פסקי דין על חברת roumaninvest | פסקי דין על פרדי רובינסון | פסקי דין על יגאל זילכה | פסקי דין על חברת s.c. kolal communications |

1385/03 א     26/01/2009




א 1385/03 חברת roumaninvest נ' פרדי רובינסון, יגאל זילכה, חברת s.c. kolal communications




בעניין:
חברת roumaninvest
ע"י ב"כ עו"ד גדעון וינשטוק
ו/או עו"ד יוחאי סופר

התובעת

נגד
(1) פרדי רובינסון

(2) יגאל זילכה

(3) חברת s.c. kolal communications
שניהם ע"י ב"כ עו"ד רן רוטמן
ו/או טל רוטמן

הנתבעים
ובעניין:
חברת s.c. kolal communications
ע"י ב"כ עו"ד רן רוטמן
ו/או טל רוטמן

התובעת שכנגד

נגד
(1) חברת roumaninvest

(2) מרסל אברהם

הנתבעים שכנגד

שניהם ע"י ב"כ עו"ד גדעון וינשטוק
ו/או עו"ד יוחאי סופר
פסק דין
1. פסק זה דן בשתי תביעות שהגישו הצדדים זה כנגד זה - האחת על דרך "תביעה עיקרית"
והשניה על דרך "תביעה שכנגד" - בשל התקשרות עסקית אחת שעוגנה בשני הסכמים בכתב: "ההסכם הראשון" מיום 27.9.2000 (נספח א' לתביעה העיקרית, מוצג ת/1); ו"ההסכם השני" מיום 12.12.2001 (נספח ב' לתביעה העיקרית, מוצג ת/18).

הצדדים בתביעות שלפני

2. בטרם אכנס לגופם של דברים, אציין תחילה מי הם הצדדים בתביעות שלפני:

א. חברת roumaninvest
- התובעת ב"תביעה העיקרית" והנתבעת 1 ב"תביעה שכנגד"
(להלן: "רומנינווסט") - היא חברה זרה שהתאגדה בלוקסמבורג. החברה עוסקת בתחום התקשורת ומחזיקה במניות חברות תקשורת ברומניה, ביניהן חברות טלוויזיה ורדיו.
החברה מוגדרת כ"המוכרת" ב"הסכם הראשון" וב"הסכם השני".
ב. פרדי רובינסון
- הנתבע 1 ב"תביעה העיקרית" (להלן: "רובינסון") - הוא איש עסקים ישראלי המחזיק באמצעות חברה אחרת במניות חברת s.c. kolal communication. רובינסון מוגדר כ"הקונה" ב"הסכם הראשון" וכ"ערב" ל"הסכם השני".
ג. יגאל זילכה
- הנתבע 2 ב"תביעה העיקרית" (להלן: "זילכה") - הוא איש עסקים ישראלי,
המחזיק גם כן באמצעות חברה אחרת במניות חברת s.c. kolal communications
.
מוגדר כ"ערב" ל"הסכם השני".
ד. חברת s.c. kolal communications
- הנתבעת 3 ב"תביעה העיקרית"
והתובעת ב"תביעה שכנגד" (להלן: "קולאל") - היא חברה זרה שהתאגדה בהולנד.
קולאל נמצאת בבעלותם של שני הנתבעים - רובינסון וזילכה. קולאל מוגדרת כ"הקונה" ב"הסכם השני".
ה. מרסל אברהם - הנתבע 2 בתביעה שכנגד (להלן: "אברהם") - הוא בעל המניות העיקרי
של רומנינווסט ויועץ הפיתוח העסקי של אותה חברה.

לנוחות הדברים יכונו להלן: רומנינווסט ואברהם - ביחד: "התובעים" (ביחס לשתי התביעות);
ו-רובינסון, זילכה ו-קולאל - ביחד: "הנתבעים" (ביחס לשתי התביעות).

רקע עובדתי

3. חלקים ניכרים מהעובדות המהוות רקע להגשת התביעות, ובפרט - פרשנותם המשפטית של אותם אירועים, נתונה במחלוקת בין הצדדים. עם זאת, ישנם פרטים המוסכמים על הצדדים.

ואלה עיקרי הדברים המוסכמים על הצדדים:

א. ביום 27.9.2000 נחתם "ההסכם הראשון" בין רומנינווסט ("המוכרת" בהסכם זה)
לבין רובינסון (ה"קונה" בהסכם זה). הסכם זה סומן נספח א' לתביעה העיקרית
וכן מוצג ת/1.
ב. עיקר "ההסכם הראשון" הוא כי רובינסון ירכוש מרומנינווסט 82.5% ממניות חברת cardinal com luxembourg (להלן: "קרדינל קום לוקסמבורג"), הנמצאת בבעלות חברת רומנינווסט.
ג. באמצעות רכישה זו אמור היה רובינסון להפוך למחזיק ולבעלים ב"מערכת" ("system") המורכבת ממניות ונכסים של מספר חברות תקשורת ברומניה, הנמצאות בבעלות חברת קרדינל קום לוקסמבורג.
ד. בתמורה היה על רובינסון לשלם לרומנינווסט הן בכסף מזומן, הן באמצעות נשיאה בחובות "המערכת" לצדדים שלישיים והן בהשקעה בפיתוח "המערכת".
ה. לאחר ש"ההסכם הראשון" לא בוצע - כששני הצדדים מטילים את האשמה באי-קיומו זה על זה - החלו הצדדים בהידברות ביניהם.
ו. כתוצאה מאותה הידברות, נחתם ביום 12.12.2001 "ההסכם השני". הפעם הצדדים להסכם הם: רומנינווסט ("המוכרת", כמו בהסכם הקודם) וקולאל (ה"קונה"
בהסכם זה). רובינסון וזילכה חתומים כ"ערבים" להסכם. "ההסכם השני" סומן
נספח ב' לתביעה העיקרית וכן מוצג ת/18. יודגש כי לפי כותרתו וכן לפי תוכנו
מהווה "ההסכם השני" "תיקון" ("amendment") ל"הסכם הראשון".
ז. עיקר "ההסכם השני" הוא כי קולאל תיכנס בנעליו של רובינסון ותרכוש מרומנינווסט
את אותם 82.5% ממניות חברת קרדינל קום לוקסמבורג, הנמצאת בבעלות "המוכרת".
ח. באמצעות רכישה זו אמורה הייתה קולאל להפוך למחזיקה ולבעלים באותה "מערכת", שאוזכרה לעיל.
ט. בתמורה היה על קולאל לשלם לרומנינווסט הן בכסף מזומן והן באמצעות נשיאה
בחובות "המערכת" לצדדים שלישיים (אך לא בהשקעה בפיתוח "המערכת").
י. לאחר שגם "ההסכם השני" לא בוצע - כששני הצדדים מטילים את האשמה באי-קיומו זה על זה - החלו הצדדים בהידברות נוספת ביניהם. בהידברות זו לקח חלק עורך דין
חגי שטרוויס - ששימש כגורם ניטראלי, המסייע לצדדים להשלים את העסקה ביניהם.
יא. במסגרת הידברות זו העבירו הצדדים ביניהם טיוטות ל"הסכם שלישי" - הסכם המתקן
את שני ההסכמים הקודמים לעיל - וכן טיוטות לכתב נאמנות (ראו: נספחים כ"ג ו-כ"ח לתביעה העיקרית).
יב. ההידברות בין הצדדים נכשלה ונפסקה בשלהי שנת 2002.
יג. בראשית שנת 2003 הוגשה התביעה העיקרית לבית משפט זה.
טענות הצדדים והסעדים המבוקשים על ידם

טענות התובעים

4. לטענת התובעים בתביעה העיקרית, "מיד לאחר חתימת ההסכם הראשון עמדה התובעת
בכל התחייבויותיה על פי הסכם זה" (סעיף 17 לתביעה העיקרית). במסגרת זאת, בין היתר,
מונו רובינסון ואחרים מטעמו כחברים במועצת המנהלים של קרדינל קום לוקסמבורג.

מנגד, טוענים התובעים כי רובינסון "לא עמד בהתחייבויותיו לפי ההסכם הראשון ואף הפר
את הוראות הסכם זה באופן חד-צדדי" (סעיף 20 לתביעה העיקרית) - בקשר לחובתו לשלם
את התמורה בכסף מזומן כמו גם בדרך של נשיאה בחובות "המערכת" לצדדים שלישיים.

