פסקי דין על עסאם עלי מוחמד | פסקי דין על הכשרת הישוב חברה לביטוח | פסקי דין על אבנר איגוד לנפגעי רכב | פסקי דין על מוחמד מחמוד ג'בארין | פסקי דין על צור מים | פסקי דין על מנורה חברה לביטוח |

5062/07 עא     26/01/2009




עא 5062/07 עסאם עלי מוחמד, הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ, אבנר איגוד לנפגעי רכב בע"מ נ' מוחמד מחמוד ג'בארין, צור מים בע"מ, מנורה חברה לביטוח בע"מ






{behavior:url(#default#vml);}
{behavior:url(#default#vml);}
{behavior:url(#default#vml);}
{behavior:url(#default#vml);}
st1\:*{behavior:url(#ieooui) }
בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים

ע"א 5062-07 עסאם עלי מוחמד
ואח' נ' מוחמד מחמוד ג'בארין
ואח'


26 ינואר 2009



בפני
:
כב' השופט יגאל גריל
, ס. נשיא [אב"ד]
כב' השופט עודד גרשון
כב' השופטת יעל וילנר


המערערים

1
.
עסאם עלי מוחמד

2
.
הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ

3
.
אבנר איגוד לנפגעי רכב בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד ליאורה קלטניק


נגד


המשיבים

1. מוחמד מחמוד ג'בארין
ע"י ב"כ עוה"ד מוחמד לוטפי

2. צור מים בע"מ
3. מנורה חברה לביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד מאהר אלמאדי



פסק דין

א.
בפני
נו ערעור על פסק-דינו של בית-משפט השלום בחיפה (כב' השופט מר ד. פיש) מיום 28/10/07 בתיק אזרחי 14082/03 לפיו נקבע כי התאונה בה נפגע המשיב מס' 1 ביום 28/3/03, תאונת דרכים היא, כמשמעותה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975, ועל המערערים (דהיינו, נהג המשאית, מבטחת המשאית ו"אבנר") מוטלת החבות לפצות את המשיב מס' 1 בהתאם לחוק הנ"ל.

ב.
העובדות כפי שנקבעו בפסק-הדין החלקי:

במועד התאונה עבד המשיב מס' 1 כטפסן בניין אצל מעבידתו, המשיבה מס' 2.
המשיבה מס' 3 ביטחה את המשיבה מס' 2.

המשיב מס' 1 עמד על פיגום רמפה באתר בניה בגובה 3.5 מ'. מנוף שהותקן על משאית והמופעל על-ידי הכח המיכני של המשאית עסק בפריקה של חומרי בניה שונים על גבי הפיגום. חלק מן הפועלים שהיו באתר, וביניהם המשיב מס' 1, ליוו את עבודת פריקת המטען.

לאחר פריקה של כמעט מחצית תכולת המשאית, כאשר המנוף עמד להמשיך ולהניח עוד חומרי בניה על הפיגום, התמוטט הפיגום וקרס בפתאומיות, כאשר המשיב מס' 1 עמד באותו רגע עליו ונפל יחד עימו.
לא היה מגע בין המנוף והחומר שהיה תלוי עליו לבין התיקרה בעת ההתמוטטות, אלא שהפיגום התמוטט זמן קצר לאחר שהחומר הונח עליו קודם לכן.

ג.
בית-משפט קמא סיכם את עמדתו בתמצית ונביא את דברים כלשונם:


"7. מדובר בתאונת דרכים. התאונה דנן עומדת בדרישות קיום החזקה החלוטה המרבה כאשר סיבת התאונה מבחינת סיבתיות עובדתית (
sine qua non
) הינה הפעלת הכוח המיכני של מרכיב של הרכב. אמנם, הסיבה המיידית לקריסת התיקרה היתה משקל החומרים שמוטטו אותה, אולם ההיווצרות המיידית של הנסיבות נבעה מהפעלת המנוף שגרמה להתמוטטות הפיגום במהלך ביצוע העבודה ובשונה מהמקרה ב – ע"א 12010/05 חזון את גלילי בע"מ נ' מגה פלסט בע"מ ואח', הפריקה עדיין היתה בעיצומה.


8. מבחינת הקשר הסיבתי המשפטי, נסיבות התאונה הינן בתחום הסיכון שיוצר ניצול הכוח המיכני של מנוף המחובר לרכב כבד המאפשר הרמת משקלים במקומות אליהם מגיע הרכב (ולאו דווקא פריקה קבועה מול מקום אחד כגון במקרה של מנוף קבוע).


