פסקי דין על קסטל אמון אליאס | פסקי דין על איילון חברה לביטוח בע"מ

49270/04 א     25/01/2009




א 49270/04 קסטל אמון אליאס נ' איילון חברה לביטוח בע"מ




בעניין:

1



בתי המשפט


בית משפט השלום תל אביב-יפו
א
049270/04


בפני
:
כב' השופט אברהם קסירר
תאריך:
02/02/2009





בעניין:
קסטל אמון אליאס



ע"י ב"כ
עו"ד ורדית לרר-קינד
תובע

נ
ג
ד


איילון חברה לביטוח בע"מ



ע"י ב"כ
עו"ד נועה רואימי
נתבעת


פסק דין

התובע, יליד 1960, עותר לחייב את הנתבעת – מבטחת השימוש ברכב - לפצותו בגין נזקי גוף שנגרמו לו, לטענתו, בתאונת דרכים מיום 20.7.03. התביעה היא עפ"י חוק הפיצויים לנפגעי תאונות הדרכים התשל"ה – 1975. הנתבעת הודיעה על הכרה באירוע, בחבות ובכיסוי הביטוחי (עמ' 2 לפרוטוקול מיום 3.2.08) והשאלה שבמחלוקת היא שאלת הנזק.

להוכחת מצבו הרפואי ופגימותיו של התובע תוצאת האירוע נשוא התובענה מונו מומחים רפואיים, תחילה בתחום האורטופדיה ולאחר מכן בתחום הראומטולוגיה. בתחום האורטופדי העריך ד"ר פרידמן את שיעור הנכות בגין הפרעה צווארית בדרגה קלה מאד בשיעור 5% בהתאם לסעיף 37(5)(א) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשט"ז – 1956 (להלן: "התקנות"), מתוכן ייחס 2% לתאונה נשוא התובענה. בתחום הראומטולוגיה העריך פרופ' ישראל מכטיי את נכותו בשיעור 10% לפי סעיף 35(1)ב לתקנות, מתוכן ייחס 7.5% לתסמונת פיברומיאלגיה אשר אובחנה לאחר תאונת הדרכים ו- 2.5% בגין נזק לחוליות הצוואר.

פרופ' מכטיי העיד בקשר לאמור בחוות דעתו. הצדדים ויתרו על חקירת ד"ר פרידמן.

מטעם התובע העידו התובע בעצמו והגב' בת שבע פריי מנהלת משאבי אנוש בבית החולים תל השומר. כן הוגשו מסמכים.
מטעם הנתבעת הוגשו מסמכים, כן נתבקשה חקירת פרופ' מכטיי.
עיקרי העובדות הצריכות לענייננו, שהוכחו כדבעי
:
התובע, יליד 1960, רופא נשים במקצועו ובעיסוקו עובר לתאונה וכיום, עלה ארצה בפברואר 1997.

עובר לאירוע נשוא התובענה סבל התובע מכאבים שנבעו מהפרעה דיסקאלית בעמוד השידרה הצווארי: "כאבים בכתף בצד שמאל וקצת בצוואר בצד שמאל"
(עדות התובע בעמ' 3 לפרוטוקול)
, אשר הקרינו למרפק שמאל ולאצבעות
(עדות התובע בעמ' 4 לפרוטוקול)
וכן "היו לי כאבי גב עליון שזה צוואר"
(עדות התובע בעמ' 8 לפרוטוקול)
. בגין אלו טופל במסגרת בית החולים תל השומר, במרפאת כאב, במשככי כאבים ובזריקות אפידוראליות
(עדות התובע בעמ' 8 לפרוטוקול)
. בהתאם לעדותו, היה שוהה בחופשת מחלה ביום הטיפול באותם כאבים
(עדות התובע בעמ' 7 לפרוטוקול)
.
ביום 20.7.03 הגיע התובע לטיפול בכאביו. בשובו מהטיפול, לעת שהיה בדרך מבית החולים, נפגע בתאונת דרכים כנוסע ברכב
(ר' פרטי אירוע ממשטרת ישראל נספח ב' לכתב התביעה וסעיף 3 לתצהיר התובע).
ביום 20.7.03 – 25.7.03 שהה התובע בחופשת מחלה (ר' נ/1).
התובע פנה לטיפול במיון בית החולים "שיבא תל השומר", שם נרשם כי מדובר ב"
minor trauma
", התובע שוחרר לביתו בהמלצות לאנלג'טיקה לפי הצורך ומעקב רופא מטפל, ללא אישפוז
(תעודת חדר המיון צורפה כנספח ג' לכתב התביעה)
. לאחר התאונה שהה התובע באי כושר מלא משך 6 ימים (סעיף 18 לתצהיר התובע).

