פסקי דין על דמיטרי רוגוב | פסקי דין על חיים בר-טוב | פסקי דין על יעקב בבר | פסקי דין על משה בברשווילי |

1214/07 תק     17/05/2007




תק 1214/07 דמיטרי רוגוב, חיים בר-טוב נ' יעקב בבר, משה בברשווילי




בעניין:

1



בתי המשפט


בית משפט לתביעות קטנות ירושלים
ת"ק 1214/07

בפני
:
כב' השופט אריה רומנוב


17/05/2007




בעניין
:
1. דמיטרי רוגוב

2. חיים בר-טוב





התובעים

נ
ג
ד


1. יעקב בבר

2. משה בברשווילי






הנתבעים


התובעים בעצמם
הנתבע 1 - אין התייצבות
הנתבע 2 בעצמו

פסק-דין


1.
זוהי תביעה קטנה שהגישו דמיטרי רוגוב
(התובע 1) וחיים בר-טוב
(התובע 2) ממשרד תיווך "ר"מ נכסים" (וביחד - התובעים) נגד יעקב בבר
(הנתבע 1) ונגד אביו, משה בברשווילי
(הנתבע 2).

2.
הנתבעים לא הגישו כתב הגנה בתיק, למרות שכתב התביעה וההזמנה לדיון הומצאו להם. עם זאת, הנתבע 2 התייצב לדיון וטען להגנתו, בעוד שהנתבע 1 נעדר מן הדיון.

3.
אין מחלוקת בין הצדדים, כי ביום 20.6.06 פנה הנתבע 1 למשרד התובעים בבקשה, כי ימצאו עבור הנתבע 2 דירה לרכישה בפסגת זאב. באותו יום חתם הנתבע 1 "בעבור אבא משה בברשווילי
" על טופס "הזמנת שירותי תיווך במקרקעין" (נספח א' לכתב התביעה), במסגרתו התחייב "לשלם למתווך, דמי תיווך... בקניה [בשיעור] 1.5% ממחיר הקניה הכולל של הנכס..." (סעיף 6). ביום 25.6.06 רכש הנתבע 2, בתיווכם של התובעים, דירה ברח' דב סדן. במסגרת זיכרון דברים עליו חתמו מוכרת הדירה מצד אחד, והנתבע 2 כקונה, מצד שני, התחייב כל אחד מהם לשלם לתובעים דמי תיווך בשיעור של 1.5% מערך העסקה (נספח ב' לכתב התביעה, סעיף 16).

4.
במעמד החתימה על זכרון הדברים נכח התובע 2. מיד בסמוך לאחר
החתימה על זיכרון הדברים, מסר הנתבע 2 לנתבע 1, סכום כסף במזומן, כדי שהנתבע 1 יעבירו לתובעים כתשלום בגין דמי התיווך. בהסכמת התובע 2, נתבע 1 לא העביר לתובע 2 את כל הסכום, אלא במקום זאת מסר לתובע 2 סך של 1,300 ₪ במזומן, ואת יתרת הסכום נתן לו בשיק דחוי ליום 29.7.06, על-סך 7,000 ₪, הנושא את שמם של יונתן אריה וחווה באום. דא עקא, שהשיק בוטל, והתובעים לא יכלו לפרעו בשל כך. לטענת התובעים, הם ערכו בירור במשרד הפנים ביחס לשמות שהופיעו על השיק ונענו, כי שמות אלה אינם מוכרים במרשם התושבים. בעקבות כך, פנו התובעים לנתבעים וביקשו לקבל את יתרת התשלום עבור דמי התיווך. הנתבעים הציעו לתובעים שיקים אחרים, ואולם הנתבעים דרשו לקבל את היתרה במזומן או בשיקים המשוכים מחשבונותיהם של הנתבעים בלבד.

5.
סיכומו של דבר, אין חולק על כך שמלבד הסך של 1,300 ₪, יתרת דמי התיווך לא שולמה לתובעים. המבקשים תובעים את יתרת הסכום, שלטענתם עומדת על-סך של 8,286 ₪
(התובעים טוענים כי הסכום מורכב מ-7,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק). בנוסף לכך הם מבקשים, כי הנתבעים יפצו אותם בגין טרחה ובזבוז זמן בסך של
1,000 ₪. יוער בנקודה זו, כי הסך של 7,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, אינו מגיע כדי סך של 8,286, אלא מסתכם בסך של 7,076 ₪ בלבד.

6.
כאמור, הנתבע 1 לא הגיש כתב הגנה ולא התייצב לדיון, למרות שבוצעה לו מסירה כדין של כתב התביעה וההזמנה לדיון. נוכח זאת, אני מקבל את התביעה נגד הנתבע 1 ופוסק,
כי עליו לשלם לתובעים סך של 8,076 ₪.

