פסקי דין על טופלברג יוסף | פסקי דין על טופלברג שרה | פסקי דין על רמוס־זהבי רות | פסקי דין על הבדלי מאיר | פסקי דין על זאבי ציון |

11861/05 תק     23/08/2006




תק 11861/05 טופלברג יוסף, טופלברג שרה נ' רמוס־זהבי רות, הבדלי מאיר, זאבי ציון




בעניין:
1



בתי

־

המשפט


בית
־
משפט לתביעות קטנות ת"א
תק 011861/05


בפני
:
כב' השופטת אילני יעל


תאריך:
23/08/2006





בעניין:
1. טופלברג יוסף
2. טופלברג שרה

התובעים


נ
ג
ד


1. רמוס־זהבי רות
2. הבדלי מאיר

3. זאבי ציון

הנתבעים


פסק
־

דין

1.
בפני
י תביעה לסכום של 17,665 ₪.

התובעים הם בעליה של דירה ברח' המלך ג'ורג' בתל

־

אביב. הם השכירו אותה להורי הנתבעת (1), אזרחי הפיליפינים, החל משנת 1997. בשנת 2001 עזבו הורי הנתבעת את הארץ ושבו למולדתם, בפיליפינים. הנתבעת (1) המשיכה להתגורר בדירה לפי הסכם שבעל

־

פה עם התובעים. הנתבע (3) הוא בעלה של הנתבעת (1), והוא התגורר עמה בדירה. בחודש ספטמבר 2002 הצטרף הנתבע (2) לנתבעים, והתגורר עמם יחד בדירה. ממועד זה היה הנתבע (2) זה אשר שילם לתובעים את דמי

־

השכירות עבורו ועבור הנתבעים כולם, ואילו הנתבעים (1) ו

־

(3)

, מצדם, שילמו לו את חלקם.
להשלמת התמונה יאמר שעל פי הסכם אליו הגיעו הצדדים ואשר קיבל תוקף של
פסק-דין, התחייבו הנתבעים לפנות את הדירה לא יאוחר מיום 30.1.06.

2.
התובעים טוענים שהחל משנת 2001 לא שילמו הנתבעים את חובותיהם לפי הסכם השכירות. בתביעה זו תובעים הם את תשלום החובות הבאים: חוב מסי ארנונה עד לשנת 2004, בסך 3,113 ₪, חובות בגין צריכת המים עד לשנת 2004, בסך 4,962 ₪, וחוב בגין שימוש בטלפון לשנת 2001, בסך 9,589 ₪. החובות שולמו על

־

ידי התובעים, ואת החזרם תובעים הם מהנתבעים.

3.
הנתבעים טוענים כי על

־

פי המוסכם ביניהם ובין התובעים, נכללו תשלומי הארנונה והמים בדמי

־

השכירות, כחלק בלתי נפרד מהם, והם מעולם לא נדרשו ולא התחייבו לשלמם בנפרד. באשר לחשבון הטלפון, הנתבעת (1) טוענת ששילמה את חיוביה במלואם, בתשלום לתובע (1).


4.
בין הצדדים לא נערך מעולם הסכם בכתב. הנתבעים טוענים שכך היה עקב דרישת התובעים, מסיבות השמורות עמהם.

5.
שמעתי את הצדדים ועיינתי במסמכים שהגישו, לרבות המסמכים מתיק תביעת הפינוי וסילוק

־

היד שהגישו התובעים כנגד הנתבעים. לאחר שבחנתי את כל אלה הגעתי למסקנה שדין התביעה להידחות.

6.
אקדים ואציין שאף לא אחד מהצדדים הותיר רושם מהימן במיוחד בעדותו, ושאיש מהם לא שיכנעני בעדות כנה ואמינה.