עיקרי טענות הצדדים בסיכומיהם
:
התובע בסיכומיו טוען כי מיד לאחר התאונה החל לסבול מכאבים קשים בצוואר שהתפשטו גם לצד ימין וגם לגב, אשר הלכו והתחזקו, עם הקרנה לידיים, תחושת נימול והגבלה בכל תנועות הצוואר, הגב והראש, ללא הקלה גם לאחר זריקות אפידוראליות. לטענתו אובחן כחולה בפיברומיאלגיה במהלך 2005, והיא תוצאה ישירה של הטראומה הגופנית שארעה בתאונת הדרכים. המחלה גורמת לטענתו לכאבים ועייפות (שכן אלו מעירים אותו משנתו), המגבילים את תיפקודו בעבודה ובחיי היום יום. לטענתו, הוא מתקשה בכל פעולה שקשורה בגב, בצוואר ובשימוש בידיו, אינו מצליח לתפקד במהלך יום ניתוחים, הפסיק לבצע ניתוחים ואינו מסוגל לקחת חלק בפעילות רגילה בבית.
התובע מסתמך על האמור בחוות הדעת בתחום האורטופדיה והראומטולוגיה, טוען שד"ר פרידמן לא נחקר ופרופ' מכטיי בעדותו לא חזר בו מהאמור בחוות דעתו. עוד נטען כי יש לקבוע את שיעור הנכות הרפואית בגין הפיברומיאלגיה בשיעור שלא יפחת מ- 20% ובהתאם לסעיף 35(1)ג לתקנות, ול"נכות תיפקודית" גבוהה ומשמעותית לאור הפגיעה בשימוש בידיו, המהוות כלי עבודה עיקרי כמנתח. ביחס למצבו הרפואי בעבר טוען התובע כי סבל מכאבים מינוריים, לא טופל בפיזיותרפיה ואלו לא השפיעו על כושר עבודתו. התובע מפנה לעדות פרופ' מכטיי ועותר לקבוע לפיה שהוא לא חזר למסלול חיים רגיל לאחר פגיעתו בתאונה, כי יש אפשרות של החמרה במצבו (לעומת קביעתו בחוות הדעת), וכי בגין הפיברומיאלגיה הוא מטופל במרפאת כאב בתל השומר, טיפולים הכוללים עירויים תוך ורידיים, ללא הטבה. אלו מצריכים לטענתו אישפוז יום פנימי, ולאחריו נדרשת מנוחה של ימים מספר. התובע טוען כי אין להטיל ספק בקביעת פרופ' מכטיי כי המדובר בפיברומיאלגיה, שכן השערות על מחלה ראומטית/דלקתית אחרת נשללו בבדיקות דם שנערכו לתובע. מוסיף התובע וטוען שפרופ' מכטיי קבע שהוא עונה לכל הקריטריונים הקיימים בספרות הרפואית לזיהוי הפיברומיאלגיה, כי המדובר במומחה ותיק בתחום, ומפנה לעדותו לפיה יתכן והשפעת התסמונת על התובע היא יותר מקלה ובשיעור 20% לכל הפחות. התובע בסיכומיו טוען שהאסכולה הרפואית באשר לקיום פיברומיאלגיה הוכחה (מפנה לת.א. (מחוזי י-ם) 7096/05 אופנהיימר נ' זילפה מחסני מזון), כי הוכח שהתובע לקה בתסמונת זו וכי יש קשר כרונולוגי בין הפגיעה בתאונה לבין הופעת הסימפטומים. בהתאם להחלטת 3.9.08 הגיש התובע סיכומי תשובה בקשה להכנסותיו, אלו יפורטו בשלב הדיון בראשי הנזק, כמו גם טיעוניו בראשי הנזק.

הנתבעת בסיכומיה טוענת כי הפגיעה הנטענת בכושר השתכרותו של התובע אינה נובעת מהתאונה; כי תלונות התובע עובר לתאונה זהות לתלונותיו לאחר התאונה; כי לפני התאונה נהג לקבל זריקות אפידוראליות וטיפולים תרופתיים שונים; כי התובע אישר את זהות תלונותיו והמשכיותם עובר לתאונה ולאחריה וכי בשנת 2000 היה התובע מצוי בעייפות כה גדולה, עד שהתעלף במהלך תורנות.
הנתבעת בסיכומיה אינה מכחישה שלתובע נכות אורטופדית בשיעור 2% עקב התאונה בגין החמרה בכאבי צוואר קיימים והנובעים מפריצת דיסק, אך לטענתה אין הוא סובל מפיברומיאלגיה עקב התאונה ואין לנכות הרפואית השפעה על תיפקודו.
באשר לפיברומיאלגיה טוענת הנתבעת שפרופ' מכטיי לא השתכנע שהתובע לוקה בתסמונת זו עקב התאונה, לא קבע ברמת ההוכחה הנדרשת שקיים קשר סיבתי, אלא ציין שהקשר בין הפיברומיאלגיה והתאונה "בא בחשבון". עוד טוענת הנתבעת שפיברומיאלגיה מאובחנת ע"י הפעלת לחץ של ארבעה קילוגרמים על 18 נקודות בגוף, ובאם מקבלים תלונות על 11 נקודות לפחות ניתן לאבחן את התסמונת; כי מעדות פרופ' מכטיי עולה שנמצאו 11 נקודות רגישות בסך הכל, מתוכן 4 בצוואר; כי פרופ' מכטיי היה מודע לתלונות התובע על כאבי צוואר; כי בנסיבות המקרה אין בהכרח לקשור את הכאבים בצוואר לפיברומיאלגיה ולכן יש לקבוע כי אין התובע עומד בקריטריונים הדרושים לאיבחון פיברומיאלגיה.
עוד נטען כי איבחון הפיברומיאלגיה מבוסס על תלונות, אותן ניתן "לפברק ... אם מכירים את המטריה" (כך לדבריה) וכי פרופ' מכטיי אינו יכול לומר בוודאות אם התובע אמין, שכן ממילא לחץ של ארבעה קילוגרמים על סנטימטר מרובע יכול לגרום לכאב להרבה אנשים, גם אם אינם סובלים מפיברומיאלגיה. ועוד: לחץ נפשי מהווה גורם להתפרצות פיברומיאלגיה ואין אפשרות להבחין בין הלחץ בחיי היום יום של התובע ובין זה הנובע מהתאונה.
מוסיפה הנתבעת וטוענת להעדר השפעה של הנכות על תיפקוד התובע. לטענתה, הכנסותיו של התובע גדלו מאז התאונה ולא נגרעה רמת השתכרותו. הנתבעת מציינת שהתובע פתח מרפאה פרטית, תחילה יחד עם שלושה שותפים וכיום הוא בעליה היחידי, היא הסיבה להפחתת היקף המשרה בבית החולים. עוד נטען שהסיבה הנוספת לעלייה בשכר התובע היא קידומו בסולם דירוג הרופאים במסגרת עבודתו בבית החולים, כי הפסיק לבצע תורנויות בשל היותו רופא בכיר וותיק וכי לא הוגשה ראיה על עצם ביצוע התורנויות ערב התאונה. בנוסף, נטען שלא הוכח כי התובע אינו מסוגל לבצע בדיקות אולטרא-סאונד, כטענתו. הנתבעת מפנה לעדות התובע בדבר מקור הכנסה נוסף בקופת חולים מאוחדת, לגביו לא הגיש אסמכתאות.
טיעוני הנתבעת באשר לגובה הנזק יידונו בשלב הדיון בראשי הנזק.

