פסקי דין על יוגב משה | פסקי דין על מדינת ישראל -פרקליטות מחוז ת"א | פסקי דין על ידיעות אחרונות | פסקי דין על רונן טל |

154213/06 בשא     11/04/2006




בשא 154213/06 יוגב משה נ' מדינת ישראל -פרקליטות מחוז ת"א, ידיעות אחרונות בע"מ, רונן טל




בעניין:

1



בתי המשפט

בית משפט השלום תל אביב-יפו
בשא154213/06

בפני
:
כב' הרשמת עפרון אראלה
תאריך:

11/04/2006





בעניין:
יוגב משה






מבקש


נ
ג
ד




1. מדינת ישראל -פרקליטות מחוז ת"א
2. ידיעות אחרונות בע"מ

3. רונן טל






משיבים

החלטה

1.
זוהי בקשה לפטור מאגרה. המבקש הגיש תביעה כנגד משיבים 2ו-3 בסכום של 300,000 ₪ בעילת נזיקין, פיצוייים בגין לשון הרע, פגיעה בפרטיות וצו עשה.
בתביעה מפרט המבקש את מסכת העובדות כדלקמן:
הוא יליד 1934, ניצול שואה , עלה לישראל לפני קום המדינה והיה פעיל בזרועות הבטחון. בשנים האחרונות, התגורר המבקש עם משפחתו בגוש קטיף ונאלץ לעזוב שם במהלך ההתנתקות בחודש אוגוסט 2005.

2.
לטענת המבקש, הוא התבקש ,על ידי בנו של חבר ותיק לעשות טובה אישית ולהסיע את רכבו של הנ"ל , ממוסך בו נמצא, לישוב יתיר הנמצא לא רחוק מגוש קטיף. במחסום בכניסה לגוש, הוא עוכב על ידי המשטרה בטענה, כי מדובר ברכב גנוב. לאחר בירור קצר
הוא שוחרר מתחנת המשטרה. למחרת יום הארוע, התפרסמה כתבה על ידי משיב מס' 3 בעתון של המשיבה 2 , תחת הכותרת "גנב המכוניות: ניצול שואה בן 71". פורסמה גם תמונתו, אומנם,תווי פניו טושטשו ושמו אינו מופיע בכתבה, אולם , יש בכתבה פרטים אשר מביאים לזיהויו המוחלט בקרב בני משפיחתו ומכריו , ובכך נפגעה פרטיותו ונגרמו לו, לטענתו , נזקים משמעותיים.

3.
לטענת המבקש, מדובר בכתבה שיקרית המוציאה לשון הרע , משפילה ומבזה אותו ולא יכולה לעמוד למשיבים 2ו-3 כל טענה של אינטרס ציבורי או דיווח אמת. הכתבה מציגה את הדברים כאילו מדובר ב'עובדות' , אולם האמור בה הוא שקרי ואינו נכון ומתקיימת בפרסום הכתבה עוולת לשון הרע על שני יסודותיה: לשון הרע ופרסום , כאמור בסעיף 1 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה – 1965. (להלן- החוק).
לטענת המבקש, קיימת בכתבה פגיעה בפרטיותו , בהתאם לסעיפים 2(4),(6) (10) לחוק הגנת הפרטיות התשמ"א- 1981.
למשיבה 2 קיימת אחריות שילוחית למעשי משיב 3 ,

4.
המבקש טוען לנזקים לשמו הטוב , פגיעה בכבודו ועוגמת נפש. אשתו מזה 50 שנה הודיעה לו כי אינה מוכנה להמשיך ולחיות אתו מאחר והוא 'מנהל חיים כפולים' , חבריו הקרובים ניתקו עמו כל מגע , מזכירות הישוב הודיעה לו כי עליו לעזוב באופן מיידי את ביתו ומקום מגוריו . לפיכך, לנוכח ההתנתקות, בה פונה מביתו לראשונה, מצא עצמו שוב מפונה מביתו בשנית. המבקש דורש פיצוי, בסך של 50,000 ₪ ללא צורך בהוכחת נזק כאמור בסעיף 7 א' (ב) לחוק ועוד 50,000 ₪ בהתאם לסעיף 7 א' (ג) מאחר והפרסום נעשה בחוסר תום לב.

