פסקי דין על יצחק וג'ני אדלשטיין | פסקי דין על סברינה תותחני

3331/06 תק     23/07/2006




תק 3331/06 יצחק וג'ני אדלשטיין נ' סברינה תותחני




בעניין:
1



בתי המשפט



בית משפט לתביעות קטנות ת"א
תק 003331/06


בפני
:
בפני
כב' השופטת עינת רביד



23/07/2006





בעניין
:
יצחק וג'ני אדלשטיין









תובע

נ
ג
ד


סברינה תותחני









נתבע

פסק דין

1.
בתאריך 25.12.05 פגע רכב של הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") ברכב התובעת (יונדאי אקסנט שנת 1999). הנתבעת אינה מכחישה שנכנסה לצומת באור אדום וכך פגעה בתובעת. היא אף חתמה על אישור בכתב לנתבעת במועד התאונה, כי חצתה את הצומת באור אדום. שמעתי את התובעת, את הנתבעת וכן את נציגי חברות הביטוח. כמו כן הוצג לי ע"י התובעת שרטוט הצומת והתאונה וחוות דעת שמאי מטעמה של התובעת.
2.
מחלוקת אחת היא בשאלת האשם התורם. הנתבעים טוענים כי הדין הוא שגם מי שחוצה צומת, כאשר זכות הקדימה נתונה לו, חייב לנהוג בזהירות ולשים לב למתרחש בדרך, או לפי המשפט הידוע "זכות קדימה נותנים, לא לוקחים". הטענה מבוססת בין היתר, על פסק הדין בע"א 553/73 שלמה אליהו נ. סלם חנחן, פד"י כ"ט(2) 341, 342-343.
3.
אין חולק על העיקרון, שגם רכב שיש לו זכות קדימה (לרבות רכב הנוסע באור ירוק בצומת מרומזר), חייב לשים ליבו לתנאי הדרך, וברור למשל שאין הוא יכול להמשיך בנסיעה אם הוא רואה שרכב אחר חוצה את דרכו, גם אם הרכב האחר נוסע שלא כדין. יחד עם זאת, אין למתוח את הדברים מעבר לגבול השכל הישר. אין לומר שרכב הנכנס לצומת, כאשר הרמזור מאיר באור ירוק בכיוון נסיעתו צריך לבדוק לפני תחילת נסיעתו בקפידה, שמא אין רכב חוצה בנתיבים מרוחקים ממנו או מתעתד לחצות. משמעות הדרישה הזו היא, שנהג המגיע לצומת מרומזר יאלץ לפעול כמו בצומת שאינו מרומזר, על פי כללי זכות הקדימה, המבוססים על שיקול הדעת של הנהגים בלבד ולא על גורם אוטומטי המכוון את התנועה. לא זו מטרת הרמזורים, ואין ספק שהדבר יפגע מאד ביכולת הזרימה של התנועה. לכן יש לתת לנהג הפועל כדין על סמך הרמזור הירוק את הבטחון, שהוא יכול לסמוך על האור הירוק, כך שאם יפגע על ידי מי שפעל שלא כדין יקבל הנהג הנפגע את מלוא הפיצוי. לכך יש כמובן, מקרים חריגים וברורים, שבהם ראה הנהג את הרכב חוצה את נתיבו או עומד במרכז הצומת מסיבה כזו או אחרת, שאז יש מקום לטענת רשלנות כנגדו. ודוק, בע"א 553/73 הנ"ל, בית המשפט התייחס במפורש "לנהג המתקרב לצומת שאינו מרומזר" (עמ' 342-343) ולא בכדי.
4.
ומכאן לעובדות שבפני
בתיק זה. התובעת נסעה באור ירוק בצומת דרך ראשונים ברמת השרון - מערבה. מדובר בצומת גדול בעל שלושה נתיבים לכל כיוון. רכב הנתבעת הגיע מכיוון הכפר הירוק לכיוון סוקולוב, כאשר האור ברמזור הנתבעת הינו אדום. התובעת עמדה בנתיב הימני ביותר מבין השלושה, כלומר בנתיב המרוחק ביותר מהנתבעת. כאשר החלו הרכבים באור הירוק לנסוע הגיע הרכב של הנתבעת, עבר את