דיון, הכרעה ועיקרי נימוקים:
ההיבט הרפואי
:
1. נכותו של התובע בתחום האורטופדי.
ד"ר פרידמן מונה כמומחה מטעם בית המשפט להערכת פגימותיו של התובע בתחום האורטופדיה. בבדיקתו מצא המומחה הפרעה קלה מאד בהטיות צד, ללא הפרעה בשאר תנועות הצוואר
(ר' פרק "ממצאים בבדיקה גופנית" בעמ' 2 לחוות הדעת מיום 30.8.05)
. המומחה מציין קיומה של הפרעה צווארית קודמת לתאונה בגינה בוצע
mri
לעמ"ש צוווארי, בה אותרה הפרעה דיסקלית צווארית עיקרית ובגינה טופל במרפאת כאב.
בפרק "דיון וסיכום"
(עמ' 4 לחוות הדעת)
העריך ד"ר פרידמן כדלקמן:

"... ניתן לקבוע כי טרם האירוע שבנדון סבל התובע מהפרעה צווארית על רקע שינויים ניווניים במערכת השלד האקסיאלית. לאחר האירוע המשך תלונות על הפרעה צווארית והוספת נדבך נוסף של סבל וחולי על הפרעה צווארית קודמת. מבדיקתו במרפאתי עולה כי סובל מהפרעה צווארית מדרגה קלה מאד ואשר נתמכת בבדיקת
emg
שבוצעה לדרישתי והמצביעה על אפשרות לקיום גירוי שורשי צווארי עכשווי.
על כן הנני בדעה כי לתובע כיום הפרעה צווארית מדרגה קלה מאד המזכה בנכות רפואית בשיעור 5% מותאם לסעיף 37(5)(א). עיקר מצבו הרפואי הינו בשל הפרעה צווארית קודמת. מתוך כלל נכותו הרפואית 40% הינם תוצאת האירוע שבנדון. דהיינו– נכותו הרפואית תוצאת האירוע הינה בשיעור 2%."

ד"ר פרידמן לא נתבקש להעיד בקשר עם חוות דעתו.

התובע בסיכומיו עתר לקבוע את נכותו הרפואית בשיעור שלא יפחת מ- 20%, טענותיו מתמקדות בתסמונת הפיברומיאלגיה (יידונו להלן), ואין הוא חולק על הנכות שנקבעה לו במישור האורטופדי. גם הנתבעת אינה חולקת על שיעור הנכות בתחום זה.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, חוות הדעת הרפואית מטעם מומחה בית המשפט וכלל הראיות והנתונים, בהעדר מחלוקת בדבר שיעור הנכות האורטופדית ומשחוות הדעת לא נסתרה, שוכנעתי להסתמך על האמור בחוות דעת מומחה בית המשפט ולקבוע את נכותו של התובע בתחום האורטופדי בשיעור 5% (לפי סעיף 37(5)א מותאם לתקנות) מתוכם 2% בקשר עם התאונה ו- 3% בגין מצב רפואי בעבר. יוער, כי גם מומחה בית המשפט בתחום הראומטולוגיה, אשר חוות דעתו תידון בהמשך, העריך כי בנוסף לנכות בגין תסמונת הפיברומיאלגיה יש לקבוע לתובע נכות בגין נזק בחוליות הצוואר בשיעור 2.5%, הערכה אשר יש בה כדי לחזק את האמור בחוות דעת המומחה בתחום האורטופדיה.

2. נכותו של התובע בתחום הראומטולוגי.
א. תסמונת הפיברומיאלגיה ותחום המומחיות המתאים לאיבחונה.
לאחר שהתקבלה חוות הדעת בתחום האורטופדי עתר התובע לתיקון כתב התביעה ולמינוי מומחה בתחום הראומטולוגיה, כשהנימוק העיקרי לבקשה היא איבחונו בשנת 2005 כסובל מתסמונת הפיברומיאלגיה. בהחלטת 21.12.05 מונה פרופ' מכטיי כמומחה בתחום הראומטולוגיה.
במהלך הדיון בתיק עתר התובע להחלפת זהות המומחה, בטענה כי המומחה שמונה אינו מתמחה בתחום הפיברומיאלגיה. הנתבעת התנגדה. ממכתב פרופ' מכטיי מיום 12.3.06 הובהר כי אין מומחיות בתלונה הקרויה "פיברומיאלגיה", כי המדובר בתסמונת שבתחום מומחיות הראומטולוגים, והמינוי נותר על כנו.
אין מחלוקת כיום בדבר היותו של פרופ' מכטיי מומחה מתאים לבדיקת התובע ולהערכת מצבו הרפואי בגין תסמונת הפיברומיאלגיה, כפי שאף עולה מסיכומי התביעה.

ב. מהי פיברומיאלגיה וכיצד היא מאובחנת.
הפיברומיאלגיה היא תסמונת של כאבים מפושטים בשרירים וברקמות הרכות. בהתאם לחוות הדעת של פרופ' מכטיי
(עמ' 2 לחוות הדעת)
, תסמונת זו מהווה את הסיבה השכיחה ביותר לתלונה על כאב באזורי הגוף השונים, כאשר התלונות, בנוסף לכאב, הן גם בגין תחושת קישיון, עייפות ולעיתים גם כאב ראש, הפרעה בפעולות המעיים והפרעה בשינה.
כיום אין מחלוקת בדבר קיומה של התסמונת, והאסכולה הרפואית התומכת בקיומה מוכרת כאסכולה תקפה רפואית ומשפטית (ר' ת.א. (שלום הרצליה) 625/00 אהרן נ' נקש מיום 5.12.04, ות.א. (מחוזי חי') 358/03 וגנר נ' מגדל מיום 27.10.05). ברם, התסמונת טומנת שני קשיים עיקריים: הראשון הוא הקושי באיבחונה והשני בקביעת הקשר הסיבתי בינה ובין טראומה (תאונת דרכים במקרה דנן) כגורם הדק. הקושי הכפול נובע מכך שהתלונות האופייניות לפיברומיאלגיה עשויות להתאים לתסמונות אחרות, כגון תסמונת התשישות הכרונית (הידועה בשם "מחלת היאפים"), והאיבחון אינו מתבסס על ממצאים אובייקטיביים או פתולוגיים אלא על תלונות סובייקטיביות בלבד.
ובמה הדברים אמורים?
פרופ' מכטיי תאר את הקושי באיבחון התסמונת בחוות דעתו
(עמ' 2 לחוות הדעת)
:
"הפיברומיאלגיה (להלן: "
fm
") היא הסיבה השכיחה ביותר לתלונה על כאב באזורי הגוף השונים. בנוסף לכאב הנפוץ, התלונה היא גם על תחושת קישיון, עייפות ולעיתים גם על כאב ראש, הפרעה בפעולת המעיים והפרעה בשינה.
למרות שכיחותן של תלונות אלה, הבדיקות השונות (בדיקות מעבדה, צלומים, בדיקות מיקרוסקופיות) שבוצעו בחולי
fm
רבים מאד – לא נמצאה בהן עדות חד משמעית לפגיעה כלשהי בגוף, פגיעה אשר עשויה להסביר את התלונות ולהוות קנה מידה אובייקטיבי חד משמעי לאבחנה הקלינית של תסמונת זאת המאפשר לקבוע את מידת הנכות הגופנית של חולי
fm
.
האבחנה הקלינית של
fm
מתבססת היום בעיקר על א) תלונה על כאב נפוץ ו-ב) על מציאת 18 נקודות שונות בגוף אשר הנבדק מתלונן על כאב בעת לחיצה עליהן. מקובל שמציאתן של לפחות 11 (מתוך ה- 18) הנקודות הרגישות ללחץ (בנוסף לתלונות שהוזכרו לעיל) די בהן לשם קביעת אבחנה זו."

