פסקי דין על זאב לוריא | פסקי דין על לאה וירמן

4656/06 תק     03/05/2007




תק 4656/06 זאב לוריא נ' לאה וירמן




בעניין:

1



בתי המשפט


בית משפט לתביעות קטנות ירושלים
ת.ק. 4656/06


בפני
:
כב' השופט אביטל חן


03/05/2007




בעניין
:
זאב לוריא





התובע

נ
ג
ד


לאה וירמן

הנתבעת





פסק דין
בפני
תביעה לתשלום פיצויים בגין נזק גוף שנגרם לטענת התובע לאחר שננשך ע"י כלב השייך לנתבעת.


להלן העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת:
הנתבעת הינה הבעלים של כלבה בינונית בצבע חום העונה לשם "מוקה" (להלן: "הכלבה או מוקה").

בתאריך 7/10/06 ננשך התובע ברגלו ע"י כלב ובתאריך 10/10/06 טופל בלשכת הבריאות המחוזית בירושלים.

במועד בו טוען התובע כי ננשך ע"י כלבתה של הנתבעת, שהתה הנתבעת בחופשה ובזמן זה הוציא את הכלבה לטיול, אסף פרנק בן ה- 12 (להלן: "אסף").


טענות התובע

התובע טוען כי בזמן שצעד עם שתי בנותיו על המדרכה ברחוב ראובן בירושלים, בשכונת מגוריו, הגיע ממולם אסף אשר החזיק ברצועה אליה היתה קשורה הכלבה.

בקטע בו הולך הרחוב ונעשה צר, פנו התובע ובנותיו לצד הדרך על מנת לאפשר לכלבה לעבור, כשלפתע התנפלה עליו הכלבה, ללא כל התגרות מצידו.

לטענת התובע, בעת התנפלות הכלבה עליו, שמע את אסף צועק לעברה: "מוקה, מוקה, בואי"..

לטענת התובע בעת התנפלות הכלבה עליו, לא ידע כי ננשך ולכן לא עיכב את אסף לצורך קבלת פרטים אודות הכלבה.

התובע טוען כי בעקבות הנשיכה נגרם לו פצע עמוק ושטף דם פנימי אשר גרם להתנפחות רגלו ולכאבים אשר בעקבותיהם נאלץ לשכב במיטתו ולהעדר מעבודתו. מאחר ובאותו תאריך חל חוה"מ סוכות, נאלץ התובע אף לבטל תוכניות משפחתיות שתכנן.

התובע פנה למשרד הבריאות המחוזי, שם נאמר לו כי יש לברר את זהות הכלבה ואת מצבה הבריאותי, מה שהביא את התובע ומשפחתו לערוך חיפושים אחר הכלבה, שבמהלכם זיהה התובע את אסף.


טענות הנתבעת

הנתבעת מכחישה את טענת התובע כי ננשך ע"י כלבתה וטוענת כי לרצועה אליה קשורה הכלבה מותקן, דרך קבע, מתקן נגד נשיכות, אשר נועל את לסתותיה של הכלבה, שעה שזו מבצעת תנועה פתאומית או אינה מצייתת למלווה שלה.

הנתבעת מכחישה את סכומי הנזק להם טוען התובע, באשר אלו אינם נתמכים במסמכים כלשהם.

דיון
השאלות העומדת להכרעה הינה האם התובע ננשך ע"י כלבתה של הנתבעת ואם כן, מהו סכום הפיצוי לו זכאי התובע.



לטענת התובע בתאריך ביום 7/10/2006 בעת שצעד עם בנותיו בשכונת מגוריו, התנפל עליו כלב. התובע, על אף שחש כאב חד בגופו, לא עיכל את האירוע ולא התעכב לצורך קבלת פרטים אודות הכלבה ובעליה והמשיך לדרכו.


הנתבעת טענה בפני
כי אין כל עדות לכך שהתובע ננשך ע"י כלבתה, שכן משיחה שקיימה עם אסף בסמיכות לארוע, הוא לא זכר שהכלבה נשכה מישהו, ואף לא נדרש למסור פרטים אודות הכלבה בעקבות אירוע נשיכה כלשהו.


לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בחומר הראיות נחה דעתי כי התובע ננשך על ידי כלבתה על הנתבעת.

אין בעובדה שבעת האירוע התובע לא ציין בפני
אסף ולא ציין בכלל כי ננשך כדי לשלול את האפשרות שהתובע ננשך על ידי כלבת הנתבעת. התובע העיד, ואני מקבל את גרסתו, כי בעת התנפלות הכלבה הרגיש כאב חד, אך מאחר שלא ידע כי ננשך, לא התעכב לצורך קבלת פרטים אודות הכלבה.


חיזוק לדבריו אלו אני מוצא אף בעדותה של רוני לוריא, בתו בת ה-18 של התובע, אשר נכחה במועד קרות הארוע. העדה ידעה לתאר
את הכלבה וסיפרה כי הכלבה היתה מלווה ע"י ילד אשר נחזה להיות בן 14, שקרא לכלבה בשם "מוקה".

התובע העיד כי רק מס' שעות לאחר האירוע ועם התגבר הכאבים הבחין בקיומו של פצע נשיכה ברגלו. בענין זה אף העידה בתו של התובע:"ראיתי שהכלב קפץ. התנועה היתה פתאומית. לא הבנתי שאבא ננשך אבל אבא נבהל מאוד". (פרוטוקול הדיון מיום 13/3/07 עמ' 2 שורות 20-19)

שלושה ימים לאחר האירוע התובע קיבל טיפול רפואי במשרד הבריאות המחוזי, ובעצת רופא יצא לחפש את הכלבה על מנת לעמוד על מצבה הבריאותי, שכן בהעדר זהות הכלב הנושך, ובהתאם להוראות משרד הבריאות היה התובע נדרש לעבור סדרת חיסונים ארוכה ומורכבת.

במהלך החיפושים אחר הכלבה פגש התובע, באקראי, את אסף, אשר היה אותה העת עם הוריו.

בעדותו בבית המשפט העיד אסף כי ראה את התובע, לראשונה, בזמן שטייל עם הוריו, אז פנה אליו התובע ואמר לו "אני מזהה אותך, אתה היית עם מוקה" (פרוטוקול הדיון מיום 17/4/07 עמ' 2 שורה 8).

אביו של אסף, מר פרנק מרק, אישר בפני
בית המשפט כי בפגישה האקראית בין התובע לאסף והוריו, התובע ידע לציין את שם הכלבה ואף הכיר את אסף. גם הגב' פרנק, אמו של אסף, אישרה בפני
בית המשפט כי התובע הכיר את אסף (שם, עמ' 30).

במכלול הנסיבות ומהשתלשלות האירועים, כפי שתוארה לעיל, הנני סבור כי התובע הצליח להוכיח במידת הודאות הנדרשת כי ננשך על ידי כלבתה של הנתבעת.

אחריותה של הנתבעת
אחריותו של המחזיק בכלב נקבעה בסע' סע' 41א לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "הפקודה") הקובע בזו הלשון:
"בתובענה בשל נזק לגוף שנגרם על ידי כלב, חייב בעליו של הכלב או מי שמחזיק בכלב דרך קבע (להלן- הבעלים) לפצות את הניזוק, ואין נפקא מינה אם היתה או לא היתה התרשלות מצדו של הבעלים"

בדברי ההסבר של הצעת החוק נאמר כי "נוכח התגברות תקיפות כלבים על עוברי אורח, יש לראות בבעליו של כלב אחראי באופן מוחלט למעשיו. רק כך יגבר הסכוי כי בעלי כלבים יעשו את הדרוש למנוע תופעות אלה" (ה"ח 2104, כ"ב בשבט התשנ"ב, 27.1.1992 , 505) (הדגשה שלי – א.ח.)

