פסקי דין על אמיר ניסן | פסקי דין על ג'נסיס המכללה לרפואה משלימה | פסקי דין על אבי הררי |

5121/05 תק     29/07/2005




תק 5121/05 אמיר ניסן נ' ג'נסיס המכללה לרפואה משלימה בע"מ, אבי הררי




בעניין:
1



בתי המשפט



בית משפט לתביעות קטנות ת"א
תק 005121/05


בפני
:
כב' השופטת עינת רביד


28/07/2005





בעניין
:
אמיר ניסן









תובע

נ
ג
ד


1. ג'נסיס המכללה לרפואה משלימה בע"מ

2. אבי הררי









נתבעים


פסק דין

נושא תיק זה הוא הרמת מסך כנגד הנתבע 2, וכן טענה שהנתבע 2 נהג כלפי התובע בחוסר תום לב, ברשלנות ותוך מצג שווא.
אין מחלוקת בין התובע לנתבעים, כי הנתבעת 1 חייבת לו את שכר הלימוד בגין החודשים דצמבר 04' וינואר 05'. לפיכך, זכאי התובע ל

פסק דין
כנגד הנתבעת 1. אולם, בהיות הנתבעת 1, בקשיים כלכליים, ועפ"י העדויות, אם כי לא ראיתי מסמך רשמי, הוגשה כנגד הנתבעת 1 בקשת פרוק ע"י העובדים, לא מסתפק התובע בחיובה של הנתבעת 1 ודורש את משכורתו מן הנתבע 2, מר אבי הררי
.
הנתבעת 1, ג'נסיס המכללה לרפואה משלימה בע"מ
(להלן: "המכללה"), הינה מכללה העוסקת בהוראה של נושאים הקשורים ברפואה משלימה, לרבות רפואה סינית. התובע, היה מרצה במכללה בתחום הרפואה הסינית. בנוסף לעבודתו כמרצה, התובע משמש כמטפל.
התובע עבד אצל הנתבעת 4 שנים במסגרת הסכם חוזי ותשלומו ניתן לו תמורת קבלות. בכל שנה נחתם הסכם חדש בין התובע לנתבעת. ביום 3.8.04, נחתם הסכם בין התובע לבין המכללה. על פי ההסכם, צריך היה התובע ללמד במכללה בשנת הלימודים המתחילה ביום 17.10.04 וסיומה ביום 31.7.05. כמו כן היה התובע מחוייב שלא לעבוד או להרצות במוסד אחר, העוסק בלימודי רפואה משלימה וזאת כל תקופת ההסכם (ר' סעיף 7.2 להסכם). סעיף זה נקרא לפי הצדדים: "סעיף הבלעדיות".
אין מחלוקת, כי התובע החל ללמד במכללה במועד תחילת השנה, וקיבל את משכורות חודשים אוקטובר ונובמבר, אולם התובע לא קיבל את שכר החודשים דצמבר 04' וינואר 05', למרות שעבד בחודשים אלה במכללה. משכורות חודשים אלה, לא שולמו, עפ"י העדויות שהובאו בפני
, גם לעובדים רבים אחרים של המכללה ולמרצים נוספים וזאת בשל קשיים כלכלים אליהם נקלעה המכללה, אשר כתוצאה מהם הופסקה פעילות המכללה ופעילותה הועברה לסמינר הקבוצים.
על מנת להוכיח, שמר הררי צריך לשאת בחובות המכללה, כאשר אין מחלוקת שמר הררי לא חתום באופן אישי על ההסכם שבין התובע למכללה, הציג התובע את תמצית רישום מרשם החברות ואף הביא עדים שמהם אוכל להסיק, כי מן הראוי לבצע "הרמת מסך". עוד העיד התובע כי סמך על מצג שהציג לו מר הררי, לפני חתימתו על ההסכם עם המכללה ולפיה מצבה של המכללה טוב וכי התובע שכנע אותו לחתום על ההסכם, למרות ספקותיו באשר למצבה הכלכלי של המכללה. עוד טען התובע כי היה על מר הררי לשחרר אותו מסעיף הבלעדיות בשלב שבו היה ברור שהמכללה לא תעמוד בהתחייבויותיה.