ג. האם התובע עומד בקריטריונים לאיבחון תסמונת הפיברומיאלגיה?
טוען התובע, שאבחונו כחולה בתסמונת הוא בהתאם לקריטריונים, כפי שאישר פרופ' מכטיי בעדותו. טוענת הנתבעת שהתובע אינו סובל מפיברומיאלגיה ואינו עומד בקריטריונים לאיבחונה, שכן 4 מתוך 11 נקודות רגישות ללחץ נמצאו באזור הצוואר, ולאור תלונות התובע על כאבי צוואר עובר לתאונה, הרי אין לקשור את הכאבים לפיברומיאלגיה.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, חוות דעת המומחה הראומטולוג, עדותו, כלל המסמכים והראיות שוכנעתי להעדיף את עמדת הנתבעת ולקבוע כי לא הוכח במאזן ההסתברויות הנדרש במשפט אזרחי שהתובע עומד בקריטריונים לאיבחונה של תסמונת הפיברומיאלגיה ובקשרה הסיבתי לתאונה.

מעדות פרופ' מכטיי עולה כי על מנת לאבחן פיברומיאלגיה יש צורך בשניים: "תלונה + מציאת הנקודות בלחץ."
(עמ' 4 לפרוטוקול)
, והכוונה היא למינימום של 11 נקודות רגישות ללחץ מתוך 18 נקודות בגוף, מתוכן 4 נקודות צוואריות, כך בהתאם לעדותו. פרופ' מכטיי אישר כי מצא 11 נקודות רגישות ללחץ
(כך בחוות הדעת ובעמוד 4 לפרוטוקול)
, ולכאורה בהתאם למינימום הנדרש לאיבחון, אך בהיות 4 מהן נקודות צוואריות
(עמ' 10 לפרוטוקול)
ולאור נכותו האורטופדית וכאביו של התובע באזור הצוואר – שבקשר לתאונה ושבקשר עם מצבו הרפואי עובר לתאונה - הרי שלא בהכרח ניתן לייחס נקודות אלו לתסמונת הנטענת. וכדברי פרופ' מכטיי
(עמ' 5 לפרוטוקול)
:
"ש. מטבע הדברים מי שסובל מכאבים צוואריים ברור מאליו שאם תלחץ על נקודות רגישות בצוואר יהיו כאבים?
ת. כנראה.
ש. לא בהכרח אפשר ליחס זאת לפיברומיאלגיה?
ת. נכון.
ש. אם ניקח את 11 נקודות שמצאת נוריד את 4 נקודות הצוואריות נשארנו עם 7 נקודות?
ת. נכון, ואולי עוד נקודה בברך.
...
ש. אם אנו מורידים את נקודות הצוואריות הוא כבר לא עומד בקריטריונים אלה?
ת. נכון.

גם כשנחקר פרופ' מכטיי ע"י ב"כ התובע בנקודה זו, לא קשר המומחה, ולו הסתברותית, את הכאב בנקודות הצוואריות לפיברומיאלגיה
(עמ' 10 לפרוטוקול)
:
"ש. הכאב היחיד שהוא התלונן עליו לפני התאונה היה בצד שמאל, האם זה מעלה או מוריד את האפשרות שכל 4 (ה)נקודות שנמצאו שהוא הגיב לכאב, שבכל זאת התגובה לכאב הינה כתוצאה מהתאונה לא קשורה?
ת. אין לי קנה מידה."

לאור עדות פרופ' מכטיי, התובע אינו עומד בקריטריונים לאיבחונה של תסמונת הפיברומיאלגיה. משהקריטריון המחייב לפחות 11 נקודות רגישות אינו מתקיים, לא הוצגו ולא נטענו קריטריונים אחרים ו/או נקודות רגישות ללחץ אחרות, הרי שקיומה של התסמונת לא הוכח, ולו במידת ההסתברות הנדרשת במשפט האזרחי.
יוער, שלא התעלמתי מטענות הנתבעת בדבר היכולת "לפברק" – כדבריה – רגישות בנקודות המהוות קריטריונים לאיבחון, אך לא הוכח כי זה המקרה שבפני
נו.
למעלה מן הדרוש, אדון בשאלת הקשר הסיבתי.

ד. שאלת הקשר הסיבתי.
הקשר הסיבתי בין התפרצות תסמונת הפיברומיאלגיה וחבלה כגון טראומה שנגרמת בתאונת דרכים שנוי במחלוקת בין המומחים הרפואיים העוסקים בתחום. ישנם מקרים בהם נשלל הקשר הסיבתי בין החבלה והתסמונת (ר' ת.א. (הרצליה) 624/00 אהרן נ' נקש). קיומן של אסכולות נגדיות, האחת תומכת והאחרת שוללת את הקשר סיבתי בין תסמונת הפיברומיאלגיה וחבלה נדונה בת.א. (מחוזי י-ם) 7096/05 אופנהיימר נ' זולפה מחסני מזון בע"מ ואח'. בפסק הדין מיום 17.12.07 קבע כב' הש' זילברטל, בין היתר, שהאסכולה התומכת בקיומו של קשר סיבתי היא אסכולה מוכרת שנמצא לה ביטוי בספרות המקצועית המקובלת. עוד נקבע בפסק הדין מבחן זמנים כרונולוגי לקביעת הקשר הסיבתי:
"העובדה שקיים קשר כרונולוגי ברור בין התאונה לבין הופעת הסימפטומים שאובחנו אח"כ כפיברומיאלגיה היא נתון בעל משקל רב."