5. בעקבות הפרת "ההסכם הראשון" על ידי רובינסון, ובמקום לנקוט באמצעים משפטיים, הסכימו התובעים "כמחווה של רצון טוב, ומתוך שאיפה להביא את העסקה לידי ביצוע
באופן היעיל ביותר" (סעיף 40 לתביעה העיקרית) לחתום על "ההסכם השני" עם הנתבעים. ויודגש כי "ההסכם השני" נחתם מול קולאל כ"קונה" ומול רובינסון וזילכה כ"ערבים".

6. כחלק מהתמורה נקבע בסעיף 5.1 ל"ההסכם השני" (שעניינו "cash payment")
כי על קולאל לשלם לרומנינווסט במזומן סך של שלושה מיליון דולר, באופן הבא:

א. "תשלום ראשון" של 500,000 דולר עד יום 7.1.2002.
ב. תשלום משלים של 2,500,000 דולר בחמישה שטרי חוב על סך 500,000 דולר כל אחד,
שימסרו עד המועד האמור - שתאריכיהם בהפרש של שלושה חודשים זה מזה,
כאשר שטר החוב הראשון (לעיל "התשלום השני") מועדו החל משלושה חודשים
לאחר "התשלום הראשון" האמור לעיל.

7. על אף ש"התשלום הראשון" שולם לרומנינווסט (אם כי לא במועד שנקבע - סעיף 47 לתביעה העיקרית) "עד למועד הגשת תביעה זו טרם שילמו קולאל ו/או הנתבעים למבקשת [התובעת, רומנינווסט - נ.א.] את התשלום השני על פי ההסכם השני או כל תשלום נוסף אחר בגין יתרת התמורה במזומן עבור רכישת המניות" (סעיף 52 לתביעה העיקרית).

התובעים מפרטים כי במספר מועדים שונים היו אמורים התובעים לבצע את "התשלום השני" - כשהם מבטיחים לעשות כן הן לנתבעים והן לעורך דין חגי שטרוויס, שניסה לתווך בין הצדדים.

כמו כן, מדגישים התובעים כי בהתאם למוסכם בין הצדדים - לרבות בסעיף 6 לשני ההסכמים - על העברת המניות לקולאל להיעשות רק אחרי "התשלום הראשון" ומסירת חמשת שטרי החוב.

8. בנוסף, טוענים התובעים כי הנתבעים הכשילו את ההידברות שקיימו ביניהם הצדדים
ליישום "ההסכם השני" ולחתימה על "הסכם שלישי" ועל כתב נאמנות ליישום אותו הסכם.
הנתבעים הכשילו הידברות זו, בשני אלה: ראשית - בהעלאת "דרישה חדשה לחלוטין"
בקשר לאימות שרשרת האחזקות של חברת קרדינל קום לוקסמבורג במניות חברות התקשורת, כפי שפורטה בהסכמים (סעיף 64 לתביעה העיקרית); ושנית - בניסיון לערוך ""מקצה שיפורים", אשר נועד להקנות להם יתרונות ותנאים משופרים לעומת ההסכם השני" (סעיף 71 לתביעה העיקרית).

הסעד המבוקש על ידי התובעים

9. התובעים חוזרים ומדגישים כי עניינה של התביעה העיקרית הינו אך ורק באי-תשלום
של הסך 2,500,000 דולר במזומן, בניגוד להוראות מפורשות ב"הסכם השני" בין הצדדים.
אין עניינה של התביעה העיקרית בהפרות נוספות שהפרו הנתבעים את הוראות ההסכמים
(ראו: סעיפים 1, 8, 79-78 ו-83 לתביעה העיקרית. כן ראו את החלטתי מיום 7.12.2008
להתיר "פיצול סעדים" בעניין זה, בש"א 20203/08 - לא פורסם).

אשר על כן, הסעד המבוקש על ידי התובעים בתביעה העיקרית הוא תשלום הסכום האמור בתוספת ריבית עד ליום הגשת התביעה ובתוספת הפרשי הצמדה ו/או ריבית עד למועד התשלום בפועל.

טענות הנתבעים

10. בכתב הגנתם ובתביעה שכנגד מעלים הנתבעים טענות זהות.

בכתבי טענותיהם מדגישים הנתבעים כי ב"הסכם הראשון" התחייבה חברת רומנינווסט
לערוך "ארגון מחדש" של אחזקותיה (ושל אחזקותיו של אברהם), כך שמניותיהן של שש חברות תקשורת ברומניה יועברו לאחזקת קרדינל קום לוקסמבורג - באמצעות העברת 100% ממניות חברת cardinal com romania (להלן: "קרדינל קום רומניה"), המחזיקה במניות חברות התקשרות הנ"ל.

עוד מדגישים הנתבעים כי, כעקרון, המניות שנרכשו אמורות היו לשקף את החלק היחסי בבעלות
על כלל הנכסים של חברות התקשורת. בכלל נכסים אלו מציינים הנתבעים נכס מקרקעין
בשטח 113 דונם באזור "tie tobok" ("טיי טובוק". להלן: "נכס המקרקעין").

11. לטענת הנתבעים, "לאחר חתימת ההסכם הראשון התחיל רובינסון לבצע את חיוביו
על פי ההסכם" (סעיף 19 לתביעה שכנגד) - ובכלל זה נשא בחובות "המערכת" לצדדים שלישיים וכן השקיע בפיתוח "המערכת". באותה תקופה התברר לרובינסון כי לחברות התקשורת חובות העולים בהרבה על המצוין ב"הסכם הראשון" וכן גירעון מצטבר בהון העצמי, וכי התובעים ביצעו "הברחת נכסים" מאותן חברות.

12. מנגד, לטענת הנתבעים, התובעים "לא פעלו למילוי התחייבויותיהם על פי ההסכם הראשון כלפי רובינסון" - "הארגון מחדש לא בוצע" ומניותיה של קרדינל קום רומניה לא הועברו
לקרדינל קום לוקסמבורג, ש"נותרה חברה ריקה, ללא כל תוכן". בנוסף, לא הועברו לרובינסון המניות בקרדינל קום לוקסמבורג (סעיף 25 לתביעה שכנגד).

13. בעקבות הפרת "ההסכם הראשון" על ידי התובעים, ובמקום לנקוט באמצעים משפטיים, "הסכים רובינסון לכריתת ההסכם השני מחוסר ברירה, לנוכח ההשקעות הגדולות שכבר עשה ... וכן עקב כך שבהסכם השני הוסכם על שיפור משמעותי של תנאי העסקה לטובתו" (סעיף 28 לתביעה שכנגד).
ויודגש כי "ההסכם השני לא שינה את ההתחייבויות הבסיסיות של רומנינווסט ושל אברהם": "לבצע את הארגון מחדש" ו"להעביר את 82.5% מהמניות" של קרדינל קום לוקסמבורג
לידי קולאל, אשר נכנסה בנעליו של רובינסון (סעיף 29 לתביעה שכנגד).

כמו כן מודגש על ידי הנתבעים כי אשרור זכותם של התובעים בנכס המקרקעין, שאוזכר לעיל, "עמד ביסוד הסכמתם ... לכרות את ההסכם השני" (סעיף 30 לתביעה שכנגד).

14. "לאחר כריתת ההסכם השני המשיכו רובינסון וקולאל לפעול למימוש ההתחייבויות
על פי ההסכם" (סעיף 31 לתביעה שכנגד) - ובכלל זאת העברת "התשלום הראשון"
על סך 500,000 דולר לרומנינווסט ותשלום חובות "המערכת" לצדדים שלישיים.

עם זאת, "רומנינווסט ואברהם לא עשו דבר בכדי למלא את התחייבויותיהם החד-משמעיות והפשוטות לביצוע על פי ההסכם השני" - גם בשלב זה "הארגון מחדש לא בוצע", מניות חברת קרדינל קום רומניה לא הועברו לקרדינל קום לוקסמבורג, ומניות חברה אחרונה זו לא הועברו מ"המוכרת" לנתבעים, באמצעות קולאל (סעיף 34 לתביעה שכנגד).

