פסקי דין על משה חנה חיה | פסקי דין על אגם מוריאל

918/05 תק     11/04/2005




תק 918/05 משה חנה חיה נ' אגם מוריאל




בעניין:

1



בתי המשפט


בית משפט לתביעות קטנות ת"א
תק 000918/05


בפני
:
כב' השופטת מיכל ברק-נבו
תאריך:
12/04/2005




בעניין:
משה חנה חיה






תובעת

נ
ג
ד


אגם מוריאל






נתבעת



פסק- דין


ביום 16.7.04 עברה התובעת טיפול להסרת שיער בשעווה אצל הנתבעת. במהלך הטיפול חשה התובעת בעקצוצים ובכאבים, והופיעו על רגליה כתמים גדולים באיזור הברך וכתמים נוספים במקומות שונים. לטענת התובעת, ציינה עובדה זו באזני הנתבעת, והנתבעת אמרה לה כי הכתמים יעלמו במשך היום. כפיצוי על הופעת הכתמים הורידה הנתבעת לתובעת כמה עשרות שקלים ממחיר הטיפול וגבתה ממנה 100 ש"ח בלבד. לטענת התובעת, במשך היום החמיר המצב, העור החל לצרוב, החלו גירודים ועקצוצים במשך מספר ימים וכך – טוענת התובעת – נאלצה לסבול סבל רב בימים, ויותר גרוע מכך – בלילות, והיא לא הצליחה להרדם כתוצאה מהגירודים והעקצוצים והצריבות בעור. לטענת התובעת, מאחר שלא עמדה בסבל הרב, פנתה לרופאת עור, שנתנה לי משחה להרגעה ואסרה עליה לחשוף את גופה לשמש. מאחר שמדובר בתקופת הקיץ, נאלצה התובעת, לטענתה, לוותר על כל הדברים שהיא מאוד אוהבת ונהנית לעשות בתקופת הקיץ: היא נאלצה לא ללכת לים, לבריכה, נאלצה לוותר על הפעילות במכון כושר שכולל פעילות בבריכה ובסאונה, וכך שילמה על המנוי ולא ניצלה אותו. לטענתה, נאלצה ללכת עם בגדים ארוכים במשך תקופת הקיץ החמה, דבר שהסב לה סבל רב. היא
נאלצה לעבור מסכת יסורים וחיה בחרדה, שמא הכתמים לא יעלמו. כך ממשיכה התובעת ומתארת את סבלה ואת יסוריה, ולטענתה – פנתה לעו"ד שתגיש תביעה נגד הנתבעת, ומאחר שהנתבעת לא שיתפה פעולה, נאלצה להגיש תביעתה זו. התובעת טוענת, כי הסכום על עוגמת הנפש, הטיפולים והסבל שהיא דורשת הינו 30,000 ₪, אך לאור תקרת סמכות בית משפט זה, היא מעמידה תביעתה על סך 17,800 ₪ בלבד. התובעת צירפה לכתב תביעתה צילומים שעשתה לצורך הענין אצל צלם מומחה והיא מציינת כי הצורך להצטלם, גרם לה לעבור שוב טראומה, כי נאלצה להצטלם כאשר כמעט חצי גוף ערום, בפני
צלם גבר. התובעת צירפה לכתב תביעתה גם את האישור של רופאת העור אצלה ביקרה, וגם קבלה בגין רכישת משחה לטיפול בנזקיה, וקרם שיזוף בעל מקדם הגנה גבוה.