5.
בבקשה לפטור מאגרה מפרט המבקש את יכולתו הכלכלית. הוא גמלאי ומקבל גמלה מקרן מבטחים בסכום של 700 ₪ , אולם בשל עיקול שהוטל , מעוקל מסכום זה סך של 139 ₪ מדי חודש.הוא מקבל קצבת זקנה בסך 1,392 ₪. הוא אדם חולה, עבר ניתוחי מעקפים ועליו לקחת מדי יום תרופות רבות. המוסד לביטוח לאומי קבע לו נכות צמיתה של 74% ונכות רפואית של 88%. יש למבקש חובות גדולים המסתכמים בלמעלה ממליון ₪, לפיכך הוא נמצא בהליך של פשיטת רגל ומונה לו עו"ד על ידי הסיוע המשפטי. אין למבקש פנקס שיקים, אין לו כרטיסי אשראי ויתרת חשבון הבנק הינה בסך 54 ₪ ליום 23.1.06. אין למבקש בני משפחה מהם יוכל ללוות את סכום האגרה, בנו מובטל ויתר בני המשפחה התנערו ממנו בעקבות פרסום הכתבה.

6.
המשיבה 1 מסכימה לפטור מאגרה ובתנאי , כי במידה ויזכה בתביעתו יחוייבו המשיבים 2 ו-3 בתשלום האגרה החלה על ההליך וזאת לפי סעיף 13(ט) לתקנות בית המשפט (אגרות).

7.
המשיבים 2ו-3 טוענים בתגובתם, כי סכום התביעה הוא גבוה ואינו עומד בקנה אחר עם העובדות הנטענות. , תקרת הפיצוי הינה 50,000 ₪ על פי החוק . נזקים נוספים הנטענים אינם מוכחים ובכל מקרה מדובר בפיצוי חלופי ולא מצטבר .
שמו של המבקש לא פורסם בכתבה, אף לא ניתן לזהות אותו על פי התמונה שפורסמה.
בנוסף, הבקשה מלאה סתירות וחסרת יסוד ותום לב. לא ברור האם הוא מיוצג על עו"ד מטעם הסנגוריה הציבורית. המבקש התייחס ליתרה שיש לו בחשבון בבנק הדואר, בעוד שהוא אינו מפרט את החשבון הנוסף שיש לו בבנק לאומי, אליו מועברת הגימלה מקרן מבטחים.
בנוסף מציין המבקש כי הוא משלם חובות עבר, אם כך יש לו יכולת כלכלית לפרוע חובות אלה. המבקש לא פרט אל מי פנה בכדי לגייס את סכום האגרה, למעט בנו שהוא מובטל. נפסק כבר בעבר, כי ייצוג משפטי מצביע על יכולת כלכלית. לחלופין, המשיבים 2+3 אינם מתנגדים לפטור מאגרה בסכום של 50,000 ₪ בלבד.
8.
מ ס ק נ ו ת
בקשה לפטור מאגרה נשענת על שני אדנים – ראה תקנה 13 לתקנות בית משפט (אגרות) תשמ"ח 1987.
"(א) בעל דין שבעת שמוטל עליו לשלם אגרה, טוען שאין ביכולתו לשלם אגרה, יצרף לכתב העיקרי בקשה לפטור מתשלום האגרה, ותצהיר שבו יפרט את רכושו רכוש בן זוגו והוריו אם המבקש סמוך על שולחנם ומקורות הכנסתו בששת החודשים שקדמו לתאריך הבקשה.
(ב) הוגשה בקשה לפטור מתשלום אגרה וראה בית משפט שאין ביכולתו של המבקש לשלם האגרה ותעודה של לשכת סיוע משפטי תשמש ראיה על כך ונראה לבית המשפט שההליך מגלה עילה".
שני האדנים הינם:
א. אי יכולת כלכלית מוכחת.
ב. ההליך מגלה עילה.
תחילה נבחן את האדן הראשון והוא אי יכולת כלכלית מוכחת.

המבקש לא פרט את מלוא יכולתו הכלכלית
ולו בשל כך יש לדחות את תביעתו. על המבקש לפרוש בפני
בית המשפט תשתית מלאה ומדוייקת לגבי יכולתו הכלכלית.
כידוע נטל ההוכחה בדבר חוסר יכולת כלכלי מוטלת על המבקש. לשם כך עליו "לפרוש תמונה מלאה על מצבו הכלכלי... בקשה המוגשת בלא פרטים מלאים ומהימנים אינה מעמידה את התשתית הראייתית הדרושה כדי לדון בבקשה ודינה להדחות מטעם זה בלבד".

ראה בש"א 128/89 חיים מצא נ' ציפורה מצא דינים עליון כרך יב 516.