(סעיף 13ד לפסק הדין).

מכאן, שהרפואה עצמה אינה שוללת עוד את הקשר הסיבתי, ואין מניעה רפואית לקבוע את קיומו של קשר סיבתי כזה במשפט.

אך האם הוכח קשר סיבתי במקרה של התובע? התשובה לכך שלילית. מעיון בחוות הדעת ובעדות פרופ' מכטיי עולה כי קשר זה אינו ברור, ובשפת המשפטנים הקשר הסיבתי לא הוכח במידת ההסתברות הנדרשת במשפט האזרחי.

בחוות הדעת מציין פרופ' מכטיי את הקושי בקביעת קשר סיבתי בין החבלה בתאונה, תלונות התובע וטענותיו בקשר לפיברומיאלגיה
(עמ' 3 לחוות הדעת).
כבר בחוות הדעת מציין המומחה גורמים אחרים / נוספים אשר עשויים להביא למצבו ולהסביר את תלונותיו, שאינם פיברומיאלגיה:
"1. בדומה למקובל בתסמונות רפואיות אחרות מחפשים אנו גם כאן את השניים הבאים: האטיולוגיה (הסיבה הראשונית) ואת הפתוגנזה (סיבת התפרצותה של המחלה). המקור הראשוני של תסמונת ה-
fm
אינו ידוע וההשערות כוללות אפשרות של הפרעה חיסונית, אנדוקרינית, הפרעה נפשית ועוד. סיבת התפרצותה הקלינית של תסמונת זאת איננה ידועה גם היא; ההשערות הן שונות וכוללות גם את ה"דחק" (
stress
) כגורם להתפרצות, בסקירת הספרות שעמדה לראשותי מצאתי כמה עבודות הקושרות את ה-
fm
עם הדחק שלאחר תאונת דרכים ולעומתם מחקר אחר אשר בו לא נמצא כל קשר בין ה-
fm
לתאונת דרכים ולחבלה בצואר מסוג "מכת שוט" (
whiplash
).
2. סיבה ברורה נוספת לתלונה על כאבים בצואר הוא הנזק בחוליות הצואר, אשר (על פי המסמכים) היה ידוע לו כבר לפני התאונה. נזק זה יכול לגרום גם לכאב בעורף ובחלקים העליונים של הגב ו/או בית החזה. ...
3. האיושה הקלה אותה שמעתי מעל לעורק בצוואר מימין, אשר דרכו מגיע הדם לצוואר ולראש, אם היא תאושר בבדיקות מתאימות, עשויה להצביע על הפרעה בכלי הדם ואולי גם את התלונה על נדודי שינה וחוסר מנוחה הוא הדבר אם ימצא שוב השוני הבולט בלחץ הדם בשתי הזרועות.
4. בדיקות הדם אשר אותן הציע פרופ' בוסקילה עשויות להצביע על מחלה ראומטית דלקתית רב-מערכתית (בקשר או ללא כל קשר עם ה-
fm
).

בתשובות לשאלות בית המשפט השיב פרופ' מכטיי
(עמ' 4 לחוות הדעת)
:
"... באשר לקשר הסיבתי בין
fm
לתאונה – על פי הנתונים שבספרות הרפואית ... קשר זה בא בחשבון."

בעדותו העריך פרופ' מכטיי שקשר סיבתי אכן קיים ("אני יכול לקשור בין התאונה לבין המחלה אם אני סומך על פירסומי העבודות המחקריות."
עמ' 6 לפרוטוקול
), סמך ידו על הספרות הרפואית ומאמרו של פרופ' בוסקילה אשר התייחס לקיומו של קשר סיבתי זה
(עמ' 10 לפרוטוקול)
, אך סייג את דבריו באומרו שהמדובר במחקרים לא-מדוייקים, והנושא מצוי במחלוקת:
"אני רק יכול לסמוך (על) מה שמפרסמים המחקרים הרחבים ועד כמה שהדבר הוא נכון זאת אינני יודע. רק אתמול התברר שחלק מהמחקרים שעושים בת.ד. הוצאו בצורה לא לגמרי סטטיסטית. לא הישוו קבוצות בריאות עם קבוצות חולות שאף אחד לא יודע מה קורה עם השני, יש ויכוח על זה. ... כשאני בודק את החולה והוא מתלונן על מה שהוא מתלונן ואני לוחץ כמה שאני יכול והוא מגיב לזה אין לי מנוס התאונה הוכרה ע"י המל"ל גם אם אני לא תמיד מסכים. אין שום אפשרות להסביר את הקשר בין המחלה ל.ד. הסטרס בגלל האירוע הטראומטי (ש)הוא גורם. ..."

כמו כן לא יכול היה פרופ' מכטיי לשלול השפעת הדחק של חיי היום-יום וחבלות ישנות להתפרצות התסמונת
(עמ' 7 לפרוטוקול)
.

לעניין הקשר הסיבתי הכרונולוגי, ומעיון במסמכים הרפואיים, בשים לב לאיבחון התסמונת בשנת 2005 והתרחשות התאונה במהלך 2003, לא שוכנעתי שיש בנתונים אלו כדי לקיים את הקשר הסיבתי ברמת ההסתברות הנדרשת.

לסיכום
: על יסוד כל האמור לעיל לא ניתן לקבוע שהוכח, על פי מאזן ההסתברויות, שהתובע סובל מתסמונת הפיברומיאלגיה, וכי גם במידה והוא סובל ממנה, לא הוכח הקשר הסיבתי בינה ובין התאונה נשוא התובענה. שיעור הנכות שהיא בקשר סיבתי עם התאונה נשוא התובענה הוא 2% בתחום האורטופדי, מתוך 5% נכות בגין הפרעה צווארית מדרגה קלה.

השפעת הנכות על כושרו של התובע המישור הכללי והתעסוקתי
:
התובע, יליד 1960, רופא בתחום רפואת הנשים (גיניקולוג), עבד עובר לתאונה בקופ"ח "מכבי", בתל השומר ובמרפאה פרטית שהקים
(עדות התובע בעמ' 5 לפרוטוקול)
. במסגרות אלו עבד במחלקת יולדות וניתוחים קיסריים באגף היולדות בתל השומר ועסק, בין היתר, בניתוחים קיסריים. על היקף עבודתו ומהותה העיד התובע
(עמ' 5 לפרוטוקול):
"תפקידי כרופא בכיר אני יושב שם בקבלה של חדר לידה, אני עוזר לא מנתח כמו שהייתי אחראי על ניתוחים קיסריים. עשיתי תורנויות עד יום התאונה, אבל כל יום אני בביה"ח. בקופ"ח "מכבי" עבדתי אחה"צ.
ש. כשאמרת שעד יום התאונה עבדתי בבית החולים התכוונת רק בבוקר?
ת. לא, ימים שלמים עבדתי שם, במכבי 3 ימים בשבוע, כמה שעות ביום, גם במרפאה שלי כמה שעות אחרי ביה"ח."

