פסקי דין על יוסף אליה קמל | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

6558/07 בל     20/01/2009




בל 6558/07 יוסף אליה קמל נ' המוסד לביטוח לאומי




בעניין:

1



בתי הדין לעבודה


בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב - יפו
בל 006558/07


בפני
:
כב' השופטת לאה גליקסמן
סגנית הנשיאה
נ.צ (עובדים) מר אדי דלל.
נ.צ (מעבידים) מר רענן גילאון


20/01/2009




בעניין
:
יוסף אליה קמל

התובע







נ
ג
ד



המוסד לביטוח לאומי
הנתבע










פסק דין


1.
המוסד דחה את תביעתו של התובע להכרה בהתקף לב בו לקה ביום 5.9.05 כפגיעה בעבודה, ומכאן תביעתו בפני
נו.
2.
המסגרת הנורמטיבית להכרה באוטם שריר הלב כפגיעה בעבודה:
כאשר מדובר בהכרה באוטם שריר הלב כפגיעה בעבודה, נקודת המוצא היא שבמבוטח מקננת מחלת לב כלילית, אשר בסופו של דבר, ללא קשר לעבודה, עלולה לגרום להופעת אוטם שריר הלב. לעתים, ניתן לקשור בין אירוע חריג בעבודה, שהוא הגורם המשרה (הזרז –
trigger
) לבין הופעת האוטם במועד בו הופיע. ...
מכאן, ומאחר שאוטם שריר הלב מופיע על רקע מחלת לב, המתפתחת משך תקופה ארוכה, ומרבית גורמיה אינם קשורים לעבודה, הרי שיש לקבוע אם היה קשר סיבתי בין האירוע החריג לבין הופעת האוטם, וככל שקיים קשר סיבתי, יש לקבוע אם הגורם המשרה תרם תרומה ממשית להופעת האוטם (..).

על פי רוב ניתן משקל רב לגרסה הראשונה שמוסר מערער אשר הופיעה במסמכים הרפואיים של חדר מיון בבית החולים, סיכום מחלה בבית החולים ופנייתו הראשונה לרופא בקופת חולים. כן ניתן משקל להודעתו של המבוטח בפני
החוקר של המוסד לביטוח לאומי
, כי ניסיון החיים מלמד שעל פי רוב הגרסאות הראשוניות הן אשר משקפות את אשר אירע עובר לבואו של האוטם.
עב"ל (ארצי) 462/02 נחום אברהם – המוסד לביטוח לאומי
(לא פורסם; 4.2.2007).
3.
לאור האמור, השאלה העומדת להכרעה בשלב זה של ההליך היא האם התובע הוכיח כי ביום 5.9.2005 התרחש אירוע חריג.
4.
גרסת התובע:
4.1.
התובע העיד בתצהירו כי עבד כמנהל חנות של חברת מעודד צבעים ודקורציה באשדוד. ביום 5.9.05, בשעה 10:00 לערך או בסמוך לכך, התווכח עם אחד הלקוחות ויכוח קולני תוך שהוא צועק ומתעצבן, ובלהט הדברים הכה בחוזקה על הדלפק, ולאחר מכן ביקש מהלקוח לצאת מהמקום. בעקבות האירוע פנה לעובד בשם מאיר אברג'יל, אשר הביא לו מים, וביקש ממנו לשבת ולהירגע. לאחר מכן לא חש בטוב ונסע לביתו, על מנת להיבדק על ידי מומחה רפואי.
4.2.
בחקירתו הנגדית (ע' 4 ש' 1 – 6)
העיד התובע לעניין האירוע החריג כך:
"לא זוכר פרטים מדויקים. הייתי בדלפק, נכנס לקוח ביקש להחליף מוצר. התפתח בינינו דין ודברים ואני סרבתי להחלפה או משהו. הלקוח התעקש להחליף את המוצר. שנינו התבצרנו בעמדות. הויכוח עלה לטונים גבוהים מאד. הלמתי על השולחן בכעס. ביקשתי מהלקוח לצאת. וזהו כשהוא יצא התיישבתי לא מרגיש טוב. זה אירוע חריג מאד. אני עובד שנים במכירות ולא מתווכח עם לקוחות".
4.3.
מטעם התובע העיד גם מאיר אברג'יל, אשר הצהיר בתצהירו כי ביום 5.9.05 הבחין כי התובע נתקף כאבים עזים בבית החזה במהלך ויכוח קולני וחריג עם לקוח. הלקוח היה לקוח מזדמן שרכש מוצר ולא לקוח קבוע. כמו כן, עד לאותו מועד לא היו מקרים מעין אלה. העד הדגיש בתצהירו כי
"מדובר בויכוח עם טונים גבוהים, התעצבנות לא רגילה וכן הרמת קול בצורה קשה, במהלך הויכוח הכה יוסף בחוזקה בדלפק, לאחר מכן ביקש מהלקוח לצאת מהמקום". (ההדגשה במקור).
4.4.
בחקירתו הנגדית העיד מאיר אברגי'ל כי לא היו ויכוחים בחנות "ברמה כזאת"; כי "ויכוחים תמיד יש עם לקוחות. אי אפשר לרצות 100%. לקוח מסוג זה שהגיע לטונים גבוהים עד כדי התקף כזה לא זכור לי שהיה"; הוא לא זוכר על איזה מוצר נסב הויכוח (ע' 6 – 7).
5.
על יסוד התרשמותנו מהעדויות ומכלל החומר שבתיק, אנו קובעים כי התובע לא הרים את הנטל ולא הוכיח כי ביום 5.9.05 התרחש אירוע חריג. להלן, נפרט את הנימוקים.
5.1.
העדר פרטים על האירוע החריג:

