פסקי דין על חזן אודי | פסקי דין על בצלאל אורי | פסקי דין על "אריה" חברה לביטוח ואח' |

218368/02 א     28/01/2009




א 218368/02 חזן אודי נ' בצלאל אורי, "אריה" חברה לביטוח בע"מ ואח'




בעניין:
1




בתי המשפט
בית משפט השלום תל אביב-יפו
א
218368/02


בפני
:
כב' השופט אליהו בכר
תאריך:
28/01/2009






בעניין:
חזן אודי
ע"י ב"כ עוה"ד ע' חרל"פ

תובע



נ
ג
ד



1. בצלאל אורי
2. "אריה" חברה לביטוח בע"מ
הנתבעת 2 ע"י ב"כ עוה"ד צ' רפפורט


נתבעים

נ
ג
ד



חזן אורנה- (נדחתה)


צד ג'





פסק דין

מבוא

1.
התובע, יליד 6.11.85, נפגע בתאונה שאירעה ביום 22.10.98, בהיותו כבן 12 שנים, במהלכה נקטעו חלק מאצבעות כף ידו השמאלית הדומיננטית.
נושא האחריות הוכרע בהחלטה נפרדת של ביהמ"ש מיום 23.4.06, ולפיה נקבע כי יש לחלק האחריות לאירוע בין הנתבעים – 2/3 לבין התובע – 1/3. לפיכך נותר לדון בנושא הנזק.

נכות רפואית

2.
התובע המציא חוו"ד מומחה רפואי מטעמו, ד"ר אורי אופנהיים שצורפה לכתב התביעה ולפיה, בבדיקת יד שמאל,
באגודל
קיים חסר עור ועיוות של הציפורן. העור המכסה את האגודל בצד זה הינו עדין ופריך וחסרה הרקמה התת עורית. כמו כן, קיים חסר תחושה באיזור הפלמרי רדיאלי, כאשר תנועות האגודל במפרק הבין גלילי – כיפוף 70 מעלות בהשוואה ל-90 מעלות מצד ימין וישור מלא.
ביחס לאצבע
ii
– קיימת קטיעה דרך מפרק בין גלילי מרוחק. קיימת הגבלה קלה בתנועת הכיפוף של המפרק הבין גלילי
המקורב אך קיים יישור מלא. לגבי הצד הגבי מעל הגליל המקורב, קיים איזור של שתל עור תקין בשטח של 1.5 ס"מ
x
2 ס"מ.
ביחס לאצבע
iii
– קיימת קטיעה דרך מפרק בין גלילי מרוחק, תנועות המפרק הבין גלילי המקורב מלאות, קצות הגדם מראים רגישות קלה למגע או לחץ.
לפיכך, קבע שיעור נכות התובע בסך
15% נכות בגין הפגיעה באגודל יד שמאל שהינה דומיננטית כאמור, לפי סעיף 43(1)ג' לתקנות המל"ל, 5% בגין קטיעת גליל סופי באצבע
ii
ו-5% בשל קטיעת גליל סופי באצבע
iii
ובסה"כ 23.5% נכות רפואית.
עוד הוסיף, כי יש מקום להפעלת תקנה 15 שכן מסלול הכשרתו של התובע וכישוריו הטבעיים מופנים לכיוון עבודה פיסית ויש לקחת זאת בחשבון – ללא שציין כמה.
ד"ר אופנהיים לא נחקר אודות חוות דעתו.
התובע אף צירף לתצהירו (ת/1) חוו"ד נוספת מטעמו של ד"ר משה לוטם, הקובע כי בגין האגודל יש לקבוע 12% נכות וביתר שתי האצבעות קבע נכות זהה לד"ר אופנהיים, ובסה"כ – 20.6% נכות. חווה"ד נמסרה ביום 25.10.00.
ד"ר לוטם מדגיש, כי הפגיעה באגודל גרמה לנכות תפקודית מסוימת בשל בעיות בתחושה.
3.
הנתבעת מצידה צירפה חוו"ד של ד"ר ולנטין ז'יטלני, מומחה באורתופדיה, שנמסרה ביום 9.1.07. לפיה לתובע 5% נכות בשל קטיעת גליל סופי לאצבע