עוד העיד התובע שהקים מרפאה יחד עם שלושה רופאים אחרים, היה שותף באותה מרפאה כשנה, ובפברואר 2003 הקים לבדו מרפאה פרטית, במסגרתה הוא עובד עד היום "4 פעמים בשבוע כל פעם 4 שעות."
(עדות התובע בעמ' 5 לפרוטוקול)
. במסגרת קופ"ח "מכבי" העיד שהוא עובד 16 שעות בשבוע "אני מקבל הריון בסיכון גבוה"
(עדות התובע בעמ' 6 לפרוטוקול)
.

שכרו של התובע נקבע בהתאם לדרגה הרלבנטית שבדירוג הרופאים, וזו פונקציה של ותק
(עדות התובע בעמ' 4 לפרוטוקול)
. כן העיד התובע שהפחית שעות עבודה בבית החולים ("הייתי חייב להוריד את כל שעות העבודה בביה"ח ולנסות לעבוד במרפאתי בחוץ."
עמ' 6 לפרוטוקול
), אך למעשה הוא מרוויח יותר במרפאה מאשר בעבודה בבית החולים, הגם שהמדובר בסכומים נמוכים מאלו שציפה להם ("נכון, לא מה שציפיתי"
עמ' 6 לפרוטוקול
).

עובר לתאונה סבל התובע מכאבים "מקרינים, הרגשה של תפוס באזור ולא יכול להזיז את הראש"
(עדות התובע בעמ' 8 לפרוטוקול),
אלו נבעו מהפרעה דיסקאלית ושינויים ניווניים בעמוד השידרה הצווארי, וטופלו באמצעות משככי כאבים, זריקות אפידוראליות ובמסגרת מרפאת כאב בבית החולים תל השומר.

בחוות דעתו מציין פרופ' מכטיי כי אינו מוצא הגבלה גופנית כלשהי למעט מניעת תנועות פתאומיות ובלתי מבוקרות בעמוד השידרה הצווארי
(עמ' 3 לחוות הדעת)
. בעדותו ציין שהתרשם שאין השפעה המגעת כדי השפעה בינונית על כושרו של התובע, וכדבריו:
"עובדה שבזמן הבדיקה הוא הניע את ידיו ורגליו ואת גופו ולא היתה שום הפרעה בה' רבתית בתנועתיות שלו."
(עמ' 11 לפרוטוקול).
יחד עם זאת, מצאתי כי התובע מטופל
בגין כאביו (לרבות פיזיוטרפיה במסגרת קופת חולים מאוחדת ובמרפאת כאב בבית החולים בתל השומר), הגם שלא התעלמתי מטיפולים במרפאת כאב עובר לתאונה.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, חוות הדעת הרפואיות, עדות פרופ' מכטיי, עדות התובע, עדות הגב' פריי וכלל הראיות והמסמכים, ובשים לב שהתובע ממשיך בעיסוקו כרופא במסגרות בהן עבד עובר לתאונה ומבלי שהתעלמתי מהצמצום בהיקף המשרה במסגרת בית החולים על חשבון הגדלת פועלו במרפאה הפרטית שהקים, שוכנעתי כי הנכות הרפואית הינה בעלת השפעה מסויימת על תיפקודו של התובע במישור התעסוקתי והכללי, ששיעורה אינו עולה כדי שיעור נכותו הרפואית ובוודאי שלא למעלה ממנה.

ולדיון בראשי הנזק:
נתונים עיקריים: התובע יליד 1960, כבן 43 במועד התאונה וכבן 49 כיום. נכות רפואית בתחום האורטופדי בשיעור 5% בגין הפרעה צווארית מדרגה קלה מאד, מתוכם 2% בקשר עם התאונה.
הדיון בראשי הנזק יהיה כסדרם בסיכומי התובע.