סע' 41 א לפקודה קובע אחריות מוחלטת של בעליו של כלב, אשר גרם נזק גוף, אלא אם כן, הוכיח הבעלים אחת מ-3 ההגנות המנויות בסע' 41 ב לפקודה: 1. התגרות של הניזוק בכלב 2. תקיפת הניזוק את הבעלים, את בן זוגו, הורו או ילדו 3. הסגת גבול של הניזוק במקרקעים של הבעלים.

לאור קביעתה של אחריות מוחלטת במקרה של נזק גוף הנגרם ע"י כלב ומאחר שהנתבעת לא טענה וממילא לא הוכיחה קיומה של אחת מן ההגנות האמורות, הרי שהאחריות לאירוע רובצת על הנתבעת.



למעלה מן הצורך, יאמר כי לאור עדותה של הנתבעת, לפיה ב"עברה" של הכלבה נשיכה קודמת לארוע נשוא התביעה שפני, ולאור אופיה של הכלבה, כעולה מעדותו של אסף ("לפעמים כשאנחנו עוברים שם היא כן קופצת" פרוטוקול מיום 17/4/07עמ' 1 שורה 21), הרי שעל הנתבעת היה לצפות שכלבתה תחזור ותנשך, ולכן היה עליה לדאוג שעל פיה יושם זמם, בכל העת בה הינה נמצאת בשטח ציבורי.

אל היה לנתבעת להסתפק ברצועה המיועדת למשיכת הכלבה, כשהינה סומכת ידה על פעולת הלוואי של פעולה זו: סגירת פיה של הכלבה, בבחינת הצליח- הצליח, לא הצליח – לא הצליח, כעולה מדברי הנתבעת בדיון מיום 17/4/2007:
"המתקן מונע מן הכלבה למשוך . כשקנינו את המתקן הזה נגד המשיכה שלה אבל כשאנו מושכים זה סוגר לה את הפה. היא קופצת ומישהו מושך את הרצועה זה סוגר לה את הפה. היא נשכה פעם אחת. לא קרה שום דבר."
(פרוטוקול דיון מיום 17/4/07 עמ' 3 שורות 10-8) (הדגשים שלי – א.ח)

גם הנער אסף מאשר כי המתקן אינו נגד נשיכות אלא נגד משיכות.

לאור האמור לעיל, אני קובע כי על הנתבעת החובה לפצות את התובע בגין הנזקים שנגרמו לו ע"י כלבתה.

סכום הפיצוי לו זכאי התובע

בכתב תביעתו עותר התובע לתשלום סך של 17,800 ₪ כגבול סמכותו של בית משפט זה.

התובע אינו טוען לנזק מיוחד שנגרם לו ואינו מצרף קבלות ו/או מסמכים כלשהם מהם ניתן ללמוד על הוצאות ו/או הפסדים שנגרמו לו בעקבות אירוע הנשיכה.

התובע טוען לפיצוי בגין ראשי הנזק של עגמת נפש, כאב וסבל והוצאות משפט.

לאור אופי הפגיעה של התובע והתיעוד הרפואי שהמציא, המתמצה בדו"ח הרפואי של לשכת הבריאות המחוזית, הנני סבור כי סכום של 2,000 ₪ יהיה פיצוי הולם בנסיבות הענין.



אין לקבל את תביעת התובע לתשלום סך של 3,000 ש"ח בגין הוצאות שכ"ט עו"ד שהוציא לטענתו בגין ייעוץ שקיבל לצורך הגשת התביעה שבפני
, מאחר ולא צורפה חשבונית.


בנוסף הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע הוצאות משפט בסך 500 ₪.


הסכומים הנ"ל ישולמו לתובע תוך 30 יום מיום מתן פסק הדין.


המזכירות תשלח לצדדים העתק מפסק הדין.



ניתן היום, ט"ו באייר, תשס"ז (3 במאי 2007), בהעדר הצדדים.




אביטל חן
, שופט








תק בית משפט לתביעות קטנות 4656/06 זאב לוריא נ' לאה וירמן (פורסם ב-ֽ 03/05/2007)