פסקי דין על הראל שמואל | פסקי דין על אסרף עיישה | פסקי דין על אסרף דוד |

3118/07 תק     20/08/2007




תק 3118/07 הראל שמואל נ' אסרף עיישה, אסרף דוד




בעניין:
1



בתי המשפט



בית משפט לתביעות קטנות ירושלים
תק 003118/07

תק 3118.1/07


בפני
:
כב' השופטת מרים ליפשיץ-פריבס
תאריך:
21/08/2007





בעניין
:
הראל שמואל








תובע
והנתבע שכנגד

נ
ג
ד


1. אסרף עיישה

2. אסרף דוד







נתבעים
והתובעים שכנגד

פסק דין

התביעה, הוגשה ע"י התובע כנגד הנתבעים,בגין נזקים אשר הוא טוען ,שנגרמו לו על ידי הנתבעת 1
(להלן- "הנתבעת") , אשר ממנה הוא שכר

מושכר, לצורך הקמת עסק של חנות פלפל.
הנתבע 2 (להלן-"הנתבע") ,טיפל בכל ענייני השכירות, עבור אמו , הנתבעת.
הנתבעים, הגישו תביעה שכנגד, לתשלום חובותיו של הנתבע שכנגד לשכר דירה ובגין נזקים אשר הם טוענים שנגרמו למושכר, על ידו ,עם עזיבתו את המושכר.

תמצית העובדות:
התובע, שכר מהנתבעת, את המושכר שגודלו כ- 40 מ"ר
(להלן – "המושכר"), ביום
31.3.07 וזאת לתקופה של שנה עד ליום 30.3.08. גובה שכר הדירה שנקבע בהסכם, עמד על סך של 450$ לחודש.

מהסכם השכירות, שצורף לכתב ההגנה (להלן – "הסכם השכירות"), עולה, כי מטרת
השכירות היא לחנות . כך עולה מהמבוא להסכם וכן כאמור
בסעיף 7 בו: "השוכר מצהיר
שראה את החנות ומצאה מתאימה למטרתו ומוותר בזאת על כל טענה של מום או ברירה".

מהעדויות של בעלי הדין, עלה, שהתובע החליט לשכור את המושכר , בטרם בחן קודם לחתימה על ההסכם, אם ניתן לקבל רישיון עסק למושכר , כפי שהיה מצופה ממנו שיעשה, בפרט לאור הצהרתו בהסכם, כי מצא אותו מתאים לצרכיו . למרות , אי בחינת הדברים מראש, ע"י התובע, ייבחנו טענותיו בשאלת האפשרות להוצאת רישיון עסק למבנה המושכר.

ביום 25.5.07 ,נשלחה הודעה, ע"י התובע לנתבעת, שעותק ממנה צורף לכתב התביעה, ובה בקשתו להפסיק את השכירות ,ובה נאמר כדלהלן:

"אני מבקש להפסיק לשכור ממך את החנות מסיבות הבלאגן שישנם בשכונה
זה פוגע
במסעדה , עקב כך אני מבקש להפסיק לשכור ממך את החנות אני מודיע לך 40 יום מראש כמו שסוכם בחוזה, מ – 20.5.07 עד 30.6.07... "
התובע שילם מראש ,שכר דירה עבור תקופת סוף השכירות, דווקא , קרי:
לחודשים ינואר – מרץ 2008.

טענות התובע
התובע טוען, שהשקיע במושכר, סך של 100,000 ₪ להכשרתו לפתיחת החנות במושכר.

התובע,נאלץ לדבריו, לסגור את עסקו , בגלל מידע שנמסר לו מעריית ירושלים שלא ניתן להוציא רשיון עסק למושכר , הואיל ובמושכר יש עבירות בניה שבוצעו ע"י הנתבעת ,כאמור במזכר אותו הגיש התובע לבית משפט, מיום 19.7.07, הוא מועד הדיון בתביעה דנן (יקרא להלן- "מזכר העירייה ") .

התובע טוען, כי המידע שנרשם במזכר העירייה , נמסר לו בע"פ , בתחילת תקופת השכירות, הגם שאין לו אסמכתא לכך, הואיל ועם קבלת המידע על עבירות בניה ,נמנע מהגשת בקשה כדין לקבלת רישיון עסק, בטרם ו/או עובר לפתיחת העסק במושכר. לטענתו, הנתבעים , הם שגרמו לו לסגור את העסק, בשל היעדר אפשרות להוצאת רישיון, והאחריות מוטלת על כן עליהם, לתשלום נזקיו בגין סגירתו.


טענות הנתבעים
הנתבעים טוענים, כי אין עבירות בניה במושכר. הם תומכים טענתם במסמך נ/1, שהוא פרוטוקול הדיון, מיום 24.12.06, בבית המשפט לענינים מקומיים בת.פ. 5595/01, 3405/02, 749/03 (להלן – "התיקים הפליליים"). בנוסף לכך, הגישו עותק החלטה שניתנה בדיון בתיקים הפליליים , לפיה על הנאשם, הנתבע 2 דנן, להחזיר המצב לקדמותו תוך 45 יום ועל המאשימה, לבדוק, לא יאוחר מיום 15.3.07 ,אם אכן עשה זאת.