הרמת מסך


על פי תמצית רשם החברות, מר הררי הוא בעל כ-97% מן המניות במכללה, כאשר כ-3% מוחזקים בידי אחד, מר אהוד נבות. עפ"י רשם החברות, מנהלי החברה הם מר הררי ומר נבות הנ"ל. עוד הציג התובע

פסק דין
שניתן בתיק תביעות קטנות 7611/04 ובו תבע סטודנט בשם ליאור נשיא, את המכללה ומר הררי ושני הנתבעים חוייבו כאחד, בהחזר שכר הלימוד לסטודנט. התובע העיד כי הנתבע שכנע אותו בדבר מצבה הטוב של המכללה לפני שחתם על ההסכם.
העד מטעם התובע, מר יובל טורג'מן, שימש כסמנכ"ל שיווק במכללה מיוני 03' ועד אוקטובר 04'. עפ"י עדותו ולמיטב ידיעתו, בתחילת 04' החלו קשיים כלכלים, בעקבות סכסוכים בין שני השותפים מר הררי ושותף אחר בשם איציק, שעזב את המכללה במהלך שנת 04'. מעדותו של מר טורג'מן עלה, שבאוגוסט 04', כאשר נחתם ההסכם עם התובע, עדיין אי אפשר היה לדעת מה יהיה מצב המכללה, במהלך שנת הלימודים הקרובה. אוגוסט 04' היא תקופה שבה עדיין קולטים סטודנטים, כאשר תהליך הקליטה נמשך ממאי עד אוקטובר ולכן חודש אוגוסט הינו שלב מוקדם, מכדי לקבוע מה יהיה מצבה הכלכלי של המכללה בשנה הבאה. מר טורג'מן אף הביא דוגמא ולפיה גם בשנה הקודמת היתה הרשמה מועטה בחודש אוגוסט, אך עד סיום ההרשמה באוקטובר, נרשמה כמות גדולה של סטודנטים ואפילו כמות שיא. כדברי מר טורג'מן "לא היו סימנים מובהקים" לכך שבמהלך השנה תהיה בעיה לשלם משכורות, כאשר נחתם ההסכם באוגוסט 04'. לעומת זאת, באוקטובר 04', לדעת מר טורג'מן, כאשר ההרשמה הסתיימה, צריך היה להיות ברור למר הררי, שקיימת בעיה עם תזרים המזומנים. מר טורג'מן ציין גם, שלו היה עומד במקום מר הררי, הרי שבאוקטובר, כאשר היה ברור, לדעתו, שהמכללה תזדקק למשקיע חיצוני כדי לשרוד, צריך היה לשחרר כמה מרצים מן הבלעדיות.
עד נוסף של התובע, היה מר בועז הופמן, מרצה גם הוא במכללה, אשר סיפר, שנחתם עמו הסכם בחודש ספטמבר או אוקטובר 04' וגם לו לא שולם שכר בגין אותם חודשים.
עדה נוספת של התובע, גב' דורית פרנס, היתה סטודנטית וחברה בועד הסטודנטים במכללה. הגב' פרנס העידה כי היא, ביחד עם כ-8 אנשים נוספים, שילמו במאי 04' עבור שתי שנות לימודים, בסכום אחד מזומן של 28,000 ₪. בפועל, למדה גב' פרנס במכללה חצי שנה ושאר הסכום, מבחינתה, ירד לטמיון, משום שלמרות שהוצע לה לעבור לסמינר הקבוצים, העידה, שאכזבתה ממר הררי ודרך התנהלותו, גרמה לה לעבור למכללה אחרת, אשר הסכימה לקבל אותה ללא תשלום עד סוף השנה. הגב' פרנס העידה על איומים ששמעה מפי התובע ועל לחצים שהופעלו על הסטודנטים ועל התנהלות כוחנית, לטענתה, של מר הררי.
עד אחרון של התובע, היה מר ליאור נשיא, שהיה סטודנט במכללה וכאמור תבע וקיבל

פסק דין
כנגד הנתבעים, אשר מר הררי, אישית, חוייב להחזיר לו את שכר הלימוד ולא רק המכללה.