ii
; 5% נכות בשל קטיעת גליל סופי של אצבע
iii
, ו-5% נכות לפי סעיף 75(1) בין א' ל-ב' בשל צלקת ושינוי הגליל הסופי באגודל, ולכן בסה"כ – 14.25% נכות.
4.
כאן המקום לציין, כי הצדדים הסכימו להגיש חוו"ד מטעמם, כאשר כל צד יטען לשיעור הנכות הרפואית, כפי מיטב הבנתו (ר' ההסכמה מיום 6.3.08 בעמ' 9 לפרוטוקול).
בסיכומיו עותר ב"כ התובע להכרה במלוא הנכות הרפואית, כפי קביעת המומחה מטעמו ד"ר אופנהיים, תוך עיגול שיעור הנכות ל-24%.
הנתבעת 2 מצידה מבקשת להעדיף את חוו"ד של ד"ר ז'טלני, בהיותו מומחה לכף יד ושימש כמנהל היחידה לכירורגיה של היד בביה"ח וולפסון, בעוד שד"ר אופנהיים הינו אורתופד כללי. מעבר לכך, חוו"ד של ד"ר ז'טלני נמסרה כ-8 שנים לאחר חוו"ד של ד"ר אופנהיים, מה גם שהתובע לא ביקש להגיש חוו"ד מעודכנת מטעמו ולכן למעשה הינו מסכים לחוו"ד של מומחה הנתבעת 2.
בחינת שלוש חווה"ד מלמדת, כי קיימת מחלוקת ביחס לבוהן בלבד. היינו, ד"ר אופנהיים קובע בגינה 15% נכות בעוד שד"ר ז'טלני קובע 5% נכות ואילו ד"ר לוטם קובע 12%. מאחר ובמהלך הדיון ראיתי את ידו של התובע, ואין ספק כי קיימת לא רק פגיעה אסתטית באגודלו, אלא גם חסר ברקמה, נדמה כי לא אחטא לאמת אם אציין, כי יש למצע הנכויות בין שלושת המומחים ולקבוע כי נכות זו עולה כדי 11% רפואית, ולפיכך נכותו הרפואית המשוקללת של התובע עומדת על 19.67% ובמעוגל על 20%.

הנכות התפקודית
5.
גם בעניין זה נחלקו הצדדים. התובע ביקש לראות בנכות הרפואית לפחות את זו התפקודית – היינו כדי 24%.
הנתבעת 2 מצידה, מציינת כי הנכות התפקודית אינה יכולה לעלות על זו האורתופדית – להבדיל מהאסתטית – היינו 9.75% בגין הקטיעה בשתי האצבעות.
הנתבעת 2 הוסיפה, כי בפועל הנכות התפקודית נמוכה מזו הרפואית, וזאת לאחר שביצעה חקירה במהלכה צולם התובע מתפקד, כטענת הנתבעת 2, ללא מגבלה, כמוכר בחנות פלאפל. מעבר לכך ציינה, כי התובע בחר לחיות כאדם חרדי וללמוד תורה, ואף שוחרר משרות צבאי בשל כך.
עוד ציינה הנתבעת 2, כי לתובע בעיות נפשיות שאף חייבו אישפוזו בביה"ח לחולי נפש שלוותא, כאשר מצב נפשי זה אין מקורו בתאונה.
6.
לאחר שבחנתי לעומקה את קלטת החקירה, לא יכולתי להתרשם כי התובע נעדר בעיה תפקודית לחלוטין, ובה בעת, לא יכולתי להתרשם ממצב ולפיו הנכות הרפואית זהה לנכות התפקודית. מאחר וכך, ולאחר ששקללתי הבעיות שמעלה התובע מחד בתצהירו, ולפיהן לאחר התאונה החל מתנתק מבני אדם ואף חזר בתשובה תוך קבלת טיפול פסיכולוגי, כשהכול מבחינתו קשור לתאונה, וכן צוין בתצהיר אימו (ת/2) כי קשה לתובע לאחוז כוס, הוא מתקשה בכתיבה, וכן פעולות נוספות שמתבצעות באמצעות כף היד, ואף ראיתי תמונות כף היד, ומאידך, ראיתי את התובע מתפקד באופן סביר כמוכר בחנות לפלאפל, מוכר פלאפל לאנשים ואף דואג לצורכי חנותו, כי אז סברתי ששיעור נכותו התפקודי עומד על 15%. בקביעתי זו נתתי משקל לעצם הפגיעה האורתופדית באצבעות 2 ו-3, אך גם לפגיעה באגודל שנראית לכאורה פגיעה אסתטית בלבד, אך לא בהכרח כך הם פני הדברים, שכן
מדובר בפגיעה ברקמה שפגעה גם
בתחושה ולכן מכילה גם תוכן תפקודי ולא רק רפואי.