לכך התווספה ראיה נוספת שהוגשה, נ/2, ובה הודעת המאשימה בבית המשפט בת.פ. 5595/01 בה נמסר לבימ"ש דיווח, כי בביקור שנערך בנכס ביום 8.3.07 נמצא שהנאשם הרס את המחסן ולפיכך חזרה בה המאשימה מהאישום בתיקים הפליליים הנ"ל.
לאור הודעת המאשימה, ניתנה החלטה ע"י בית משפט, ביום 25.4.07 , על ביטול כתב האישום כנגד הנאשם – הנתבע 2, בתיק דנן . הודעה על ביטול האישום, נשלחה לנתבע 2 מס' ימים לאחר ההחלטה והוגשה ע"י הנתבע לתיק בית המשפט.
בנוסף לאשום בתיקים הפלילים הנ"ל, היה קיים תיק פלילי נוסף, המוזכר גם הוא במזכר העירייה , ת/1 ,כמעכב רשיון עסק , שמספרו ת.פ. 3405/02 . גם אישום זה בוטל, לאור חזרת המאשימה מכתב האישום בתיק זה, כאמור בהחלטת בית המשפט מיום 20/4/07 שנשלחה לנתבע 2 , ביום 25/4/07.


מסקנות
בבואי להכריע בשאלת סיכול החוזה, בגלל מצבו המשפטי של המושכר, ייבחנו
המסמכים שהוגשו ע"י הצדדים. המיזכר, של מתאם פעולות בניה ורישוי עסקים בעיריית ירושלים ,ממועד הדיון, 19/7/07, המופנה לתובע ובו מידע על עבירות בניה בתיקים הפלילים הנ"ל אשר מונעות מתן רישיון עסק; ומנגד – החלטות בית משפט לעניינים מקומיים והודעות המאשימה – מדינת ישראל, על הסרת עבירות הבניה בתיקים הפליליים, אשר הוזכרו במכתב הסרוב הנ"ל של העירייה.

אני מעדיפה את החלטות בית המשפט, אשר קדמו להם הודעות מטעם המאשימה על הסרת עבירות הבניה, נשוא התיקים הפלילים, כבר
ביום 8.3.07 , וכן ביטול האישום הנוסף בת.פ. 3405/02 .

לפיכך, לא הוכחה גרסתו של התובע , שהייתה מניעה להוצאת רשיון עסק בסמוך לשכירת המושכר והאשור שהוצג בדיון על ידו, אינו משקף את המציאות שאיפשרה הוצאת רישיון עסק, אם וככל שדובר , על מניעה בשל עבירות בניה שפורטו במזכר העיריה , ת/1.

הובאו ראיות נוספות הסותרות את גירסת התובע. כפי שעולה מהודעת התובע, בבקשה אותה הגיש לנתבעת, להפסקת השכירות, בנימוק של כל הבלאגן שנגרם למסעדה, אשר גם היא מעידה שאין מדובר במניעה חוקית, בשל מעשי מי מהנתבעים, המונעת המשך הפעלת העסק. התובע , אף לא טרח לציין כל מניעה חוקית, בבקשתו זו לנתבעת לקיצור תקופת השכירות.

איני רואה צורך להכביר במילים בפסק הדין, על "הבלאגן" הנטען, ואסתפק בתקציר העדויות של אנשי השכונה , הגרים בסמיכות למושכר , ועדות מר ג'ילברט, שעבד בחנות וכן עדות התובע עצמו, על כך שהמשטרה ,הגיעה לעסק, חדשות לבקרים, בגין חשדות על פעילות לא חוקית, עבריינית בעסק , שלא ע"י התובע, חלילה. לכך מצטרפת בקשת התובע למתן צו מניעת הטרדה נגד מר שחר כהן "שזורע הרס ומבריח לקוחות"כאנמור בבקשה שהוגשה וסומנה ת/2.

התרשמתי, שהתרחשויות אלו בעסק, פגעו בו קשות וכן ,כפי שעולה מהעדויות, גם הפסקת עבודתו של העד מר ג'ילברט בעסק, בשל מצבו האישי ולנוכח קשיים עם בנו אשר היה בין הגורמים החשודים ע"י המשטרה כדברי העידים.

לאור זאת בהעדר ראיות על סיכול החוזה כהגדרתו לסעיף 18א ולפי חוק חוזים ( תרופות בשל הפרת חוזה )
בשל העדר מניעה להוצאת רישיון עסק לאור מצבו של המושכר, אני קובעת שאין להטיל אחריות על הנתבעים בגין אי הוצאת רישיון לעסק או אחריות אחרת בגין החלטת התובע, מרצונו ולפי שיקול דעתו, לאור נסיבות הפעלת העסק שהביאה לסגירתו.