בסיס השכר
.
התובע עובד בארבע מסגרות שונות: בבית החולים תל השומר, במרפאה פרטית שהקים, בקופת חולים מכבי ובקופת חולים מאוחדת. המקום האחרון נוסף, כעולה מעדותו, לאחר התאונה. הנתונים שהציג התובע בתצהירו ובמסגרת הודעה על השלמת ראיות כללו תלושים מקרן המחקרים בתל השומר (ינואר 2003 עד אוקטובר 2003, תלוש ספטמבר 2004, תלושים לשנת 2005 (למעט תלוש יוני לשנה זו) לשנת 2006 (למעט תלוש אפריל לשנה זו) ולשנת 2007); תלושים מקופת חולים מכבי (ינואר 2003 – מרץ 2003, תלוש מאי 2003, יולי 2003 – אוקטובר 2003 ותלושים לשנת 2005 (למעט אוגוסט שנה זו), לשנת 2006 ולשנת 2007); דיווח על מחזור למע"מ (ינואר 2003 עד יוני 2003 בלבד וכן ינואר עד אפריל 2007 בלבד) ושומות לשנים 2002 – 2006.
התובע לא הציג נתונים מספקים, מלאים וכרונולוגיים לעניין סך הכנסותיו מכל המקורות, כשכיר וכעצמאי (ובעיקר הכנסותיו מקופת חולים מאוחדת ומהמרפאה הפרטית), עובר לתאונה ולאחריה, אך ניתן להעריכם כנושקים לשילוש שכר הממוצע במשק בחישוב חודשי, לעיתים פחות ועל פי רוב יותר. כך עולה משומות המס לשנים 2002 - 2003 (נספח ט' לתצהיר התובע) באשר לתקופה שעובר לתאונה, ומשומות המס לשנים 2004, 2005 ו- 2006. לפיכך יש להתייחס לכך בחישוב הפיצויים לפי סעיף 4(א)(1) לחוק ובפרט הסיפא לו, זאת בהתאמה לשיעור אובדן ההשתכרות ואובדן כושר ההשתכרות כפועל יוצא משיעור הנכות האורטופדית כמפורט לעיל בפרק השפעת הנכות על כושרו של התובע במישור התעסוקתי.
הפסד שכר לעבר
:
התובע בסיכומיו עותר לקבוע את שכרו הממוצע המשוערך, נטו עובר לתאונה, בסך של 19,358 ₪ לחודש. לטענתו, נגרמו לו הפסדי שכר עקב הפסקת תורנויות בבית החולים, סך של 2,005 ₪ לחודש, משוערך בניכוי מס 1,623 ₪ לחודש ובמכפלת 11 חודשים סך של 17,853 ₪. עוד טוען להפסד בשל הקטנת היקף המשרה בבית החולים, הפסד נטו משוערך של 3,189 ₪, ובמכפלת 48 חודשים סך של 153,072 ₪. סך הפסד השכר בפועל, לטענתו, הינה 170,927 ₪.
הנתבעת בסיכומיה טוענת שלא הוגשה ראיה אודות היעדרות בפועל עקב התאונה, לא הוגש אישור מעסיק ו/או תלוש שכר לעניין זה, לא הוכח שהתובע היה אחראי על ניתוחים קיסריים ו/או שהפסיק לבצע ניתוחים בבית החולים ו/או במרפאתו עקב התאונה. כן לא הוכחה עלות ניתוחים אלו, והתובע נמנע מלהביא עדות עמיתים ו/או מנהל המחלקה בקשר עם תיפקודו. הנתבעת טוענת שאין לפצותו.
בתגובה לסיכומי הנתבעת טען התובע כי הכנסותיו המלאות הן בהתאם לתצהיר, כי מלוא הכנסותיו מדווחות, וכי הגיש בעקביות את מלוא הפרטים אודותיהם. עוד נטען שהתובע לא צמצם היקף משרתו בקופ"ח מכבי, כי פתיחת המרפאה הפרטית היתה ללא צמצום היקף המשרה כשכיר וכי מוגבלותו הינה בשל העובדה שאינו מסוגל לבצע ניתוחים קיסריים.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, עדות התובע, עדות הגב' פריי וכלל הראיות והמסמכים בתיק, שוכנעתי כי היה שינוי מסויים בהיקף המשרה של התובע במסגרת בית החולים תל השומר לאחר התאונה. עוד שוכנעתי שהתובע שינה את היקף המשרה על מנת למקסם את שכרו בפרקטיקה הפרטית, ובפועל הירידה בהיקף ההעסקה בבית החולים איפשרה לתובע לעבוד שעות רבות יותר במסגרת המרפאה הפרטית שהקים, שם צפוי היה להרוויח יותר מאשר בבית החולים
(ר' עדות התובע בעמ' 6 לפרוטוקול)
.
בנוסף שוכנעתי, שאין לייחס את השינוי בהיקף ההעסקה במלואו לתאונה ולמגבלותיו בעקבותיה, אלא כגורם נוסף לשיקולים שהנחו את התובע לבצע את השינוי כאמור.

בהתאם לנתונים שהציג התובע ביחס להכנסותיו, ובשים לב לעירפול באשר לשעות העבודה בכל מקום תעסוקה, להשתכרותו במסגרות השונות והעדר רצף כרונולוגי שיאפשר לקבוע ירידה בשכר במקום עבודה כזה או אחר או קשר בין ירידה כזו לעומת עליה בשכר במסגרות אחרות ו/או ובין הפגימות שהן תוצאת התאונה, לא ניתן לערוך חישוב הפסדים מדוייק. מהשוואת שומות המס לשנת 2002 (עובר לתאונה) ושנת 2003 (השנה בה ארעה התאונה) עולה כי ישנה ירידה מסויימת בהכנסה באותה שנה (288,737 ₪ לשנת 2002 לעומת 256,515 ₪ לשנת 2003 בערכים נומינליים), אך בשנת 2003 הכנסתו אינה ממשכורת בלבד כבשנת 2003 אלא ממשכורת ומעסק, וזאת נוכח פתיחת המרפאה הפרטית. בנסיבות אלו, יש לייחס את עיקר הירידה בשכר לשינוי באופן עיסוקו במרפאתו הפרטית ולא לפגיעה מתאונת הדרכים. ויוזכר, שלתובע הומלצו 6 ימי מחלה בסמוך לאחר התאונה ולא ניתן לייחס את הירידה בשכר להיעדרות שהיא בקשר עם התאונה. לאור האמור מצאתי לשום את הפסדיו של התובע בראש נזק זה מהתאונה ועד היום (66 חודשים), ובפרט בהתייחס לנתוני שנת 2003 לעומת 2002, בסך של 25,000 ₪. לסכום יש להוסיף ריבית מאמצע תקופה.