7.
בכל הקשור לתשלום מסי הארנונה לעירייה, אני מקבלת את עדות הנתבעים, לפיה גולמו חיובים אלה בתשלום שכר

־

הדירה והם לא נתבקשו או התחייבו לשלמם בנפרד, ומעדיפה את עדותם בעניין זה על

־

פ

ני עדות התובע. חיזוק לעדותם מצאתי בכתב התביעה שהגישו התובעים כנגד הנתבעים, בבית

־

המשפט השלום בתל

־

אביב-יפו, בו תבעו את סילוק ידם מהדירה (ת"א 37959/05). בסעיף 11 לכתב התביעה טענו התובעים: "נכון למועד הגשת התובענה עומדת יתרת חוב הנתבעים בגין דמי שכירות בגין 41 חודשים בסך בשקלים השווה ל

־

28,100$ (כאשר סכום זה כולל חוב לעיריית ת"א בסך 6,819 ₪ אשר לא שולם ע"י הנתבעים בגין המושכר) וכן קיים חוב נוסף... לחברת בזק..."

.
על

־

פי הנטען בכתב התביעה, שכר הדירה המוסכם היה בסך 700$, והנתבעים שילמו על חשבון דמי

־
השכירות (לתקופה הנתבעת – 41 חודשים) תשלום אחד של 600$ בלבד. חישוב יתרת החוב כנטען מוביל למסקנה שהחוב לעירייה כלול ביתרת החוב, המחושבת לפי

41

חודשים כפול 700$ (מינוס 600$ ששולמו). כך גם עולה מנוסח כתב התביעה, בו בחרו התובעים להציג את החוב לעירייה ככלול בדמי

־

השכירות, לעומת חוב לחב' 'בזק', אליו התייחסו בתביעתם כאל חוב נוסף ונבדל.

על

־

כן אני דוחה את טענת התובעים על כך שהנתבעים חייבים בתשלום בגין מסי ארנונה ששילמו הם.

8.
באשר לחוב בגין צריכת מים. ראשית, מפירוט החוב לעירייה בסעיף 11 לכתב התביעה בת.א. 37959/05 הנ"ל שהגישו התובעים ושצוטט לעיל ניתן להסיק שגם חיובי צריכת המים גולמו בדמי

־

השכירות, בדומה לארנונה, שכן סכום החוב הכולל קרוב (גם אם איננו זהה) לסיכום שני החיובים, והתובעים לא טענו בתביעתם ההיא לקיומו של חוב נוסף, נפרד, לעירייה, עבור צריכת המים. שנית, לא הוכח גובה החוב הנטען ולא הוכח שהוא מתייחס לצריכת המים בדירה בה התגוררו הנתבעים. מהמסמכים שהוגשו עולה שלתובעים, ככל הנראה, דירה נוספת בבניין. הנתבע (2) טען, בכתב ההגנה שהגיש בתביעת הפינוי, ששעון צריכת המים היה משותף לדירתם ולדירה נוספת בבניין אשר הייתה בבעלות התובעים ושאותה השכירו לאחרים. כאמור, התובעים לא הוכיחו קיומו של חיוב עבור צריכת מים בדירה בה התגוררו הנתבעים, או את גובהו. על

־

כן נדחית התביעה גם בחלקה זה.

9.
חוב בגין שימוש בטלפון. התובעים הגישו אישור מחב' 'ברק 013', על

־

פיו שילמו הם סך 9,590 ₪ ביום 21/11/01. בנוסף הגישו הם פירוט חשבון למס' הטלפון הרלוואנטי, ממנו עולה שהתשלום מתייחס לשיחות טלפון שבוצעו בתקופה שבין התאריכים 04/07/01 ו

־

12/08/01.

אקדים ואקבע שחוב נטען זה התגבש עוד בטרם שכר הנתבע (2) את הדירה, ולפיכך דין התביעה כנגדו, בחלקה זה, להידחות על הסף.

הנתבעת (1) טענה, כאמור, ששילמה את כל חובותיה לתובעים, לרבות חשבונות הטלפון. הגעתי לכלל מסקנה שיש להעדיף את גרסתה על

־

פני גרסת התובע (1).

הוכח שהתובעים בחרו לנהל את עניינם, השכרת הדירה, מבלי לעגן את תנאי השכירות בהסכם בכתב ומבלי להעביר את רישום החייבים אצל הגורמים השונים, כגון העירייה, חב' 'בזק' וכיו"ב על שם המחזיקים בפועל. הוכח גם שהתובעים, על

־

פי דרישתם, היו אלה שנשאו בתשלומים השונים הקשורים בשכירות הדירה, ושהנתבעים שילמו את הכספים ישירות לתובעים, או שאלה גולמו בדמי

־

השכירות. לא נערך רישום מסודר של התשלומים או איזה מהם.