לטענת הנתבעת, התובעת עברה מספר טיפולים מאותו סוג אצל הנתבעת בעבר, ומעולם לא קרה לה דבר. בפעם שבה מדובר בתביעה זו, לבשה התובעת בגד ים מיד לאחר הטיפול, ולטענת הנתבעת, היא אמרה לתובעת שאחרי הטיפול העור רגיש ואסור להכנס לבריכה או להחשף לשמש. לטענתה, קיים בחדרה שלט מעל מיטת הטיפולים לפיו אסור להכנס למי הבריכה ולהחשף לשמש במשך 24 שעות לאחר הטיפול. לטענת הנתבעת, התובעת אמרה לה שאיננה יכולה לפספס את שיעור ההתעמלות בבריכה. לטענת הנתבעת, התובעת פנתה אליה רק מספר ימים לאחר האירוע והיא מכחישה מכל וכל, שנתנה לה הנחה בגלל תלונותיה. לדבריה, כבעבר, "עיגלה לה" את החשבון ל-100 ₪, בלא קשר לתלונות כלשהן.
הנתבעת טוענת כי התובעת מגזימה במידה ניכרת וזאת ניתן ללמוד גם מהעובדה שהתובעת פנתה לרופאה רק 12 יום לאחר האירוע וגם אז, בפני
הרופאה, לא טענה חלק ניכר מהטענות הנטענות בכתב התביעה, למשל – הטענה בדבר חשש וחרדה שהכתמים לא יעלמו. הנתבעת טוענת כי ניתן ללמוד על הגזמותיה של התובעת גם ממכתב ששלחה התובעת לנתבעת באמצעות עו"ד ביום 16.12.04, ובו נטען כי נגרמו לתובעת כוויות גדולות, מכוערות, וצורבות, שהתפתחו. הנתבעת טענה שהתובעת המשיכה לבקר במכון הכושר באופן סדיר בימים שלאחר הטיפול, כך שגם הטענה על הפסד ניצול המנוי איננה נכונה.

התובעת הגישה כתב תשובה, ובו טענה, בין השאר, כי השלט המצולם כנספח לכתב ההגנה, ובו אזהרה כי אסור להחשף לשמש או להכנס לבריכה במשך 24 שעות לאחר הטיפול, לא היה בעת שעברה את הטיפול, והוסף בעקבות המקרה שלה לאחר מכן. לדבריה, הנתבעת גם לא הזהירה אותה בעל פה מפני כניסה לבריכה.

לאחר ששמעתי את הצדדים, לרבות העדה מטעם התובעת, ולאחר שעיינתי בחומר שבפני
, אני מגיעה למסקנות הבאות:
האמנתי לתובעת כי לאחר הטיפול שעברה אצל הנתבעת הופיעו לה כתמים בעור, כעולה מהתמונות שצירפה לכתב התביעה. האמנתי לה כי הנתבעת לא הזהירה אותה לבל תכנס לבריכה או תחשף לשמש לאחר הטיפול והאמנתי לה כי שלט האזהרה לא היה במקום בעת שעברה את הטיפול, וזאת – לאחר ששמעתי את עדותה של חברתה, הגב' יצפאן, שהעידה כי עברה טיפול אצל הנתבעת לאחר המקרה של התובעת, ראתה כי אין כל שלט אזהרה ואף ניסתה לשכנע את הנתבעת לשים שלט כזה, כדי שלא ישנו מקרים כגון זה של התובעת.
ואולם, התובעת עצמה טוענת כי אין קשר בין חשיפה לשמש לבין הכתמים שהופיעו על עורה, שכן אלה הופיעו, לדבריה, כבר במהלך הטיפול עצמו. משכך, אין בפני
הוכחה כלשהי על הגורם להופעת הכתמים. הנתבעת הודתה כי חשיפה לשמש עשויה לגרום להופעת כתמים, כמו גם כניסה לים או לבריכה, אך התובעת עצמה שוללת את האפשרות כי אלה היו הגורמים לכתמים במקרה שלה. אם כך, אין בפני
כל הוכחה (או אפילו סברה) מה גרם לכתמים במקרה דנן. יצוין, כי בדיון שבפני
העלתה התובעת טענה חדשה, לפיה הנזק נגרם לה כתוצאה ממשיכה לא נכונה של השעווה. טענה זו לא הוכחה, ואין בה הגיון, לאור העובדה שהתובעת עברה טיפול זהה אצל הנתבעת מספר רב של פעמים לפני המקרה נושא התביעה, ולא סביר שדווקא הפעם – איבדה הנתבעת את מיומנותה המקצועית עד כדי גרימת כל הנזקים הנטענים לתובעת.