בסיס השכר והפסדי השתכרות
7.
בתצהיר התובע (ת/1), אין דבר כדי לתמוך בבסיס שכר כלשהו לתובע. כך גם אין דבר בתצהיר האם (ת/2). בחקירתו הנגדית שנערכה בתאריך 6.3.08, מתברר כי התובע לומד בכולל בהרצליה בבית כנסת, אלא שלומד רק חלקית מאחר וצריך לפרנס לאחר שנישא ואף נולד לו בן.
התובע תיאר את שגרת יומו כך שעד לשעה 12:00 בצהריםהוא מצוי בביתו וכן לומד. משעה זו ועד 20:00 הינו בעבודה, לעיתים עד 21:00. בכוונתו בעתיד ללמוד חצי יום וחצי יום לעבוד, כאשר שכרו החודשי עומד על 2,000 -
2,500 ₪ לחודש בחנות פלאפל השייכת לדודו.
משך הזמן שהינו באותה חנות הינו כ-3 חודשים.
התובע הדגיש, כי העבודה עם היד הפגועה מפריעה לו.
מכל מקום, הינו מתגורר כיום בבית אימו שאף דואגת לו בחיים אם כי הינו "מפרנס את הבית ביכולות שלי" (עמ' 11 לפרוטוקול מ-6.3.08).
התובע הודה, כי הינו מסוגל לעשות בחנות הפלאפל הכול, אם כי במגבלה מסוימת -
איטיות – וכלשונו: "אני לא יכול להשתמש בצורה חופשית ביד. יותר מדי מוגבל" (עמ' 11, שם).
עם זאת הודה, כי מסוגל להרים שולחנות וכסאות בשתי הידיים וכן לשטוף החנות, וכי היו פעמים שנותר עד השעה 23:00 בחנות, למרות שזו אינה חנות שלו.
לגבי שיעור ההכנסות בעסק הוא עומד על 500 ₪ ליום, אם כי כבר היו ימים טובים מכך.
8.
בעת חקירתה הנגדית של אימו, התברר כי התובע אמור לקבל משכורת של כ-1,200 ₪, וכי טרם קיבל משכורת. כמו כן, האם טענה כי הינה משלמת לבעל העסק כדי שהתובע לא יפוטר, כאשר מעסיקו הינו אדם בשם דורון אהרון. לפיכך, האם למעשה משלמת את שכרו של התובע בעקיפין והיא זו שמפרנסת אותו, לרבות משלמת חשבונותיו.
עוד התברר, כי אם התובע אשפזה אותו בביה"ח לחולי נפש שלוותא, כפי הודאתה, כאשר הינו סובל מבעיות פסיכיאטריות, ואף נוטל פרוזאק.
גם האם ציינה כי קיימות תלונות על עבודה איטית של התובע (עמ' 14 שם).
9.
בסיכומיו עותר ב"כ התובע לבסיס שכר בן 3,500 ₪ לחודש כשכר מינימום, באופן שלעבר יעמוד ההפסד מגיל 18 עד ליום כתיבת הסיכומים – 4.5 שנים – במכפלת בסיס שכר זה ו-24% נכות
ובסה"כ 45,000 ₪.
ביחס לעתיד, יש לטעמו לחלק את התקופות לשניים, עד גיל 30 לפי בסיס שכר של 5,500 ₪ ו-24% נכות ובסה"כ 104,280 ₪, ומגיל 30 עד 70 – 40 שנה לפי בסיס השכר הממוצע במשק ונכות 24% ובסה"כ 522,288 ₪.
10.
הנתבעת 2 מצידה, אינה רואה כל הפסד שכר לעבר. ראש נזק זה מבחינתה לא הוכח, ואין לחייב באופן גלובאלי. ביחס לעתיד, יש להתייחס לבסיס שכר שלא יעלה על 3,500 ₪ לחודש ובהתחשב בנכות אורתופדית נמוכה. לפיכך, יש להעמיד ראש נזק זה על הסך של 25,000 ₪ באופן גלובאלי.
11.
התרשמתי, כי התובע מבקש לחלק חייו לשניים, הן ללימודי תורה והן לעבודה. בשלב זה, השילוב שבין השניים מאפשר לו עבודה מלאה של כ-8 שעות ומעלה ביום שהינה כעבודה במשרה מלאה.
האמנתי כי בסיס שכרו של התובע נכון להיום, עומד על סכומים הנעים בין 2,000 ₪ ל-2,500 ₪ לחודש, כאשר מדובר בעסק בו ההכנסה, לפני ההוצאות, עומדת על כ-15,000 ₪ לחודש,(לפי 500 ₪ ליום)
ומסכום זה יש לשלם הוצאות ושכר לבעל המקום, לפיכך סכום זה נראה סביר בעיני.
עוד אציין, כי לטעמי, יכול התובע לשפר הכנסתו אם כי מובן לי כי הינו סובל מבעיות אחרות, כפי הנראה פסיכיאטריות, שאינן קשורות לתאונה דנן, באופן שמעמיד יכולותיו באופן הנמוך מהשכר הממוצע במשק.
לפיכך סברתי כי לתקופה שעד לגיל 30, יש לערוך החשבון לעניין הפסדי השכר לפי בסיס שכר מינימום העומד על כ-4,000 ₪ כיום, ומעבר לגיל 30 על בסיס שכר של 6,000 ₪ לחודש, עד לגיל 67.
עוד אציין, כי לא מצאתי בנסיבות כל הוכחה להפסדי שכר לעבר, במיוחד כאשר התובע מציין בעצמו, כי עסק בלימודים קודם לכן, ולפיכך לא מובן כיצד התאונה השפיעה על הכנסותיו.
12.
לפיכך חישוב הפסדי השכר יערך ביחס לעתיד בלבד כדלקמן:

