פסקי דין על ואיל ג'מאל מטלק סוארכה | פסקי דין על התביעה הצבאית

1006/09 עמ     11/01/2009




עמ 1006/09 ואיל ג'מאל מטלק סוארכה נ' התביעה הצבאית




בית המשפט הצבאי לערעורים
בית המשפט הצבאי לערעורים
ע"מ 1006/09

באזור
יהודה
והשומרון

בפני
המשנה לנשיא: סא"ל נתנאל בנישו

העורר:
ואיל ג'מאל מטלק סוארכה
, ת"ז 914457593
(באמצעות ב"כ עו"ד פאדי קוואסמה
)

נגד


המשיבה: התביעה הצבאית

(באמצעות ב"כ סגן שלומי שניידר
)


ערר על החלטת ביהמ"ש הצבאי שומרון (בפני
כב' השופט רס"ן גיורא אלדן)

בתיק מס' 4500/08 מיום 20.11.08


(הערר התקבל)

תאריך הישיבה: 7 בינואר 2009, י"א בטבת התשס"ט.


החלטה

נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של ייצור חפץ מבעיר, בכך שביחד עם בן דודו נזאר, חיבר למוקש שהיה ברשות זה האחרון, בטרייה, חוטי חשמל ומנורה, במטרה לפוצץ את המוקש.
בימ"ש קמא נעתר לבקשת התביעה והורה על מעצר העורר עד לתום ההליכים, שכן הגיע למסקנה כי קיימות ראיות לכאורה ואף עילת מסוכנות.
הסנגור משיג על קביעותיו של בימ"ש קמא. לטעמו, לא נעברה במקרה זה עבירה של יצור חפץ מבעיר, שכן ניסיונות נזאר לפוצץ את המוקש לאחר שחוברה לו בטרייה, לא עלו יפה. הסנגור אף מציין את חלקו השולי של העורר בעבירה, שהייתה כולה פרי יוזמת נזאר. עוד מפנה הסנגור לעובדה כי העורר סירב להצעת נזאר להניח את המוקש במטרה לפגוע בחיילי צה"ל. לבסוף, מדגיש הסנגור את עברו הפלילי הנקי של העורר ואת הזמן שחלף מאז ביצוע העבירה, כמלמדים על העדר מסוכנות.
התובע סבור כי אין מקום לשנות מהחלטות בימ"ש קמא. לגישתו, נכונות העורר לסייע לנזאר להכשיר את פיצוץ המוקש, על רקע העובדה כי בני משפחה אחרים כבר נהרגו בנסיבות דומות ולנוכח השימוש הצפוי במוקש זה, מלמדים על מסוכנות ברורה.
אין כל ספק כי העורר עירב עצמו במעשה חמור ומסוכן. במציאות הביטחונית השוררת באזור, יש לראות חומרה מיוחדת בעיסוק בחומרי חבלה, זניח ככל שיהיה.
ברם, בבואנו לקבוע את מידת מסוכנותו של העורר עלינו לבחון את כלל נסיבות המקרה.
בחינה זו הביאני למסקנה כי, במקרה דנן, ניתן היה להסתפק בחלופת מעצר.
ראשית, נראה כי אין בחומר הראיות כדי לבסס עבירה מוגמרת של יצור חפץ נפיץ. כפי שהטיב הסנגור לטעון, חיבור האלמנטים החשמליים למוקש לא הביאו לפיצוצו למרות ניסיונות שנעשו על ידי נזאר לאחר מכן. מכאן כי העורר היה שותף לכל היותר בעבירה של ניסיון ליצור חפץ נפיץ.
שנית, וכאן העיקר, דומני כי נסיבות המקרה והתנהגות העורר בהמשך מקהות את המסוכנות הטמונה במעשיו. כפי שהובהר, היוזמה לעבירה הייתה כולה של בן הדוד, שאף סיפק את כל האמצעים הדרושים. יתרה מזו, אם בשלב הראשון כשדובר על פיצוץ המוקש בעלמא הסכים העורר ליטול חלק במעשה, כאשר עלתה הסכנה מדרגה ונזאר הציע לבצע פיגוע באמצעות המוקש, סירב העורר להצטרף אליו.
על כל אלה מצטרפת העובדה כי מעורבות העורר הייתה חד פעמית והסתכמה בסיוע נקודתי חודשים רבים בטרם נעצר. לא למיותר לשוב ולציין כי הניסיון לפוצץ את המוקש לא צלח וכי בניגוד לבן דוד שהתמיד במעשיו עד שאלה גרמו למותו, העורר נמנע מכל מעשה נוסף בהקשר זה.
לנוכח האמור, הגעתי למסקנה כי מידת המסוכנות הטמונה במעשה העורר אינה כזו שתמנע שחרורו ממעצר בתנאים הולמים.
אשר על כן, הנני מקבל את ערר הסנגוריה, העורר יוכל להשתחרר אם יפקיד 7,000 ₪ ויתייצב לכלל הדיונים המשפטיים בעניינו.

ניתנה והודעה היום, 11 בינואר 2009, ט"ו בטבת התשס"ט בנוכחות העורר ב"כ והמשיב.

_________________
המשנה לנשיא
רמ"שית: יע+עג






עמ בית המשפט הצבאי 1006/09 ואיל ג'מאל מטלק סוארכה נ' התביעה הצבאית (פורסם ב-ֽ 11/01/2009)