מפעם לפעם אישר התובע בכתב קבלת כספים. הנתבעת הגישה דוגמה לאחת מקבלות אלה (אשר צורפה לכתב ההגנה) והעידה שמצאה רק את אותה קבלה בודדת, לאחר שמינהלת ההגירה נטלה מסמכים מדירתה.

התובעים, יצוין, לא הכחישו את רישום הקבלה או את תוכנה. עיון בקבלה מעלה שהתובעים אישרו ששולם סך 500$ עבור דמי

־

שכירות לתקופה שעד ל

־

21/02/02, וכן ששולמו סך 100$ וסך 100 ₪ "עבור טלפון". המסמך נערך זמן קצר יחסית לאחר שהתובעים שילמו את חשבון הטלפון על

־

סך 9,590 ₪. יש בו, במסמך, כדי להוות חיזוק לגרסת הנתבעת, לפיה שילמה את החוב לתובעים. לא סביר שהתובע (1) היה מאשר קבלת תשלום חלקי, לאחר שנשא בתשלום בסך 9,590 ₪, מבלי שהדבר היה מקבל ביטוי במסמך. ואם יטען הטוען שהאישור מתייחס לתשלום "על החשבון" בלבד – כי אז הכחשתו הגורפת של התובע (1) כי שולם תשלום כלשהו, ותביעתו את מלוא החוב, מבלי לציין שחלקו שולם, פוגמת באופן משמעותי במהימנותו ובמהימנות תביעתו. כך גם העובדה שבמשך למעלה משלוש שנים לא נקטו התובעים בפעולה כלשהי בעניין חוב זה.


אציין שלא מצאתי הסבר לשאלה מה עלה בגורל חיובי השימוש בטלפון בתקופות שלאחר החודשים יולי ואוגוסט 2001 (כזכור, הנתבעים המשיכו להתגורר בדירה עוד תקופה ארוכה). האם אלה שולמו? אם כן, לא סביר שדווקא חיוב זה, נשוא התביעה, לא שולם. האם לא נעשה שימוש בטלפון לאחר תקופה זו? אתמהה. או שמא ניתקו התובעים את קו הטלפון בשל החוב שלא שולם? אילו כך היה הדבר, היה בעובדה זו כדי לתמוך בגרסת התובעים, אלא שלא הוצגה כל ראיה שכך נעשה.

מנימוקים אלה אני דוחה את התביעה גם בחלקה זה.

10.
כהערה כללית אציין, שבנסיבות בהן בחרו התובעים להשכיר את דירתם מבלי לערוך מסמך בכתב המסדיר את תנאי העסקה, ומקום שהתובעים בחרו שלא לערוך לאורך השנים רישום מסודר של התקבולים, התשלומים וההוצאות הקשורים בשכירות, סכומיהם ומועדיהם; ובמיוחד כאשר מדובר ביחסי כוחות בלתי

־

שווים – התובעים, כבעלי דירה, מחד, והנתבעת, שאינה תושבת או אזרחית הארץ אלא זרה בה, אינה דוברת השפה ותלויה במידה רבה באחרים, מנגד – פעל כל ספק לחובתם של התובעים.

11.
אשר

־

על

־

כן, אני דוחה את התביעה. התובעים ישלמו לכל אחד מהנתבעים הוצאות בסך 100 ₪.

בקשת רשות ערעור לבית

־

המשפט המחוזי – בתוך 15 יום מיום קבלת פסק

־

הדין.

המזכירות תשלח העתק פסק

־

הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ט באב, תשס"ו (23 באוגוסט 2006), בהיעדר הצדדים.


יעל אילני, שופטת








תק בית משפט לתביעות קטנות 11861/05 טופלברג יוסף, טופלברג שרה נ' רמוס־זהבי רות, הבדלי מאיר, זאבי ציון (פורסם ב-ֽ 23/08/2006)