לעניין הקשר הסיבתי הדרוש, ראו: ע"א 5971/95 עובד לוי תיעוש האבן והבניה בע"מ נ' ימין שמחון, פ"ד נ"ב(5) 70, 76. יש בכך כדי להצדיק את פיזור הסיכון על כלל המשתמשים".

לפיכך, דחה בית משפט קמא את התביעה נגד המעבידה והמבטחת שלה, ואילו המערערים חוייבו לשאת בחבות לפיצוי המשיב מס' 1.

ד.
כעולה מעיקרי הטיעון של המערערים, הגיעו הם להסדר פשרה עם המשיב מס' 1 באשר לגובה הנזק וסכום הפיצוי הופקד על ידי המערערים בחשבון נאמנות על-שם ב"כ התובע. הסדר הפשרה צורף כנספח א/1 לתיק המוצגים של המערערים.

לעיצומו של עניין, טוענים המערערים כי שגה בימ"ש קמא בכך שקבע כי מדובר בתאונת דרכים למרות שפסק כי לא היה מגע בין המנוף לרמפה שקרסה, ולמרות שפסק כי הסיבה בילתה אין היא משקל החומרים שהונחו על הרמפה.
לדעת המערערים שגה בימ"ש קמא משאיבחן את ע"א 12010/05 חזון את גלילי בע"מ נ' מגה פלסט ופסק כי להבדיל מפסה"ד הנ"ל במקרה נשוא התביעה הפריקה עדיין היתה בעיצומה, בעוד שהילכת חזון את גלילי עניינה קריסת משטח 2-3 דקות מאז שמשאבת הבטון הפסיקה להזרים בטון לאותו משטח.

לדעת המערערים, היה על בימ"ש קמא לאמץ את הילכת חזון את גלילי.

עוד טוענים המערערים כי בנסיבות המקרה לא התקיים הקשר הסיבתי הנדרש וכי רמפה חזקה יותר, בנויה בהתאם לעומס המונח עליה, לא היתה קורסת באותן נסיבות.

ה.
המשיבות מס' 2 ומס' 3 תומכות בפסק-דינו של בימ"ש קמא ומנימוקיו. עמדתן היא שהעדר של מגע פיזי אין בו כדי לנתק את הקשר הסיבתי באשר הנזק שנגרם הוא בתחום הסיכון שניצול הכוח המיכני יצר.
עוד מפנות המשיבות מס' 2 ומס' 3 ל-רע"א 5971/95 עובד לוי נ' ימין שמחון פ"ד נ"ב(5) 70, שם נקבע, בין היתר, כי השימוש ברכב אינו צריך להיות הגורם היחיד או המרכזי בגרימת האירוע, וכי די בכך אם הוא אחד הגורמים שגרמו לו.
טוענות המשיבות כי בענייננו משקל התכולה הכבדה שנפרקה על התקרה מספר שניות לאחר ששוחררה מן המנוף גרמה להתמוטטות התקרה, ולפיכך, מדובר בתאונת דרכים.

ו.
המשיב מס' 1 טוען לעומת זאת, כי התאונה בה עסקינן תאונת עבודה היא ולאו דווקא תאונת דרכים.
המשיב מס' 1 מאמץ את כל טענות המערערים בהתייחס לכך שהתאונה הנדונה איננה תאונת דרכים כי אם תאונת עבודה. לטענת המשיב מס' 1, לא היה כל קשר בין המשאית לבין קריסת הרמפה ולא היה כל שימוש בכוח המיכני של המשאית שגרם לקריסת הרמפה הואיל והקריסה היתה לא באופן מיידי לאחר הנחת אחד המטענים על התקרה אלא זמן מה לאחר שהמטען האחרון הונח כבר על הרמפה.

ז.
בישיבת בית-המשפט שהתקיימה בפני
נו ביום 20/1/09, הבענו את עמדתינו לפיה אין מקום להתערבות בפסק דינו החלקי של בית- משפט קמא והצענו לב"כ המערערים במהלך טיעוניה כי תמשוך את ערעורה. נעתרנו לבקשת ב"כ המערערים ליתן לה שהות של יממה לשקול את הצעתנו, ולמחרת קיבלנו את הודעת ב"כ המערערים המבקשת כי ניתן את פסק-דיננו.
כפי שגם אמרנו במהלך הדיון, סבורים אנו כי בנסיבות העובדתיות כפי שצויינו בפסק-דינו של בית משפט קמא, רשאי היה בית-המשפט להגיע למסקנה לפיה התרחש האירוע עקב שימוש בכוח המיכני של הרכב, וכי נסיבות התאונה הינן בתחום הסיכון שיוצר ניצול הכוח המיכני של מנוף המחובר לרכב כבד המאפשר הרמת משקלים במקומות אליהם מגיע הרכב.