בהודעתו לחוקר המוסד העיד התובע בתשובה לשאלה "על מה היה הויכוח בינך לבין אותו אדם בחנות" כך: "לא זוכר פרטים מדויקים. ממש לא זוכר. אולי על איזה מוצר אולי להחזיר/להחליף, ממש לא זוכר ואני לא מכיר את הבן אדם בכלל". (ע' 5, ש' 7 – 9). גם העד מאיר אברג'יל לא זכר על מה סב הויכוח (פרוטוקול, ע' 7, ש' 6 – 8). אנו סבורים, כי אם אכן היה מדובר בויכוח חריג כנטען, התובע ומר אברג'יל היו זוכרים פרטים על האירוע, ולפחות היו זוכרים את הנושא עליו סב הויכוח. גרסתו המעורפלת של התובע על הויכוח, כאשר התובע לא יכול לספק שום פרט על הויכוח (על איזה מוצר סב הויכוח; האם הלקוח ביקש להחזיר או להחליף את המוצר) מעוררת ספק משמעותי באשר להתרחשות אותו אירוע.
5.2.
התיעוד הרפואי:

כידוע -
הלכה פסוקה היא כי יש ליתן משקל מיוחד לאנמנזה הרפואית שכן "יש להניח כי חולה...ימסור את העובדות הנכונות, על מנת לזכות בטיפול הנכון" (דב"ע מט/0-23 המוסד לביטוח לאומי
- שמעון הירשהורן פד"ע כ', 352).
עב"ל 1198/04 מגדישאב
- המוסד לביטוח לאומי
(לא פורסם, 19.12.2004).
על פי התיעוד הרפואי (נ/1) בביקור התובע אצל הרופאה במועד האירוע הנטען (5.9.05) התובע לא התלונן בכלל על כאבים בחזה אלא על כאבים בגב עליון עם הקרנה לעמ"ש צווארי.
גם אם ניתן לקבל שהתובע היה מרוכז בכאביו ולא סיפר על האירוע של הויכוח בעבודה, תמוה שלא סיפר לרופאה על תחושותיו הגופניות באותו יום, שהן על פי הנטען בתצהירו (סעיף 9) רעד בכל גופו והזעה.
5.3.
השיהוי בהגשת התביעה למוסד:

התובע קיבל אישורי מחלה רגילים לתקופה מיום 5.9.05 עד יום 31.10.05, ואת תביעתו למוסד להכרה באירוע הלב כפגיעה בעבודה
הגיש למעלה משנה לאחר האירוע הנטען, ביום 9.11.06. גם אם ניתן לקבל שבסמוך למועד האירוע התובע היה מרוכז בכאביו ולא סיפר על האירוע בעבודה, העובדה שהתובע לא קישר את האירוע לעבודה במשך תקופה כה ממושכת, מטילה ספק משמעותי בעצם התרחשות האירוע החריג הנטען. השיהוי הממושך בהגשת התביעה למוסד מעיד גם כן כי רק בדיעבד החליט התובע לקשור את התקף הלב בו לקה לאירוע חריג בעבודה.
6.
סוף דבר:

לאור כל האמור לעיל, אנו קובעים כי התובע לא הרים את הנטל להוכיח כי ביום 5.9.05 התרחש אירוע חריג. כפועל יוצא מכך, יש לדחות את התביעה כבר בשלב זה, ואין מקום למינוי מומחה רפואי.
7.
כמקובל בהתדיינות בין מבוטח לבין המוסד לביטוח לאומי
, אין צו להוצאות.


ניתן היום, 20.1.09,
בהעדר הצדדים.

נ.צ. (עובדים)
לאה גליקסמן
, שופטת
נ.צ. (מעבידים)
מר אדי דלל
סגנית הנשיאה
מר רענן גילאון








בל בית דין אזורי לעבודה 6558/07 יוסף אליה קמל נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 20/01/2009)