בהעדר אחריות כאמור, אין צורך לבחון את היקף הנזקים הנטענים בגין סגירת העסק.

נותר להכריע בסוגיית הנזקים הנטענים ע"י התובע בגין ריתוך דלתות החנות על ידי הנתבע 2.
לאחר ששמעתי את עדויות בעלי הדין והעדים מטעמם, אני קובעת כי הנתבע נהג שלא כדין בריתוך הדלתות, בעשותו דין לעצמו.
היה על הנתבע לאפשק לתובע לפנות את המושכר ופעולותיו ככל שגרמו לנזקים הם באחריותו.
שמעתי את העדויות על הסחורה שהייתה בעסק, ועל פי כמויותיה, ועל הקטנת הנזק על ידי התובע במכירתו את הסחורה שלא התקלקלה. לאור העדויות בסוגיה זו ובהתחשב בהיקף הסחורה של ניתן למכור אותה אני מחייבת את הנתבעים בתשלום פיצוי התובע בסך של 400 ₪. לכך יש לצרף תשלום פיצוי בגיף עוגמת נפש וטירחה שנגרמה לתובע בשל ריתוך הדלתות בסך של 450 ₪ .
התובע טוען כי שיפץ את המושכר מיד עם תחילת השכירות וכי מגיע לו פיצוי על כך. עיון בהסכם השכירות מלמד שהתובע עומד לשפץ את המושכר ואין בו תניה כלשהי בדבר שיפוי השוכר בגין השיפוץ.

לפיכך אין לתובע זכות להחזר השקעותיו במשוכר, ומהעדויות עלה כי הציוד שניתן היה להוציא מהמושכר, נעקר על ידו ממילא.
לעניין החזר תשלומי שכ"ד ששולמו על ידי התובע, אלו היו עבור שלושת החודשים האחרונים אך כפי שעולה מכתב התביעה התובע השתמש במושכר בפרק זמן זהה כולל תקופת ההודעה המוקדמת על גמר השכירות כאמור בסעיף 14 להסכם השכירות. טענות התובע על השכרת חלק מהמושכר לסינגור קהילתי נדחות הואיל והתובע ראה קודם לכן את המושכר והחלוקה בו, באופן בו סינגור קהילתי עושה שימוש בחלקו האחר של המושכר ולא נגרע חלקו של התובע מהשטח שהושכר לו.


התביעה שכנגד
טענות המשכירים - התובעים שכנגד – הם בגין אי תשלום שכר דירה בסך של 6,400 ₪ עד לגמר תקופת השכירות לפי סעיף 14 רישא להסכם.

לפי הסיפא של סעיף 14 להסכם, ניתן להודיע 40 יום מראש על סיום השכירות וכך עשה הנתבע שכנגד, יחד עם זאת לא עלה בידי הנתבע שכנגד למצות את 40 היום, הואיל ודלתות המושכר רותכו סמוך לאחר הודעתו על הסיום הצפוי של השכירות. כמו כן וכפי שנאמר בעניין התביעה העיקרית, שכר הדירה שולם ל 3 חודשים וזהו פרק הזמן בו השתמש הנתבע שכנגד במושכר.

לפיכך אין לחייב את הנתבע שכנגד בתשלום שכר הדירה.
לאור עשיית דין עצמי של התובע שכנגד בריתוך דלתות המושכר, איני רואה מקום לחייב את הנתבע שכנגד בפיצוי בגין
עיכוב בהשכרת המושכר, עד לגמר תיקון הנזקים בו. התובע שכנגד טוען לזכותו לפיצוי בגין נזקים שהותיר אחריו הנתבע שכנגד עדותו של בעל העסק החדש ששכר את המושכר עשתה עלי רושם מהימן. העד תיאר את מצב המושכר והנזקים שניכר שנותרו לאחר עקירת
הציוד מהמושכר עם גמר השכירות על ידי התובע, נזקים אשר היה צורך בתיקונים כפי שהעיד השוכר החדש. לפיכך אני מחייבת את הנתבע שכנגד בסך של 450 ₪ לתובעים שכנגד ביחד ולחוד.


בנסיבות אלו, איני רואה מקום להטיל הוצאות על מי מהצדדים.

התשלומים ישולמו ע"י כל צד לרעהו, תוך 15 יום וישאו ריבית והפרשי הצמדה ממועד פסק הדין עד ליום התשלום בפועל.

ניתן היום ו' באלול, תשס"ז (20 באוגוסט 2007) בהעדר הצדדים.
המזכירות תשלח העתק

פסק דין
זה לצדדים.


מרים ליפשיץ-פריבס
, שופטת


003118/07תק 330






תק בית משפט לתביעות קטנות 3118/07 הראל שמואל נ' אסרף עיישה, אסרף דוד (פורסם ב-ֽ 20/08/2007)