זאת ועוד, בתקופה זו נודע לנתבעים - בין היתר - כי לחברת rosmat cardinal networks (להלן: "rcn") אין כלל זכויות בנכס המקרקעין של 113 דונם ב-טיי טובוק. זאת שכן
זכויות הפיתוח בנכס המקרקעין מצויות בבעלות רומנינווסט ובבעלותה של חברה נוספת
בשם luxor t&d impex (להלן: "לוקסור"); וכן - לפי

פסק דין
של בית משפט רומני -
77 מתוך 113 הדונם של שטח הנכס צריכים להיות מוחזרים לבעלים המקוריים שלהם
(שאינם קשורים לצדדים להסכמים נשוא ענייננו); ואף עיריית בוקרשט נקטה בהליכים
בקשר לנכס המקרקעין, כשהיא טוענת לביטול ההסכם להעברת הנכס לטובת התובעים.

15. "אף שבדיעבד התברר לרובינסון ולקולאל כי אברהם הונה אותם והוליך אותם שולל,
הם ביקשו להביא את יחסיהם עמו לידי סיום ללא פניה לערכאות, שכן כאמור כבר השקיעו בחברות התקשורת סכומים ניכרים ..." (סעיף 43 לתביעה שכנגד).

לטענת הנתבעים, ההידברות שקיימו ביניהם הצדדים בשלב זה הוכשלה על ידי התובעים "בעקבות התחמקויות חוזרות ונשנות של אברהם מלהבהיר את מצב הבעלות במניות חברת התקשורת" ובמניות קרדינל קום רומניה (סעיף 46 לתביעה שכנגד).

16. עוד טוענים הנתבעים כי במועד מאוחר להגשת התביעה העיקרית התברר להם כי נכון למועד חתימת "ההסכם הראשון" - כמו גם למועד חתימת "ההסכם השני" - אסר החוק הרומני על העברה של יותר מ-49% מהון המניות של חברה שהיא בעלים של רישיון טלוויזיה ברומניה לבעלי מניות חדשים.

משכך, "על מנת להתגבר על הבעיה"" הכינו התובעים "מסמכים מזויפים" - החלטה
של חברת רומנינווסט והעתק של "ההסכם הראשון" - לפיהם מועברים לרובינסון רק 48.5%
מהון מניות קרדינל קום לוקסמבורג (סעיף 51 לתביעה שכנגד; נספחים 8 ו-9 לתביעה שכנגד).

לפיכך, טוענים הנתבעים, כי ההסכמים שנחתמו עם התובעים הם "בלתי-חוקיים
ובטלים מעיקרם" וזו הסיבה שהתובעות "התחמקו מלהעביר ולא העבירו לרובינסון ו/או לקולאל את מניות קרדינל קום לוקסמבורג כפי שהתחייבו" (סעיף 51 לתביעה שכנגד).

17. יודגש כי הנתבעים אינם טוענים בכתבי טענותיהם כי אין לדרוש את הסעד המבוקש
על ידי התובעים מהנתבעים רובינסון וזילכה - ה"ערבים" ל"הסכם השני" - קודם לדרישת
אותו סעד מהנתבעת קולאל - ה"קונה" ב"הסכם השני". בנסיבות אלה ניתן לייחס לנתבעים אלה ויתור מכללא על זכותם, כהוראת סעיף 8(1) לחוק הערבות, תשכ"ז-1967.

הסעד המבוקש על ידי הנתבעים בתביעה שכנגד

18. הנתבעים דורשים השבה של כל הכספים ששילמו הנתבעים במסגרת "ההסכם הראשון" ו"ההסכם השני", סך כולל של 14,500,000 דולר.

לצרכי אגרה העמידו הנתבעים את תביעתם שכנגד על 8,700,000 ש"ח (סעיף 56 לתביעה שכנגד), בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

דיון

על נטל ההוכחה בענייננו

19. כאמור לעיל (ובסעיפים 15-14 לסיכומי הנתבעים), לנתבעים שלוש טענות חלופיות -

א. "טענה מרכזית" כי "שני ההסכמים אשר נחתמו בין הצדדים היו בעת חתימתם
בלתי-חוקיים ובטלים מעיקרם" בכל הקשור להעברת השליטה ברישיונות השידור.
ב. ושתי "טענות נוספות":
1. הפרת שני ההסכמים על ידי התובעים בכך שלא ביצעו את ה"ארגון מחדש" "תחילה", קודם למכירת המניות לנתבעים.
2. יצירת "מצגי שווא ותרמית" על ידי התובעים בטרם התקשרו הצדדים בהסכם.

20. עולה מן הדברים שהנתבעים אינם מכחישים לא את עצם חתימתם על שני ההסכמים
(נספחים א' ו-ב' לתביעה העיקרית, מוצגים ת/1 ו-ת/18) ולא את חובתם העקרונית לשלם
לפי "ההסכם השני" סך של שלושה מיליון דולר - ממנו שולם רק "התשלום הראשון"
בסך 500,000 דולר.

בנסיבות אלה טענת הנתבעים היא טענה מסוג של "הודאה והדחה". דהיינו: "חתמנו, התחייבנו -
ולמרות זאת אין עלינו לעמוד בהתחייבויותינו, משום שההסכמים בטלים ו/או בלתי-חוקיים.
על טענה מסוג "הודאה והדחה" נאמר בספרו של הנשיא אורי גורן, "סוגיות בסדר דין אזרחי", מהדורה שמינית, 2005, עמוד 86, כך:

"כאשר בעל דין מודה בעובדות שטוען בעל הדין שכנגד, אך טוען שמחמת עובדות נוספות אין יריבו זכאי לסעד המבוקש - הוא טוען טענת: "הודאה והדחה" -
(a plea in confession and avoidance). הטוען טענת "הודאה והדחה" נתפס
על הדברים שהודה בהם, ואילו לגבי העובדות "המדיחות" הנטענות על ידיו,
נטל ההוכחה מוטל עליו. אם לא ירים נטל זה יינתן

פסק דין
נגדו"
(הדגשה אינה במקור - נ.א.)
21. באשר לטענה בדבר "מצגי שווא" ו"תרמית" נאמר בפסיקה ענפה של בית המשפט העליון כי כאשר - במסגרת הליכים אזרחיים - מדובר ב"ייחוס מעשה פלילי" או נטענת טענת
"אי-חוקיות", נדרשת "מידת הוכחה" גבוהה יותר - ולמצער, ראיות במשקל ובכמות מוגברת - להוכחת אותם מעשים (ראו: יעקב קדמי, "על הראיות", 2003, חלק שלישי, עמודים 1559-1554 והאסמכתאות המובאות שם).

וכך נקבעו הדברים, למשל, על ידי כבוד השופט גבריאל בך ב-ע"א 475/81 זיקרי נ' "כלל"
חברה לביטוח בע"מ. פ"ד מ(1), 589 (1986):

"שהצד שעליו רובץ הנטל להוכיח עובדות המטילות על יריבו סטיגמה של ביצוע עבירה פלילית, חייב לעשות זאת באמצעות ראיות בעלות משקל רב וכבד יותר ממה שדרוש במשפטים אזרחיים רגילים.
...
שהעיקרון האמור בדיני הראיות הוא בר הפעלה רק כאשר המדובר בטענות, המייחסות ליריב ביצוע עבירות רציניות, המטילות עליו סטיגמה ושיש עמן משום קלון."

22. על כן, יש לבחון בענייננו האם הרימו הנתבעים את נטל השכנוע המוגבר המוטל עליהם - בהתאם להלכה הפסוקה.

יצוין כבר עתה כי הנתבעים נמנעו מלהעיד שני עדים מרכזיים, אשר לו הובאו היו יכולים
לשפוך אור על התנהלות הדברים. האחד - מר וויג'יל וסקולסקו, ששימש כמנכ"ל
חברות התקשורת מעת שאלו הועברו לנתבעים; והשני - עורך דין יוסי בייטנר, ששימש כבא כוחם של הנתבעים בהידברות שניהלו הצדדים קודם לחתימת "ההסכם השני" וכן בהידברות שניהלו אחר כך בניסיון לחתום על "הסכם שלישי".