הנתבע העיד, כי לא היה המנהל היחיד בחברה וכי רוב הזמן היו 3 מנהלים. הנתבע העיד גם שבחודש אוגוסט, כאשר נחתם ההסכם היתה זו עדיין תקופת ההרשמה ולא ניתן היה לדעת מה יהיה מצב ההרשמה הסופי. כמו כן, הקושי הכלכלי המשמעותי היה בחודש מאי 04', כאשר נפרדו השותפים והיתה גם בעייה של זהות מורשי החתימה בבנק, ובמהלך אוגוסט הבעיות עם הבנק כבר נפתרו, והמשכורות של יולי ואוגוסט שולמו כסידרן וכן כל התשלומים האחרים. מר הררי העיד כי בחודש ינואר 05', לא קיבלה המכללה אישור לחרוג מהאשראי שהיה לה בבנק ולכן נעצרה פעולת העברה של משכורות דצמבר 04'. מר הררי, כאמור, הכחיש, שתיפקד כמנהל יחיד ובגירסתו זו תמכו מזכירת הסטודנטים, גב' אלינור ינאי, וגב' מזי טהרני, שגם כן עבדה בתפקידים שונים במכללה. גב' מזי טהרני, שאף היתה מעורבת בנושאים הכספיים העידה, כי הבעיה בשנת הלימודים 2005 היתה, שמספר הסטודנטים, שבסופו של דבר נרשמו, היה קטן מן המצופה, וכי דוקא באוגוסט גוייסו עובדים נוספים ואף נפתח סניף חדש בירושלים, מתוך הנחה שיהיה מספר גדול של סטודנטים. בפועל, הגיעו פחות סטודנטים מן הצפוי, ולכן כשהתבררה התמונה, הבנק לא הסכים להמשיך את האשראי ולכן לא שולמו שתי המשכורות.
סעיף 6(ב) לחוק החברות, תשנ"ט-1999, קובע כי: "רשאי ביהמ"ש להרים את מסך ההתאגדות אם התקיים לכך תנאי הקבוע בחיקוק או אם בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, או אם התקיימו התנאים הקבועים בסעיף קטן ג'".
סעיף 6(ג) לחוק החברות, קובע כי: "ביהמ"ש הדן בהליך נגד חברה רשאי, במקרים חריגים ומטעמים מיוחדים להרים את מסך ההתאגדות בהתקיים אחד מאלה: 1. השימוש באשיותה המשפטית הנפרדת של החברה, נועד לסכל כוונתו של כל דין או להונות או לקפח אדם. 2. בנסיבות הענין, צודק ונכון לעשות כן, בשים לב לכך שהיה יסוד סביר להניח כי ניהול עסקי החברה לא היה לטובת החברה וכן היה בו משום נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה".

ברע"א 8144/04 בודקר נ' בשקירוב, דן ביהמ"ש העליון, מפי כב' השופט רובינשטיין, בערעור על

פסק דין
של ביהמ"ש לתביעות קטנות בענין הרמת מסך. ראשית, קובע כב' השופט רובינשטיין, שבמקרים המתאימים ניתן לדון בסוגית הרמת מסך גם בתביעות קטנות. נראה לי כי מקרה זה בשל הסכום הנמוך, שבו מדובר ראוי הוא לדיון בתביעות קטנות ולא היה צורך להפנות את התובע לביהמ"ש השלום, שהוא הליך ארוך ויקר יותר. אשר לנסיבות הרמת המסך באותו תיק, הרי שבימ"ש לתביעות קטנות קיבל את התביעה בחלקה, תוך שהפחית 30% מהסכום שנקבע בגין העיסקה, וזאת בגלל מחדלים מסוימים של התובעת. בפסק הדין נקבע, שלחברה באותו מקרה היו קשיים כלכלים מעת היווסדה ולמרות זאת התקשרה בעסקאות קרדיט ותוך המחאת זכות וחיוב כרטיסי האשראי לצד ג', דבר שאינו מאפשר ביטול החיוב, ולכן יוחסה אחריות אישית בין השאר, גם לנתבע. בסיכומו של דבר, נקבע כי ניהול עסקיה של החברה וקשיי נזילות, תוך נטילת התחייבויות שלא יכלה לעמוד בהם והמחאת זכות, תוך ניסיון לחמוק מאחריות אישית, בהתבסס על עקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה, מצדיק הרמת המסך ובעל המניות חוייב ב- 70% מסכום העסקה.