9.
המבקש לא פרט היכן הוא מתגורר כיום. כמה ילדים יש לו , למעט בנו המובטל, מה מעשיהם, האם הבן הנ"ל עדיין מובטל. המבקש לא פרט האם הוא מתגורר עדיין עם אשתו . היכן היא מתגוררת עתה. האם היא עובדת. האם הוא קיבל פיצוי בגין ההתנתקות. חסרים פרטים רבים וניתן לומר כי רב הנסתר על הנגלה.

10.
לענין עילת התביעה- המבקש מודה כי הוא עוכב בכניסה לגוש קטיף , על ידי רכב משטרה בטענה כי מדובר ברכב גנוב. נערכה למבקש חקירה ראשונית, בה הוא הכחיש את טענות המשטרה.
אלה הן אף העובדות המובאות בכתבה: במשטרה התקבלה הודעה בקשר המשטרתי, על גניבה מכונית מסויג "רנו" מקריית הממשלה בבאר שבע- לפיכך הוקם מחסום באיזור מיתר . עד כאן העובדות תואמות את האמור בכתב התביעה. עוד מופיע בכתבה כך: " ..אך מבט לתא הנהג לא הותיר כמעט ספק: מתג ההתנעה השבור והחוטים הקרועים לצידו העידו כי המכונית נפרצה" המבקש אינו מתמודד עם העובדות המופיעות בכתבה. בתצהיר שצורף לכתב התביעה מפרט המבקש, כי בנו של אחד קליין אברהם שהיה רס"ר מחנה אצלו, כאשר היה מפקד האוגדה ביקש ממנו להעביר את הרכב לישוב יתיר. לא ברור מדוע פנו דוקא אל המבקש, שהינו בן 71, סובל מבריאות לקויה, דוקא הוא זה שצריך להעביר רכב מבאר שבע לאיזור גוש קטיף. כיצד הוא הגיע לבאר שבע, מיהו אותו בן של החבר, מדוע הוא בעצמו לא העביר את הרכב, מאיזה מוסך הוא לקח את הרכב.(לטענת המבקש , היה הרכב במוסך). כל הפרטים הללו יתבררו, מן הסתם , במהלך המשפט, אולם ניתן לומר, כבר עתה,
כי סימני שאלה רבים מתעוררים למקרא מסכת עובדות זו.
המבקש עצמו כותב בתצהירו "..קצין חקירות בשם נתי הגיע אלי לחדר הבקירות (כך!) שקצין בשם ליאור וטען שאני גנב שקרן גונב מכוניות וחבל שלא חיסלו אותך לפני 60 שנה באירופה"
זה מה שנאמר לו במשטרה, על ידי קצין משטרה. בכתבה הדברים מופיעים באופן מתון,כדלקמן: "החוקרים סבורים כי הוא פרץ למכונית ותיכנן להעביר אותה ליהודה ושומרון לצורך מכירתה . במשטרה אומרים כי בעבר הוא כבר נחקר בחשד למעורבות בגניבת כלי רכב לאזור עזה, וכי בעקבות כך נפתחו נגדו עשרות תיקים, וכולם נסגרו" המבקש אינו מתייחס לדברים אלה המופיעים בכתבה .
אכן כותרת הכתבה היא "גנב המכוניות: ניצול שואה בן 71". כאשר לא מתפרסם שמו של המבקש ותמונתו טושטשה.

11.
המבקש תובע סך של 50,000 ₪ ללא הוכחת נזק בהתאם לחוק וסכום נוסף של 50,000 ₪ בהתאם לסעיף7 א (ג) לחוק. אולם בכותרת כתב התביעה, מופיע סכום התביעה: 300,000 ₪.

12.
המשיבים 2 ו- 3 אינם מתנגדים לפטור מאגרה בסכום של 50,000 ₪ , לנוכח הסכמתם, אני מאשרת פטור מאגרה בסכום של 50,000 ₪ בלבד. אם יזכה המבקש בתביעתו , בסכום זה, ישאו המשיבים 2 ו- 3 בסכום האגרה כאמור בתקנה 13 (ט) לתקנות.
לגבי יתרת התביעה, על המבקש לשאת בתשלום האגרה בתוך 30 ימים, שאם לא כן, תעמוד התביעה על סך של 50,000 ₪ בלבד.
אין צו להוצאות.

המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום (11 באפריל 2006) בהעדר הצדדים



א.עפרון, רשמת








בשא בית משפט שלום 154213/06 יוגב משה נ' מדינת ישראל -פרקליטות מחוז ת"א, ידיעות אחרונות בע"מ, רונן טל (פורסם ב-ֽ 11/04/2006)