הימנעותם של הנתבעים מלהעיד שני עדים אלו מחייבת את המסקנה: שאילו העידו אותם עדים - היה בכך כדי לתמוך בגרסת הצד שכנגד (ראו: יעקב קדמי, "על הראיות", 2003, חלק שלישי, עמודים 1668-1648 והאסמכתאות המובאות שם. כן ראו, בין היתר: ע"א 2275/90 לימה
חברה ישראלית לתעשיות נ' רוזנברג. פ"ד מז(2), 605 (1993); ע"פ 677/84 שמש נ' מדינת ישראל. פ"ד מא(4), 33 (1987)).
מנגד, הציגו התובעים מסמכים רבים בכתב ובזמן אמת (מוצג ת/4, מוצג ת/5, מוצגים ת/7-ת/17, מוצגים ת/19-ת/27) התומכים, על פניהם, בטענותיהם כפי שפורטו ב"התביעה העיקרית".

טענת אי-חוקיות ההסכמים בין הצדדים - מגבלת העברת הון המניות

23. לטענת הנתבעים, "שני ההסכמים אשר נחתמו בין הצדדים היו בעת חתימתם
בלתי-חוקיים ובטלים מעיקרם, שכן השליטה ברישיונות השידור של תחנות הטלוויזיה והרדיו אותה התיימרו להעביר לרובינסון ולקולאל הייתה בלתי-עבירה על פי דין והעברתה עמדה בניגוד מפורש לאיסורי החוק" (סעיף 14 לסיכומי הנתבעים; וראו גם: סעיפים 22 ו-52
לסיכומי הנתבעים).

לפי טענה זו - ערב חתימת "ההסכם הראשון" בין הצדדים - חוק השידורים מספר 48/1992
והחלטות מועצת השידורים הרומנית (national audiovisual council of romania) -
אסרו על כל העברה של יותר מ-49% מהון המניות של חברה המחזיקה ברישיון שידור ברומניה, כבענייננו. כפי שצוין לעיל, בהסכמים שלפנינו נקבעה העברה של 82.5% ממניות חברת קרדינל קום לוקסמבורג).

24. וכך נקבעו הדברים בהחלטת מועצת השידורים הרומנית (כמצוטט בעמוד 6 לחוות הדעת מטעם הנתבעים, נספח 7 לתביעה שכנגד):

“if, the shareholding modifications operated after the obtaining of the individual licensed company and new natural or legal persons becoming shareholders of the audiovisual licensed company and holding over 49% of the shares, all rights from the previously issued license cease to exist, as per article 14 paragraph 2
of the audiovisual law no. 48/1992.”
(ההדגשה אינה במקור - נ.א.)
על פירוש הנאמר בהחלטה זו הוגשה מטעם הנתבעים חוות דעת של משרד עורכי הדין הרומניים דנסקו את דנסקו, שכך נאמר בה:

“transferring any amount in excess of 49% of the shares in an audiovisual licensed company – is assimilated by law as a transfer of license, thus resulting
in cancellation of the audiovisual license”
(סעיף 5.6 לחוות הדעת מטעם הנתבעים. ההדגשה אינה במקור - נ.א.)

25. משמעות הדברים היא כי הדין הרומני קובע שהעברת 82.5% אחוז מהון המניות
של חברות התקשורת, כבענייננו, אינה בלתי-חוקית - אלא עלולה להביא לביטול רישיונות השידור וזכויות הנובעות מהם. ויודגש, הדין הרומני אינו אוסר העברה של למעלה מ-49% מהון המניות של חברות התקשורת - העברת מניות שהיא חוקית שלעצמה.

אף אם "המהות הכלכלית של העסקה הייתה העברת השליטה בתחנת הטלוויזיה ...
וברשת הרדיו ... על כלל נכסיהן, ובראש ובראשונה, העברת השליטה ברישיונות השידור שלהן"
(סעיף 19 לסיכומי הנתבעים; וראו גם: סעיפים 22-20 לסיכומי הנתבעים) - אין בכך כדי להפוך את החוזה ל"בלתי-חוקי וממילא בטל", כטענת הנתבעים.

אין לקבל טענת הנתבעים כי יש לקרוא אל תוך ההסכמים כוונה בלתי-חוקית משתמעת, לכאורה, מעבר להוראותיו המפורשת של ההסכם. על מנת להפוך את ההסכמים לבלתי-חוקיים על פניהם עליהם להכיל הוראות מנוגדות לחוק או נוגדות את "תקנת הציבור" - ואין זה המקרה שבפני
נו.

26. ועוד. בסעיף 3.3 ל"הסכם הראשון" נקבע מספר פעמים במפורש כי "הארגון מחדש"
של הון המניות יעשה בכפוף לדין הרומני. ובמילות אותו סעיף:

“by successful fulfillment of all applications and procedures according to romanian legislation … the share transfer from the seller to cardinal com shall be made strictly in accordance with the provisions of the romanian audiovisual law and regulations” (כל ההדגשות אינן במקור - נ.א.)
אף בעובדה זו יש כדי לדחות את טענת הנתבעים כי ההסכמים בין הצדדים היו "בלתי-חוקיים ובטלים מעיקרם". שכן בהכפפת ביצוע ההסכם לדין החל, הביעו הצדדים כוונה מפורשת
כי ההתקשרות העסקית ביניהם תעשה באופן חוקי - בלבד.

27. להשלמת התמונה יצוין כי בשנת 2002 - מאוחר לחתימת שני ההסכמים בין הצדדים -
נכנס לתוקף ברומניה חוק שידורים חדש, החוק לשידורי רדיו וטלוויזיה מספר 504/2002
(נספח ה' לתשובת התובעים). חוק זה ביטל את המגבלה האמורה לעיל ביחס להעברת למעלה
מ-49% מהון המניות של חברות התקשורת - והתיר במפורש העברה של מניות ללא כל מגבלה.

28. בנסיבות אלה - הן ביחס לדין הישן והן ביחס לדין החדש ברומניה מתייתר עיקר הדיון בשאלות-משנה נוספות שהצדדים נחלקו בהם בהקשר לטענה זו, ובעיקרם: קבילותם ומשמעותם של "המסמכים המזויפים" שאוזכרו בפסקה 16 לעיל, לפיהם מועברים לרובינסון רק 48.5%
מהון המניות של קרדינל קום לוקסמבורג (נספחים 8 ו-9 לתביעה שכנגד); הגשתם/אי-הגשתם של "המסמכים המזויפים" או של מסמכים אחרים לרשויות הרומניות; וידיעת התובעים
ו/או הנתבעים על הוראות הדין הרומני (טענה שתידון בהמשך פסק הדין).

29. בעניין טענת ה"זיוף" אציין רק כי המדובר בטענה בעלת משקל נכבד שיש בה להטיל כתם - מוסרי ופלילי - על התנהגותם של התובעים. משכך - לפי ההלכה הפסוקה - על הנתבעים היה לעמוד בעניין אותה טענה בנטל ההוכחה, ולמצער נטל הראיה, במידה גבוהה מהרגיל.
אפילו מקורו של המסמך המזויף, כביכול, לא הובהר. לטענת הנתבעים - אדם אלמוני מסר אותו לאדם פלוני, שהעביר אותו אליו בעילום שם. משכך, זולת המצאת המסמך אין כל ראיה מנין הגיע ולמי נמסר, מי ערך אותו ולשם מה.

כמו כן, הנתבעים לא המציאו לבית המשפט חוות דעת מומחה על מנת "להיווכח בוודאות שהמסמכים המקוריים והמסמכים המזויפים הודפסו על ידי אותה מדפסת ומאותו קובץ מחשב" - כנטען בסעיף 47 לסיכומי הנתבעים - וכי החתימה על גבי אותו מסמך היא חתימתו
של נציג או עובד של התובעים.
30. למען הסר ספק, אתייחס לטענה פרטנית של הנתבעים בקשר לכוחו הראייתי של נספח 2
ל"הסכם הראשון" - שהוכן על ידי התובעים - כמוכיח את טענת ה"זיוף". נספח זה אכן מציין העברה של 48.5%, בלבד, מהון המניות של חברת קרדינל קום לוקסמבורג - אך זאת בהסכמת
שני הצדדים (החתומים על אותו נספח), בהתאם להוראות מפורשות בהסכם בין הצדדים (המאוזכרות באותו נספח) ובהתאם למגבלות הקבועות בדין שנדונו לעיל. משכך אין בנספח זה כדי להרים את נטל השכנוע המוגבר המוטל על הנתבעים בקשר לכלל טענת ה"זיוף".