מעבר לכך, אפילו הייתי משתכנעת שהנתבעת עשתה דבר מה שלא כראוי, דבר שגרם לכתמים על רגלי התובעת, הרי שהתביעה של התובעת מוגזמת במידה רבה מאוד. למרות תיאוריה הדרמטיים על הסבל הנורא שעברה, ועל הלילות שבהם לא ישנה, הרי שפנתה לרופאה לקבל עזרה רק כעבור 12 יום מיום הטיפול. אם סבלה היה רב כפי שתיארה, הדעת נותנת, שהיתה פונה לקבל עזרה זמן רב קודם לכן.
יצוין עוד, כי יום הפניה לרופאת העור הוא אותו יום שבו הצטלמה אצל הצלם המומחה (שגבה ממנה 200 ₪ עבור 5 צילומים), להנצחת מצבה. בכתב התשובה לכתב ההגנה ציינה התובעת, כי הצילומים באו לאחר שעו"ד שאתה התיעצה, אמרה לה שכדאי להצטלם אצל מומחה ולא במצלמה ביתית, כדי שהנזקים יראו בבירור. זאת – כאשר פני התובעת כבר לעבר תביעה. מתעורר הרושם, כי גם הביקור אצל רופאת העור, נועד לשרת בבוא היום את תביעתה זו. יצוין, כי באישור של רופאת העור, בו מצויין כי הוא ניתן על פי בקשת התובעת, מדובר על "הופעת פיגמנטציה בגפיים תחתונות" ולא על כוויות או נזקים רפואיים אחרים. עוד מצוין באישור, כי הקשר בין הכתמים אליהם מתיחסת הרופאה באישור, לבין הטיפול שעברה התובעת אצל הנתבעת, הוא לטענת התובעת בלבד. עוד יצוין, כי רק 6 ימים נוספים לאחר מכן, טרחה התובעת לגשת לבית המרקחת לרכוש את המשחה עליה המליצה הרופאה. התובעת טענה בדיון, שהרופאה נתנה לה במועד הביקור מעט משחה, ולכן לא נאלצה לגשת ולרוכשה מיד.

התובעת הודתה בדיון, לאחר שהנתבעת צירפה לתיק בית המשפט את כניסותיה ויציאותיה של התובעת ממכון הכושר, כי לא נבצר ממנה ללכת למכון הכושר כליל, אלא רק להשתתף בפעילויות כגון בריכה וסאונה, הקשורים בחום או בשמש. עובדה זו סותרת את טענתה בכתב התביעה "שילמתי על המינוי ולא ניצלתי את מה שיש במכון".

לחובתה של הנתבעת יצוין, כי אם סברה (כעולה משלט האזהרה התלוי כעת בחדרה) שראוי להזהיר את המטופלות מפני שהייה בשמש או הליכה לבריכה במשך 24 שעות אחרי הטיפול, היה עליה להבהיר זאת גם לתובעת. ואולם, לאור העובדה שהתובעת עברה טיפול זה אצל הנתבעת מספר פעמים לפני המקרה נושא תביעה זו, מופחתת במידת מה החבות שיש להטיל עליה בגין מחדלה זה. בנוסף, התובעת היא שטוענת שאין קשר בין חשיפה לשמש או כניסה לבריכה, לבין הכתמים על רגליה, שהופיעו – לטענתה – עוד בטרם נחשפה לשמש או הלכה לבריכה.

אשר על כן, התביעה נדחית הן בשל העדר הוכחה כי מעשה או מחדל של הנתבעת גרם להופעת הכתמים על רגלי התובעת, כתמים שלא הופיעו בעבר כאשר ביצעה הנתבעת אותו טיפול לתובעת מספר רב של פעמים, והן מאחר שלמרות התיאורים הדרמטיים, לא שוכנעתי כי אכן נגרם לתובעת סבל או נזק שהם מעבר לסבל "הרגיל" המתלווה להסרת שיער בשעווה.

למרות תביעתה המוגזמת והמנופחת של התובעת, מאחר שכנראה נגרם לה בכל זאת סבל מסויים, אף אם לא באשמת הנתבעת, אני מוצאת לנכון שלא להשית עליה הוצאות גבוהות ואני מחייבת אותה לשלם לנתבעת, בגין הוצאות המשפט, סך של 350 ₪,

כשסכום זה צמוד למדד ונושא ריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן לבקש רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום.

ניתן היום ב' בניסן, תשס"ה (11 באפריל 2005) בהעדר הצדדים.



מיכל ברק-נבו
, שופטת

000918/05תק 320 הילה







תק בית משפט לתביעות קטנות 918/05 משה חנה חיה נ' אגם מוריאל (פורסם ב-ֽ 11/04/2005)