42,472 ₪

=
15%

x

70.7860

x

4,000 ₪

200,987 ₪

=
15%

x

0.8333

x

267.9936

x

6,000 ₪
סה"כ הפסדי השתכרות להיום = 243,459 ש"ח



עזרת זולת
13.
בנושא זה, מציין ב"כ התובע, כי המשפחה לא נזקקה לעזרה חיצונית. יחד עם זאת, אין לפטור הנתבעים מתשלום פיצוי בגין כך. לטעמו, נאלצה אם התובע להעדר מעבודתה למשך 3 חודשים לשם טיפול והשגחה על התובע, לרבות לצורך טיפולים רפואיים ושיקומיים. התובע עותר בעניין זה לעבר, לסכום של 15,000 ₪ ולעתיד לסכום של 50,000 ₪.
הנתבעת 2 מצידה, מציינת כי הפסדי שכר האם מהווים הרחבת חזית אסורה, שלא נטענה בכתב התביעה. מה גם שאלה לא הוכרו. לעניין העתיד. מדובר לטעמה בנכות מזערית שלא הוכחה גם לא על ידי אשת התובע שיכולה הייתה לשפוך על כך אור.
בכתב התביעה, מצוין כי לאם נגרמו נזקי אבדן שכר בשיעור של 10,000 ₪, אך ללא הוכחה ראויה להפסד.
14.
סביר בעיני, כי טיפול צמוד בניזוק במצבו של התובע בסמוך למועד התאונה יחייב השגחה יום יומית צמודה. זו עולה כסף. לפיכך לתקופה של 3 חודשים, סביר בעיני פיצוי בסך 9,000 ₪, נכון להיום, גם ללא הוכחת הפסד השתכרות בפועל.
15.
אשר לעתיד, ולאור קביעתי כי לתובע 15% נכות תפקודית, אין להתעלם משיעור נכות תפקודי זה, מחד, ומאידך, ניתן להבין כי התובע מסוגל לבצע דברים רבים עם ידו הפגועה, אם כי באיטיות.
במצב דברים זה, נדמה כי הדרך הנכונה לשום את נזקי התובע בראש נזק זה, הינו באופן גלובאלי, ולפיכך סכום לעתיד בן 30,000 ₪, נכון להיום, יהלום הפיצוי בגין ראש נזק זה המעמיד ההפסד החודשי בסביבות 100 ₪ לחודש, עד תוחלת חיים.