ויודגש פעם נוספת כי במועד חתימת שני ההסכמים קבע הדין הרומני סנקציות אפשריות בעקבות העברה של למעלה מ-49% מהון המניות של חברות התקשורת - אולם הדין הרומני
לא קבע כי העברה שכזו היא "בלתי-חוקית".
לפיכך: טענת הנתבעים ביחס לאי-חוקיות, לכאורה, של שני ההסכמים בין הצדדים - נדחית.

הטענה בדבר חובת ביצוע ה"ארגון מחדש" קודם למכירת המניות

31. "טענתם הנוספת" הראשונה של הנתבעים היא כי:

"המוכרים הפרו את שני ההסכמים בהפרות יסודיות בכך שלא קיימו את ההתחייבות העיקרית והמהותית בה התחייבו, קרי לבצע תחילה את הראורגניזציה של חברות התקשרות, ולאחר מכן למכור ולהעביר לרובינסון ולקולאל 82.5% מהון המניות
של התאגיד המחזיק במערכת (היינו הבעלים של כל חברות הטלוויזיה והרדיו
על נכסיהן)"
(סעיף 14 לסיכומי הנתבעים. ההדגשה במקור - נ.א.; וראו גם: סעיף 54 לסיכומי הנתבעים).

32. בסעיף 6 ל"הסכם הראשון" ("securing of the payments and shares transfer") נקבע המנגנון להעברת הון המניות מהתובעים לנתבעים. לפי ההוראות המפורטות שם, עם חתימת "ההסכם הראשון" יופקדו המניות אצל צד שלישי ("סוכן", "agent"). על צד שלישי זה הוטל
להעביר את המניות לקונה בשלבים, בהתאם להתקדמות הצדדים במילוי התחייבויותיהם
לפי החוזה - ובמרכזן תשלום התמורה לרומנינווסט על ידי רובינסון, הן בכסף מזומן והן בנשיאה בחובות "המערכת" לצדדים שלישיים.
33. ב"הסכם השני" בין הצדדים - המהווה "תיקון" ("amendment") ל"הסכם הראשון" - "בוטל והוחלף" ("nullified and replaced"), בין היתר, גם סעיף 6 ל"הסכם הראשון".
וכך נקבע בסעיף 6 ל"הסכם השני":

“not later than january 7, 2002, all the shares that represent the object of transaction shall be delivered to the buyer upon buyer’s successful fulfillment of the payments described in art. 5.1.a and delivery of the promissory notes
as defined in art. 5.1.b above.”
(ההדגשה אינה במקור - נ.א.; הוראות סעיף 5.1 ל"הסכם השני" פורטו בפסקה 6 לעיל)

משמעות הוראה זו היא - שלא כנטען על ידי הנתבעים - כי על התובעים להעביר
את המניות הנמכרות לנתבעים רק לאחר קבלת התמורה. במילים אחרות: על מכירת המניות להתבצע "תחילה", ועל ה"ארגון מחדש" להתבצע לאחר מכן.

34. ועוד. בסעיף 3.3 ל"הסכם הראשון" - החל גם לפי הוראות "ההסכם השני" - נקבע כי ביצועו של ה"ארגון מחדש" יעשה על ידי שני הצדדים גם יחד. ובמילות אותו סעיף:

“within 90 business days of the date of signing hereof, the parties shall accomplish the reorganization of the system”
(ההדגשה אינה במקור - נ.א.)

בהמשך אותו סעיף-משנה פורטה חובותיהם של כל אחד מהצדדים באותו הקשר -

“the seller shall use its best efforts to provide the buyer all the necessary documents and his expertise in order to effectuate the reorganization of the system …

the buyer shall apply to the competent authorities finalize all procedures
and pay all necessary taxes and fees for the successful fulfillment of the reorganization of the system”
(כל ההדגשות אינן במקור - נ.א.)

35. בהליך שבפני
פירטו התובעים באמצעות מסמכים שצורפו לתצהיר מר אדריאן ג'ורג'סקו, סגן מנהל רומנינווסט, כי העברת המניות בוצעה ביחס לחמש מתוך שש חברות התקשורת המוחזקות על ידי רומנינווסט; וכי ביחס לחברה האחרונה לא בוצעה העברה המניות
מחמת סכסוך משפטי המתנהל בין הנתבעים לבין צדדים שלישיים - אך אף ביחס לאותה חברה הוכנו המסמכים הדרושים לביצוע ההעברה, כמתחייב מהוראות ההסכמים.

36. משנחקר רובינסון ארוכות בעניין זה, ענה (בין היתר) כך:

"ש. אתה טוען שהראורגניזציה לא בוצעה, אתה נתת תצהיר ולא הבאת מסמך אחד שמוכיח לגבי החברות האלה מה בוצע ומה לא. זה הזמן והמקום להוכיח. יש לך איזושהי הוכחה שמשהו מהחברות למטה לא בוצע ? אתה יכול להראות מסמך אחד שמוכיח מה לא בוצע ?
ת. אני לא יכול להגיד לך כי אין לי מסמכים איתי להוכיח. מהדיווחים שמר וסקולסקו [ששימש כמנכ"ל חברות התקשורת מטעמו של רובינסון, ולא הובא לעדות - נ.א.]
נתן לי נאמר שכל הראורגניזציה לא בוצעה.
ש. מר וסקולסקו לא הביא שום מסמך לגבי זה בתצהירו.
ת. אין לי מסמכים להוכיח או לא להוכיח אם זה בוצע או לא, על פי מיטב ידיעתי
לא בוצעה הראורגניזציה, לא בחלקה ולא כולה. אינני יודע להגיד כמה מתוכה בוצעה. ...
ש. אדריאן [ג'ורג'סקו - נ.א.] צירף עשרות מסמכים לתצהירו שמוכיחים ביחס
לכל חברה אחת לאחת את קיום הראורגניזציה. אתה עברת על המסמכים שהוא צירף ?
ת. אני לא עברתי.
ש. אתה טוען כטענה מרכזית בתצהיריך שהראורגניזציה לא קוימה. הצד השני מביא עשרות מסמכים שלשיטתו מוכיחים אחת לאחת את קיום הראורגניזציה. לך יש תצהירי תשובה ואתה לא טורח להסתכל עליהם, איך אתה יכול לחלוק עליהם ?
ת. אני לא יכול להתייחס לכל המסמכים שהביא ג'ורג'סקו, אין לי כל אמון במסמכים, הוכח שהמסמכים מזויפים. ...
ש. אתה יכול היום לומר איזה מסמכים שצירף אדריאן הם לא נכונים ?
ת. אני לא יודע מה נכון ומה לא, זה גם לא מעניין אותי אם זה נכון או לא. ..."

(עמוד 204 לפרוטוקול. כל ההדגשות אינן במקור - נ.א.; וראו גם: עמודים 208-203 לפרוטוקול)

37. עולה מן הדברים כי אין בידי רובינסון בפרט והנתבעים בכלל כל ראיה להוכחת הטענה
כי "הארגון מחדש" לא בוצע על ידי התובעים - זולת "דיווחים" שניתנו על ידי מר וסקולסקו. כאמור, וסקולסקו לא הובא לעדות - ומשכך, ה"דיווחים" שדיווח, אם דיווח, מהווים
"עדות שמיעה" והם אינם קבילים לפי שיטתנו המשפטית. כפי שכבר ציינתי, הימנעות הנתבעים מלהעיד את מר וסקולסקו מחייבת את המסקנה: שאילו העיד - היה תומך בגרסת התובעים.

38. יתרה מכך: בסעיף 3.3 להסכם השני נכתב במפורש, כ"תוספת" ("supplement") לאותו סעיף ב"הסכם הראשון", כך:

“parties agree that the seller provided to the buyer all necessary documents and fulfilled all his obligations regarding the reorganization of the system, and from the date of signing of the present amendment, solely the seller is responsible for the completion of the reorganization of the system”

(כל ההדגשות אינן במקור - נ.א.)