7.
אשר לנתבע 2, הרי שבעת הדיון אליו התייצב הוא טען, כי הוציא מכיסו כסף מזומן שיועד לתשלום לתובעים, ומסר את הכסף לבנו, הנתבע 1, כדי שיעבירו לתובעים. לטענתו, בכך הוא מילא את חובותיו כלפי התובעים, ואין לדרוש ממנו לשלם את דמי התיווך פעמיים. לטענת נתבע 2, תרופתם של התובעים היא להיפרע מן הנתבע 1, אליו העביר את הכסף. הנתבע 2 טוען, כי הוא אינו אחראי למעשיו של בנו מאז היה זה בן 13, כל שכן כיום, כשהנתבע 1 נמצא בשנות הארבעים לחייו. ממילא, טוען הנתבע 2, כי הוא אינו מתגורר עם הנתבע 1, ואף לא יכול היה להסביר מדוע הנתבע 1 לא הגיע לדיון.

8.
בתיק זה אין, למעשה, מחלוקת עובדתית בין הצדדים, והשאלה היחידה שיש להשיב עליה היא, האם יש לחייב את הנתבע 2 בתשלום יתרת דמי התיווך לתובעים? אני סבור שיש להשיב על שאלה זו בחיוב.

ראשית
, אין מחלוקת, כי הנתבע 2 הוא שרכש דירה באמצעות שירותי התיווך שניתנו לו על-ידי התובעים. הנתבע 2 לא הכחיש כי בנו, הנתבע 1, התקשר עבורו מלכתחילה עם התובעים, וכן אישר את חתימתו על זיכרון הדברים, במסגרתו התחייבו הצדדים לזיכרון הדברים לשלם לתובעים דמי תיווך. מכאן, שיש לקבוע, כי הנתבע 2 מחויב לתנאי ההתקשרות עם התובעים שנקבעו, הן במסגרת טופס הזמנת השירות והן במסגרת זיכרון הדברים.

שנית
, הואיל ומדובר במקרה זה בעסקה בין מזמין שירות (הנתבע 2) לבין נותן שירות (התובעים), הרי שבתמורה לשירות שאין מחלוקת שניתן (התיווך שבין הנתבע 2, הקונה, לבין המוכרת), על מזמין השירות לשלם לנותנו את תמורת השירות, קרי, את דמי התיווך. "מבחן התוצאה" במקרנו מלמד, כי חלק הארי של דמי התיווך לא הגיע, בסופו של דבר, לידי התובעים, ומכאן שלא שולם להם שכרם עבור השירות שנתנו.

משל למה הדבר דומה? הדבר דומה לקונה המזמין מוצר ואכן מקבלו. אשר לתשלום, מסכם הקונה עם המוכר, כי ישלח אליו שליח עם התשלום עבור העסקה. הקונה מפקיד בידי שליח מעטפה ובה מזומנים, ושולח אותו אל המוכר. דא עקא, שהשליח כמו-גם הכסף, אינם מגיעים למוכר, שכן השליח בחר להשתמש בכסף למטרה אחרת, ולמעשה, נטש את שליחותו. על מי, אפוא, מוטלת האחריות למצב שבו המוכר נותר בידיים ריקות, ללא המוצר וללא תמורתו? התשובה היא, כי הואיל והתמורה לא שולמה למוכר, הרי שהאחראי לתוצאה זו, הוא הקונה, המחויב בתשלום תמורת המוצר. אין די בכך ששלח את השליח ובידיו הכסף, שכן אין כל משמעות לשאלה, אם הכסף לא הגיע ליעדו והעסקה לא הושלמה. המבחן אינו, "מבחן ההוצאה" של כסף מהכיס, אלא "מבחן הקבלה" של תמורת העסקה לידי המוכר.
9.
צירוף שני הטעמים יחד, היינו – קיום חובתו החוזית של הנתבע 2 אל מול התובעים, ואי-תשלום יתרת דמי התיווך בשל חילול השיק שנמסר לתובעים על-ידי הנתבע 1 בשמו של הנתבע 2 – מחייב את המסקנה, כי הנתבע 2 לא עמד בהתחייבותו לשלם את מלוא דמי התיווך לתובעים.

10.
אני קובע, אפוא, כי הנתבע 2 חייב לתובעים בתשלום יתרת דמי התיווך בסך של
7,076 ₪. נוכח התוצאה אליה הגעתי, אני מחליט לקבל את התביעה, ולחייב את הנתבע 2 גם בתשלום פיצוי לתובעים בסך 250 ₪ בגין טרחה ובזבוז זמן.

11.
סוף דבר. אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבע 1 לשלם לתובעים סך כ;ולל של
8,076 ₪, וכן מחייב את הנתבע 2 לשלם לתובעים, סך כולל של 7,326 ₪.
אך מובן הוא, כי כל סכום שייגבה מנתבע אחד, יבוא על חשבון הסכום שנפסק לנתבע האחר.

12.
ניתן להגיש בקשת רשות לערער על פסק הדין לבית המשפט המחוזי, תוך 15 יום מעת קבלת פסק הדין.

13.
המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום כ"ט באייר, תשס"ז (17 במאי 2007) בהיעדר הצדדים.


אריה רומנוב
, שופט








תק בית משפט לתביעות קטנות 1214/07 דמיטרי רוגוב, חיים בר-טוב נ' יעקב בבר, משה בברשווילי (פורסם ב-ֽ 17/05/2007)