נסיבות תיק זה, לעומת זאת, אינן מצדיקות הרמת מסך. למכללה בשנה קודמת לא היו בעיות כלכליות ומספר הסטודנטים הספיק למימון פעילותה והמשכורות. לכן, אין לומר כי המכללה נוהלה בקשיים כלכלים מלכתחילה. אין גם לומר, כי מר הררי ביקש להונות או לקפח את התובע, כאשר חתם עמו על ההסכם. מן העדויות, ובעיקר מעדותו של מר תורג'מן ומעדותה של הגב' מזי טהרני, עלה שבחודש אוגוסט אי אפשר היה לקבוע, בוודאי לא בוודאות, כי צפויה שנה בעייתית מבחינה כלכלית. היה זה באמצע תקופת הקליטה של הסטודנטים ולכן לא היתה בפעילותו של מר ההרי, כאשר חתם בשם המכללה על ההסכם עם התובע כדי להונות או לקפח את התובע.
כמו כן, לא עלה, כי מר הררי, ניהל את עסקי המכללה שלא לטובתה או תוך נטילת סיכון בלתי סביר, באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה. מן העדויות עולה כי נעשו מאמצים לגייס סטודנטים לרבות פרסומים, כנסים ושאר פעילויות, אולם בפועל, לא באה כמות הסטודנטים המצופה. מכאן, שכפי שקורה לחברות, הרי שגם ההתנהלות הנכונה אינה מבטיחה הצלחה כלכלית ולכן אין מקום לקבוע כי מר הררי פעל באופן המחייב הרמת מסך וקביעה כי הוא חייב בחובות המכללה.

מן העדויות עולה, כי מספר סטודנטים, לכל היותר 8, שילמו סכום נכבד בחודש מאי 04' מראש, בעבור שנת לימודים אחת או שתיים. (במקרה של שתי שנות לימודים, מדובר כאמור בסכום של 28,000 ₪). לא השתכנעתי, ולא הוכח לי, כי נעשה שימוש לרעה ע"י מר הררי, בכסף זה, כגון שהוא נלקח לכיסו, או לא שימש לפרעון חובות החברה או לניהול עסקיה. עצם העובדה שקבוצה קטנה של סטודנטים שילמה סכום ניכר במאי, מן הסתם הקלה על תזרים המזומנים ואפשרה למכללה להמשיך גם בתקופה הקשה עד לסיום חודשי ההרשמה, שהיא התקופה שבה אין כניסת מזומנים בדרך כלל למכללה, אולם אין בעצם העובדה שהיו תשלומים כאלה ולאחר 7 חודשים המכללה לא יכלה לשלם את חובותיה, כדי להעיד בהכרח שמר הררי נהג בהם שלא כדין ויש לבצע הרמת מסך כנגדו.

מחוייבות אישית, פעילות בחוסר תום לב, ברשלנות, מצג שווא

עילה נפרדת של התובע היא, שפעילותו של מר הררי יצרה כלפיו מחוייבות אישית, הן משום שהתחייב כלפיו באופן אישי והן משום שפעל בחוסר תום לב, ברשלנות, במצג שווא.
לענין ההתחייבות האישית, אני מקבלת את עדותו של מר הררי, כי מעולם לא התחייב אישית כלפי התובע לתשלום משכורתו, כפי שלא התחייב לתשלום כלפי מרצים אחרים. כמובן, שלו היה התובע רוצה בהתחייבות אישית שכזו, היה עליו להחתים את מר הררי או את המנהל האחר על החוזה כערבים אישית, אולם דבר זה לא נעשה. מן הראוי לציין כי לתובע היו, לפי דבריו, חששות באשר לחוסנה הכלכלי של המכללה ובכל זאת לא עמד על כך שיקבל ערבות אישית והסכים להתקשר עם המכללה למרות סעיף הבלעדיות. לפיכך, אני קובעת כי מר הררי לא התחייב התחייבות אישית בעל פה כלפי התובע לתשלום משכורותיו.
אשר לפסק הדין בענין נשיא ליאור – מר הררי הסביר, כי התייצב לתביעה בבית המשפט לתביעות קטנות ללא יעוץ משפטי ולכן לקח על עצמו את האחריות לתביעה זו, אולם לאחר שהתייעץ עם עו"ד הבין, כי הוא אינו אחראי אישית לתשלום משכורות של הסכמים שעשתה המכללה עם מרצים ולכל חובותיה של המכללה.
אשר לטענה כי מר הררי יצר מצג השווא כלפי התובע, הרי שבאוגוסט, ברור היה לכל, כי מצב הדברים עדיין אינו ברור וכי יש להמתין עד סוף ההרשמה בחודש אוקטובר, כדי לדעת כיצד תסתיים ההרשמה. מכאן, שאין לייחס כל מצג שווא למר הררי בחודש אוגוסט 04'.
אשר לתום הלב, הרי נראה לי שבמקרה זה, שבו מדובר במרצה שהרצה באותו מוסד 4 שנים, היה מרצה בעל היקף שעות רב ביותר ומוערך ע"י תלמידיו, יש משום התממות בהעלאת הטענה שמר הררי נהג בחוסר תום לב, כאשר חתם בשם המכללה על ההסכם. התובע, הכיר היטב את המכללה, הכיר את הליכי ההרשמה וצריך היה להיות מודע לסיכון שקיים, היה והמכללה לא תצליח לגייס מספיק סטודנטים. סיכון שקיים בכל מכללה, בכל שנת לימודים.
בשל נימוקים אלה אני דוחה גם את טענת הרשלנות.