39. כנגד סעיף זה ב"ההסכם השני" מציגים הנתבעים את מוצג נ/10 - שהוא מכתב
אשר נחתם על ידי נציגי שני הצדדים, ביום 25.8.2003. מועד זה מאוחר לא רק לשני ההסכמים
בין הצדדים, אלא אף להגשת התביעות שבפני
. במכתב זה נרשם במפורש כי רובינסון וקולאל מתחייבים לשלם לצד שלישי חובות בסך של 14,000 יורו בתוך שלושה ימים; בכפוף לתשלום ובתוך 45 יום מהצגת קבלה על התשלום ידאגו התובעים להעביר את כלל המניות.
עוד נרשם כי נציגי התובעים יעבירו לנתבעים את המסמכים הנדרשים להעברת הבעלות
במניות חברות התקשורת - בהתאם להוראות סעיף 3.3 להסכם השני.

משמע, שני הצדדים מתייחסים לתחולתו של סעיף 3.3 להסכם השני, שהמכתב - מוצג נ/10 -
אינו עומד כלל בסתירה לאמור בהסכם, אלא מאשרר אותו.

40. מכל מקום - אין באמור במוצג נ/10 כדי לשנות מהוראות ההסכמים בין הצדדים,
כפי שפורשו על ידי כקובעות את הקדמת מכירת המניות ל"ארגון מחדש" (בפסקה 29 לעיל);
ואין במוצג זה כדי לשנות מהעולה מעדותו של רובינסון, שצוטטה בפסקה 36 לעיל - ממחצית שנת 2007, מועד המאוחר בהרבה מהמוצג הנ"ל.

לפיכך: טענת הנתבעים ביחס לחובה, לכאורה, של התובעים לבצע את ה"ארגון מחדש"
קודם למכירת המניות - נדחית.

הטענה בדבר יצירת "מצגי שווא ותרמית" על ידי התובעים

41. "טענתם הנוספת" השניה של הנתבעים - המהווה גם טענתם האחרונה של הנתבעים ביחס לשתי התביעות - היא כי:

"אי-גילוי מגבלת ה-49% על ידי המוכרים לקונים לפני חתימת ההסכמים
מהווה למצער מצג שווא ותרמית, שיש בהם משום הפרה יסודית של ההסכמים.
עם זאת, וכפי שיפורט להלן, מגבלת ה-49% לא הייתה העניין היחיד שבו רומו הקונים. המוכרים הציגו לקונים מצגי שווא בתרמית גם לגבי עניינים נוספים:
(1) המקרקעין ב-טיי טובוק; (2) הנכסים של חברות התקשורת, אשר הוברחו
על ידי המוכרים לפני העסקה; (3) החרגת האנטנה מהעסקה; (4) הגירעון בהון העצמי של חברות התקשורת" (סעיף 72 לסיכומי הנתבעים)

להלן אדון בכל טענות-משנה אלה.

טענת המשנה "המקדמית": אי-גילוי המגבלה בקשר להעברת הון המניות

42. כאמור לעיל, לנתבעים טענת-משנה "מקדמית" שעניינה במגבלת העברת הון המניות. בתום הדיון לעיל בגוף טענת אי-חוקיות ההסכמים בין הצדדים קבעתי במפורש כי הדין הרומני אכן מטיל סנקציות בעקבות העברה של למעלה מ-49% מהון המניות של חברות התקשורת - אולם אינו קובע כי העברה שכזו היא "בלתי-חוקית".

יתרה מכך: כמצוטט לעיל, בסעיף 3.3 ל"הסכם הראשון" נקבע מספר פעמים במפורש
כי "הארגון מחדש" של הון המניות יעשה בכפוף לדין הרומני. עולה מכך כי הנתבעים הופנו להוראות הדין הרומני, וכי ידעו ו/או היה עליהם לדעת ו/או היו יכולים לדעת גם בקשר
לקביעות הדין ביחס להעברת הון המניות בענייננו. כמו כן - נקבע באותו סעיף כי על הנתבעים לפעול לביצוע ה"ארגון מחדש", בדרך של פניה לרשויות הרומניות והשלמת הליכים נדרשים
("finalize all procedures").

פניה לרשויות והשלמת ההליכים דרשה מהנתבעים להכיר את שקבוע בדין ביחס להעברת
הון המניות. משכך, אין המדובר במידע ייחודי המצוי בידיעת התובעים בלבד - אלא במידע גלוי וידוע לכל.

לפיכך: טענת הנתבעים ביחס ל"אי-גילוי", לכאורה, של התובעים לנתבעים ביחס ל"מגבלת
ה-49%" מהון המניות - "אי-גילוי" המהווה "מצג שווא ותרמית" - נדחית.

טענת-משנה (1): מצגי שווא ותרמית ביחס לנכס המקרקעין ב-טיי טובוק

43. לטענת הנתבעים, לרבות בחקירתו הנגדית של רובינסון, נכס המקרקעין ב-טיי טובוק (עליו נמצאים מבנים המשמשים בפועל את חברות התקשורת) במלוא שטחו, 113 דונם, היה אמור לעבור לבעלותם במסגרת הנכסים שנרכשו בהסכמים בין הצדדים. לטענתם, אפשרויות הפיתוח במלוא השטח "זה למעשה מה ששכנע אותי להיכנס לעסקה הזו" (עמוד 173 לפרוטוקול).

44. אין חולק כי שטח המקרקעין ב-טיי טובוק אינו מאוזכר כלל - לא בהוראות "ההסכם הראשון" בין הצדדים ולא בהוראות "ההסכם השני" ביניהם. בנסיבות אלה גרסת הנתבעים
מעוררת תמיהה. כיצד ייתכן שחלק מרכזי בהתקשרות העסקית והגורם להתקשרות זו לא ימצא ביטוי מפורש בשני ההסכמים המפורטים שחתמו?

45. ועוד. בחקירתו הנגדית ציין רובינסון כי יש ברשותו מכתב שכתב לתובעים
בעניין נכס המקרקעין ב-טיי טובוק - מכתב היכול לחזק את גרסתו לעיל (עמוד 188 לפרוטוקול). מכתב זה כלל לא הוצג בפני
בית המשפט. גם בעניין זה מתחייבת המסקנה: שאילו הוצג
אותו מכתב - היה תומך בגרסת התובעים.

כמו כן, אציין שבדבריו של מר אברהם בחקירתו הנגדית (המצוטטים בסיכומי הנתבעים
לתמיכה בטענתם) נאמר כי התובעים הראו לנתבעים "אולפנים ודברים נוספים עבור התחנה העתידית ... כל המבנים הלא גמורים. הראיתי להם את הבניינים הלא גמורים, זה האתרים הקשורים לתחנה." (עמודים 47 ו-49 לפרוטוקול) - לא מצאתי כל תמיכה בטענה כי התובעים הציגו "מצג שווא" לתובעים בעניין זכויות בנכס מקרקעין בשטח 113 דונם בעל אפשרויות פיתוח. ההפך מכך. בדברים אלה ניתן למצוא תמיכה - דווקא - בטענות התובעים לפיהם הוצג לנתבעים שטח מצומצם ביותר, המשמש את חברות התקשרות - בלבד.

46. יתרה מכך: בחקירתו הנגדית הודה רובינסון כי היה מודע לבעייתיות המשפטית הקשורה בשאלת הבעלות על נכס המקרקעין. וכך העיד:

"ת. שאלתי את פאול אופריש [מנהל עסקים ושותף עם התובעים - נ.א.] מה קורה עם זה והוא אמר שזה יהיה תהליך משפטי, שזה לא ברור והסיכויים לזכות הם 50-50
ואין כל ספק שבסוף נצליח לזכות בכל השטח הזה."

"שאלת ביהמ"ש: אמרו לך שהאזור הזה הוא שנוי במחלוקת, ואמרו לך שהסיכוי הוא 50-50, האם שלחת עורך דין מטעמך לבדוק מה קורה ?
ת. ... החברות שלהם לוקסור היו בחוזה חכירה מול העירייה והם אמרו לי כל הזמן שהסיפור הזה עדיין בבית המשפט ואין להם סיכוי רב להצליח לבעלים הקודמים."
(עמודים 186-184 לפרוטוקול. כל ההדגשות אינן במקור - נ.א.)