ח.
אכן, אין מחלוקת שלא היה מגע בין המנוף והחומר שהיה תלוי עליו לבין התקרה בעת ההתמוטטות, וכי הפיגום התמוטט זמן קצר לאחר שחומר הונח עליו קודם לכן, אך עצם העדרו של מגע פיזי אין בו כדי לאיין קיומו של קשר סיבתי.

ט.
המבחן שאימץ תיקון מס' 8 של חוק הפלת"ד הוא: האם הנזק הוא בתחום הסיכון שהפעילות ברכב יצרה, ואשר בגינה ביקש החוק להטיל אחריות. סיכון זה משתנה בהתאם להקשר בו הוא נבחן (עיינו: אליעזר ריבלין "תאונת הדרכים-סדרי דין וחישוב הפיצויים", מהדורה שלישית, גדין הוצאה לאור, להלן: "הספר", בעמ' 231).

עוד נקבע בספר, שם, בעמ' 231:

"לעומת זאת לעניין החזקה החלוטה בדבר ניצול הכוח המיכני, השאלה הנבחנת היא אם הנזק שנגרם באותו מאורע הוא בתחום הסיכון שניצול הרכב לייעודו הלא תעבורתי יצר".

המחבר המלומד מוסיף וכותב, שם, כי מבחן הסיכון משולב במבחן "השכל הישר", ומפנה, בין היתר, גם ל-ע"א 4204/98 המוסד לביטוח לאומי נ' מדינת ישראל ואח' פ"ד נ"ג(4), 867:

"באותו מקרה מצא נהג מכונית את מותו בעת שמכוניתו נמחצה תחת גשר שקרס מעליה בעת שנסעה מתחתיו, אף שלא היה מגע בין הרכב לבין הגשר קודם לתאונה, נמצא כי התאונה אירעה עקב שימוש ברכב, וכי נתקיים קשר סיבתי משפטי בין השימוש שעשה המנוח ברכב לבין התוצאה" (ההדגשה שלנו. עיינו בספר, שם, בעמ' 232).

י.
נוסיף ונזכיר את דברי בית-המשפט העליון ב-רע"א 5971/95 עובד לוי נ' שמחון ואח', פ"ד נ"ב(5), 70, בעמ' 76:


"השימוש ברכב איננו צריך להיות הגורם היחיד או המרכזי בגרימת האירוע. די בכך אם הוא אחד הגורמים שגרמו לו...
בהצטרף גורמים מספר המביאים לאירוע, אין חשיבות לכך שאחד מהם – בענייננו התקלה בתומכות - נגרם במזיד, ובלבד שהגורם האחד, השימוש ברכב, היה אף הוא גורם ממשי לתאונה..." (ההדגשה שלנו).

י"א.
מסקנתו של בית-משפט קמא לפיה ההיווצרות המיידית של הנסיבות לקריסה נבעה מהפעלת המנוף שגרמה להתמוטטות במהלך ביצוע העבודה, כשתהליך הפריקה עדיין בעיצומו, מבוססת הן על העובדות כפי שהונחו בפני
בית-משפט קמא, והן על יישום נכון של מבחן הסיכון שיוצר ניצול הכוח המיכני של המנוף המחובר למשאית.

כפי שכבר הערנו, עצם העובדה שבעת ההתמוטטות לא היה מגע בין המנוף והחומר התלוי עליו לבין התקרה, אין בה כשלעצמה, בנסיבות מקרה זה, כדי להביא לשלילת הקשר הסיבתי.

י"ב.
על יסוד כל האמור לעיל, סבורים אנו שלא נפלה בפסק-דינו של בית-משפט קמא טעות שיהא בה כדי להצדיק התערבותה של ערכאת הערעור, ולפיכך אנו דוחים את הערעור.

המערערים, ביחד ולחוד, ישלמו למשיבות מס' 2 ומס' 3 (ביחד) שכ"ט עו"ד בסכום של 6,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק שישאו הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

אין צו להוצאות ביחס למשיב מס' 1, אשר סבר כי יש לקבל את הערעור, ועמדה זו לא נתקבלה.
ניתן היום,
א' בשבט תשס"ט, 26 ינואר 2009, בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא את העתק פסק-הדין לב"כ כל הצדדים.






י' גריל, שופט, ס. נשיא
[אב"ד]

ע' גרשון, שופט

י' וילנר, שופט










עא בית משפט מחוזי 5062/07 עסאם עלי מוחמד, הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ, אבנר איגוד לנפגעי רכב בע"מ נ' מוחמד מחמוד ג'בארין, צור מים בע"מ, מנורה חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 26/01/2009)