סעיף הבלעדיות

הנושא היחיד לגביו אני מתלבטת, באשר להטלת אחריות על מר הררי, הוא בשל כך שלא שחרר את התובע מסעיף הבלעדיות במהלך חודש אוקטובר. בחודש זה האינטרס של מר הררי והמכללה מתנגש באינטרס של התובע בענין הבלעדיות.
בחודש אוקטובר, כבר היה ברור שתהיה בעיה של תזרים בלא משקיע חיצוני בשל מיעוט הסטודנטים, כפי שהעיד מר טורג'מן.
האם בשלב זה היה צריך מר הררי כמנהל במכללה לשחרר את התובע מסעיף הבלעדיות, על מנת שיוכל לנסות למצוא לעצמו מקום אחר והאם נהג ברשלנות או בחוסר תום לב כאשר לא שחרר אותו?
לדעתי, אין לבוא למר הררי בטענות על כך שבאוקטובר 04' לא שחרר את התובע מסעיף הבלעדיות. שחרור מסעיף הבלעדיות, יכול היה ליצור תגובת שרשרת של בריחת מרצים מן המכללה, דבר שהיה פוגע בסיכויי ההשרדות של כל המכללה. מר הררי כמנהל צריך היה להביא בחשבון גם תוצאה כזו שהיתה גורמת נזק בלתי הפיך אולי למכללה וממילא גם לתובע, שהיה מאבד בוודאות את מקום העבודה. יש לציין שמר הררי עשה מאמצים, אשר נשאו פרי, לאפשר המשך של פעילות המכללה במסגרת סמינר הקבוצים, כך שהסטודנטים ימשיכו ללמוד ולא יפסידו את שנת הלימודים, וחלק מן המרצים אף נקלטו במקום העבודה החדש. הואיל ובאותה תקופה ובתקופה הסמוכה לה, פעל מר הררי כל הזמן למציאת הסדר, הרי ששחרור המרצים היה מותיר את המכללה מול שוקת שבורה ובכך למעשה סותם את הגולל על האפשרות להמשיך את שנת הלימודים בצורה זו או אחרת.
לא זו אף זו, שהטלת אחריות אישית על מר הררי בהקשר זה, כמוה כהרמת מסך עקיפה. משקבעתי שאינני מוצאת שמר הררי התנהג באופן, שכוונתו להונות או לקפח את התובע, ולא קיימות נסיבות אחרות המצדיקות הרמת מסך, הרי שאין מקום לראות בו אחראי אישית לאי שחרור מסעיף בהסכם עם המכללה, כאשר המוסמכת לשחרר מסעיף זה היא המכללה עצמה.

סוף דבר
מכל האמור לעיל, עולה, שאני מוצאת שיש לדחות את התביעה כנגד מר הררי ולקבל את התביעה כנגד המכללה.
לפיכך, אני קובעת כי המכללה, הנתבעת 1, תשלם לתובע את סכום תביעתו העומד על סך של 17,287 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת כתב התביעה ועד למועד התשלום בפועל. לסכום זה יתווספו הוצאות משפט בסכום של 500 ₪.

כמו כן, אני קובעת כי התביעה כנגד הנתבע 2, אבי הררי
– נדחית.

בנסיבות אלה, אינני קובעת הוצאות לטובת מר הררי.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום מיום המצאת פסק הדין.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתן היום כ"ה בתמוז, תשס"ה (29 ביולי 2005) בהיעדר הצדדים

רביד עינת, שופטת
















תק בית משפט לתביעות קטנות 5121/05 אמיר ניסן נ' ג'נסיס המכללה לרפואה משלימה בע"מ, אבי הררי (פורסם ב-ֽ 29/07/2005)