47. ועוד. במסגרת ההדברות שקיימו הצדדים לאחר אי-ביצוע "ההסכם השני"
ובמטרה לחתום על "הסכם שלישי" וכתב נאמנות לצד שלישי לשם יישומו, חתמו הצדדים
ביום 23.7.2002 על "הסכם פשרה" - "potocol de compensare" (סומן מוצג ת/60).

בקשר למשמעותו של הסכם זה העיד רובינסון כך:

"ש. מה משמעות הפרוטוקול ?
ת. בעקבות מה שסיפרתי קודם, שאין לי זכות לדרוך על השטח ואין לי מה לחפש
בשטח הזה, הם ביקשו ממני לוותר על כל הזכויות שלי בשטח תמורת סכום
של 309 אלף דולר. היות וראיתי שאין לי יותר מה לחפש, אלא חוץ מלשלם קנסות ולהיכנס לבעיות משפטיות עם הרוכשים או עם העירייה, הם מיהרו לחתום
על הפרוטוקול הזה. אני חתמתי לאחר שאמרו לי שאין לי מה לחפש בשטח, ואז הציעו מתוך החובות שיקזזו 300 אלף דולר ושאני אוותר על הזכויות שלי בשטח.
ש. הפרוטוקול הוא מיולי 2002, מי הכריח אותך לחתום עליו ?
ת. אף אחד לא הכריח אותי. זה לא היה הכרח. הבנתי שנפלתי קורבן לתרמית.
אמרתי שאחתום על הפרוטוקול להוריד 300 אלף דולר ואני אתבע אותם."
...
ש. אתה אומר שהבנת שמרגע חתימה על הפרוטוקול על הקרקע אתה לא יכול לתבוע ?
ת. אמרתי שאני לא יכול לתבוע על הקרקע, ..."
(עמודים 197-196 לפרוטוקול. כל ההדגשות אינן במקור - נ.א.)

משאין חולק כי התובעים מילאו את חלקם לפי "הסכם פשרה" זה ומשאין לנתבעים כל טענה בעניין תוקפו ו/או היקפו של הסכם זה - הנתבעים אינם יכולים לתבוע סעד כלשהו כנגד התובעים ביחס לנכס המקרקעין ב-טיי טובוק, שעניינו סוכם, הוסדר והושלם באותו הסכם.

לפיכך: טענת הנתבעים ביחס ל"אי-גילוי", לכאורה, ביחס לנכס המקרקעין ב-טיי טובוק הנכלל, לכאורה, בהסכם בין הצדדים ו"מצגי שווא ותרמית" בעניין נכס זה - נדחית;
מכל מקום - אין הנתבעים זכאים לתבוע כל סעד בקשר לנכס המקרקעין ב-טיי טובוק
בעקבות חתימת "הסכם פשרה" עם התובעים בעניין נכס זה.

טענת-משנה (2) ו-(4): נכסי חברות התקשורת והגירעון בהון העצמי

48. לטענת הנתבעים בסיכומיהם, קודם לחתימת ה"ההסכם הראשון" בין הצדדים עסקו התובעים ב"הברחת נכסים" מחברות התקשורת לחברות אחרות שבבעלות התובעים.
באותה תקופה, כך נטען, היו לאותן חברות גרעון עצמי העולה על 6.2 מיליון דולר - גרעון אשר "הוסתר" מהנתבעים.

וכך העיד רובינסון בעניין נכסי חברות התקשורת והגרעון בהון העצמי של אותן חברות:

"ת. ... זו הנוכלות הגדולה שגיליתי, הנושא של ההון השלילי והברחת הון מהחברות, מה שקרה שאת ההשקעה באולפנים, טיי טובוק, כל ההשקעה הזו נרשמה
כהון באותם אולפנים שלמעשה ביום מן הימים הבריח אותם מהחברות האלה
לחברות שלו והחברות האלה נשארו עם הון שלילי.
ש. על איזה סכום אתה מדבר שהוא הבריח ככה ?
ת. מיליוני דולרים. הרבה מיליוני דולרים.
ש. כמה ?
ת. יבואו פה המומחה בחשבונאות ששימש כמנכ"ל החברה [וסקולסקו - נ.א.] ויסביר לך כמה זה חמור כל הברחת ההון הזה. הסדר גודל של מיליוני דולר זה בין 4-5 מיליון דולר, וזה נעשה בצורה פלילית." (עמודים 181-180 לפרוטוקול. ההדגשה אינה במקור - נ.א.)

עולה מהמצוטט לעיל כי הטענות בדבר נכסי חברות התקשורת והגרעון בהון העצמי שלהן מבוססות בעיקרן על עדותו הצפויה של מר וסקולסקו. מאחר שמר וסקולסקו לא העיד כלל
בהליך שבפני
, ולא הובא כל עד נוסף ולא הוצג מסמך כלשהו לתמיכת הטענה, הרי שאין לנתבעים כל ראיה של ממש בעניין הטענות האמורות.

49. יתרה מכך: מראיות שהוצגו בהליך זה (מוצג ת/2, מוצג ת/55, מוצג ת/56) עולה כי הצדדים החלו לתאם ביניהם ביצוע "בדיקת נאותות" של חברות התקשורת על ידי הנתבעים - כטענת התובעים - בדיקה אשר באמצעותה יוכלו לעמוד על מצבת הנכסים של אותן חברות
ועל ההון העצמי שלהן.
מנגד, הבהירו הנתבעים כי אף שעמדה להם האפשרות לבצע "בדיקת נאותות" כנדרש - לא ביצעו את הבדיקה משום שנסמכו על "מצגי שווא" שהוצגו להם על ידי התובעים.

50. גם בעניין זה גרסת הנתבעים מעוררת תמיהה. כיצד ייתכן שאותם מצגים עליהם נסמכו
אינם מוצאים ביטוי מפורש באף אחד משני ההסכמים שחתמו, ומדוע לא צוין באופן דומה
כי הקונים/הנתבעים לא ביצעו "בדיקת נאותות"? מצופה מאנשי עסקים סבירים, וכזאת עולה
גם מהמסמכים שהחליפו ביניהם הצדדים, כי הקונים/הנתבעים יבצעו בדיקת נאותות.

להשלמת הדיון בטענת-משנה זו יצוין כי לא הובאה כל ראיה פוזיטיבית ממנה ניתן ללמוד
כי הוברחו נכסים של חברות התקשורת או כי הופחת ההון העצמי של אותן חברות.

51. ועוד. אין חולק כי לנתבעים הייתה ידיעה של ממש ביחס למצבם הכלכלי של התובעים: הנתבעים (באמצעות חברות אחרות שהחזיקו) היו נושים של התובעים בסך של 4.8 מיליון דולר; ההסכמים שנחתמו על ידי הצדדים מפרטים את מצבן הכלכלי של חברות התקשורת;
לנתבעים עצמם נודע בחודש אפריל 2001 על "מצבן האמיתי" של חברות התקשורת
(סעיפים 44-41 לתצהיר רובינסון). אם כך הדבר, לא ניתן לקבל את טענת הנתבעים
כי גם בעת חתימת "ההסכם השני" בין הצדדים, שנחתם ביום 12.12.2001 - תאריך המאוחר למועד "הגילוי" הנטען - ביצעו התובעים כנגד הנתבעים "מצגי שווא ותרמית" ביחס למצב
חברות התקשורת.

בעניין זה לא מצאתי כל משמעות משפטית לטענת הנתבעים - שנטענה בעלמא בסיכומיהם -
לפיה "ההסכם השני" בין הצדדים נחתם "מחוסר ברירה".

משלא הוכחה כל עילה משפטית מוכרת בדין לביטול "ההסכם השני" (והאחרון) בין הצדדים,
הרי שאין עוד משמעות של ממש לשאלה אלו מצגים הוצגו קודם לחתימת "ההסכם הראשון"
בין הצדדים - הסכם שהתובעים בענייננו אינם מבקשים את אכיפתו בהליך זה.

לפיכך: טענות הנתבעים ביחס ל"אי-גילוי", לכאורה, ביחס לנכסי חברות התקשורת
וההון העצמי שלהן ו"מצגי שווא ותרמית" בעניינים אלה - נדחות.