פגיעה בכושר ההשתכרות לעתיד
:
התובע בסיכומיו טוען שהוא צפוי לעבוד כשכיר וכעצמאי עד גיל 70 לכל הפחות, כי נגרם לו הפסד השתכרות בשל הקטנת משרתו, העדר הכנסות בשל אי ביצוע ניתוחים, העדר הכנסות בגין אי ביצוע סקירת מערכות והעדר הגדלה ניכרת של היקף מחזור המרפאה הפרטית שבבעלותו. התובע עותר לחשב את ההפסד ע"ב 2,500$ לחודש (תמורה בגין ניתוח אחד, לטענתו), ובניכוי מס הכנסה: 6,334 ₪ לחודש. סך הפיצוי בגין ראש הנזק לאחר היוון: 1,778,291 ₪.
הנתבעת בסיכומיה טוענת להעדר "נכות תיפקודית" עקב התאונה. לטענתה מצבו התעסוקתי והכנסות מאותם עיסוקים של התובע השביחו (הגם שהתובע הצניע את מלוא הכנסותיו), שכרו גדל גם בשל עיסוקו במסגרת המרפאה הפרטית אשר הוא בעליה היחידי ואשר היא הסיבה להפחתת היקף משרתו בבית החולים וכן בשל עלייתו בסולם דירוג הרופאים במסגרת עבודתו בבית החולים. נטען שהתובע עבר קורס אולטראסאונד בהצלחה, לא הביא עדות לפיה אינו מבצע את הבדיקה או עדות ביחס לעלותה, לא הגיש את יומניו והצניע את לוח הזמנים וטיב הבדיקות אותן הוא מבצע. מוסיפה הנתבעת וטוענת שבמהלך עדות התובע נתגלה מקור הכנסה נוסף בקופת חולים מאוחדת, לגביו לא הגיש התובע נתונים. הנתבעת טוענת שלא ניתן לצפות מאדם שיעבוד ביותר מ- 4 מקומות עבודה, שסביר שהכנסותיו מהמרפאה תגדלנה, וכי לא ניתן לקבוע שהיקף עבודתו צפוי היה לגדול ובשים לב לכאביו עובר לתאונה. עוד נטען שגיל הפרישה לרופא מנתח הינו 65 שנה, ומציעה פיצוי בסך של 40,000 ₪.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, חוות הדעת, כלל העדויות והראיות שבתיק שוכנעתי להעדיף את טענות הנתבעת בסיכומיה על פני אלו של התובע. אכן, לא הוגשו מלוא המסמכים והראיות הנדרשות על מנת לאפשר קביעה מדוייקת באשר לפגיעה, ובאם בכלל, בהשתכרות של התובע, ובשיעור הגריעה מכושרו, אלמלא התאונה. ויוזכר, כי ענייננו ב- 2% נכות אורטופדית מתוך 5% נכות שמהותה פגיעה קלה מאד בעמוד השידרה הצווארי. עוד שוכנעתי, כי יש לחשב את גיל הפרישה של התובע (אשר עובד במספר מסגרות ואף כעצמאי במסגרת פרטית) עד גיל 70. נוכח האמור, על בסיס נכותו שבקשר עם התאונה, גילו כיום ושנות העבודה הצפויות עד לפרישתו (252 חודשים) וכהכרה בגריעה ולו מסויימת מהכושר, יפוצה התובע בראש נזק זה בסך של 70,000 ₪, נכון להיום.

עזרת צד ג' לעבר ולעתיד:
התובע בסיכומיו טוען לצורך מוגבר בעזרת האחר, הן של בני ביתו והן של עזרה בשכר. התובע עותר לחישוב ע"ב 4 שעות שבועיות במכפלת 40 ₪ לשעה, סך הכל 32,256 ₪ לעבר ו- 85,874 ₪ עד לגיל 82 (תום תוחלת חיים).
הנתבעת בסיכומיה טוענת שהתובע שב לאיתנו במהרה לאחר התאונה, אין אסמכתא בגין ההוצאות הנטענות, ובאם מקבל הוא עזרה מבני משפחתו הרי שמדובר בעזרת בני משפחה רגילה שאינה ברת פיצוי.
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, חוות הדעת הרפואיות, עדות התובע וכלל הראיות והמסמכים, ובאשר מדובר בנזק מיוחד לעניין העבר המחייב ראיה של ממש לשיעור ולצורך, ובשים לב לעדותו לפיה הינו מעסיק עזרת צד ג' בביתו בעבורה הוא משלם במזומן, אך לא הציג ראיה כלשהי לעניין זה, או לגבי מהות העזרה של אותו צד ג' והקשר בינה ובין התובע בכלל ופגימותיו נשוא התובענה בפרט
(עדות התובע בעמ' 13 לפרוטוקול)
. ובשים לב לשיעור נכותו האורטופדית ועיסוקו בארבעה מקומות עבודה שונים והחזרה המהירה לעיסוקיו אלו (צורף אישור מחלה עבור 6 ימים הסמוכים לתאונה, ר' נ/1), לא שוכנעתי לפצותו בראש נזק זה.

הוצאות רפואיות ונסיעות לעבר ולעתיד
:
התובע בסיכומיו טוען כי נגרמו לו הוצאות רבות וניכרות עבור תשלומים לטיפולים הרבים והשונים שעבר לרבות תרופות ונסיעות מוגברות וטיפולים הוליסטיים. התובע עותר להעמיד הפיצוי בסך של 70,000 ₪.
הנתבעת בסיכומיה טוענת שהתובע סבל ממכלול ראיות רפואיות עובר לתאונה, בגינן קיבל זריקות, סטרואידים ומשככי כאבים. עוד נטען כי נכות בשיעור 2% אינה מצדיקה הוצאות רפואית בשל טיפולים שאינם כלולים בסל הבריאות, וכי התובע מקבל טיפולים באמצעות "מרפאת פרסונל" היינו ללא עלות או בעלות מינימאלית. באחרית מציעה הנתבעת פיצוי בסכום גלובאלי של 5,000 ₪.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, חוות הדעת הרפואיות, עדות התובע
(בעמ' 9 לפרוטוקול)
וכלל המסמכים הראיות, ובאשר מדובר בנזק מיוחד לעניין העבר המחייב ראיה של ממש לשיעור ולצורך, בשים לב כי התובע עבר טיפולים רפואיים בקשר עם מצבו הרפואי שבעמוד השידרה הצווארי בעבר, וכי בהתאם לחוות הדעת האורטופדית יש לקשור 2% מתוך 5% הנכות לתאונה, יפוצה התובע בראש נזק זה בסך של 5,000 ₪, נכון להיום, כמוצע.

כאב וסבל
:
התובע בסיכומיו עותר לפיצוי בסך של 28,364 ₪ בראש נזק זה על בסיס 20% נכות. הנתבעת בסיכומיה מציעה פיצוי ע"ב 2% נכות ועל פי חוק.
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, המסמכים הרפואיים, שיעור הנכות הרפואית, העדר אישפוז ובהתאם לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון) התשל"ו – 1976, שוכנעתי לפצות את התובע בראש נזק זה בסך של 10,000 ₪, נכון להיום בהתייחס לנכות בתחום האורטופדי.

סיכומם של דברים, הנתבעת תפצה את התובע בהתאם לאמור לעיל. לסכום הפיצוי יתווספו שכ"ט עו"ד בשיעור 13% ומע"מ כדין. נוכח דחיית עיקרי טענות התובע לעניין תסמונת הפיברומיאלגיה ישא כל צד בהוצאותיו מעבר לאמור.

המזכירות תעביר פסק הדין לב"כ הצדדים.
ניתן היום, כ"ט בטבת, תשס"ט (25 בינואר 2009), בהעדר.



________________



אברהם קסירר
, שופט
ההחלטה כפופה לשינויי נוסח, הגהה ועדכון מתבקשים.






א בית משפט שלום 49270/04 קסטל אמון אליאס נ' איילון חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 25/01/2009)