל הנתבעת 'כסרבן תשלום של חובות ארנונה ומים' והיה צורך לנקוט כנגדו בהליכי גביה מנהלית על מנת להניאו לשלם את חובו.
רק בעקבות הליכי גביה מנהלית התיצב התובע 2 במשרדי הנתבעת 2 על מנת לשלם את חובו. התשלום אשר בוצע במשרדי הנתבעת 2 כיסה חלק מחובות הארנונה והמים ואת דרישת התשלום בקשר
לעלות הגביה המנהלית, דרישה שאין לה מקום לגופה, על התובעים להפנות כלפי הנתבעת 1, אם בכלל.
מודגש כי העלות הכספית של הליכי הגביה הינה כמקובל בהליכים שכאלה בלשכת ההוצל"פ
וזאת על פי ההסכם שבין הנתבעות. לפיכך דין התביעה להדחות.

דיון –
בין הצדדים נתגלעה מחלוקת יסודית בשאלה האם ביקור הגובים בבית התובעים בתאריך 22.8.06 לצורך פעולת גביה מנהלית נעשה לפני שפנה התובע 2 אל הנתבעת 2 במטרה לשלם את חובו או לאחר מכן. התובע 2 תאר את התנהלות עובדי הנתבעת 1 כדלקמן:

"בודאי שבאתי לשלם את חוב הארנונה לפני שבאו לבצע עיקול וכו'. המעקלים שעובדים במועצה בצורה לא חוקית, יש אדם שיושב בגביה וכל אדם שבא לשלם הם קופצים לקבל את החלק שלהם 900 ₪ ולא מבקשים את הארנונה. הם מקבלים 15% מהמועצה או יותר. כשמגיע מישהו לשלם יושב נציג במשרד ושולח אותם ישר לביתו כדי לעקל".

מאידך מציגה הנתבעת 1 את המסמכים שבכתב ומצביעה על השעה הנקובה בכל מסמך על מנת להוכיח טענתה כי הסדר הכרונולוגי של הדברים היה שונה בתכלית.

מתוך עיון בדו"ח העיקול מיום 22.8.06 עליו נסמכת הנתבעת 1 עולות תהיות בקשר להתנהלות הנתבעת 1 שהרי הגובה רושם בדו"ח כי הגיע אל בית החייב שהוא התובע 2 בשעה 14.00 ובמקום היה נוכח החייב ומשפגשו הגובה והפקיד המתלווה אליו את החייב והסבירו לו מטרת בואם, שולם סך של 900 ₪ והוצאה על כך קבלה והחייב התחייב להסדיר את חובו עד למחרת בשעה 12.00. דא עקא, שעל הדו"ח במקום המיועד לחתימת החייב שהוא התובע 2, חתום התובע 1 וזאת על סמך השוואת החתימות על כתב התביעה והחתימה על הדו"ח. גם השיק ששולם בתאריך 22.8.06 נמשך מחשבונו של התובע 1 ובחתימת התובע 1 ועל כך אין חולק. אומנם בהחלט יתכן כי במקום היו שני התובעים וכי התובע 1 הוא זה שמשך שיק לפקודת הנתבעת 1 בנוכחות התובע 2 ואולם אין הסבר מדוע על דו"ח העיקול חתום התובע 1 כאשר במקום נמצא התובע 2 שהוא החייב ומדוע לא נרשם בדו"ח העיקול כי הגובה והפקיד המלווה הגיעו אל ביתו של התובע 2 ומצאו במקום הן את התובע 2 והן את התובע 1 ובכלל מדוע לא נרשמו הנסיבות כהווייתן, לשיטת הנתבעת 1.
לא למותר לציין כי החתומים על הדו"ח מטעם הנתבעת 1 לא זומנו לצורך מתן עדות למרות שהמחלוקת היסודית הנ"ל הובררה מתוך כתבי הטענות ואף קודם לכן מתוכן מכתב ב"כ התובע 2 אל הנתבעת 1 מיום 31.8.06 אשר צורף כנספח לכתב התביעה.

מכאן תימוכין לגרסת התובע 1 בסיכום טענותיו:

"הגובים נכנסו לאחי למשרד וכו'. לא היתה ברירה לאחי על מנת להשתיק את העניין והוא נתן להם שיק. אם אני לא בבית לא היו צריכים ללכת לאחי".

טענה זו עוקבת אחר הנטען בכתב התביעה:

"התובע יוסיף ויטען כי בזמן שהוא היה במשרדי המועצה הגיעו הנציגים הנ"ל לבית אחיו, התובע מס' 1, המבוגר ואחד ממכובדי הכפר בן 70 והתחילו לאיים כי על התובע לשלם להם סך של 900 ₪ שאם לא כן אם יבצעו באופן מיידי עיקולים, הוצאת מיטלטלין
מבית התובע וכיוצ"ב. ותובע מס' 1 לתומו וללא ידיעתו כי התובע כבר סילק את חובו למועצה ו/או כי הוא נמצא במשרדי המועצה לשם סילוק החוב ותחת מכבש הלחצים והאיומים מסר לנציגים הנ"ל שיק ע"ס 900 ₪ מחשבונו הפרטי בתקווה ומתוך מחשבה כי בכך הוא עוזר לתובע וחוסך ממנו אי נעימות ובושה".

לנוכח התמיהות העולות מנוסח דו"ח העיקול, תמיהות שלא נמצא להן הסבר, מעדיף אני את עמדת התובעים לפיה בוצע העיקול בעת שידוע היה כי החוב עומד להיות מוסדר במשרדי הנתבעת 2 ועל כן לא היה מקום לביצוע העיקול וממילא לא היה מקום לדרישת העמלה עבור פעולות הגביה וזאת אף בהנחה כי הנתבעת 1 זכאית לגבות את העמלה המגיעה עבור ביצוע פעולות גביה מנהלית.

טענת התובעים לפיה התנהלות נציגי הנתבעת 1 היתה מונחית על ידי מי מטעם הנתבעת 2 או שהיתה ידועה למי מטעם הנתבעת 2, לא הוכחה.

בנסיבות אלה דין התביעה כנגד הנתבעת 1 להתקבל ככל שזו מתייחסת לתביעת התובע 1 אשר שילם בפועל את הסכום הנתבע.
התובע 2 לא שילם דבר למי מן הנתבעות לכיסוי עמלת הגביה המנהלית ואין יריבות בינו לבין הנתבעות או מי מהן בקשר לתשלום שבוצע.

סוף דבר –

תביעת התובע 2 כנגד הנתבעות נדחית.

תביעת התובע 1 כנגד הנתבעת 2 נדחית.

אני מחייב הנתבעת 1 לשלם לתובע 1
סך כולל של 1,000 ₪
בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתן היום ג' בחשון, תשס"ח (15 באוקטובר 2007) בהעדר.

_______________
שחורי אליעזר
, שופט
קלדנית: אורנה ק.






תק בית משפט לתביעות קטנות 1645/06 ודיע ח'ורי, גסאן ח'ורי נ' ביצורית בע"מ, מועצה מקומית אעבלין (פורסם ב-ֽ 15/10/2007)