הצומת הגדול לכל רוחבו כמעט, ופגע בשני רכבים. ברכב אחד שנסע בנתיב מצד שמאל לרכב התובעת. רכב זה נפגע קלות והמשיך בדרכו. לאחר מכן פגעה הנתבעת ברכב התובעת פגיעה קשה יותר. גודל הצומת והמקום שבו נפגעה התובעת מוכיח כי רכב הנתבעת לא "החליק" לתוך הצומת, כפי שטענה הנתבעת, משום שהחלקה לא היתה עוברת ארבעה נתיבים מלאים. מתקבל יותר על הדעת, כי הנתבעת עברה בנסיעה שוטפת את ארבעת הנתיבים ופגעה בשני הרכבים. התובעת שנסעה בנתיב הימני ביותר היה לה את שדה הראיה המצומצם ביותר לכיוון שמאל, משום שהיתה בנתיב המרוחק ביותר. כאמור, נטל הבדיקה המוטל עליה הוא לבדוק שהנתיב לפניה פנוי ולנסוע באור הירוק בלבד. אם נחייב אותה לבחון את כל הצומת וכל ששת הנתיבים לכל כיוון, כפי שהיינו מחייבים בצומת לא מרומזר, נפגע בתנועה ונעשה את מלאכת הרמזורים למיותרת. לפיכך אני קובעת כי אין להטיל על התובעת כל רשלנות תורמת לקרות התאונה והאחריות לתאונה עומדת לפתחה של הנתבעת בלבד. הנתבעת טענה כי היה יום גשם ושדה הראיה היה קשה. לפיכך, קו"ח שהיה עליה לנהוג בזהירות ולא במהירות תוך חציית אור אדום. מכאן שהפחתת הסכום של 3,350 ₪ שהנתבעת 2 החליטה להפחית מחוות דעת השמאי, כ"אשם תורם" של התובעת אין לה על מה שתסמוך והיא מבוטלת.
5.
מחלוקת שנייה היא באשר לפרטים מסוימים בחוות דעת השמאי ולשכר טרחתו. על פי מכתב שהוציאה הנתבעת 2 ביום 22.206, היא סירבה לשלם "הפרש חלקים" בסך 740 ₪, וכן "קיזוז מע"מ" על שכ"ט בסך 123 ₪, עוד הסתבר כי הנתבעת אישרה ירידת ערך של 600 ₪ בלבד ולא 1220 ₪, כפי שקבע השמאי מטעם התובעת. הנתבעות לא הגישו חוות דעת שמאי מטעמן. בכתב ההגנה טענו הנתבעות בעלמא כי :"מחירי החלקים אותם אישר השמאי מטעם התובע גבוהים מהמקובל ועל כן הופחת לתובע סך של 740 ₪". בהעדר חוות דעת נגדית אני מקבלת את חוות דעת השמאי מטעם התובעת באשר למחירי החלקים. אשר לירידת ערך, טענו הנתבעות, שהשמאי כתב בחוות דעתו כי "אין ברשותו מידע אודות עברו הביטוחי והרישומי של הרכב" ולכן הביאה התובעת ביום הדיון דו"ח תביעות של חברת הביטוח שלה ולפיו לא היו תביעות מאז שנת 1999 ועד תביעה זו. בנסיבות אלה אני מקבלת את חוות דעת השמאי של התובעת באשר לירידת הערך במלואה. גם טענת שכר הטירחה הראוי לשמאי וקיזוז סכומים בגינו אינו יכול לעמוד. הנתבעת לא הביאה הוכחה לכך שמדובר בשכר מופרז. שכר הטירחה עמד על 660 ₪ בתוספת הוצאות השמאי, סך כל 750 ₪ ובתוספת מע"מ 123 ₪ - סך כל 873 ₪. במכתב הראשון ששלחה הנתבעת 2 היא הודיעה על קיזוז 123 ₪ בלבד- סכום המע"מ. בכתב ההגנה היא הודיעה כי שכר הטירחה כולו מופרז וכי שכר טירחה ראוי עומד על 450 ₪. הנתבעת 2 לא הביאה כל סימוכין לטענתה זו, מה עוד שמן הפסיקה עולה כי קיימים סכומים שונים לשכר טירחת שמאי וגם גבוהים מזה הנתבע כאן (ר' למשל, ת"ק (ראשל"צ) 146/06 מילקוב נ' הרגס).
לסיכום
אני מחייבת את הנתבעות יחד ולחוד, לשאת בכל סכום תביעת התובעת 5,334 ₪. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הוצאת מכתב הדרישה לנתבעת 2 - 11.1.06 ועד ליום התשלום בפועל. בנוסף, הנתבעות תשלמנה אגרה בסך 87 ₪ וכן הוצאות המשפט בסך של 750 ₪, אשר ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל. התשלום יבוצע בתוך 7 ימים מיום המצאת פסק הדין.
המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים.

ניתנה היום כ"ז בתמוז, תשס"ו (23 ביולי 2006) בהיעדר הצדדים.

עינת רביד
, שופטת








תק בית משפט לתביעות קטנות 3331/06 יצחק וג'ני אדלשטיין נ' סברינה תותחני (פורסם ב-ֽ 23/07/2006)