טענת-משנה (3): החרגת האנטנה מהעסקה

52. טענתם האחרונה של הנתבעים - לראשונה בסיכומיהם, ומכאן "הרחבת חזית" אסורה - עניינה בהחרגת אנטנת שידור וכן פריטי ציוד נוספים שהיו בבעלות חברת rcn. למעשה, טענה זו עניינה בכך שהחרגה זו היוותה "הפחתת הון" שלא כדין בסך של 4.4 מיליון דולר.

53. יצוין כי הנתבעים עצמם הודו כי בהסכמים בין הצדדים נקבע במפורש שאנטנה זו תוחרג מכלל הנכסים של חברות התקשורת שנמכרו להם (סעיפים 79 ו-88 לסיכומי הנתבעים).
בחקירתו הנגדית הודה בכך גם רובינסון, וכך אמר:

"ש. אתה מסכים איתי שמבחינת ההסכם האנטנה לא נמכרה לך, נכון ?
ת. אני מסכים שהאנטנה לא הייתה נושא המכירה. לא נמכרה לי. יחד עם זאת,
אי אפשר היה להוציא אותה מהחברות האלה חוקית."
(עמוד 193 לפרוטוקול. ההדגשה אינה במקור - נ.א.)

באשר לשווי האנטנה העיד רובינסון בחקירתו הראשית כי:

"סכום זה של כ-4.4 מיליון דולר שיקף את שווי האנטנה אשר הוקמה במקרקעין
ואשר הייתה חלק עיקרי מההון העצמי של rcn" (סעיף 61 לתצהיר רובינסון)

עם זאת, בחקירתו הנגדית שינה מטעמו ואמר: "בסך הכול זה אנטנה, זה חתיכת מוט
שמוערכת בכמה אלפי דולרים" (עמוד 193 לפרוטוקול).

ובסיכומי הנתבעים נאמר כי: "[רובינסון] בוודאי לא יכול היה לדעת שמדובר בהפחתת הון עצמי בסכום עתק של למעלה מ-4.4 מיליון דולר" (סעיף 93.1 לסיכומי הנתבעים).

מכאן שהמדובר בטענה של טעות ב"כדאיות העסקה".

54. לפיכך, אפילו הייתי מקבלת קו טיעון מאוחר זה (ואינני קובעת כך), הרי שבית משפט זה אינו יכול להתערב ב"כדאיות העסקה" מכוח הוראת סעיף 14(ד) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, שזו לשונו:

""טעות", לעניין סעיף זה וסעיף 15 - בין בעובדה ובין בחוק, להוציא טעות
שאינה אלא בכדאיות העסקה." (ההדגשה אינה במקור - נ.א.)

לכך גם מסכימים באי כוח הנתבעים - "רובינסון אינו מלין ואינו יכול להלין על כדאיות העסקה" (סעיף 7 לסיכומי הנתבעים. ההדגשה אינה במקור - נ.א.).

לפיכך: טענות הנתבעים ביחס ל"אי-גילוי", לכאורה, ביחס ל"החרגת האנטנה מהעסקה"
בין הצדדים - נדחית.

55. סיכום דברים אלה הוא כי כל טענות המשנה שפורטו על ידי הנתבעים בעניין טענתם זו נדחו על ידי, כמפורט לעיל.

לפיכך: הטענה בדבר יצירת "מצגי שווא ותרמית" - נדחית.

סיכום

56. בין הצדדים בתביעות שבפני
נחתמו שני הסכמים, שהשני בהם "מתקן" את הראשון בהם (נספחים א' ו-ב' לתביעה העיקרית, מוצגים ת/1 ו-ת/18). הנתבעים - הן ה"קונים"
והן ה"ערבים" - לא הכחישו את עצם חתימתם על אותם הסכמים ולא את חובתם העקרונית לשלם לפי "ההסכם השני" סך נוסף שטרם שולם בערך נומינאלי של 2,500,000 דולר.

עם זאת, טענו כי אינם חייבים לשלם סכום זה מחמת אלו: "אי-חוקיות" שדבקה
באותם הסכמים; מחמת שטרם הגיע מועד תשלום הסכום, לפי הוראות ההסכמים;
ומחמת "מצגי שווא ותרמית" שביצעו התובעים בטרם התקשרו ביניהם הצדדים. מאותם טעמים טענו הנתבעים כי יש לקבל גם את "התביעה שכנגד" שהגישו.
57. בנסיבות אלה, טענות הנתבעים הינם טענות מסוג של "הודאה והדחה" ונטל ההוכחה
לגבי העובדות "המדיחות" הוטל עליהם. כמו כן, מחמת אופי טענות הנגד שטענו - "מרמה", "מצגי שווא" ו-"אי-חוקיות" - היה עליהם להוכיח אותן ב"מידת הוכחה" גבוהה יותר
מהנהוגה במסגרת הליכים אזרחיים "רגילים" - ולמצער בראיות במשקל ובכמות מוגברת.

58. הנתבעים פרסו בהליך זה מסכת ראיות חלקית בכלל, ומסכת ראיות אובייקטיביות - ראיות בכתב ומזמן אמת בו התרחשו - דלילה במיוחד. במצב דברים זה לא עלה בידיהם
להרים את נטל ההוכחה שהוטל עליהם - ובפרט במידה שהוטל עליהם, לפי ההלכה הפסוקה. שלוש טענות הנגד של הנתבעים נדחו.

אשר על כן, הריני קובעת ומצהירה כי: שני ההסכמים בין הצדדים - נחתמו כדין; ובכל הקשור ל"תביעה העיקרית" שבפני
חייבים הנתבעים לתובעים סך נומינאלי של 2,500,000 דולר.

לפיכך: "התביעה העיקרית" מתקבלת ו"התביעה שכנגד" נדחית.

סעדים

59. משהתקבלה "התביעה העיקרית" ישלמו שלושת הנתבעים באותה תביעה - מר פרדי רובינסון
, מר יגאל זילכה
וחברת קולאל, ביחד ולחוד - לרומנינווסט (התובעת ב"תביעה העיקרית", "המוכרת" ב"הסכם השני") את הסך הקבוע ב"הסכם השני", 2,500,000 דולר - בערכו הריאלי. ערך זה יחושב לפי שוויו בשקלים של כל שטר חוב במועד בו היה אמור להימסר.

דהיינו: 500,000 דולר כשווים בשקלים לפי שער הדולר היציג ביום 7.4.2002; 500,000 דולר כשווים בשקלים לפי שער הדולר היציג ביום 7.7.2002; 500,000 דולר כשווים בשקלים
לפי שער הדולר היציג ביום 7.10.2002; 500,000 דולר כשווים בשקלים לפי שער הדולר היציג
ביום 7.1.2003; ו-500,000 דולר כשווים בשקלים לפי שער הדולר היציג ביום 7.4.2003.

לכל אחד מחמשת סכומים אלה יתווספו הפרשי ריבית עד ליום הגשת התביעה וכן יתווספו
הפרשי הצמדה ו/או ריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.
60. בעניין "התביעה העיקרית" ו"התביעה שכנגד" ישלמו רובינסון, זילכה וחברת קולאל -
ביחד ולחוד - לחברת רומנינווסט ומר מרסל אברהם - ביחד ולחוד - שכר טרחת עורכי דין
בסך 40,000 ש"ח + מע"מ בצירוף ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד מועד התשלום בפועל.

רובינסון, זילכה וחברת קולאל ישלמו לחברת רומנינווסט ומר מרסל אברהם הוצאות משפט
לפי תקנה 513 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984. חברת רומנינווסט ומר מרסל אברהם
יפנו למזכיר הראשי של בית המשפט בעניין זה.

המזכירות תישלח העתקים לב"כ הצדדים בדואר רשום.

ניתן היום א' בשבט תשס"ט (26 בינואר 2009), בהיעדר הצדדים.

________________
אחיטוב נורית
, שופטת
??

??

??

??
1
בתי המשפט
בית משפט מחוזי תל-אביב - יפו
ת"א 1385/03
בפני
כב' השופטת נורית אחיטוב
תאריך:
26.1.2009









א בית משפט מחוזי 1385/03 חברת roumaninvest נ' פרדי רובינסון, יגאל זילכה, חברת s.c. kolal communications (פורסם ב-ֽ 26/01/2009)