הוצאות רפואיות ונסיעות
16.
התובע מציין את הצורך בהוצאות רבות עבור תרופות שאינן בסל הבריאות, וכן הוצאות לטיפולים פסיכולוגיים ופסיכיאטרים, כמו גם הסעות לצרכים אלה ולפיכך עתר לסכום גלובאלי בן 40,000 ₪ לעבר ולעתיד.
הנתבעת 2 מצידה ציינה כי הוצאות לטיפולים פסיכולוגיים ופסיכיאטריים אינם רלבנטיים לפציעה, וביחס לעתיד לא הוכחה כל הוצאה שהיא, ולכן אין להניח כי יגרמו הוצאות גם בעתיד.
17.
כשלעצמי סברתי, כי לפחות בתקופה הסמוכה לתאונה נזקק התובע להוצאות מעבר לסל הבריאות, וכן להוצאות נסיעה לשם טיפולים רפואיים.
בהעדר תיעוד הולם, וכאשר מובן כי ההוצאות לצורכי טיפול פסיכולוגי/פסיכיאטרי אינם ממין העניין שכן אינן קשורות לתאונה באופן מוכח,, כי אז סכום גלובאלי בן 5,000 ₪ נכון להיום יהלום את הוצאות העבר.

כאב וסבל
18.
בנושא זה עותר התובע לסכום שיעמוד על שילוש הפיצוי הקבוע בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה- 1975, היינו 105,750 ₪ בעוד שהנתבעת 2 סבורה, כי יש מקום לפיצוי בשיעור של 25,000 ₪ בלבד.
בהתחשב בנכותו הרפואית של התובע, שעומדת כאמור על 20%, בעובדה שנאלץ לעבור ניתוחים ונכרתו חלקים מכף ידו וחלק מאצבעותיו עוותו ללא תקנה, ולאור גילו הצעיר והצורך להתמודד עם נכות זו עד יתרת שנותיו, סברתי כי נכון יהיה להעמיד ראש נזק זה, על הסך של 90,000 ₪ - נכון להיום.

סיכום
19.
לאור כל האמור לעיל, נזקי התובע הינם כדלקמן:
א. הפסד השתכרות לעתיד:
243,459 ₪.
ב. עזרת זולת – עבר ועתיד:
39,000 ₪.
ג. הוצאות רפואה ונסיעות:
5,000 ₪.
ד. כאב וסבל:
90,000 ₪.
סה"כ:
377,459 ₪.

מסכום זה ישאו הנתבעים ביחד ולחוד ב-2/3 היינו 251,639 ₪ כפי חלקם באחריות.
לסכום זה יתווספו הוצאות משפט שיכללו 2/3 מעלות שכ"ט מומחה התובע, כשסכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית כדין, מיום הוצאתו ועד למועד התשלום בפועל.
כמו כן, ישאו הנתבעים ביחד ולחוד באגרת המשפט בה נשא התובע, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין, מיום ההוצאה ועד למועד התשלום בפועל.
לבסוף, ישאו הנתבעים ביחד ולחוד בשכ"ט עו"ד בשיעור 20% מהסכום דלעיל, מעבר לשיעור שכה"ט בו נשאו על פי החלטת ביהמ"ש מיום 23.4.06.
זכות ערעור לביהמ"ש המחוזי, בתוך 45 ימים מיום קבלת עותק פסה"ד.
המזכירות תשלח עותק פסה"ד בדואר לצדדים.

ניתן היום, ג' בשבט, תשס"ט (28 בינואר 2009), בהעדר הצדדים.



אליהו בכר
, שופט
הקלדה: עליזה אור






א בית משפט שלום 218368/02 חזן אודי נ' בצלאל אורי, "אריה" חברה לביטוח בע"מ ואח' (פורסם ב-ֽ 28/01/2009)